המשבר האירופי חוזר, רעיל מתמיד

הוא חזר. לאחר ארבעה חודשים של הפוגה, בהם שוקי המניות התאוששו באופן מרשים והתשואות על האג"ח הממשלתיות נפלו, משבר החוב האירופי מרים שוב את ראשו. ואלה שטענו שהבנק המרכזי של אירופה (ECB), באמצעות האשראי הזול שהוא העניק, בסך הכול מניח פלסטר גדול על פצע פתוח, צדקו.

מאז שהחל המשבר בסוף 2009, נוצרה תבנית קבועה למהלך האירועים: משבר, תגובה, הפוגה, משבר חדש. ההתאוששות האחרונה היתה חסונה יחסית, אבל זאת תמיד היתה בגדר פנטזיה להאמין שה-ECB יוכל לפתור את כל הבעיות של גוש היורו עם תכנית המימון מחדש לטווח הארוך, במסגרתה הוא העניק הלוואות סופר זולות לבנקים אירופאים.

להתלקחות הנוכחית יש שלושה מימדים. הראשון הוא החדירה של תשואות האג"ח של ממשלת ספרד לאזור הסכנה (תשואות האג"ח ל-10 שנים זינקו לרמה של 6% השבוע) בעקבות ביקושים חלשים בהנפקות האג"ח של ממשלת ספרד בשבוע שעבר. בנוסף, החששות מפני התפשטות המצב לאיטליה וההתנגדות הגוברת לרפורמות של ראש הממשלה מונטי מסבירות מדוע המניות בשוק האיטלקי רשמו ירידות חדות, כאשר מניות הבנקים שספגו נפילות הושעו מהמסחר.

עשו לנו לייק לקבלת מיטב הכתבות והעדכונים ישירות לפייסבוק שלכם

גורם שני הוא הופעתו של הסיכון הפוליטי. יוון תקיים בחירות בתחילת החודש הבא, והתמיכה בשתי המפלגות הגדולות התומכות בצעדי הצנע נפלה. על פניו נראה כי הסיכויים שהציבור היווני יבחר בממשלה שתדחה את תנאי החילוץ הם גבוהים למדי.

אנליסטים מודאגים גם מתוצאות הבחירות בצרפת, מאז שהסקרים הראו שלמועמד הסוציאליסטי פרנסואה הולנד, שמעוניין לנסח מחדש את האמנה הפיסקלית הקפדנית של גוש היורו, יש סיכוי טוב להביס את הנשיא המכהן סרקוזי.

השווקים מסתכלים על צרפת, איטליה, ספרד, פורטוגל ויוון ורואים פוטנציאל לשביתות כלליות ותסיסה חברתית כגילויי התנגדות למדיניות הצנע. זו אינה תחזית שמשרה ביטחון רב, כך שבתרחיש הטוב ביותר, השווקים האירופאים עומדים בפני חודשיים של טלטלה ואי וודאות.

אולם הסבירות הגבוהה היא שהמשבר יימשך עוד זמן רב. זאת משום שלבעיות שצפו מחדש בשבוע האחרון יש סיבה עמוקה ומבנית: הפגם במטבע האחיד - היורו - שהותיר את המדינות החלשות בשוליים הדרומיים של אירופה ללא יכולת להתחרות עם המדינות החזקות שבליבה של היבשת. התרופה המסורתית - פיחות במטבע - אינה אפשרית עוד עבור החברות בגוש היורו, כך שלמדינות הנפגעות אין כל ברירה אלא ליישם "פיחות פנימי", שמשמעותו לגרום להן להיות תחרותיות יותר על ידי הורדת המשכורות, הפנסיות וההוצאות הממשלתיות.

הצעדים הללו הם דרקוניים ומאוד לא פופולריים בקרב הציבור. ברומא ובאתונה הוקמו ממשלות של טכנוקרטים שלא קיבלו מנדט מהציבור. וכדי להרע את המצב עוד יותר, מדיניות הצנע גוררת את אירופה למיתון חמור ומרחיקה אותה מפיתרון של משבר החוב. זהו שילוב רעיל ומסוכן במיוחד.