בדרך לכיבוש אוקראינה: רוסיה הפסידה 50 מיליארד דולר בבית המשפט

יותר מעשור לאחר שפוטין השתלט על חברת הנפט יוקוס והשליך את בעליה לכלא, פסק בית המשפט בהאג כי על רוסיה לפצות את בעלי המניות בסכום ענק ■ מהחרמת נכסים עסקיים ועד הפלישה לאוקראינה, קו בולט נמתח בדרכו של פוטין למצב עצמו כיריב למערב ■ ואולם לאוניד נבזלין, שעשוי להיות המרוויח הגדול בתביעה, טוען ששאיפות הגדלות של פוטין אינן מגובות במציאות

דפנה מאור
דפנה מאור
שתפו כתבה במיילשתפו כתבה במייל
שתפו כתבה במיילשתפו כתבה במייל
דפנה מאור
דפנה מאור

זו היתה אחת הפרשיות הסבוכות והאפלות ביותר בתולדות שלטונו הממושך, הריכוזי והשנוי בחלוקת של ולדימיר פוטין. זה התחיל בצעדים שנקט הנשיא במטרה להחזיר לחיקה של אמא רוסיה כמה מהנכסים שהיא מסרה במהלך תקופת ההפרטות, שבה נמכרו אוצרות יקרי ערך שהיו בבעלות המדינה במחיר נמוך לדור חדש של יזמים ואנשי כספים מקורבים, בעלי קשרים ועוצמה. לדור החדש הזה קראו אוליגרכים. מתחילת שנות ה–90 ועד עשור לאחר מכן, דרך כוכבם של המיליארדרים הצעירים, שהחלו לככב ברשימות האנשים העשירים בתבל ויצרו שפה חדשה של עושר ראוותני.

הפרשה התחילה להתגלגל במפתיע: ב–25 באוקטובר 2003 נעצר מיכאיל חודורקובסקי, האדם העשיר ביותר ברוסיה והבעלים של חברת הנפט יוקוס. תוך יום נהפך אחד הכוכבים הזוהרים והמצליחים של הקפיטליזם הרוסי הפוסט־סובייטי לנאשם בהונאה ולאסיר. משפט הראווה שלו, שבו הוחזק חודורקובסקי בכלוב מסורג ביחד עם שותפו העסקי, פלטון לבדב, היה יריית הפתיחה להלאמתה וקריסתה של חברת הנפט הגדולה ברוסיה, יוקוס; למעצרם של עשרות אנשים הקשורים לחברה, לבריחתם של אחרים, לאישומים והרשעות בהעלמות מס, הונאה ואפילו רצח, להאשמות נגד ברדיפה פוליטית, ולטלטלה בשוק האנרגיה והעסקים הבינלאומי.

עד כמה שסכסוך עסקי בין מדינה לתאגיד, הפללת ראשיו ורדיפת שותפים עשויים להיראות כארועים מיקרו־כלכליים, ואפילו נקודתיים, פרשת יוקוס היתה קו פרשת מים עבור הרוסים, שאפשר למתוח ממנו קו ישיר להפלת המטוס באוקראינה.

איגור סצ'ין וולדימיר פוטיןצילום: AP

השבוע, 11 שנה לאחר שנכסיה של יוקוס הוקפאו בגלל האשמות בהעלמת מס, וראשי החברה נעצרו או נמלטו, התקבלה בבית הדין לבוררות בינלאומית בהאג החלטה שמהווה ניצחון - עקרוני, אבל אולי גם כספי - לבעלים של יוקוס. לפי פסק הדין, רוסיה צריכה לפצות את קבוצת המשקיעים שהיו בעלי המניות של יוקוס לפני תפיסתה ב–50 מיליארד דולר - כמחצית משווייה המוערך של החברה לפי בעלי המניות שלה. רוסיה כמובן תערער על הפסיקה, ולפי דעת רוב הפרשנים, בעלי המניות של יוקוס יתקשו מאוד לקבל ולו מזער מהכסף. דרך הפעולה המקובלת במקרה כזה היא להקפיא נכסים רוסיים בחו"ל, אך הדרך משם לחילוט והשבת כספים משובשת, אם בכלל יש לה סוף.

חודורקובסקי, ששוחרר בשנה שעברה ממאסרו בן העשור, במחווה סמלית של פוטין לקראת אולימפיאדת סוצ'י, יכול לחגוג את ניצחונו העקרוני. ממושבו כיום בשווייץ אמר חודורקובסקי כי אינו זכאי לשום חלק מהפיצויים, היות שהעביר את הנתח שלו ביוקוס ללאוניד נבזלין - שותפו לשעבר שנמלט מרוסיה - כדי להגן על החברה כשנתבע על ידי הממשלה. נבזלין מחזיק בקצת יותר מ–70% מ–GML, חברת האחזקות שבבעלותה היו 60% מיוקוס. נבזלין הוא כיום פילנתרופ והבעלים של 20% ממניות קבוצת הארץ, המוציאה לאור של עיתוני "הארץ" ו–TheMarker. לאחר הפסיקה הוא הוכתר על ידי "פייננשל טיימס" כמנצח הגדול של הפרשה.

רוסיה ביצעה "ניכוס נכלולי ומחושב"

בשיחת טלפון אמר נבזלין שהוא מאמין כי הכסף כן ישולם, בהתבסס על תביעות קודמות שרוסיה הפסידה בהן, "אבל אז זה היה הרבה פחות". לדבריו, "50 מיליארד דולר יהיה להם קשה לשלם. השאלה היא אם פוטין רואה את עצמו כחלק מהקהילייה המערבית. אם הוא לא רוצה מלחמה עם המערב, הוא ישלם. אם הוא יוצא למלחמה, הוא לא ישלם. אבל אי־אפשר לחזות את פוטין ואת רוסיה".

הפגנה למען שחרורם של פלטון לבדב ומיכאיל חודורקובסקיצילום: Bloomberg

בפסק הדין בהאג נכתב כי רוסיה ביצעה "ניכוס נכלולי ומחושב" של נכסים של יוקוס. תפיסתה ופירוקה של החברה תוארו כקמפיין פוליטי שנועד לנטרל את חודורקובסקי, שבחודשים לפני כן החל להשמיע ביקורת ולהצטייר כיריב פוליטי של פוטין. רוסיה רוקנה את נכסיה של יוקוס, ועמם את נכסי בעלי המניות שלה. לפי פסק הדין, "רוסיה לא פעלה ממניעים של גביית מס כשמכרה את נכסי החברה, אלא מהרצון לנכס לעצמה את הנכסים החשובים של יוקוס".

הטריבונל בהאג לא חסך שבטו מיוקוס, ששיחקה לדבריו משחק אגרסיבי בדיווחי המס, והיתה עשויה להיות נתונה להאשמות לגיטימיות בשל פעילות מסוימת בעלת "אופי דמוי הונאה". ואולם לפי פסק הדין, "מערך השלטון החליט לנצל את החולשה הזאת כדי לגרום ליוקוס לפשוט רגל ולהחרים את נכסיה, תוך הסרתו של חודורקובסקי מהזירה הפוליטית".

חודורקובסקי ידע שהוא על הכוונת של פוטין. אף שחשד כי ייעצר, הוא לא ברח מרוסיה. "הוא רוסי גאה. הוא חשב על ארצו ושיש לו זכות להיות אזרח רוסי לא פחות מפוטין. הוא החליט לא לברוח", מספר נבזלין. "כמובן, הוא לא אידיוט; הוא הבין שהוא ייעצר, אבל הוא לא רצה לברוח. כשהוא נעצר, הוא מעולם לא נכנס למשא ומתן, כמו שעשו אחרים לפניו, ששילמו כופר ומסרו את הנכסים שלהם בתמורה לשחרור. פוטין ידע שחודורקובסקי רוצה ללכת עד הסוף - הוא עשה את זה בגאווה ובעיניים פקוחות".

חודורקובסקי, 51, הוא בנם של מהנדסים ממוסקווה. אביו יהודי. הוא למד הנדסת כימיה והיה סגן ראש תא הקומסומול - ליגת הנוער הקומוניסטית - באוניברסיטה שבה למד. הליגה הורשתה להמיר למזומן כספים "על הנייר" שהועברו בין מפעלים ברוסיה הסובייטית, וכפי שמתואר בספר "האוליגרכים" של דיוויד הופמן, היתה זו תחילת דרכו העסקית של היזם הצעיר.

ליאוניד נבזליןצילום: אייל טואג

בשנות ה–80 הקים חודורקובסקי, יחד עם נבזלין, לבדב ושני שותפים נוספים - מיכאיל ברודנו, ולדימיר דובוב - מרכז מדעי־טכנולוגי לעידוד יזמות. לאחר שהמרכז נהפך להצלחה עסקית, החמישה התרחבו גם ליבוא ושיווק מחשבים, משקאות חריפים ומוצרים נוספים. בכסף שהרוויחו הם הקימו בתחילת שנות ה–90 בנק מסחרי להשקעות בשם מנטפ, אחד הבנקים הפרטיים הראשונים שקמו במדינה. קשריו במפלגה הקומוניסטית והמזומן שצבר בתקופה שבה רוסיה התחילה לפתוח את כלכלתה קידמו את חודורקובסקי גם בחיים הפוליטיים - וב–1993 הוא מונה לסגן שר הדלק והאנרגיה של רוסיה. המינוי לא היה מקרי: חודורקובסקי החל לזהות את חשיבותו של הנפט בשוק הגלובלי.

לטענת מחברי הספר "Kremlin Rising: Vladimir Putin's Russia And The End Of Revolution" (עליית הקרמלין: רוסיה של ולדימיר פוטין וסוף המהפכה), סוזן גלזר ופיטר בייקר, הקרבה לממשל בראשות בוריס ילצין העניקה לחודורקובסקי גישה לנכסים של המדינה כשאלה החלו להימכר כדי לפרוע את חובותיה של המדינה. ב–1995–1996 רכש מנטפ את מניות חברת הנפט יוקוס ב–350 מיליון דולר.

מנצחי המזרח הפרוע נהפכו לקורבנות

בתקופת ההפרטה זכתה רוסיה לכינוי "המזרח הפרוע" - המכרזים למכירת נכסים ציבוריים העניקו לקאדר חדש של יזמים צעירים הזדמנות לקנות בפרוטות נכסים, רובם קשורים למשאבי טבע, ששוויים רק גאה בשנים הבאות, עם האצת הגלובליזציה. עסקות אפלות, אלימות ושחיתות נקשרו לתקופה, שרבים מהמנצחים הגדולים שלה נהפכו בעצמם לקורבנות ברבות השנים - כמו בוריס ברזובסקי, שמת בשנה שעברה לאחר תבוסה משפטית צורבת ולאחר שירד ממרבית נכסיו; וכן ולדימיר גוסינסקי, איל העיתונות (ומשקיע לשעבר ב"מעריב"), שנאלץ לגלות לאחר שנרדף ברוסיה.

צילום: BLOOMBERG NEWS

במהלך שנות המשבר הפיננסי ברוסיה, ב–1998, נטען במאמר במגזין "פוריין אפיירס" ובראיון ל"ניו יורק טיימס" על ידי עורך הדין לי וולוסקי, שייצג משקיע אמריקאי בשם קנת דארט, כי חודורקובסקי התנהג בבריונות בניסיונו לדחוק את דארט החוצה מהחברה. וולוסקי האשים את חודורקובסקי בגזל של נכסים מיוקוס ואפילו בהזמנת רציחות של שני אנשים.

למרות זאת, יוקוס נכנסה לשנות ה–2000 כחברה שבעליה ניסה להפוך אותה לבעלת אמות מידה מערביות של שקיפות ויושרה. 
"ב–2000 נהפכה יוקוס לחברה הרוסית השקופה ביותר", אמר תור הלבורסן, מנכ"ל ארגון זכויות האדם Human Rights Foundation, לאתר ביזנס אינסיידר. בין היתר הובאו מנהלים מערביים, הותקנו תקנים חשבונאיים מערביים, והתרבות הניהולית פנתה מערבה. תפוקת הנפט של יוקוס הוכפלה בין 1995 ל–2003, בזכות אימוץ של שיטות טכנולוגיות מתקדמות יותר. חודורקובסקי הוכתר כאדם העשיר ביותר ברוסיה, עם הון המוערך ב–15 מיליארד דולר. הוא נחשב למי ששינה את עולם העסקים הרוסי, תוך פגיעה באינטרסים של אנשי עסקים מקומיים מקושרים, שהתרעמו על פנייתו לספקים זרים ועל כוונותיו למכור נתח מיוקוס לחברה מערבית.

השאפתנות של חודורקובסקי לא נעצרה בעסקים. הוא התחיל לטפח שאיפות פוליטיות, בהמשך לפעילותו מנעוריו. במהלך השנים הוא תרם כסף רב למפלגות, כולל ליונייטד רוסיה של פוטין. לפי ספרם של גלזר ובייקר, חודורקובסקי שאף להפוך את הממשל ברוסיה לפרלמנטרי, שבו ראש הממשלה הוא המנהיג. תפקיד הנשיא, גם אם יאויש על ידי פוטין, יהיה ייצוגי בלבד. ההתערבות הזאת קיבלה ביטוי שצרם באוזני פוטין בפגישה בקרמלין בפברואר 2003. חודורקובסקי התלונן על מכירתה של חברת נפט קטנה לרוזנפט, חברת הנפט הממשלתית. פוטין נדרך. הוא החל לחקור את חודורקובסקי על יוקוס - וכיצד השיגה את נכסיה. האוליגרכים האחרים בפגישה החווירו.

כולם ידעו שחודורקובסקי מממן אופוזיציה ושהוא עשוי להיות יריב פוליטי ראוי לפוטין בזמן זה או אחר. איגור סצ'ין, שהיה סגן ראש ממשלת רוסיה, היה אחד המקורבים של פוטין שרחש איבה מיוחדת לחודורקובסקי. סצ'ין רצה להלאים את יוקוס, ולימים ייהפך למנכ"ל חברת הנפט הלאומית, רוזנפט, שתקבל את נכסיה המוחרמים של יוקוס.

בסתיו באותה שנה כבר ידע חודורקובסקי שהוא על הכוונת של פוטין. שותפו לבדב נעצר ביולי בחשד לרכישה לא חוקית של חברת דשנים ממשלתית ב–1994. בעקבות מעצרו נפתחה חקירה נגד יוקוס בחשד להונאה והעלמת מס. בבוקר ה–25 באוקטובר עלה חודורקובסקי על מטוס פרטי בנובוסיבירסק, בכוונה לטוס למוסקווה. עטויי מסכות וחמושים בנשק אוטומטי, סוכני FSB (שירות הביטחון הפדרלי הרוסי) הקיפו אותו, הובילו אותו באזיקים למטוס אחר - והטיסו אותו למעצר במוסקווה. בעקבות מעצרו נפלו הרובל והבורסה במוסקווה, והמסחר בבורסה הופסק לשעה. נכסי יוקוס הוקפאו.

התרגיל המצריח 
של פוטין

חודורקובסקי ולבדב הורשעו ב–2005 בהונאה והעלמת מס, לאחר שהתובע טען כי יוקוס גזלה מהמדינה הכנסות של מיליארד דולר. חודורקובסקי העביר באותה שנה את נכסיו במנטפ לידי נבזלין, שהתאזרח בישראל. פסק הדין, באורך 662 עמודים, הוקרא במשך שבועיים, וגזר הדין קבע מאסר של תשע שנים לחודורקובסקי. משפט שני נפתח נגד השניים ב–2007, והם הורשעו ב–2011 בהלבנת כספים ומעילה. בינתיים הכריז ארגון זכויות האדם אמנסטי אינטרנשיונל על חודורקובסקי כעל "אסיר מצפון". "המשפט השני שלהם היה פגום מיסודו ומבוסס על מניעים פוליטיים", כתבה ניקולה דאקוורת, מנהלת אמנסטי באירופה ומרכז אסיה, בהודעת הארגון ב–2011.

הטיעון שמאסרו של חודורקובסקי היה תרגיל כדי להשתלט על יוקוס קיבל סימוכין משמעותיים כשפוטין ביצע תרגיל הצרחה גס. בדצמבר 2004 רכשה חברת הנפט הממשלתית של רוסיה - רוזנפט - 100% מחברת בייקלפיננסגרופ, שזכתה מוקדם יותר באותו שבוע במכרז על חטיבתה העיקרית של יוקוס. צעד זה היה למעשה הלאמה של חטיבת יוגנסקנפטגז, האחראית ל–11% מתפוקת הנפט ברוסיה, שיהפוך את רוזנפט לאחת מחברות הנפט הגדולות במדינה. בייקלפיננסגרופ - קבוצה המייצגת גורמים לא ידועים - רכשה 76.8% ממניות יוגנסקנפטגז, החטיבה הראשית של חברת הנפט יוקוס, תמורת 260.75 מיליארד רובל (9.3 מיליארד דולר).

המכירה נעשתה תוך שעות מפתיחת מכרז שערכה ממשלת רוסיה, בניגוד להחלטה של בית משפט לפשיטות רגל ביוסטון שבארה"ב, שהוציא צו זמני האוסר לבצע את המכירה הפומבית. בייקלפיננסגרופ היתה חברת קש של גזפרום - חברת הגז והנפט הגדולה ברוסיה, שבבעלות הממשלה - שלא הגישה הצעה במהלך המכרז. בייקל עצמה הגישה הצעה ראשונית, ולאחר מכן העלתה אותה, אף שלא ניתנו כל הצעות נגד. ב–2007 הכריזה רוסיה על פשיטת הרגל של יוקוס.

לפני עשור פתחה קבוצת בעלי המניות של מנטפ, שכיום נקראת GML, בהליכים משפטיים נגד רוסיה בבית דין בהולנד. נבזלין מספר שנדרשו כמה שנים לבסס את תחום השיפוט. לאחר מכן בילו הצדדים כחמש שנים בהליכי טרום־משפט. "בנובמבר 2012 החל המשפט. כמה מאתנו נקראו כעדים, כולל אני ודובוב", אמר נבזלין. "אמרו לנו שתגיע החלטה בקרוב. זה לקח שנה וחצי". ההוצאות המשפטיות של GML הגיעו לעשרות מיליוני דולרים.

נבזלין עצמו הואשם על ידי התביעה ברוסיה ברצח ובפשעים כלכליים. בית המשפט העליון בישראל, שדן בבקשת ההסגרה של רוסיה, קבע כי הראיות נגדו אינן מספיקות. ארגוני זכויות אדם טענו לרדיפה פוליטית. נבזלין סיפר בראיון ב–2008 שהוא נתון בסכנה. שש שנים אחרי כן, הוא מספר כי "פחדתי אז מאוד, כי אני אב לילדים, ואני חושב שאני יותר מטרה משהייתי בעבר, כי הם יודעים שאני הנהנה העיקרי בקבוצת GML, שאמורה לקבל את כספי יוקוס. מצד שני, אני מקווה שזה מאוחר מדי בשבילם, מכיוון שההחלטה כבר התקבלה. מי היה יכול לנחש ב–2003 שתהיה מלחמה באוקראינה, שפוטין ינהג בפראות כזאת, יכה ויכלא אנשים. זה מפחיד לא רק לי ולילדי, אלא לכל העולם המערבי". סצ'ין, היריב הוותיק של חודורקובסקי, אמר בטלוויזיה הרוסית בראיון לאחר פרסום פסק הדין כי "נבזלין צריך לדאוג לעצמו".

בסקר ב–2010 ברוסיה אמרו 63% מהמשיבים כי הלאמת יוקוס נעשתה לטובת אינטרסים של קבוצה קטנה של אנשי שלטון ומקורביהם מעולם העסקים. בשהותו בכלא הותקף חודורקובסקי. לאחר מכן סיפר מתקיפו כי עונה ואוים במוות כדי שיסכים לבצע את התקיפה.

נכסיה של יוקוס מחוץ לרוסיה נשארו מחוץ להישג ידו של הקרמלין. מנהלים לשעבר ביוקוס ובעלי המניות שלה פתחו בהליכים משפטיים בבתי משפט סביב העולם כדי לקבל את נכסיהם בחזרה. משלל התביעות שולמו עד כה 485 מיליון דולר לבעלי המניות. הכנסות מנכסים שנמכרו, בסך 1.2 מיליארד דולר, יחולקו בין בעלי המניות.

שאיפותיו של פוטין התרחבו במרוצת השנים. "בהתחלה הוא גזל עסקים - לא רק יוקוס - ואחר כך החליט לספח שטחים, כמו קרים. הוא לא ספג מספיק התנגדות וסנקציות, אז הוא החליט שהוא רוצה להמשיך", אומר נבזלין, שמזכיר את אבחזיה, שהופרדה מגיאורגיה לאחר הפלישה הרוסית. "אחר כך הגיעה האולימפיאדה, שאליה באו אנשים מכל העולם, ונתנו הצדקה למשחקים באזור שנמצא כמה עשרות ק"מ מגאורגיה. מבחינתי זו היתה חולשה של המערב, של אובמה, של מרקל, והוא החליט אחרי זה שהוא יכול לעשות מה שהוא רוצה לעשות".

פוטין מנסה למצב את עצמו כמנהיג חזק למדינה שיכולה לחזור להיות מעצמת־על, אך נבזלין ספקני מאוד. לדבריו, "הכלכלה הרוסה ואנשים מונעים רק מתעמולה של המדיה שלו. הם תלויים לגמרי במחירי הגז והנפט שהם מוכרים לאירופה. הצבא שלהם במצב נוראי, כי הוא הוזנח במשך שנים רבות. להיות מעצמה - זה רק בראש שלו, הוא משחק כאילו הוא מעצמת־על, אבל הוא עושה טעות אחר טעות". חבירה לסין איננה סבירה, סבור נבזלין, מכיוון שלסינים יש יותר אינטרסים במערב.

"אין לו מושג מה לעשות עם הכלכלה", אומר נבזלין. "התעשייה הרוסית איננה תעשייה של היי־טק, היא לא כלכלת ידע, אלא כלכלה מיושנת, שמבוססת על מכירת חומרי גלם. במשחק הזה הוא נכשל. הפרויקטים של פוטין ימשיכו להפסיד ב–15 השנים הבאות.

"פוליטית, פוטין יכול לשחק את המשחק, אבל גלובלית, העולם המערבי מובל על ידי אמריקה, גרמניה ואירופה, כולל יפן ואוסטרליה - ומול זה העולם המזרחי, עם תעשיות ענק וכוח אדם זול. יש יחסים בין שני אלה, ואני לא רואה מקום לרוסיה בעולם החדש הזה. הספקולציות שרוסיה תמצא את דרכה או תחבור לסין מגוחכות. רוסיה צריכה להשקיע בידע ובכלכלה פוסט־תעשייתית, אלקטרוניקה ותכנות, כדי להיות חלק מהעולם המערבי. זו מדינה של אנשים חכמים, פיזיקאים ומתמטיקאים, ואוניברסיטאות מפותחות בתחום המדעים. הם לא משתמשים בזה, ומפסידים מכך. זו הבעיה הגדולה של רוסיה ופוטין".

לאוניד נבזלין מחזיק 20% ממניות קבוצת הארץ

לחצו על הפעמון לעדכונים בנושא:

כתבות מומלצות

נתניה פרוייקט גינדי

חשבתם שהדירות בישראל יקרות? חכו ל"מס מגדלים" של 20 אלף שקל לדירה

שכונת הדר בחיפה

"אפסיד 400 שקל בחודש למשך עשור, אבל זה יתאזן": המשקיעים החדשים בנדל"ן

RUSSIA EV CHARGERS

שוד הנחושת: מה קרה ל-7,000 טונות של המתכת - ולמה זה צריך להדאיג אותנו

ג'ניפר דודנה

התגלית שלה שינתה את העולם. איך צריך להשתמש בה?

תגובות

הזינו שם שיוצג באתר
משלוח תגובה מהווה הסכמה לתנאי השימוש של אתר TheMarker

כתבות שאולי פספסתם

אילוסטרציה קולג' סטודנטים

מה היא הדרך להשיג חיים טובים? הנוסחה שמזעזעת את הצעירים

בית למכירה

המתווכת מצאה קונה שמוכן לשלם יותר - והרגיזה את בעלת הדירה: "קילקלתי לה את התוכניות"