הצלחה של טראמפ 
בבחירות בארה"ב תבשר את מותה של המפלגה

מ"מועמד לא ריאלי" ו"רומן של קיץ" שצפוי להיעלם במהרה מהחיים הפוליטיים נהפך דונלד טראמפ למועמד הבולט של המפלגה הרפובליקאית - בניגוד לרצונה ■ הצלחתו בסקרים גורמת לאנשי תקשורת ותיקים להאמין כי עידן שליטתן של שתי המפלגות הגדולות דועך

אביתר פרל
שתפו כתבה במיילשתפו כתבה במייל
שתפו כתבה במיילשתפו כתבה במייל
אביתר פרל

ב-16 ביוני 2015 הכריז איל הנדל"ן, דונלד טראמפ, כי הוא מתמודד לראשות המפלגה הרפובליקאית, וקבע את הטון של הפריימריז כשטען כי המהגרים ממקסיקו לארה"ב הם בחלקם הגדול פושעים ואנסים, וכי יש לגרשם לאלתר. למרות נסיקתו המהירה בסקרים, פרשנים פוליטיים ומומחים למדעי המדינה בארה"ב מיהרו להרגיע וטענו בתוקף כי אין לו סיכוי לזכות במועמדות.

ואולם ב-8 בדצמבר, כשטראמפ הכריז כי על ארה"ב לסגור את שעריה בפני מוסלמים, הוא כבר עשה זאת לא כקוריוז, אלא כמועמד שהוביל את המרוץ באופן עקבי במשך כחצי שנה. אף שרבים עדיין טוענים כי מועמדותו חסרת סיכוי - נראה שאף אחד כבר לא טוען זאת ברוגע.

ההתייחסות הראשונית לטראמפ היתה כסוג של "רומן קיץ", שייעלם מהחיים הפוליטיים עד הסתיו. המנגנון שאמור להוציא מועמדים "לא ריאליים" כמוהו מהמרוץ פשוט: עלייה בסקרים מובילה לבחינה מדוקדקת וביקורתית מצד התקשורת ויריבים פוליטיים - שמובילה לטעויות מצד הקמפיין ולצניחה מהירה בסקרים.

צילום: אי־אף־פי

ואולם העמידות היוצאת דופן של טראמפ בפני שערוריות, גינויים והתקפות, לצד הכוח שהוא שואב מהאיבה של מוסדות המפלגה כלפיו, הביאו רפובליקאים רבים לתהות בקול רם: מה בדיוק אמור לגרום לו להפסיד? התשובה היא שהמפלגה הרפובליקאית אמורה לגרום לו להפסיד, אך האמצעים אינם ברורים.

בניגוד לסיקור התקשורתי השוטף, התיאוריה השולטת כיום במדעי המדינה בארה"ב נותנת משקל נמוך יחסית לסקרים שנערכו לפני תחילת ההצבעות, ומשקל גבוה מאוד לעמדתם של גורמים פנים־מפלגתיים (נבחרי ציבור, בעלי תפקידים במוסדות המפלגה, תורמים, אסטרטגים ואקטיביסטים) - ובשתי מלים: המפלגה מחליטה. זהו גם שמו של הספר שהביא לביסוס התיאוריה.

ארבעת האקדמאים מתחום מדעי המדינה שפירסמו את "המפלגה מחליטה" (The party decides) ב–2008, מרטי כהן, דיוויד קרול, הנס נואל וג'ון זלר - הראו כי תמיכה מצד גורמים פנים־מפלגתיים מנבאת את המנצח בפריימריז בצורה מדויקת בהרבה ממדדים אחרים.

במאמר שהתפרסם ב"גרדיאן" באוגוסט, שכותרתו "הנה הסיבות שבגללן דונלד טראמפ לא יזכה במועמדות", הפרשן הפוליטי טום מק'ארתי מצטט מהספר המשפיע את מסקנתו הסופית: "המלצות רשמיות (Endorsements) מוקדמות הן הגורם החשוב ביותר להצלחת מועמד". מק'ארתי הסביר כי "המלצות רשמיות אינן חשובות רק מפני שהן מצביעות על מי יודעי דבר חושבים שינצח, אלא גם בגלל זהות הממליצים - נבחרי ציבור אחרים, שיכולים להשפיע על התוצאות באמצעות חיזוק הנוכחות של מועמד על הקרקע, קידומו בקרב מובילים בתוך המפלגה והשפעה על בוחרים".

"ההיסטוריה נהפכה למדריך פחות אמין"

"אם טראמפ יזכה במועמדות, כל מה שאנחנו חושבים שאנו יודעים על הליך הפריימריז לנשיאות ארה"ב שגוי", כתב באוגוסט לארי סבטו, פרופ' למדעי המדינה וראש המרכז לפוליטיקה של אוניברסיטת וירג'יניה. "ההיסטוריה מראה שמועמדים מנצחים נוטים לעקוב אחר סט של חוקים", הוסיף. הדרישות שמנה כוללות תמיכה מאליטות בתוך המפלגה; רשת ארגונית מקצועית ברמה הלאומית ובמדינות החשובות; ומועמד בעל ניסיון בפוליטיקה, שיודע להיזהר משערוריות.

אם תמיכת המפלגה הרפובליקאית נחוצה לניצחון בפריימריז - טראמפ אכן אבוד. יחסיו עם המפלגה מזכירים יחסים בין משפחה שבויה לחוטף. הוא זכה לאפס המלצות רשמיות ואמירותיו זכו לגינויים חריפים מקיר לקיר. אך נראה שרבים מהכלים שאמורים לשמש את המפלגה בבואה לחסום את טראמפ נעלמו מהארגז.

עזרא קליין, פרשן פוליטי שעזב את ה"וושינגטון פוסט" כדי להקים את האתר "ווקס" (Vox), היה מהראשונים בתקשורת לחזור בהם מטענתם שאין לקחת את טראמפ ברצינות, כשכתב בספטמבר כי "המודלים שלנו להבנת הפוליטיקה האמריקאית קורסים". הוא הוסיף כי "הכלים שבהם שחקנים פנים־מפלגתיים משתמשים כדי לקבוע תוצאות אלקטוראליות נחלשים עקב שינויים טכנולוגיים ותקשורתיים. המודלים שמניחים את האפקטיביות של הכלים האלה סובלים מהטיה".

הכלכלן זוכה פרס נובל, פול קרוגמן, ניסח את אזהרתו במונחים חמורים אף יותר, כשהשווה את מדעי המדינה כיום למקרו־כלכלה של אחרי משבר 2008. קרוגמן כתב בבלוג שלו ב"ניו יורק טיימס" לפני כחודש כי "מומחים למדעי המדינה לא מצליחים במיוחד בבחירות האלה. ספציפית, נראה שהמודלים מתקשים להסביר את עמידותם של ליצנים". הוא טוען במאמר כי כפי ש"לאחר משבר 2008 העולם נכנס לתקופה חדשה, שבה מדדים היסטוריים היו מטעים" - כך התמורות בפוליטיקה האמריקאית גורמות לכך ש"ההיסטוריה נהפכה למדריך פחות אמין". בין התמורות האלה הוא מונה את "הפערים המפלגתיים המעמיקים, היעדר האמון בדמויות ממסדיות ואובדן השפיות של הגרעין הקשה של מצביעי המפלגה הרפובליקאית".

הסקרים מציגים תמיכה מזויפת

בעוד שרוב מכריע מבין המומחים למדעי המדינה עדיין סקפטי לגבי סיכוייו של טראמפ, רוח שונה החלה לנשוב באחרונה בקרב פרשנים פוליטיים ואסטרטגים רפובליקאים. נייט כהן מה"טיימס" מיהר להספיד את טראמפ ביולי כשכתב כי "פעילים ואליטות מפלגתיים גינו את דבריו של טראמפ נגד הסאנטור ג'ון מקיין, מה שכנראה מסמן את התפוצצות הבועה שלו".

לפני כשבוע הוא הכיר בכך ש"סיכוייו של טראמפ לזכות אמיתיים, גם אם לא טובים", ושירטט את הדרכים השונות שיכולות להוביל אותו לניצחון. במאמר ב"טיימס" מתחילת החודש, נכתב כי "בקרב הממסד הרפובליקאי, הרוגז נהפך לפאניקה מהאפשרות הסבירה יותר ויותר שטראמפ יהיה נושא הלפיד של המפלגה".

נייט סילבר ואתרו fivethirtyeight.com ניצבים בראש החזית נגד סיכוייו של טראמפ. סילבר הוא סטטיסטיקאי במקור, שהרוויח את המוניטין שלו כשחזה את תוצאות הבחירות ב–2008 וב–2012 בדיוק מרשים - והוא טוען בתוקף כי סיכוייו של טראמפ לנצח היו ונותרו אפסיים. הניתוח שלו נשען בעיקר על מדד ההמלצות הרשמיות ועל הטענה שהסקרים מציגים תמיכה מזויפת, שנובעת מתשומת לב תקשורתית לא פרופורציונלית. לטענתו, רבים מהבוחרים אינם רציניים לגבי הבחירה שלהם בשלב הזה של הקמפיין, ורבים מתומכיו של טראמפ עלולים לא להופיע ביום הבחירות.

ב-1 בפברואר 2016 יתאספו מצביעים רפובליקאים ב–99 המחוזות שבאייווה לוועידות מפלגתיות (Caucuses), שבהן יכריזו על המועמד המועדף עליהם בהצבעה גלויה מול שכניהם וחבריהם. לפי ההצבעה הזאת יוחלט למי יצביעו הצירים שיישלחו מטעם הוועידות המקומיות לוועידה המרכזית, שתתרחש ביולי 2016 - שבה מוכרז רשמית מועמד המפלגה לנשיאות.

אם טראמפ יתרסק בסקרים לפני אותו תאריך, או לחלופין אם הפער בין הסקרים לתוצאות יהיה משמעותי ולרעתו - הממסד והפרשנים יוכלו לנשום לרווחה, וסילבר יוכל להוסיף כוכב מוזהב נוסף למחברת. מנגד, אם האנשים שמזדהים כתומכי טראמפ בסקרים אכן ייצאו בערב פברואר קר, יצביעו לו מול שכניהם ויבטיחו כי הוא יזכה במספר יפה של צירים - כבר יהיה קשה לטעון שסיכוייו להיות המועמד אפסיים (ההובלה שלו בסקרים הלאומיים גדולה בהרבה מההובלה שלו באייווה).

הזכייה בצירים היא, במובן הפורמלי, הזכייה במועמדות. אם טראמפ יתחיל לצבור צירים שמחויבים להצביע לו, יהיו לכך השלכות שחורגות ממערכת הבחירות הנוכחית. משמעות הדבר תהיה שהטינה והזעם של הציבור האמריקאי - ספציפית הימין האמריקאי - למעמד הפוליטי והתקשורתי עברו סף לא מוגדר, וכעת אדם קיצוני, נטול ניסיון כנבחר ציבור או תמיכה מפלגתית, יכול להגיע לראשות אחת משתי המפלגות הגדולות במעצמה הגדולה שהעולם אי־פעם ידע. וזה מפחיד ומרגש גם בלי קשר לדונלד טראמפ.

לחצו על הפעמון לעדכונים בנושא:

תגובות

הזינו שם שיוצג באתר
משלוח תגובה מהווה הסכמה לתנאי השימוש של אתר TheMarker

כתבות שאולי פספסתם

הווילה של משפחת סעדה ברמות מאיר

וילת ה-Airbnb של משפחת סעדה - ובריכת השחייה שמסעירה את המושב

משבר בשווקים

לראשונה: מדד קריטי של שוק האג"ח העולמי מאותת על משבר