מה קורה לתלמידי בית ספר שארוחת הבוקר שלהם מורכבת מצ'יפס וקולה

על-אף שארה"ב נחשבת בירת השפע העולמית, 50 מיליון אמריקאים, בהם 17 מיליון ילדים, סובלים מחוסר ביטחון תזונתי 
■ הסרט החדש "A Place at the Table" מפריך את תדמית השפע של המדינה העשירה בעולם

רונית דומקה
רונית דומקה
שתפו כתבה במיילשתפו כתבה במייל
שתפו כתבה במיילשתפו כתבה במייל
רונית דומקה
רונית דומקה

"קשה לי לפעמים להתרכז בשיעור, כי כואבת לי הבטן. אני מסתכלת על המורה ומדמיינת אותה כבננה, ואת כל הכיתה כתפוחים או תפוזים", זוהי חוויית בית הספר של רוזי, תלמידת כיתה ה' מקולורדו. אחת מתוך עשרות מיליוני אמריקאים שהולכים לישון רעבים מדי לילה.

כשמדברים על רעב, ארה"ב אינה האסוציאציה הראשונה שקופצת לראש. המדינה העשירה בעולם ידועה דווקא כארץ השפע, וסופגת לא פעם לגלוג על עובי הבשר של תושביה הזללנים. ואולם הסרט "A Place at the Table", שמוצג בימים אלה בארה"ב, מפריך את התדמית הזו. הסרט התיעודי, שבו משתתף בין היתר השחקן ג'ף ברידג'ס, שפעיל כבר 30 שנה במאבק ברעב, מציג את התופעה מבעד לעיניהם של אמריקאים שמתקשים להאכיל את עצמם ואת בני משפחותיהם. לפי נתוני משרד החקלאות של ארה"ב, 50 מיליון אמריקאים, בהם 17 מיליון ילדים, סובלים מחוסר ביטחון תזונתי ‏(Food Insecurity‏) - כלומר, חוסר ודאות קבוע לגבי השאלה מה יאכלו מחר.

"קיימת תפישה שלפיה רק קבוצה שולית מתמודדת עם הבעיה, אבל זו בעיה נפוצה", אמרה בראיון לרויטרס לורי סילברבוש, שביימה והפיקה את הסרט עם כריסטי ג'ייקובסון. "רוב האמריקאים לא מודעים להיקף הבעיה, כי אי אפשר לראות רעב של ממש בארה"ב".

לדבריה, אחת הסיבות לכך היא שרבים מהרעבים מתביישים להודות שהם לא יכולים להרשות לעצמם את המזון שהם צריכים. "קשה מאוד לקבל סיוע בארה"ב - מי שלא גווע ברעב לא מקבל עזרה", אומרת ברבי איזקיירדו, אם חד-הורית מפילדלפיה, שסיפורה מתועד בסרט.

איזקיירדו מקווה כי שני ילדיה ייצאו ממעגל העוני שאליו היא נולדה, ועושה הכל כדי להאכיל אותם. ואולם לרוע מזלה, היא מרוויחה 2 דולרים מעל לרף הזכאות לתלושי מזון. גם כשהיא מצליחה לקבל זכאות לתלושים, ההטבה החודשית מספיקה לה לשלושה שבועות בלבד. "בשבוע האחרון של כל חודש אני משתגעת", היא מספרת. לדבריה, לעתים היא נוהגת לקרוא תפריטים של פיצריות "רק כדי להיפטר מהרעב שלי ולהאכיל את הילדים".

הזכאות לתלושי מזון בארה"ב מבוססת על הכנסה כוללת של משק בית. כדי שמשפחה בת שלוש נפשות תהיה זכאית, הכנסתה לא יכולה לעלות על 24 אלף דולר בשנה. נציג בית הנבחרים ג'יימס מקגוורן ממסצ'וסטס, יו"ר משותף של מכון הרעב של הקונגרס, שהתנסה במשך שבוע ב"דיאטת תלושי מזון", גילה כי הם לא מספיקים. "התלוש הממוצע הוא בגובה 3 דולרים ליום", מספר מקגוורן בסרט. "היה לי תקציב והלכתי לסופרמרקט. הקניות לקחו לי הרבה זמן, כי הייתי צריך לחשוב על כל גרוש, והמוצרים היו צריכים להספיק לשבוע. הייתי עייף ועצבני, ולא יכולתי לשתות קפה, כי הוא יקר מדי. יש אנשים שחיים ככה כל יום וזה בלתי אפשרי. עבורנו, זה היה תרגיל שהסתיים אחרי שבוע, אבל עבור מיליוני אמריקאים כל יום הוא מאבק".

לא רק סוגיית הזכאות לתלושים מקשה על הרעבים בארה"ב להאכיל את ילדיהם. איזקיירדו צריכה לנסוע שעתיים באוטובוס כדי להגיע לסופרמרקט שבו ניתן לקנות מוצרים מזינים. רוב הזמן היא מאכילה את ילדיה מקופסאות שימורים ומגשיות של ארוחות מוכנות, קטנות וזולות, מכיוון שהיא לא יכולה למצוא או להרשות לעצמה משהו אחר.

גישה למזון בריא היא בעיה חמורה, במה שמכונה "מדבריות מזון" - אזורים כפריים ועירוניים שבהם הגישה למזון טרי נדירה. כמעט 14 מיליון אמריקאים מתגוררים ב"מדבריות מזון", לפי נתוני משרד החקלאות האמריקאי. אחד המדבריות האלה היא העיירה ג'ונסטאון מיסיסיפי. "אף חנות כאן לא מוכרת פירות", מספרת בסרט הטבחית רי האריס על העיירה שבה היא חיה. "מה שיש כאן זה צ'יפס, גלידה ועוגות".

כשהתזונה היומיומית מורכבת מעוגות וצ'יפס, אין פלא שרבים מ-50 מיליון הרעבים בארה"ב לא נראים כמו מה שאנחנו מדמיינים כשחושבים על רעב. "רעב והשמנת יתר הם שכנים", אומר בסרט ראג' פאטל, מחבר הספר "Stuffed and Starved", שעוסק בבעיה. "שניהם סימנים לכך שאין מספיק כסף לקנות מזון בריא", הוא מוסיף.

בראיון ל"ניו יורק טיימס" סיפרה ג'ייקובסון על הקשר בין השמנה לרעב. "לרוב האנשים יש דעה קדומה לגבי הסיבה שבגינה אנשים סובלים מהשמנת יתר, ולכן בחרנו לצלם חלק מהסרט במיסיסיפי, שהיא המדינה שבה חוסר הביטחון התזונתי הוא הגבוה ביותר, וגם המדינה שבה שיעור השמנת הוא הגבוה ביותר".

חלב יקר יותר 
ממשקה תוסס

לזלי ניקולס, המחנכת של רוזי בבית הספר, מכירה מקרוב את בעיית הרעב, וגם כיום, כאשה בוגרת, היא עדיין מתביישת לספר כיצד ראתה בילדותה את אמה שהתקשתה להניח אוכל על השולחן ונעזרה בשירותי בנק מזון. "זו סוגיה בעייתית מאוד בקהילה הקטנה שלנו. רוזי בלטה במיוחד, ולא הבנתי מה הבעיה שלה, הרגשתי שלא באמת אכפת לה קורה בכיתה, ושבית הספר לא חשוב לה. לבסוף הבנתי שהבעיה היא אחרת - היא פשוט רעבה".

רוזי אינה הילדה היחידה שמגיעה לבית הספר רעבה. לפי דו"ח שפירסמה באחרונה פירמת רואי החשבון דלויט, שלושה מכל חמישה מורים בארה"ב דיווחו כי הם מלמדים ילדים שמגיעים לבית הספר רעבים באופן קבוע. "אנחנו כובלים את ידיהם של ילדינו", אומר בסרט ד"ר ג'יי לארי בראון, מחבר הספר "Living Hungry In America". "אנחנו משלמים למורים ומשאירים בידיהם ילדים שלא יכולים ללמוד". לדבריו, הרעב משפיע על רמת החינוך, וכתוצאה מכך על התחרותיות ועל הכלכלה האמריקאית.

לכתבות נוספות ממוסף החג:

■ מתגוררים בלב ת"א - ולא נכנסו לסופרמרקט כבר חמש שנים

■ "אוכל בריא יעלה את תוחלת החיים מ-82 ל-90 שנה"

■ סטארט־אפ ניישן: קטר הצמיחה הבא יהיה טרקטור

■ 35% מהאוכל בעולם מתבזבזים - האם ישראל מפספסת הזדמנות עסקית?

לטענת סילברבוש וג'ייקובסון, חלק גדול מהפתרון לבעיה הוא שיפור תוכניות התזונה לילדים בבתי הספר. הסכום שמשקיעה הממשלה בארה"ב בסבסוד ארוחות בבתי ספר - 2.68 דולרים ביום לילד - לא השתנה מאז 1973. הדו"ח של דלויט, שנערך עבור ארגון Share our strength, מצא קשר ישיר בין ארוחות בוקר בבתי ספר לבין הישגים בלימודים. 21 מיליון תלמידים בארה"ב מקבלים ארוחת צהריים במימון מלא או חלקי בבית הספר, במסגרת חוק התזונה שהקונגרס מאשר מחדש בכל חמש שנים. ואולם רק מחצית מהם זכאים גם לארוחת בוקר.

המחקר השווה בין הישגיהם של תלמידים שבבתי הספר שלהם יש ארוחות בוקר בסבסוד מלא לבין אלה שאינם נהנים מארוחות כאלה, ומצא כי תלמידים שמקבלים ארוחת בוקר בבית הספר מראים נוכחות גבוהה יותר, משיגים ציונים במתמטיקה הגבוהים ב-17.5% מאלה של התלמידים בבתי הספר שבהם לא מוגשת ארוחת בוקר, וסיכוייהם לסיים את בית הספר גבוהים ב-20% לעומת אלה שנשארים רעבים.

טרמוניקה, תלמידה בכיתה ב' שסיפורה מתועד בסרט, סובלת מהשמנת יתר. כשהיא נשאלת מה אכלה לארוחת הבוקר, היא משיבה: "כלום". לאחר מכן היא מספרת כי אכלה צ'יפס ושתתה קולה. אמה של טרמוניקה מודה: "אם פירות מוצעים במבצע, אני קונה אותם". הבעיה היא שמזון מהיר וחטיפים הם האופציה הזולה יותר. בקבוק של 2 ליטר משקה תוסס עולה דולר, בעוד שאותה הכמות של חלב עולה 1.77 דולרים. כשההקצבה של תלושי המזון היא 3 דולרים ליום לאדם, הצרכנים עושים את החשבון ומעדיפים לקנות קולה.

איך ייתכן שמזון מעובד, שמצריך תהליך הכנה, אריזה ושיווק, זול יותר ממזון טרי שנקטף מהעץ? את האצבע המאשימה מפנות סילברבוש וג'ייקובסון לממשל האמריקאי. בשנות ה-80 הציג ממשל רייגן סובסידיות למגזר החקלאי החזק, ובמיוחד למגדלי חיטה, תירס וחומרי גלם שמשמשים לייצור מזון מעובד. בתקופה שחלפה מאז ירדו מחירי המזון המעובד ב-40%, בעוד שמחירי הפירות והירקות עלו בשיעור זהה. פער המחירים הזה סייע להאיץ את התפשטות מגפת ההשמנה, במיוחד בקרב קבוצות מעוטות הכנסה - בסוף שנות ה-70 סבלו 14% בלבד מהאמריקאים מעודף משקל, כיום יותר משליש מהאוכלוסייה הבוגרת בארה"ב ו-17% מהילדים סובלים מעודף משקל.

"אנחנו משקיעים 20 מיליארד דולר בשנה על סובסידיות חקלאיות למזון הלא נכון", אומרת בסרט מריון נסטלי, פרופ' לתזונה מאוניברסיטת ניו יורק.

"מדוע הממשל האמריקאי לא מטפל בבעיה? כי יש בארה"ב יש מיתוס שאנחנו יכולים להסתדר בעצמנו, ואם משהו לא מסתדר, כנראה שעשינו משהו לא בסדר", אמרה סילברבוש בראיון ל"ניו יורק טיימס". "אני מקווה שהסרט ישנה זאת, ויראה שיש אנשים שתורמים את חלקם לחברה ועדיין לא מצליחים להאכיל את משפחתם".

עשו לנו לייק לקבלת מיטב הכתבות והעדכונים ישירות לפייסבוק שלכם

לחצו על הפעמון לעדכונים בנושא:

כתבות מומלצות

עובדי בניין מסייעים בהכוונת התנועה במנהטן, ניו יורק, בתחילת החודש

האם הראלי בשווקים מסמן את התחתית — או שהגרוע מכל עוד לפנינו?

מבט משטח המריבה אל הים. כל דונם שווה מיליונים, ומחירי הבתים בסביבה מגיעים לעשרות מיליוני שקלים

"פתאום הבנו שיש בעיות עם הקיבוץ": השקיעו 30 מיליון שקל בשכונה חדשה ליד שפיים, אבל אז הכל השתבש

אם אחת הסיבות לתוספות השכר המתכוננות למגזר הציבורי היא העלייה החדה בשכר בהיי־טק, הגיע הרגע להכניס להסכמי השכר במגזר הציבורי עוד אלמנטים היי־טקיים

העובדים שהמשכורות שלהם זינקו - ומה אפשר ללמוד מהסכמי השכר בהיי-טק

סופיה, בירת בולגריה. לגור באחת הערים העתיקות באירופה עבור 3,200 שקל בחודש

עשר ערים בעולם שאפשר לחיות בהן בפחות מ-4,000 שקל בחודש – כולל שכר דירה

תגובות

הזינו שם שיוצג באתר
משלוח תגובה מהווה הסכמה לתנאי השימוש של אתר TheMarker

כתבות שאולי פספסתם

אישה בטלפון

מטעינים את הטלפון כשהסוללה כמעט גמורה? תשכחו מהלוואה

שיעור באוניברסיטה. באקדמיה מצופה מהסטודנטים להתמודד עם בעיות שלא ראו קודם

הסטודנטים באקדמיה נדרשים לראשונה לחשיבה מעמיקה - והתוצאות עגומות