"פשיעה כלכלית הרסנית לא פחות מאיומי אקדח"

החודש הגיע לישראל סיירוס ואנס הבן כדי ללמוד מאיתנו איך למגר פשיעה פיננסית באמצעות טכנולוגיה ■ ראיון עם התובע הראשי של מנהטן, שהצליח להרשיע רוצחים אחרי 40 שנה ופיענח כמה מהתיקים הלא פתורים המפורסמים ביותר, מראה שגם לנו כדאי ללמוד ממנו - למשל איך כדורסל יכול למנוע פשע

דפנה מאור
דפנה מאור
דפנה מאור
דפנה מאור

"תיק כזה מעולם לא היה לי, ואני מקווה שלא יהיה לי שוב לעולם", אמרה השופטת בוני ויטנר, שב–30 שנות כהונתה בבית המשפט המחוזי במנהטן היתה עדה לכל החולשות האנושיות האפשריות. היא פרצה בבכי, ולאחר מכן גזרה את דינו של הנאשם: 25 שנה עד מאסר עולם. האיש על דוכן הנאשמים, רודני אלקלה בן ה–69, הורשע באונס וברציחת שתי נשים צעירות בעיר ניו יורק.

מה שהיה מיוחד בתיק לא היה רק הברוטליות של הרציחות, אלא העובדה שהן התרחשו 42 ו–36 שנה לפני כן. אלקלה, רוצח סדרתי, כבר הורשע בחמש רציחות אחרות וריצה את גזר דינו בכלא בקליפורניה, כאשר משרד התובע המחוזי של מנהטן שלף אותו ממאסרו והביא אותו לדין בניו יורק. על התיק המצמרר הזה ניצח התובע המחוזי של מנהטן, סיירוס ואנס הבן. "העוצמה הזו, כשיושבים מול בני משפחה שהתייסרו במשך 40 שנה ולא ידעו אם אי פעם יהיה סוף לפרשייה - היכולת לסגור את זה עבורם זה מאוד רגשי, מאוד חזק", הוא אומר בראיון בלעדי ל–Markerweek.

תיק אלקלה היה אחד משרשרת הרשעות מרשימות בקריירה של ואנס, 59, שנבחר לתפקיד התובע המחוזי של מנהטן ‏(שנקרא באופן רשמי "מחוז ניו יורק"‏) בסוף 2009 והחל לכהן בינואר 2010, כמעט שלושה עשורים לאחר שעבד שם כתובע זוטר צעיר. ברקורד שלו רשומות הצלחות מרשימות גם במלחמה נגד הפשיעה האלימה וגם נגד הפשיעה הפיננסית בעירו, ועל הצלחתו ועוצמתו במנהטן העידה העובדה שבבחירות בנובמבר לתפקיד התובע המחוזי לא התייצב מולו שום מועמד - לא בפריימריז ולא בבחירות.

בין התומכים הבולטים בו במרוץ ב–2009 היו רוברט פ. קנדי הבן, ראש עיריית ניו יורק לשעבר דיוויד דינקינס והעיתונאית גלוריה סטיינם, והוא זכה לתמיכתם המוצהרת של העיתונים הגדולים של העיר, מ"ניו יורק טיימס" הליברלי ועד "ניו יורק פוסט", הצהובון של המיליארדר השמרני רופרט מרדוק. לנו הישראלים זכור היטב אביו, סיירוס ואנס, שהיה שר החוץ בממשל קרטר וכיהן כשר כבר בממשל קנדי.

סיירוס ואנס הבן

לפני כמה שבועות ביקר ואנס הבן בישראל כדי לבחון טכנולוגיות ללוחמה בהלבנת הון, ציוד שהוא נזקק לו בגלל תחומי העיסוק הלא שגרתיים של המשרד שבראשותו, הממוקם במרכז המסחר של ניו יורק. "המשרד שלנו יוצא דופן, ואנחנו עוסקים בחקירות נרחבות יותר משל משרד אופייני של תובע מחוזי", הוא מסביר. "אחד התחומים שבהם עסקנו בשש השנים האחרונות הוא אכיפת סנקציות, בעיקר על חברות ומדינות שהעסקים שלהן קשורים לסנקציות שהוטלו על ידי ארה"ב".

האם הכיוון החדש של מדיניות ארה"ב בנוגע לאירן עשוי להשפיע על עבודתך בתחום אכיפת הסנקציות?

"אני חושב שהסנקציות היו אפקטיביות. איני אומר זאת בתור מומחה לענייני פנים של אירן, אלא ממה שאני קורא ומדיווחים מאירן וממומחים בשטח. לכן חשוב שאני, כתובע במנהטן, ממשלת ארה"ב וממשלות באיחוד האירופי נאכוף את הסנקציות, אם יש כאלה. בעולם אידיאלי הייתי מובטל - לא היה פשע, לא היו הפרות חוק, ולא היה צורך בכל הדברים האלה".

אריק שניידרמן, התובע הכללי של מדינת ניו יורקצילום: בלומברג

בעולם של ואנס יש לא רק אנסים ורוצחים כמו אלקלה, אלא גם בנקאים שבמשך עשר שנים איפשרו לסוחרי סמים ופושעים אחרים להלבין מאות מיליוני דולרים, וסייעו למדינות שעליהן מוטלות סנקציות בינלאומיות לבצע מאות אלפי עסקות אסורות. משרדו טיפל בשישה תיקים בתחום זה: לוידס, קרדיט סוויס, HSBC ,ING, ברקליס וסטנדרד צ'רטרד. "לתיקים האלה יש השפעה לא רק על המערכת הבנקאית שלנו, אלא גם השפעה ישירה וחוקית על פעילות טרור", הוא אומר.

התביעה נגד בנק HSBC היתה אחת הגדולות בתחום הפשע הכלכלי בארה"ב, והשתתפו בה הרשויות הפדרליות בארה"ב, כולל משרד המשפטים, התובע של מדינת ניו יורק ומשרדו של ואנס במנהטן. HSBC הגיע לפשרה שבה שילם 1.9 מיליארד דולר בקנסות על כך שהחברה הבת שלו במקסיקו איפשרה לסוחרי סמים להלבין כספים דרך המערכת הפיננסית בארה"ב, ועל כך שעובדי הבנק סייעו להסתיר זהות של לקוחות מאירן שהעבירו כסף דרך ארה"ב בניגוד לסנקציות. HSBC שילם 1.25 מיליארד דולר בקנס לתובע המחוזי של מנהטן, 500 מיליון דולר למשרד חשב האוצר של מדינת ניו יורק ו–165 מיליון דולר לבנק הפדרלי.

כשאתה חוקר הפרה של סנקציות, כמו זו שהואשמו בה הבנקים, האם יש לך הצצה להלך הרוח של האנשים שהשתתפו בזה? אתה מבין מה עבר להם בראש?

"אני חושב שיש מגוון של התנהגויות. במקרים מסוימים היתה מודעות לקיומן של הסנקציות והחלטה, בדרך כלל על ידי מנהלים בדרג נמוך, למצוא דרכים לעקוף אותן - למחוק ממערכת ההודעות האלקטרונית את הזהות המקשרת אותן לגורמים לוביים או אירניים. אלה נהלים שנמשכו בבנקים לפעמים יותר מעשור. קשה לענות על השאלה מה הם חשבו לעצמם, כי הם חשבו כל מיני דברים. אבל פונקציונלית, חקרנו תיקים שבהם הבנקים פעלו במשך תקופה ממושכת באופן מכוון ובהתמדה כדי להפר את דרישות הדיווח של ממשלת ארה"ב או מדינת ניו יורק.

קונרדו חוארז. החשוד ברצח "בייבי הופ"צילום: רויטרס

"העבודה שאנחנו עושים באכיפת הסנקציות לא מוגבלת לבנקים. אני חושב שהגל הבא הוא עסקים, לא רק מוסדות פיננסיים, שעובדים עם גורמים שעליהם מוטלות הסנקציות. לפני שנתיים הגשנו אישומים נגד IRISL, קו הספנות של אירן, שהיתה ברשימת הסנקציות מאז 2008 ומיד הקימה חברות קש חדשות בלונדון, בסינגפור ובמקומות אחרים, ופעלה תחת שמות אחרים. הגשנו כתבי אישום נגד IRISL ונגד אנשים ברחבי העולם. החשיבות של הסיפור היא הפעלת לחץ על החברה האירנית ובמיוחד על מי שעושה עסקים אתה, מספק לה ביטוח או חוזים לכלי השיט שלה. זה גורם להם להיזהר לא לעשות עסקים אתם. כך מהדקים את הטבעת סביבם".

"צריך לתבוע גם את מי שיושבים בדירקטוריונים"

בתקופת כהונתו הקים ואנס משרד ללחימה בפשעים כלכליים והשקיע משאבים רבים בתחום. דיוויד שוכמן, ראש אגף החקירות של התובע, מספר כי 100 מתוך 500 תובעים במשרד מתמקדים רק בפשעי צווארון לבן. "בעבר חשבתי על זירות פשע כמו בסרטים, עם סרט צהוב מסביב ומחסומי משטרה", אומר ואנס. "זירת הפשע של המאה ה–21 נמצאת באינטרנט, ובכל מקרה יש מעורבות שלו".

יש סוכנויות רבות שתובעות פשעים פיננסיים, מסביר ואנס: המחוזות הנוספים של העיר ניו יורק, התביעה הפדרלית ומשרד התובע הכללי, שמעורבותו בתיקים בפרופיל גבוה הפכה את התובעים הכלליים של המדינה לסוג של כוכבים - הראשון, כוכב שנפל, אליוט ספיצר, ועתה אריק שניידרמן. ואנס מספר כי הסוכנויות עובדות בשיתוף פעולה הדוק "משום שיש המון עבודה, יותר ממה שמשרד אחד יכול להכיל. אבל התובעים הפדרליים עושים עבודה מצוינת".

התנגדת לשחרור מוקדם של סמנכ"ל הכספים של טייקו, שהורשע בהונאה חשבונאית בחברה, ביחד עם המנכ"ל דניס קוזלובסקי.

"אם אתה מתכוון לתבוע פושעים שפועלים ברחוב, אתה צריך גם לתבוע פושעים שיושבים בחדרי דירקטוריונים. מישהו שגונב מיליון דולר גונב מבעלי מניות, מאנשים שאלה חסכונות חייהם: מקשישים, מאמהות יחידניות. אנחנו לוקחים את הפשעים האלה יותר ברצינות מאשר לפני 25 שנה, כי אנחנו מבינים שהשפעתם על הקורבנות הרסנית לא פחות מאשר אם מישהו שדד את הארנק שלהם באיומי אקדח. גזרי הדין במקרים כאלה מתחילים להשתוות לאלה שנגזרים במקרים של פשעים אחרים".

נאמר על התובע הכללי לשעבר אליוט ספיצר שהוא היה לוחמני מאוד.

"אני חושב שזה תיאור הוגן שלו", צוחק ואנס.

אבל למרות הקנסות הגדולים על הבנקים, לא העמידו לדין מוסד או אדם ספציפי בפשעים הפיננסיים. איך זה יכול להיות?

"זו שאלה הוגנת. פעלנו בשותפות עם התביעה הפדרלית. כן העמדנו לדין בנק בעל רישיון פדרלי, כך שזה לא שאנחנו לא מעמידים לדין מוסדות פיננסיים. זה דיון ארוך, אבל אני יכול לסכם אותו כך: זה שלא העמדנו לדין מוסד או אדם בעבר לא אומר שלא נעשה זאת בעתיד. בעבר היו שני סוגים של תיקים: כאלה שתבענו בהם, או שוויתרנו. כעת הסכמי תביעה נדחים מאפשרים לנו להטיל על בנק תקופת מבחן בלי הרשעה פלילית, לאכוף שינויים מערכתיים בבנק ולהטיל קנס משמעותי שמשקף את הסיכונים שהבנק לקח. זה מאפשר לנו לשמר את המוסד בחיים, למנוע פגיעה בבעלי המניות, לערוך שינויים שכוללים הצהרה אודות הפגיעה שביצע הבנק ולוודא שזה לא יקרה שוב. אם משתמשים בזה בצורה נכונה, זה כלי אחראי. אם נתבע בנק, הוא עלול לאבד את רישיונו".

משקיעים בקהילה

ב–34 השנים שבהן כיהן קודמו בתפקיד, התובע האגדי רוברט מורגנתאו, השתנה מאוד עולמם של תובעים מחוזיים. בשנות ה–80 חלה עלייה ניכרת בשיעור הפשע בעת שניו יורק שקעה במשבר כלכלי. אולם מאז אמצע שנות ה–90 שיעור הפשיעה בארה"ב, ובניו יורק בפרט, צלל, ושיעור הפשעים האלימים ירד לשפל היסטורי.

מאז שנבחרת ערכת שינויים משמעותיים במשרד התובע המחוזי, כמו הקמת מטה לחקירת פשעים פליליים. אתה יכול לספר על השינויים ועל מטרתם?

"משרד התובע שונה כיום משמעותית משהיה ב–1982, כשעבדתי בו לראשונה. הקמנו שלל סוכנויות חדשות, אבל לא אשעמם אותך בזה. הכנסנו טכנולוגיה לעבודתנו. יש למשל טכנולוגיות שקשורות לפשעים אלימים: אנחנו יכולים לזהות בכנופיות אנשים שאנחנו קוראים להם 'מנועי פשיעה', אנשים שגורמים לאלימות בהיקף חסר פרופורציות. באמצעות טכנולוגיה אפשר למיין מידע ולהתמקד במטרות שלנו. פתחנו משרד למניעת פשיעת סייבר, כי חלק נכבד ממה שאנחנו עושים כיום קשור לפשעי סייבר, לגניבת זהות. המשרד שלנו צריך להיות מיומן יותר בשימוש בטכנולוגיית מחשב, ולכן נדרשנו לפתח מערכת חדשה של מיומנויות.

"מדעית, נדרשנו לוודא שאנחנו מעודכנים בהתפתחויות של מדע הזיהוי הפלילי. אנחנו עושים המון עבודה על 'תיקים קרים' - תיקים שלא נפתרו במשך 20, 30 ו–40 שנה". ואנס מזכיר את פרשיית אלקלה, הרוצח הסדרתי שנשפט 40 שנה לאחר ביצוע הפשעים: "התיק הזה נשאר לא פתור כל הזמן הזה - והיה התיק הקר הראשון שפתחנו. כשחשדנו שאלקלה הוא האחראי לרציחות, הוא היה כבר בכלא בקליפורניה. הבאנו אותו לניו יורק והוא הודה בשתיהן".

ואנס חוזר ומסביר עד כמה חשוב לו להביא צדק למשפחות הקורבנות, גם עשרות שנים לאחר ביצוע הפשעים. "גילינו ששוב ושוב אנחנו מצליחים לפתור תיקים קרים אם מקדישים להם תשומת לב. המדע התקדם, ואפשר לחזור ולסרוק את התיקים המשטרתיים, לבדוק את הראיות הפיזיות וחומר ביולוגי שלא יכולנו לבדוק לפני 30 שנה. התהליך הזה מתבצע עתה ב–2,000 מקרי רצח בלתי פתורים. כך אנחנו פותרים פשעים שכבר נשכחו".

יומיים לאחר עריכת הראיון עם ואנס הודיעו משרדו ומשטרת ניו יורק על פענוח אחד הפשעים הבלתי פתורים הידועים בעיר: רצח התינוקת "בייבי הופ" לפני 22 שנה. טכניקות חקירה חדשות איפשרו לזהות את הנרצחת והובילו לחשוד, קרוב משפחה של הפעוטה. במרוצת השנים נהפכה חקירה זו לאובססיה של החוקרים, וסיומה במעצרו של קונרדו חוארז היה מלווה בקתרזיס עצום. עוזרת התובע בתיק, מליסה מורג, היתה התובעת המקורית בחקירת הרצח. הבלשים בדימוס שחקרו את המקרה והצמידו לקורבן את כינויה אמרו שהם ברקיע השביעי.

האם ההתקדמות הטכנולוגית והשינויים בחברה גרמו לשינוי מהותי בתפקיד התביעה?

"אני חושב שתפקידו של תובע מחוזי השתנה רדיקלית. כשהייתי תובע צעיר, עסקנו במשהו שמקביל לטריאז ‏(מיון פצועים‏). היו כל כך הרבה תיקים שעבדנו כאילו אנחנו שואבים מים מסירות, רק כדי לא לטבוע. התביעה של ימינו, ביחד עם השיטור, עוסקת גם במניעת פשע. אנחנו עובדים הרבה מאוד על אסטרטגיות מול הקהילה - הנוער, הצעירים, אוכלוסיות מהגרים וגייז. אנחנו מעורבים באופן אקטיבי בקהילות האלה, לא מפני שהן מבצעות פשעים, אלא כדי להתריע בפניהן איך להישמר מפני צרות. אנחנו פועלים לספק לצעירים מקומות בטוחים לשהות בהם בסופי השבוע, הימים שבהם הם נמצאים בסיכון, כדי שלא יסתבכו".

נראה שזה עבד היטב בניו יורק.

"כשהייתי תובע בשנות ה–80 התרחשו בניו יורק 2,000 רציחות בשנה, 500 מתוכן במנהטן. עכשיו אנחנו באמצע אוקטובר, ומתחילת השנה התרחשו רק 26 מקרי רצח. זה הכיוון, וזה חזק מאוד, אף שזה עדיין לא שיעור נמוך כמו בישראל. המטרה היא להגיע לאפס, אולי מטרה שלא נגיע אליה, אבל כשעבדתי במשרד בשנות ה–80 כולם חשבו שהמצב רק יחמיר. ובכן, זה באמת החמיר לזמן מה, אבל אז המגמה השתנתה, ועכשיו המצב משתפר מדי שנה. כולנו מצפים שהוא ימשיך להשתפר, ואנחנו בודקים את עצמנו. התפנית התרחשה בשנות ה–90 המאוחרות, כשהמשטרה, התביעה והקהילה אמרו - 'עד כאן'. במהלך הזמן, עבודת המשטרה והתובעים מול הקהילה הביאו את רמת הפשיעה לרמות שלא חלמנו שיהיו אפשריות".

האם אתה חושב שהפערים החברתיים והכלכליים הגדלים משפיעים על רמת הפשיעה? האם אתם מנטרים נתונים כאלה?

"אנחנו עוקבים אחר שיעור מסיימי התיכון ואחר שיעור ההיעדרויות מבית הספר, משום שזו פעילות לא פלילית שיש לה השפעה על פעילות פלילית. הסיכוי של ילדים שנושרים מבית הספר להגיע לבית המשפט עולה אקספוננציאלית. אז אנחנו מקימים שותפויות עם העיר, לוקחים ילדים שנעדרים ומביאים אותם למרכז שנפתח לא מזמן, שבו הם נפגשים עם מומחים שמנסים לפתור את הבעיות שלהם. זה מה שעושה תובע מחוזי.

"אין לי סמכות לבנות דיור בר־השגה. בעולם שלי, הסמכות שלי היא להשקיע זמן וכסף בהשקת תוכניות ספורט במנהטן ובסביבותיה, שפועלות בשישי ובשבת כדי שיהיה להם מקום להיות בו. לפני שנתיים הקמנו את קבוצת האתלטיקה של המשטרה, שהיא עמותה לנוער, שבה אני מכהן בדירקטוריון. במרכז הארלם פעל מועדון ספורט נהדר, שהיה נסגר בסופי שבוע כי לא היה מספיק כסף להפעיל אותו. החלטנו לשנות את זה. התחלנו עם כסף שלקחנו מסוחרי סמים, והשתמשנו בו לממן תוכניות ספורט מקצועניות. הבאנו מאמני כדורסל ומקצוענים יוצאים מגדר הרגיל למרכז הארלם. עכשיו, שנתיים וחצי לאחר מכן, 2,000 ילדים רשומים לתוכנית.

"המרקם החברתי והמקומות הרכים האלה חשובים. אנחנו משתדלים להיות מעורבים במקומות שבהם יש לנו השפעה. ב–2010 פתחנו מרכזי בריאות נפש, מכיוון שכל כך הרבה פושעים סובלים מבעיות נפשיות. לפני שני עשורים סגרו כמעט את כל המוסדות הפסיכיאטריים בארה"ב (בעקבות קיצוצי תקציב שהטיל ממשל רונלד רייגן צומצמו משמעותית השירותים הממשלתיים לחולי נפש, וכתוצאה מכך נסגרו כמעט בן לילה רוב בתי החולים והמוסדות הפסיכיאטריים בארה"ב, ד"מ). האוכלוסיה הזו עברה ב–20 השנים האלה לכלא. האנשים שסובלים ממחלות נפש נקלעים לקשיים, אז אנחנו מנסים לתת להם טיפול מלכתחילה".

"בלומברג באמת רוצה עיר הוגנת ושוויונית יותר"

השגתם כסף לא רק מסוחרי סמים: הכנסתם יותר ממיליארד דולר מכספי הקנסות על הבנקים בפרשיית הסנקציות. איך מתעדפים שימוש בכסף כזה?

"המשרד שלנו הכניס השנה לקופתה של מדינת ניו יורק 1.5 מיליארד דולר. התקציב שלנו הוא 80 מיליון דולר בשנה, כך שאנחנו השקעה די טובה. אסור לנו להשתמש בכסף כדי לשלם משכורות, אבל אפשר להשתמש בו לצורכי אכיפת החוק. אנחנו בוחרים פרויקטים שקשורים לביטחון הציבור ומשקיעים בהם, למשל התקנת מצלמות אבטחה בשיכונים. במקומות האלה גרים אנשים מעוטי הכנסה, שמהווים 5% מהאוכלוסיה, אולם במקומות האלה מתרחשים 25% מהפשעים האלימים. אנחנו נוקטים אסטרטגיה שנועדה להפחית פשעים אלימים בשיכונים.

"אנחנו משקיעים גם במעבדות לוחמה בפשעי סייבר. אנחנו עוזרים לתובעים בערים אחרות לפתח מעבדות כאלה באמצעות הכסף שלנו. זה כמו קרן שיש לה כך וכך מיליוני דולרים שמיועדים להשקעה בביטחון הציבור".

נראה שלקחתם על עצמכם תפקיד של הבטחת צדק חברתי.

"התפקיד שלנו כתובעים היא להסתכל מעבר למקרה יחיד, וגם בו צריך לחשוב מה הדבר הנכון לעשות. חכם להשקיע משאבים במניעת פשע. כל דבר שמפחית פשע חשוב לי, מסיבות ברורות. עדיף למנוע פשע מאשר לתבוע את האחראים לו, אז זה לא עניין של צדק חברתי אלא של היגיון בריא. צדק חברתי חשוב לנו, אבל האנשים שצריכים לדאוג לו הם נשיאים, ראשי עיריות, סנאטורים. הם עוסקים בסוגיות של דיור ותעסוקה - דברים שמשפיעים על צדק חברתי שצריך להביא לכל הקהילה".

העיר ניו יורק שיגשגה בעשור האחרון, אולם הפערים החברתיים־כלכליים גדלו תחת שלטונו של ראש העירייה מייקל בלומברג יותר מאשר הממוצע הארצי. האם מנהיגים כמוהו צריכים לדאוג להגדלת השוויון?

"בוודאי, ואני חושב שבלומברג סבור שזה מה שהוא עשה, אף שיש כאלה שלא יסכימו אתו. הוא השקיע עשרות מיליוני דולרים בקידום ובמתן הזדמנויות לבני מיעוטים צעירים. ייתכן שלא אוהבים את השיטות שלו, אבל לא הייתי מפקפק במניעיו. הוא באמת רוצה עיר טובה, הוגנת, בטוחה ושוויונית יותר".

ואנס לא רוצה להגיב מעמדה מקצועית על המהלכים שעשה בלומברג להגבלת שתיית משקאות ממותקים, אבל הוא מציג את הפחתת העישון בעיר כהצלחה של בלומברג. "הוא הוכיח שביטול משהו כמו עישון במסעדות הופך את הסביבה לבטוחה יותר לקהילה".

האם המרקם החברתי של העיר השתנה בעקבות מחאת Occupy Wall Street?

"ביצענו יותר מ–2,600 מעצרים, וכל התיקים טופלו באופן הוגן. המחאה עוררה שאלות חשובות בנוגע לצדק חברתי ולשוויון, אולם לא שינתה מהותית את המרקם החברתי". •

לחצו על הפעמון לעדכונים בנושא:

כתבות מומלצות

קציר חיטה בסוריה, יוני 2022. הקציר מגדיל את היצע החיטה, אבל החשש ממיתון מקטין את הביקוש

פתאום ההשקעות הכי חמות צונחות: נפט, סחורות, תשואות – למה זה קורה?

העיר לא זולה, אבל זה היה משתלם מכל בחינה אחרת

"הבית שלי בגד בי": תל אביבית שעוזבת אחרי שלושה עשורים מגלה מה שבר אותה

שי שרון. "הרגשתי שאני מתאמץ בעיקר בשביל שהבעלים של חברת האופנה ירוויחו יותר"

"חייתי במסיבה תמידית, אבל זה היה כלוב מזהב. עבודה חסרת משמעות"

נמל חיפה. הפקק בשנה וחצי האחרונות גרם למשק הישראלי נזק של עשרות מיליוני שקלים ביום, לפי משרד האוצר

פקק האוניות מול נמלי ישראל דועך והולך, ולא מהסיבות הנכונות

תגובות

הזינו שם שיוצג באתר
משלוח תגובה מהווה הסכמה לתנאי השימוש של אתר TheMarker

כתבות שאולי פספסתם

"מבחוץ זה נראה סקסי ומגניב, אבל כשנכנסים פנימה מתברר שזאת עבודה קשה והיא חייבת להיות מדויקת"

"אפשר להרוויח 30-20 אלף שקל בחודש מעבר למשכורת": איזה עסק הכי רווחי - פלאפל, פיצה, סושי או שווארמה?

עורכי דין שפרשו מהמקצוע. ״הדור שלנו מחפש מהר, קצר, ענייני, ומבקש שיהיו לו דברים נוספים בחיים, לא רק עבודה"

"הדור הזה עובר בקלות בין עבודות - ומשאיר מאחור את משרדי עריכת הדין"