הגונב מגנב |

שוחד, אלכוהול, זונות ורופאי אלילים: הוצאה לפועל - כמו שמעולם לא ראיתם

כאשר בעלי ספינות, בנקים וגורמים אחרים אינם מצליחים לקבל את הספינות עליהן הם טוענים לבעלות, המוצא האחרון שלהם הוא "אנשי הוצאה לפועל ימיים" שמבריחים את הספינות מנמלים לא ידידותיים בחזרה לים הפתוח

לוגו ניו יורק טיימס
ניו יורק טיימס
שתפו כתבה במיילשתפו כתבה במייל
שתפו כתבה במיילשתפו כתבה במייל
הרדברגר וכלבו מחוץ לביתם בלמברטון
הרדברגר וכלבו מחוץ לביתם בלמברטון צילום: וויליאם וידמר, ניו יורק טיימס
לוגו ניו יורק טיימס
ניו יורק טיימס

ביוון, מקס הרדברגר התחזה לקונה מעוניין. בהאיטי – לפקיד ממשל בנמל. בטרינידד – לאיש הובלה ימית. הוא ריכך שומרים באמצעות אלכוהול והסיח דעתם באמצעות זונות. הוא הבהיל שוטרי משמר חופים באיומי קללות של רופא אליל והצליח להטעות שומרי לילה ולגרום להם לעזוב משמרתם. מטרתו? לעלות על ספינה שהוא מנסה להשיב לבעליה ולשעוט לעבר קו ה-19 ק"מ בו הוא נכנס למים בינלאומיים ושטח השיפוט המקומי מסתיים.

הרדברגר נמנה עם קומץ אנשי "הוצאה לפועל" ימיים המטפלים במשימות הקשות ביותר של לכידה ובריחה בנמלים זרים, לרוב מטעם בנקים, חברות ביטוח או בעלי ספינות. הם נחשבים למוצא האחרון מבעיה שכיחה: כאשר ספינה נגנבת, מפעיליה נכנסו לחדלות פירעון או שגורמי ממשל מקומי עצרו אותה ללא עילה. "כשאנחנו מופיעים, דברים נעלמים", אומר הרדברגר.

עשרות אלפי סירות וספינות נגנבות בעולם מדי שנה, ורבות מהן הופכות לחלק מ"צי הרפאים" העולמי המעורב במגוון פשעים. ספינות רפאים משמשות לעתים קרובות בדרום מזרח אסיה לסחר בבני אדם, פיראטיות ודיג לא חוקי. בקריביים הן משמשות להברחת נשק וסמים; ובמזרח התיכון וצפון אפריקה – להעברת לוחמים או הפרת סנקציות, לדברי אדמירל משנה כריסטופר פארי, מומחה אבטחה ימית, לשעבר מהצי המלכותי הבריטי. לרוב כלי השיט אינם מושבים לבעליהם בשל הקושי למצוא אותם באוקיינוסים, העלות הגבוהה של החיפוש והעובדה שהם מגיעים לנמלים בהם אין שיתוף פעולה מצד הרשויות.

הארדברגר, עוזרו אודג'ה (במרכז) במבט מקרוב על הספינהצילום: חוזה אזור, ניו יורק טיימס

אך לעתים, כאשר הספינה רבת ערך, חברות כמו Vessel Extractions של הרדברגר מניו אורלינס, מגוייסות למצוא אותה. החברה שלו לעתים מטפלת במגה-יאכטות, אך לרוב היעדים הן ספינות תובלה המובילות מוצרים בין מדינות מתפתחות בהן הממשל עני או לא יציב.

בעיני רשויות החוק במדינות זרות, הרדברגר ועמיתיו הם ויג'ילנטים הפוגעים בשלטון החוק. "מגיע להם להיאסר", אומר שוטר משמר החופים של האיטי לוהאנדי בריזאר על אנשים כמו הרדברגר. צ'רלס דרגונט, שעקב אחר פשעים ימיים עבור המשרד האמריקאי למודיעין ימי עד 2012, אמר כי הוא מאמין שהרדברגר נשמע לחוקים הקיימים. אך גם הוא מוסיף כי "אני חושש מהאופן שבו אנשים אלה חותרים תחת רשויות החוק המקומיות, מביכים אותן בכך שהם גונבים ספינות מתחת לאפן ומחמירים את השחיתות בתשלומי שוחד לאנשים מקומיים המסייעים להם לבצע גניבות אלה".

לרוב, השבת ספינות גנובות או עיקולן הן תהליך שקט הכרוך בהרבה ניירת ובבנקים הפועלים מול רשויות אכיפת החוק המקומיות. אך כאשר המשא ומתן נכשל, לעתים מתבצעות הברחות של הספינות.

צ'רלס מיצ'ם, איש הוצאה לפועל ימי מג'קסונוויל בפלורידה, תיאר כיצד הצוותים שלו הבריחו מאות סירות ממרינה במקסיקו ב-2009, לאחר שאלו נגנבו מפלורידה על ידי קרטל סמים – מהלך שזיכה אותו במחיר על ראשו. מיצ'ם וכחצי תריסר אנשים נוספים בתחום אמרו כי כל אחד מהם מקבל כ-1-2 בקשות "הסגרה" מדי שנה, במקומות כמו קובה, מצרים, גאנה, הונדורס, טרינידד ו-ונצואלה, בין היתר. ג'ון דאלבי, מנכ"ל מרין ריסק מנג'מנט, אמר כי החברה שלו עובדת כעת עבור קבוצת בנקים המעוניינת לעקל צי של יותר מתריסר ספינות תובלה מכמה נמלים ברחבי העולם. "צריך לתפוס את כולן בבת אחת, אחרת חלקן יצליחו לחמוק", אמר.

מבדיקת חוזים ומסמכי בית משפט על כמה ממשימות הברחה אלו, וראיונות עם המבריחים, חוקרי ביטוח ואנשי משמר חופים, עולה כי ההתנהגות הפלילית בימים לרוב נובעת משחיתות ביבשה. מקורות אלה מציגים את מגוון התככים המשמשים לגניבה, השתלטות, סחיטה והברחה של ספינות. הם גם חושפים כיצד אנשי ההוצאה לפועל הימית, כמו גם שלל הגורמים שעליהם הם אמורים להערים - בעלי החוב, עובדי נמל נכלוליים, שומרים עצבניים, צוותים ממורמרים וגורמי מינהל לא הגונים – מנצלים את היעדר השיטור ואת עירפול תחומי השיפוט בימים הפתוחים.

התפיסה הציבורית של שודדי הים המודרניים לרוב כרוכה בפושעים סומליים בסירות מנוע הלוכדים מיכליות בים. "אך שכיחים לא פחות המקרים של פיראטיות צווארון לבן", אומר אדמירל פארי. שודדי ים בחליפות עסקים חוטפים ספינות מהנמל באמצעים אופורטוניסטיים, ולא בהכרח בים בהפגנת כוח מפתיעה".

חוקרי השוק הימי מעריכים כי הגניבות והשחיתות מעלות את מחירי הביטוח וההובלה בכ-10%, ומייקרות את ההובלה במיליוני דולרים, מה שבסופו של דבר פוגע גם בצרכנים.

מרבית החרמת הספינות בנמל הן חלק מתכניות סחיטה שנועדו לקבל שוחד, לדברי דאגלס לינדזי, שותף בכיר בחברת ההוצאה לפועל מריטיים ריזולב מאנגליה. אך אם הספינות מעוכבות למשך זמן רב מדי, משאן עשוי להתקלקל, והן עשויות להפסיד כספים גם בשל איחורים ופיגורים בתשלומי שכר, ולבסוף אף לפשוט רגל. "העובדה היא שיש מקומות בעולם בהם אחזקה אינה, כמילות המימרה הידועה, תשע עשיריות מהחוק", אומר דרגונט. "היא החוק פשוטו כמשמעו".

הונאות נמל הן נוהג ותיק כמו עולם ההובלה עצמו, ואנשי ההוצאה לפועל המנוסים ממייינים אותן לקטגוריות:

"סיבוכים בלתי צפויים": מספנה מבצעת תיקונים ללא אישור, ואז שולחת לבעלים חשבון אדיר, שערכו לעתים גדול מערך הספינה, בתקווה לזכות בעיקול הספינה.

"מחדל הצוות" (Barratry): תשלום לצוות הספינה, לעתים יותר משכר של שנה, כדי להשאיר את המפתחות בפנים וללכת.

"משחקי עגינה": בעלי הספינה נכנסים לחדלות פירעון על המשכנתא, אך עושים יד אחת עם המרינה, הגובה דמי עגינה מנופחים מהבנקים.

לינדסי מתאר למשל מקרה בגיניאה ב-2011, בו הוחזקה ספינה על קנס בסך 50 מיליון דולר שהוטל על נזק של פחות מ-10,000 דולר למספנה. "מטיסים אותך פנימה, אתה מוצא את הפקיד הנכון ונושא ונותן איתו בחזרה למציאות", אומר לינדזי. לדברי אנשי ההוצאה לפועל, ספינות גנובות לרוב מועברות למקומות בהם הממשל המקומי משוחד בקלות ואינו משתף פעולה עם הרשויות האמריקאיות. לעתים, ניתן לשחד את הפקידים בחזרה. כשזה לא עובד, מביאים את אנשי ההוצאה לפועל.

להרדברגר יש אוסף של מדים מזוייפים וכרטיסי ביקור שנשמעים רשמיים, כמו "פקח נמל", "סוקר ימי" ו"מבקר פנים". הוא גם נושא עימו מבחנת זכוכית של אבקה מגנטית, שכשמפזרים אותה על הספינה אפשר לחשוף באמצעותה אותיות שהוסרו. דאלבי אמר כי הוא מעדיף להניח בלב ים בסתר מכשירי GPS שיעקבו אחר הספינות, ואז לדווח לרשויות, במקום לנסות להבריח אותן מנמל לא-ידידותי.

כל אנשי ההוצאה לפועל אמרו כי הם פועלים לפי מערך כללים עצמאי. למשל, ללא אלימות או נשק. עדיף לדבריהם, לגייס צעירים מהרחוב שיתריעו מפני אנשים מתקרבים, בעלי ברים להסחות דעת או זונות כדי לרגל על הספינות. כאשר נשאל אם הוא לעתים משחד פקידי ממשל, מיצ'ם השיב בדומה לעמיתיו: "שוחד אינו חוקי. אך משא ומתן על קנס אינו בלתי חוקי".

אוגה קאדט, עובד של הרדברגר בהאיטי, נזכר בהברחה שביצעו ב-2004. איש עסקים אמריקאי שיחד גורמים משפטיים בהאיטי להחרים ספינה בשם מאיה אקספרס, ולמכור לו אותה במכרז מכור, לפי מסמכי בית משפט. כדי להבריח את השומרים, הרדברגר שילם לרופא אליל 100 דולר, כדי להטיל קללה על המקום היחיד בכפר בו הייתה קליטה סלולרית. אף שהאור שעלה מהמבער בו השתמש הצוות של הרדברגר כדי לחתוך את עוגן הספינה כמעט גרם ללכידתם, הם הצליחו להבריח את הספינה לאיי הבהאמה, שם שופט אישר את השבת הספינה לבעליה, וציין כי "שחיתות ופוליטיקה של מקורבים הם שגרתיים" במערכת המשפט והנמלים של האיטי.

לחצו על הפעמון לעדכונים בנושא:

כתבות מומלצות

קהילת גן החיים, בקעת יבנאל. עבודת כפיים וחלוציות

"מחבקי העצים" קנו כאן אדמות ב-30 אלף שקל לדונם. היום הן שוות הון

גיף הסכם ממון

"לחתום על הסכם ממון היה הדבר הכי רומנטי שעשיתי. בזכותו קניתי לעצמי דירה"

ריטייל גנגסטר

מפורסם יותר מנשיא ארה"ב: הסיפור על הנוכל שהבריח לישראל 60 מיליון דולר

קיסריה מימין, וג'סר א-זרקא משמאל

"גם מאנדרומדה ביפו ברחו - והיום הלוואי שיכולתי לקנות שם דירה"

תגובות

הזינו שם שיוצג באתר
משלוח תגובה מהווה הסכמה לתנאי השימוש של אתר TheMarker

כתבות שאולי פספסתם

ניר קורצ'ק, סמנכ"ל שיווק בפלייטיקה

הסמנכ"ל, האח הדירקטור והסטארט־אפ: העסקה המוזרה של פלייטיקה

נוריאל רוביני

חשבתם שיהיה רע? רוביני חוזה נפילה של 40% במניות ומיתון נוראי