פיצול האישיות הכלכלי של מיט רומני

כשמיט רומני הכריז במירוץ הכושל שלו לסנאט ב-1994 כי יש להצמיד את שכר המינימום הפדרלי למדד, בניגוד לעמדתה המסורתית של המפלגה הרפובליקאית, האשימו אותו שתי המפלגות בהתחנפות למצביעים במסצ'וסטס. מאז ועד היום לא שינה רומני את דעתו כי הדבר יהיה טוב לעובדים, למעסיקים ולכלכלה.

בהכנות לקבלת המינוי הרפובליקאי למרוץ לנשיאות, מדגישה תמיכתו בנושא זה את המורכבות שבחיזוי המדיניות הכלכלית שלו. רומני אימץ בקמפיין את העמדה השמרנית שהדבר הכי טוב לכלכלה יהיה להקטין את הממשלה. הוא בחר בפול ריאן, השמרן התקציבי. עם זאת, בחינת העמדות שנקט רומני בשני העשורים שלו כפוליטיקאי חושפת מתח מתמשך בין מחויבותו הפוליטית לבין ניסיונו במגזר הפרטי בביין קפיטל - שממנו הוא גוזר כי לממשלה צריך להיות תפקיד גדול יותר בכלכלה.

רומני הדגיש גם את התועלת של הרחבה ואכיפה של רגולציה, כולל שכר מינימום וחוקי הגנת הסביבה. הוא טען כי הוצאות ממשלתיות, כולל השקעות בחברות פרטיות, יכולות לעודד את הכלכלה וליצור משרות. הוא תמך בהטלת מס כעונש ותמריץ להתנהגות טובה, כמו למשל על אזרחי מסצ'וסטס שלא רכשו ביטוח בריאות.

בשנים האחרונות הוא זנח כמה מעמדות אלה לטובת תמיכה מצד הרפובליקאים, אם כי בנושא שכר המינימום הוא נשאר עקבי. אנשים שמכירים אותו כפוליטיקאי ואיש עסקים כאחד אומרים שהוא רואה את תפקיד הממשל מנקודת ראייה מעשית של איש עסקים.

הקרב המסתמן על התקציב הפדרלי יהיה אחד המבחנים הראשונים של איזון ההשפעות על רומני כנשיא. רומני אמר כי הגירעון יופחת בהדרגה רק באמצעות קיצוצים, ושפחות הוצאות יעודדו את הצמיחה. ואולם במסצ'וסטס עבד רומני עם בית המחוקקים הדמוקרטי וסגר את הגירעונות באמצעות שילוב של קיצוצים והגדלת הכנסות מגבייה בעבור שירותים ציבוריים וביטול הטבות מס לתאגידים.

מתנגד לרגולציה? תלוי מתי שואלים

ב-1985, רומני ועמיתיו בביין קפיטל ביצעו את אחת ההשקעות הראשונות שלהם בסנבורן אינדסטריז, חברה במסצ'וסטס שייצרה מערכות מחזור לחומרים תעשייתיים. הסוכנות להגנת הסביבה (EPA), הציעה באותה עת כלל המעודד מזור של חומרים אלה, אך היא איחרה לפעול, לקוחות פוטנציאליים חיכו, וביין הפסידה כסף. הלקח שלמד רומני, כפי שתיאר בספרו שנים לאחר מכן, היה שרגולציה היא דבר טוב, אך כי הממשלה צריכה לפעול מהר יותר.

תמיכתו בהעלאת שכר המינימום שיקפה עיקרון דומה - אכיפה ממשלתית של תקני מינימום היא חשובה כלכלית, וגם עסקים מרוויחים כשאכיפת הכללים עקבית. כשהוא תמך בהצמדה למדד במסע הבחירות שלו למושלות, הוא טען כי זה גם יאפשר לעסקים לתכנן טוב יותר מאשר העלאות שכר מינימום ספורדיות של פוליטיקאים.

רומני אמר זאת פעם נוספת במירוץ לנשיאות ארה"ב ב-2008, וגם בינואר האחרון. אך תחת לחץ השמרנים במפלגתו, שינה את עמדתו, ואמר כי יש להשעות את ההעלאות האוטומטיות בשכר המינימום בתקופות מסוימות.

רומני גם הפסיק לדבר על יתרונות הרגולציה, ועבר להתמקד בעלויות שלה. "לכל רגולציה יש השלכות בלתי צפויות, עלויות גדולות מהצפוי, והשפעות לא רצויות מצד קבוצות אינטרס", אמר במארס. "כשהיד הכבדה של הממשל מחליפה את היד הנעלמה של השוק, החירות הכלכלית נופלת קורבן".

במארס 2002 סירב רומני לחתום על התחייבות לא להעלות מסים, ששלושה מושלים קודמים של מסצ'וסטס חתמו עליו. זמן קצר לאחר מכן, הוא עורר את זעם הרפובליקאים כשהגיש הצעת מס שלא נועדה להגדיל את הכנסות הממשל: הוא קרא למסצ'וסטס לעבור ממס שנתי קבוע על מכוניות למס המבוסס על פליטות הגזים המזהמים של המכוניות.

התוכנית לא אושרה בבית המחוקקים של מסצ'וסטס, אך משקפת את תפישתו כי הממשלה יכולה לשפר את מצב הכלכלה לא רק בהקלות מס, אלא גם בעונשים, כפי שניתן לראות גם בהצעתו לקנוס אנשים שאין להם ביטוח בריאות, ובהצעתו להגדיל את ההפרשות לקרן קצבאות האבטלה במדינה באמצעות נטל מס כבד יותר על חברות שמפטרות עובדים לעתים קרובות. כעת אומר רומני כי אין בכוונתו להעתיק את הגישה של מסצ'וסטס ברחבי ארה"ב. כבר ב-2006 נסוג מהרעיון של שימוש במסים מענישים. בדצמבר 2006 כבר חתם על עצומה לאומית שבה התחייב לא להעלות מסים.