"החלום האמריקאי שלנו הוא לא זה של ההורים שלנו"

מערכת הבחירות בארה"ב מעוררת בארה"ב דיונים על יוקר המחיה, האי־שוויון וחופש התקשורת ■ אבל בשורה התחתונה גם בני דור המילניום מעדיפים להוריד את הראש וליישר קו עם המערכת, אך מזהירים: "יש הרבה תסכול בארה"ב, ואנשים רוצים שינוי"

ישראל פישר
ישראל פישר
שתפו כתבה במיילשתפו כתבה במייל
שתפו כתבה במיילשתפו כתבה במייל
ישראל פישר
ישראל פישר

מערכת הבחירות הנוכחית בארה"ב הוכתרה על ידי פרשנים רבים כייחודית - בפעם הראשונה יש מועמדת אשה, והיא מתמודדת מול דמות ססגונית במיוחד - טייקון עם פה גדול, שחושק אף הוא בכניסה לבית הלבן.

בתווך עומדים השינויים הדמוגרפים שעוברים על ארה"ב, ומחלישים את הגבר הלבן מהדרום, שמזוהה בדרך כלל עם הרפובליקאים; בני דור המילניום, שמכונים לא פעם "בני הדור האבוד" וסובלים מהעלייה באי־שוויון בארה"ב; וכלי התקשורת, שסופגים מתקפות חריגות מצדו של דונלד טראמפ.

בראד בוסרמן, האחראי על תחום קהל קוראים באתר פוליטיקו, וארין סיידלר, סגנית נשיא בחברת יחסי הציבור והלובינג פליישמן הילאר, הגיעו לישראל בראשית אוגוסט, בסיוע של קרן שוסטרמן, קרן פילנתרופית שמפעילה את התוכנית REALITY Storytellers. התוכנית כללה כ–50 מובילי דעת קהל ובכירים מתחומי הפוליטיקה, הבידור, השיווק והפרסום, שהגיעו במטרה להכיר לעומק את הסוגיות המרכזיות והאתגרים בישראל.

בוסרמן וסיידלר עובדים בתקשורת ומנתחים את מערכת הבחירות מנקודת מבט מקצועית. שניהם חיים ונושמים פוליטיקה בחייהם בוושינגטון הבירה, שניהם בני דור המילניום, ועל אף ששניהם תומכים של הילרי קלינטון במרוץ לבית הלבן, הם מנסים להעניק ניתוח הוגן למאבק בין השניים.

קלינטון בנבאדהצילום: בלומברג

פרשנים פוליטיים ניסו לקשר את ההצלחה של טראמפ לעלייה באי־שוויון בארה"ב - שאותו מרגישים בעיקר צעירים משכילים מדור המילניום (ילידי תחילת שנות ה-80 עד תחילת שנות ה-90 שנכנסו בעשור האחרון לשוק העבודה ומקימים כיום משפחות). אתם מבינים את התסכול בקרב בני דורכם בארה"ב?

סיידלר: "דיברנו על זה במסע שלנו בישראל בין חברי המשלחת, אבל אני חושבת שהחלום האמריקאי כיום נראה שונה מזה של ההורים ושל הסבים שלנו. אנחנו לא נהיה בהכרח בעלי בתים, בשונה מהדור של ההורים שלנו, שהשתוקקו לרכוש בית. בנוסף, יש לנו הרבה מקומות עבודה במהלך הקריירה שלנו - וגם זה לא היה בדור של ההורים שלנו. אני בטוחה שהדברים דומים גם בישראל".

"בני הדור שלנו נוטים לקחת סיכונים, להקים עסק משלהם ולא להיות מחויבים לעבודה אחת לכל החיים", אומרת סיידלר, בת למשפחה יהודית מאוהיו שעברה לוושינגטון כדי לעסוק בתקשורת ובפוליטיקה. "יש בדור שלנו גם הרבה פחד. זה שאנחנו לא קונים בית, זה לא אומר שאנחנו לא רוצים לקנות בית, או שאנחנו לא רוצים שמשכורתנו תעלה כדי שנוכל להחזיר את הלוואות הלימודים שנטלנו.

דונלד טראמפ נואם בווירג'יניהצילום: ALEX WONG / אי־אף־פי

"ברני סנדרס היה קול חדש בדיון הפוליטי של המפלגה הדמוקרטית, והוא סחף את הדור שלנו שחיפש קול חדש בשיח", אומרת סיידלר. "צריך לזכור שעלות הטיפול בילדים עשויה למנוע מרבים מבני דורנו להביא ילדים - וזה דבר שלא ראינו בדור של הורינו. אני בת 34, ויש במשק הבית שלי שני מפרנסים, ואני לא יודעת איך אשלם על טיפול בילדים בוושינגטון. אנחנו מצפים מהממשלה שתעשה משהו בשבילנו. בעבר לא רצינו שהממשלה תהיה מעורבת בעסקים שלנו. היינו צריכים לעשות הכל בעצמנו כדי להצליח".

לדבריה, מן הצד השני עומד טראמפ, שמצליח לדבר אל צעירים שמחפשים קול שונה. הוא מייצג, עבור מצביעיו, מודל של מי שעשה את הונו בעצמו.

"השיח על הדור האבוד מנופח"

ארין סיידרצילום: דודו בכר

בוסרמן, 31, עבר לוושינגטון ממישיגן לפני שש שנים. הוא לא מסכים עם הקביעה שבני דור המילניום הם בני הדור האבוד. "אני חושב שהשיח על הדור האבוד מנופח. אם תבחן את הנתונים על אבטלה, הכנסות ורווחה של בני דור המילניום - ובעיקר המשכילים, אפשר לראות שהנתונים טובים מאוד למעשה. זה לא צריך להפתיע אף אחד שצעירים, בכל דור, נוטים להיות חסרי סבלנות לעומת הקצב של השינוי הפוליטי. זה נכון כיום וזה נכון כנראה בכל דור בעבר", מנסה להסביר בוסרמן הן את הקסם של טראמפ והן את של סנדרס, שהפסיד לקלינטון במרוץ למועמדות הדמוקרטית.

שניכם עובדים בתקשורת ומגיעים מהצד הדמוקרטי של המפה. כשאתם מסתכלים על הסיקור התקשורתי בארה"ב ועל ההאשמות של טראמפ נגד התקשורת, אתם לא חושבים שהוא צודק ברמה מסוימת? אחרי הכל, ברוב כלי התקשורת הולמים בו שוב ושוב.

סיידלר: "אני תומכת בקלינטון, בעבר עבדתי בקמפיין הבחירות של ברק אובמה וברור באיזה צד אני. השמרנים והמפלגה הרפובליקאית ניסו לתאר את התקשורת כצד הרע במשך עשורים. במקביל, הם מינפו את כלי התקשורת שמזוהים איתם ככלי להעברת המסר שלהם. טראמפ עושה עבודה נהדרת מהבחינה הזאת.

בראד בוסרמןצילום: דודו בכר

"המסר האנטי־תקשורתי לא חדש אצל פוליטיקאים שמרנים. הם מדברים על 'ההטייה הליברלית', ונגד 'ניו יורק טיימס', ובעצם מדגישים את מה שהתומכים שלהם חושבים גם ככה על התקשורת.

"טראמפ משתמש בתקשורת בחינם, הוא לא קונה פרסומות בטלוויזיה, בעוד הילרי קלינטון מפרסמת בתשלום. האופן שבו טראמפ מתנהל אינו רגיל ביחס לבחירות בארה"ב, שבהן מוציאים מיליארדי דולרים על פרסום".

"טראמפ לא מאמין בתקשורת חופשית"

לדעתכם, זו מדיניות נכונה, שבה טראמפ מציג את עצמו כקורבן?

סיידלר: "הדבר המעניין מטראמפ, שלא ראינו עדיין אצל מועמדים בעבר, הוא הנרטיב שהוא מנסה להעביר: 'אני לא באמת צריך את הנשיאות. יש לי כסף. יש לי חיים טובים. זאת התקשורת שתפיל אותי. זאת המערכת שפגומה'. אני חושבת שזה מושך אנשים רבים.

"קח לדוגמה את מיט רומני ב-2012. גם הוא הצליח מבחינה כלכלית, היה מושל והיה לו רזומה מעולה. אבל בכל פעם שדיבר על הצלחתו העסקית, הוא נחלש. כעבור ארבע שנים, יש הרבה אנשים שחושבים שאולי הם יהיו דונלד טראמפ. הם מסכימים עם המסר שלא צריך להעלות מסים לעשירים, כי אולי יום אחד הם יהיו טראמפ.

"הוא עשה עבודה טובה בתחום הזה - כי הוא לא פוליטיקאי. אנשים לא מצפים ממנו ממנו שיתנהג כפוליטיקאי והוא הצליח להעביר את המסר 'אני עושה את זה כי אני היחיד שיכול להציל את המפלגה ואת המדינה. אבל אני לא צריך את זה באמת'.

"טראמפ הצליח להרחיק את עצמו מזהות של פוליטיקאי, בעוד שקלינטון, שנמצאת במערכת כל כך הרבה זמן, לא יכולה ליהנות מהמותרות של להיות מרוחקת מהמערכת הפוליטית".

בוסרמן: "הנושא המרכזי הוא באופן שטראמפ התייחס לתקשורת וטען שהוא נרדף על ידה. אם תראה דברים שהוא אמר על התקשורת, יהיה קשה להאמין שהוא מאמין בתקשורת חופשית. אני עובד במקום שנמצא ברשימת המוחרמים שלו ביחד עם 'וושינגטון פוסט' ועוד מערכות שלא מזוהות פוליטיות שהוא מחרים מכל מיני סיבות.

"טראמפ רוצה למנוע מהם לסקר אותו. אם רואים את האופן שבו הוא זורה פחד בתקשורת ובכל סיקור שהוא לא זוהר שלו - רואים שהוא לא מאמין בתקשורת חופשית. אני חושב שזה מסוכן לדמות פוליטית מרכזית", מוסיף בוסרמן.

"אנשים יכולים להתווכח על מדיניות כל היום, אבל בסוף צריך לראות שהדמוקרטיה האמריקאית משגשגת משום שיש לנו תקשורת חופשית שבוחנת את המועמדים ודורשים שקיפות. אני חושב שזה מסוכן שאנשים שרוצים להנהיג את המדינה מסרבים לפרסם את דיווחי המס שלהם".

אתם חושבים שהסיקור של טראמפ בכלי התקשורת הוגן?

בוסרמן: "אני חושב שהסיקור הוגן לחלוטין. טראמפ רוצה לאכול את העוגה ולהשאיר אותה שלמה. אני חושב שהוא רוצה שהתקשורת תודה לו על כך שהוא רץ - ולא יפרסמו עליו דברים ביקורתיים. הוא רוצה רק סיקור חיובי. הוא יודע שכשהוא יגיד משהו שהוא שנוי במחלוקת, יפרסמו את זה, ואז כעבור יומיים הוא יבהיר את מה שהוא אמר - ואז הוא ישלוט במה שמופיע בכותרות למשך כמה ימים. אחר כך הוא יבקר את התקשורת שעיוותה את הדברים שלו".

סיידלר: "הרפובליקאים תוקפים את התקשורת כבר עשורים, אבל טראמפ החריף את ההתקפה. אני חושבת שאפשר להאשים את התקשורת בכך שלא שאלו שם שאלות קשות כבר בהתחלה, משום שחשבו שאין לטראמפ סיכוי".

ומה לגבי קלינטון? כשהיא התחילה את הקמפיין שלה, לא נראה שהיה סיכוי שסנדרס ינשוף בערפה, אבל היא סיימה אותו איכשהו כמו ברווז צולע.

סיידלר: "לדעתי, אנחנו בזמן ובמקום בארה"ב, ורואים את זה גם עם תנועת מסיבת התה אצל הרפובליקאים, שבה אנשים רוצים שינוי. הם מתוסכלים ממה שקורה. הכלכלה אמנם השתפרה תחת הנשיא אובמה, אבל האנשים מרגישים שהשכר לא עולה. אני חושבת שיש הרבה תסכול בארה"ב, שלמרות הרזומה של קלינטון והדברים שהיא עשתה, חיפשו משהו חדש. התחושה האישית שלי לגבי סנדרס הוא שאני שמחה שהיה לנו דיון כזה במפלגה".

לחצו על הפעמון לעדכונים בנושא:

כתבות מומלצות

עובדי בניין מסייעים בהכוונת התנועה במנהטן, ניו יורק, בתחילת החודש

האם הראלי בשווקים מסמן את התחתית — או שהגרוע מכל עוד לפנינו?

מבט משטח המריבה אל הים. כל דונם שווה מיליונים, ומחירי הבתים בסביבה מגיעים לעשרות מיליוני שקלים

"פתאום הבנו שיש בעיות עם הקיבוץ": השקיעו 30 מיליון שקל בשכונה חדשה ליד שפיים, אבל אז הכל השתבש

אם אחת הסיבות לתוספות השכר המתכוננות למגזר הציבורי היא העלייה החדה בשכר בהיי־טק, הגיע הרגע להכניס להסכמי השכר במגזר הציבורי עוד אלמנטים היי־טקיים

העובדים שהמשכורות שלהם זינקו - ומה אפשר ללמוד מהסכמי השכר בהיי-טק

סופיה, בירת בולגריה. לגור באחת הערים העתיקות באירופה עבור 3,200 שקל בחודש

עשר ערים בעולם שאפשר לחיות בהן בפחות מ-4,000 שקל בחודש – כולל שכר דירה

תגובות

הזינו שם שיוצג באתר
משלוח תגובה מהווה הסכמה לתנאי השימוש של אתר TheMarker

כתבות שאולי פספסתם

אישה בטלפון

מטעינים את הטלפון כשהסוללה כמעט גמורה? תשכחו מהלוואה

שיעור באוניברסיטה. באקדמיה מצופה מהסטודנטים להתמודד עם בעיות שלא ראו קודם

הסטודנטים באקדמיה נדרשים לראשונה לחשיבה מעמיקה - והתוצאות עגומות