לציבור נמאס: המחוברים של אירופה חוששים מהבחירות ביוון

השנה החדשה נפתחה עם משבר כלכלי נוסף ביוון. הבעיה של יוון ב-2013-2012 לא היתה שהיא הגיעה לחדלות פירעון, אלא שחדלות הפירעון שלה לא היתה מספקת. והמשא ומתן החצי אפוי המחודש הזה חוזר לרדוף את יוון ואת יתר גוש היורו.

הנציבות האירופית וממשלת גרמניה הפיצו בשנתיים האחרונות את הנראטיב שלפיו המשבר בגוש היורו נגמר. הוא לא הסתיים. הוא פשוט השתנה.

הטור הזה טען במשך שנים שהדרך הטובה ביותר להבין את הקיפאון הפוליטי שהשפיע על אירופה בעשור האחרון היא מפרספקטיבה של מחוברים או בלתי מחוברים. כשכלכלות קופאות והצמיחה אפסית, המשחק נהפך לתרגיל במי מקבל את הנתח הגדול יותר בעוגה שקטנה והולכת מרגע לרגע.

זה נהפך למשחק של שימור עצמי, שבו כל קבוצת אינטרסים בחברה מחשבת מחדש את האסטרטגיה שלה כשהמטרה הסופית היא לשמור על הנתח שלה בעוגה ולנסות למזער את הנזקים שמצפים בהמשך הדרך.

קבוצות האינטרסים הן המחוברים - בעלי נתח בחברה, בעלי השפעה ואלה שיכולים להשפיע על התוצאות. הלא מחוברים נמצאים בשוליים ולא מספיק בולטים או מאורגנים כדי להשפיע על משחק השימור העצמי הזה.

ברית המחוברים חוצה ימין ושמאל

בשעה שכלכלות גוש היורו מפסיקות לצמוח - משום שהן זקנות מדי, ביורוקרטיות מדי וסובלות מנטל חובות כבד מדי במטבע שמוערך מעל לשוויו ההוגן - הוויכוח בין המחוברים ללא מחוברים נהפך למאבק קיומי. הגורמים הפנימיים נמצאים משמאל ומימין.

מימין, נמצאים תאגידי מים ממשלתיים כמו אייריש ווטר ("מקורות" האירית), שהכעיסה את הציבור בהעלאת תעריפי המים. האנשים שעובדים שם מסתדרים טוב, וכך גם היועצים, עורכי הדין ומומחים אחרים שעובדים עמם.

אך יש מחוברים גם משמאל. הדרגים הגבוהים של איגודי העובדים ושל השירות הציבורי הם דוגמה מצוינת לכך. הם מבטיחים שהאינטרסים שלהם יטופלו, ויכולים לעטוף את האסטרטגיה שלהם בדיבורים על מאבק חברתי, תוך שהם מנצלים את המצוקה של אחיהם בדרגים התחתונים של השירות הציבורי כדי להצדיק את קיומם.

במשבר, המחוברים מתחזקים והאנשים שנמחצים הם הבלתי-מחוברים, אלה שאין להם נתח. אלה המובטלים, עובדי הקבלן שאינם מוגנים על ידי האיגודים, מהגרים וכמובן צעירים. בימין המסורתי נמצאים העצמאיים בעלי העסקים הקטנים שאין מי שיצעק בשמם ופשוט רוצים להיות מסוגלים למכור את הסחורה שלהם בשוק מבלי להיות משועבדים למסים כבדים, היטלים ותשלומים.

המפתח לפוליטיקה האירופית במשבר הוא לוודא שהמחוברים האלה יישארו ממונים בכל מחיר. זו הסיבה שמשמאל המפלגות ומימין התאגידים שולטים באיטליה, צרפת וספרד, מה שהופך אותם לשותפים טבעיים למיטה, על אף העמדת הפנים האידיאולוגית שנועדה לשכנע את ציבור הבוחרים שהם מתנגדים זה לזה, כשלמעשה הם משחקים באותה קבוצה. את הדוגמה הטובה ביותר לברית המחוברים הזאת אפשר למצוא בקואליציה באירלנד בין מפלגת פינה גייל הימנית כביכול לבין מפלגת הלייבור שאמורה להיות מהשמאל.

סיריזה מכניסה את המחוברים ללחץ

כשמפלגה כלשהי המייצגת את הבלתי-מחוברים מאיימת על השלטון באירופה, אליטת המחוברים ששולטת בגוש היורו נכנסת ללחץ. אחת המפלגות האלה היא סיריזה ביוון. נראה שהמפלגה הזאת עומדת לנצח בבחירות הכלליות ביוון ב-25 בינואר, מה שמכניס את אליטת המחוברים של אירופה לחרדה. ההצעה שלה להביא את יוון לשמיטה של חובותיה שעדיין עצומים היא רעיון שבו היו תומכים הכלכלנים ההגיוניים ביותר ומה שקרן המטבע הבינלאומית מנסה לקדם כבר שנים עבור מדינות עם בעיות דומות. סיריזה מציגה את הזווית שלה על הבעיות שעמן מתמודדת יוון וכישלון המדיניות הנוכחית במצע שלה.

השפעת הצנע על כלכלת יוון והחברה היוונית היתה הרסנית. צעדי הצנע כללו קיצוץ משכורות ופנסיות, הפחתה של ההוצאות על שירותי מים וחשמל באמצעות הפרטה, יישום רפורמות מקיפות בשוק העבודה וקיצוצים בשירותי בריאות ורווחה. אלה הובילו לשיעור אבטלה חסר תקדים של כמעט 30% (בקרב צעירים הוא גבוה מ-60%), עוני שמתפשט והולך - עם זינוק של 98% בשיעור העוני, חובות גדולים של משקי בית, סגירות של עסקים קטנים ומיתון כלכלי שחתך 20% מהתמ"ג של יוון בחמש השנים האחרונות. החוב הממשלתי המשיך לגדול וצעירים עוזבים את המדינה - ובכך נפגע הפוטנציאל לצמיחה כלכלית בעתיד.

קצת נתונים כדי לשים את כל האפיזודה הזאת בהקשר שלה: 3.86 מיליון יוונים מועסקים כיום. ב-2008, מספרם היה 4.64 מיליון. זה אומר שכמעט מיליון משרות יווניות נעלמו והשכר נמוך ב-14.2% מכפי שהיה ב-2008. פלא שלבוחרים היוונים נמאס? אז ממשלה בראשות סיריזה תביא לחדלות פירעון גדולה יותר. אז מה? זה מה שחברה בחובות עצומים היתה עושה.

החששות בשווקים הפיננסיים מוגבלים בינתיים רק ליוון, כאילו שניתן לנתק את יוון משאר גוש היורו. עם זאת, אין עדיין שום מנגנון שמאפשר לאחת החברות בגוש היורו לעזוב אותו. מכך משתמע שיוון תורשה לשמוט חובות שוב, ללא שום השפעה על גוש היורו. זה לא נשמע אפשרי, נכון?

כלכלת יוון עברה צמיחה שלילית בנוסח שנות ה-30. לאורך כל התקופה, המחוברים הצליחו להישאר בשלטון. שתי המפלגות הגדולות התחלפו ונחתמו עסקות עם האיחוד האירופי שבהן היו מעורבים אותם עובדי ציבור שתמיד נשלחו לבריסל עוד לפני המשבר. לא היה שום שינוי בסדר הישן.

כעת מתעוררת אפשרות שמפלגת שבאמת מייצגת את הבלתי־מחוברים תעלה לשלטון ביוון. זה מפחיד את המחוברים, ויתכן שזו תהיה הראשונה בשורה של התפתחויות כאלה באירופה, מהחזית הלאומית הימנית של מארין לה פן בצרפת ועד למפלגת השמאל פודמוס בספרד.

המסר שלהן זהה: השמאל המרכזי המסורתי והימין המרכזי המסורתי הם בעצם אותו הדבר, והמטרה שלהם היא לשמור על הכוח. זה לא מועיל לאזרח הממוצע - ולכן זה חייב להשתנות.

הכותב הוא סופר 
וכלכלן אירי