"כל מה שקורה בכלכלה קורה בגלל הבנק הפדרלי - וזה מסוכן"

הוא הוקם ב–1913 כגוף בעל מנדט צר של סיוע פסיבי לכלכלה האמריקאית – אך עם כל משבר התחזק תפקידו עוד ועוד, וכעת יש הטוענים כי יש לרסנו; מחר יצוינו מאה שנה להקמת הבנק הפדרלי

לוגו אקונומיסט
אקונומיסט
שתפו כתבה במיילשתפו כתבה במייל
שתפו כתבה במיילשתפו כתבה במייל
לוגו אקונומיסט
אקונומיסט

כשעונת החגים של 1913 התקרבה, רק דבר אחד הפריד בין נשיא ארה"ב וודרו וילסון לבין החופשה הנכספת במפרץ מקסיקו. הקונגרס עדיין התכתש בנוגע לחוק להקמת הבנק הפדרלי, ו־ווילסון איים להמשיך בדיונים גם במהלך חג המולד עד לאישורו של החוק.

מאה שנה מאוחר יותר, צלו של הבנק הפדרלי עדיין מעיב על עונת החגים. ביום רביעי האחרון הוא הודיע כי יתחיל לצמצם את תוכנית ההרחבה הכמותית, שבמסגרתה הוא רוכש מדי חודש אג"ח בשווי 85 מיליארד דולר (בעת ירידת "אקונומיסט" לדפוס ההחלטה עדיין לא היתה ידועה). אבל הוויכוח לגבי תפקידו של הבנק הפדרלי לוהט מתמיד. בניסיון לעודד את הכלכלה האמריקאית הוא חילץ בשנים האחרונות חלקים גדולים מוול סטריט ונטל על עצמו סמכויות פיקוח חדשות על המערכת הפיננסית, בנוסף לרכישת אג"ח בשווי של יותר מ–3 טריליון דולר. רבים, בהם גם אחד הנגידים לשעבר, פול וולקר, חוששים כי הבנק הפדרלי נהפך לחזק מדי.

החששות האלה אינם חדשים. במאה השנים הראשונות להיווסדה של ארה"ב הקונגרס ניסה פעמיים להקים בנק מרכזי, אך בשתי הפעמים הבנק לא החזיק מעמד בגלל התנגדות לריכוז הכוח הפיננסי בידיו. קריסתה של חברת נאמנות בניו יורק ב–1907 גרמה לבהלה ולמשיכת פיקדונות מהבנקים ברחבי ארה"ב, מה שהוביל לחיפוש אחר פיתרון בר קיימא לאי יציבות פיננסית כרונית.

הקונגרס הקים ועדה בראשות נלסון אולדריץ', סנאטור רפובליקאי, שהתייעצה עם בנקאים ולמדה את הבנקים המרכזיים של בריטניה, גרמניה וצרפת. הוועדה המליצה להקים איגוד פרטי של בנקים, שינפיק מטבעות לבנקים שנמצאים במצוקה וסובלים מבריחת לקוחות. אלא שדמוקרטים רבים חששו שבנק מרכזי שמנוהל על ידי בנקאים ייהנה מאחיזה הדוקה מדי על היצע הכסף, וימנע אשראי מחברות ומחקלאים. הם חשבו שהממשלה תהיה ליברלית יותר אם תהיה ממונה על כך.

וודרו וילסון (משמאל). ייסד את הפד בניגוד לדעת הבנקאים

בעת מסע הבחירות שלו לנשיאות ב–1912 תקף וילסון הדמוקרט את התוכנית של אולדריץ' כשוחד ל"כוח הכסף". כשכבר היה בשלטון, הוא הורה לקונגרס לכתוב מחדש את התוכנית להפחתת השפעתם של הבנקאים ב–12 הבנקים המרכזיים האזוריים שמרכיבים את הרשת של הבנק הפדרלי, ולהוסיף מועצה מפקחת שתמונה על ידי הנשיא. כדי להרגיע את הדמוקרטים הוחלט שהבנק הפדרלי יהיה כפוף לממשלה. הבנקאים שנאו את התוכנית "הסוציאליסטית" הזאת. וילסון עמד על שלו, וב–23 בדצמבר חתם על החוק להקמת הבנק הפדרלי.

הפשרה של וילסון עדיין הותירה את הבנק הפדרלי עם מנדט צר למדי. התפקיד שלו היה פשוט לספק "מטבע אלסטי": כאשר לבנקים חסרים מזומנים, הם ילוו מחלון הדיסקאונט של הבנק הפדרלי ויעניקו הלוואות לחקלאים ולחברות כערבויות. המערכת הזאת מטבעה הפכה את הבנק הפדרלי לעוזר פסיבי לצורכי הכלכלה. לא היתה שום ציפייה שהוא ישתמש בכוח שלו כדי לנסות לעצב את הכלכלה. אבל כל זה השתנה עד מהרה: בשנות ה–20 הבנק הפדרלי החל לקנות ולמכור אג"ח בשוק הפתוח כדי לרסן את התנודות בהיצע האשראי.

ואולם, בתקופת השפל הגדול הבנק הפדרלי נסוג בחזרה לפסיביות שלו, ריסן את פעילותו בשוק הפתוח ואיפשר לאלפי בנקים לקרוס. לא ידוע עדיין מהי הסיבה המדויקת לכך, אך אחד הגורמים היה שמערכת הכסף של הבנק שמרה על אחיזתה. היות שהבנקים לא ביקשו אשראי, הבנק הפדרלי לא סיפק אותו, ושמר על יציבות הכסף למרות קריסה במחירים ובייצור.

המנהיג של הכלכלה האמריקאית

בחירתו של פרנקלין רוזוולט לנשיא ב–1932 הובילה לרפורמה במערכת הפיננסית. הבנקים המסחריים הופרדו מבנקי ההשקעות, הוצג ביטוח על פיקדונות ולבנק הפדרלי ניתנה באופן יותר מפורש הנהגת הכלכלה. ניתנה לו הרשות להלוות ליותר מוסדות ולקחת סוגים רבים יותר של ערבויות. ועדת השוק הפתוח החדשה של הבנק נהפכה לאחראית להשפעה על "מצב האשראי הכללי של ארה"ב".

השילוב של בנקים מוגבלים ובנק פדרלי אקטיבי שמר על תפקוד הכלכלה בשנות ה–50 וה–60. אבל בניסיון הנלהב לעודד את התעסוקה הבנק הפדרלי לא שם לב לאינפלציה, שעלתה על 10% בשנות ה–70. הדבר עודד את הקונגרס לתת לבנק הפדרלי ב–1977 מנדט כפול של שמירה על יציבות מחירים ותעסוקה מלאה. וולקר נכנס לתפקיד ב–1979, ריסק את האינפלציה, וממשיכו אלן גרינספאן הוביל את עידן "ההתמתנות הגדולה" – 25 שנה של אינפלציה מדודה ותקופות מיתון לא תדירות ומתונות. וככל שפחתו משברי הבנקים, היה פחות ופחות צורך בחלון הדיסקאונט של הבנק הפדרלי.

הוויכוח הנוכחי לגבי תפקידו של הבנק הפדרלי דומה מאוד לדיונים שקדמו להקמתו, ולאלו שליוו את הרפורמה בו בשנות ה–30. משבר כלכלי הרסני חשף את הפגמים במערכת הפיננסית ועורר כעס פופוליסטי כלפי הבנקאים. הנשיא הדמוקרטי ברק אובמה תמך במעורבות גדולה יותר של הממשלה בכלכלה, ובמיוחד במערכת הפיננסית – והבנק הפדרלי נהיה חזק מאי פעם, בין היתר בגלל מעשיו. כדי לבלום את המשבר הוא הגדיל את סמכויותיו בכך שהלווה לבנקי השקעות, לחברת ביטוח ולחברות המנפיקות אג"ח מסחריות. הוא הוריד את הריבית לרמה אפסית ולקח את המדיניות המוניטרית הרחק אל טריטוריה שעדיין לא נחקרה: רכישת אג"ח בכסף חדש שהודפס והתחייבות לשמור על ריביות אפסיות בשנים הבאות.

ברק אובמה והקונגרס האמריקאי הערימו על הבנק הפדרלי עוד ועוד תחומי אחריות. חוק דוד־פרנק לרפורמה במגזר הפיננסי מסמיך אותו לפקח לא רק על הבנקים, אלא על כל מוסד פיננסי שנחשב "חשוב מבחינה מערכתית". כאשר בחר בג'נט ילן להחליף את בן ברננקי בתפקיד יו"ר הבנק הפדרלי דיבר אובמה על "הגדלת התעסוקה ויצירת משרות".

לא כולם מרוצים מכך. רבים חוששים שרכישות האג"ח של הבנק הפדרלי גרמו לניפוח בועות נכסים יותר מכפי שתרמו לתעסוקה. וולקר חושש שהבנק הפדרלי "קיבל כל כך הרבה סמכות, השתמש בכל כך הרבה סמכות, המציא חלק מהסמכות... אם להגזים קצת, הרי שכל מה שקורה בכלכלה קורה בגלל הבנק הפדרלי. אני חושב שזה קצת מסוכן, ועול גדול מדי".

רפובליקאים רבים מתלוננים בימים אלה שלוושינגטון אין מספיק השפעה על הבנק הפדרלי. הצעת חוק שהגישו רפובליקאים מציעה להוציא מידי הבנק הפדרלי כל סמכות הקשורה לתעסוקה, להגביל את יכולתו לרכוש אג"ח ממשלתיות ולתת יותר השפעה לנגידי 12 הבנקים המרכזיים האזוריים. הם שוחים נגד זרם ההיסטוריה. לפני מאה שנה וילסון ביקש להקים בנק מרכזי שישפיע על הכלכלה כולה, ולא רק על וול סטריט - ובכל פעם שהתעורר משבר, הגיעו ממשיכיו למסקנה כי מה שארה"ב צריכה הוא בנק פדרלי גדול וחסון יותר.

עשו לנו לייק לקבלת מיטב הכתבות והעדכונים ישירות לפייסבוק שלכם

לחצו על הפעמון לעדכונים בנושא:

כתבות מומלצות

RUSSIA EV CHARGERS

שוד הנחושת: מה קרה ל-7,000 טונות של המתכת - ולמה זה צריך להדאיג אותנו

ג'ניפר דודנה

התגלית שלה שינתה את העולם. איך צריך להשתמש בה?

אילוסטרציה קולג' סטודנטים

מה היא הדרך להשיג חיים טובים? הנוסחה שמזעזעת את הצעירים

בית למכירה

המתווכת מצאה קונה שמוכן לשלם יותר - והרגיזה את בעלת הדירה: "קילקלתי לה את התוכניות"

תגובות

הזינו שם שיוצג באתר
משלוח תגובה מהווה הסכמה לתנאי השימוש של אתר TheMarker

כתבות שאולי פספסתם

לימור סוקניק. "המעבר מחיים כשכירה לעצמאית היה מטורף"

"הייתי בכלוב של זהב. איך ששמעו שאני עוזבת – מיליון איש קפצו על התפקיד"

אחרי שהריבית עלתה, הפיקדונות הבנקאיים נעשו אטרקטיביים יותר

הטבלה המלאה | מהבנק הנדיב ועד הקמצן ביותר: פערי הריביות העצומים נחשפים