וויליאם ד. קוהן חושף את הסוד הקטן והמלוכלך של וול סטריט

קוהן, שישתתף החודש בוועידת TheMarker בניו יורק, עבד 17 שנה בתפקידים בכירים בוול סטריט לפני שנהפך לעיתונאי וסופר רבי מכר ■ בספרו החדש "בית הקלפים" חושף קוהן את הסודות שמאחורי התמוטטות בר סטרנס, בנק ההשקעות החמישי בגודלו בארה"ב

ויליאם קוהן, פרשנות
ויליאם ד. קוהן
ויליאם קוהן, פרשנות
ויליאם ד. קוהן

ניו יורק טיימס

סדקה, הנשיא בן ה-40 של אטלנטיק אדווייזורס, חברת השקעות וקרן גידור המנהלת 3.5 מיליארד דולר, בדק מדי יום במסכי הבלומברג שלו את מחירי ה-CDS - עסקות החלף על חדלות פירעון, המשמשים חוזי ביטוח לאגרות חוב של ליהמן ובר סטרנס - וראה כי הם עלו בהתמדה מאז קיץ 2007, ובמהירות רבה יותר בפברואר 2008. באותו בוקר הוא הכריז על סוף מסיבת האשראי שהשתוללה בוול סטריט במשך שש שנים. "דיברנו על זה שנים", אמר סדקה. "אבל אני התחלתי להבחין בזה באותו סתיו. כשחושבים על זה, אם יש לכם פסולת גרעינית במאזן, מה אתם אמורים לעשות? אתם אמורים לקצץ בדיווידנדים, לגייס הון ולהקטין את המאזן - והם עשו בדיוק את ההפך. הם לקחו עוד חובות. ליהמן עבר מיחס חובות הון של 25 ל-35 בתוך שנה. בנוסף, הם הכריזו על רכישה חוזרת של מניות במחיר של 65 דולר למניה ומכרו מניות ב-38 דולר למניה. הם לא ידעו מה הם עושים ועוד קיבלו על זה פרס. זה מגעיל אותי".

סדקה זכה לראות בזמנו כמה וכמה קריסות. הוא עבד בבנק ההשקעות דרקסל ברנהם למברט - ביתו לשעבר של מלך אג"ח הזבל מייקל מילקן - כשהחברה קרסה ב-1990. הוא הפסיד בן לילה את המניות שהיו לו בחברה כשמחירן צנח מ-110 דולר לאפס (דרקסל היתה חברה פרטית, אבל למניה היתה הערכת שווי לצרכים פנימיים). רבים מעמיתיו בדרקסל לקחו הלוואות מסיטיבנק (כיום סיטי) כדי לקנות מניות של דרקסל, אך בכל זאת נותרו עם חובות ועם מניות שאינן שוות דבר. "הכרתי אנשים עם חובות של מיליוני דולרים ומניות שלא שוות כלום", הוא אמר. הם פרעו את ההלוואות או הכריזו על פשיטת רגל אישית. "זה מה שקורה כשכולם סוגרים את ברז המימון", הוסיף.

סדקה עבר לעבוד בקידר פיבודי, חברה בת 130 שנה שקרסה אף היא. כתוצאה מניסיון זה ומניסיונו בחברות אחרות בוול סטריט, הוא פיתח ספקנות בריאה כלפי חובות וכלפי התרבות של וול סטריט. החל בקיץ 2007 הוא חש כי הר החובות המצטבר במגזרים רבים בכלכלה האמריקאית לא מבשר טובות. הוא החל להמר נגד שוק האשראי. "ראיתי מספיק מסכים מספיק זמן כדי לדעת שמשהו השתבש", אמר.

UBS מתעטש, אמריקה מצטננת

הבעיה של בר סטרנס וליהמן ברדרס, אמר סדקה לקוראיו ולקוחותיו, היא שלשני בתי ההשקעות היה מלאי עצום במאזן של ניירות ערך מגובים במשכנתאות של בעלי בתים. קצב חדלות הפירעון של משכנתאות אלו, אף שעדיין היה נמוך, גדל כשבמקביל ערכו של הנכס ששימש ערבון - הבית - נפל במהירות. סדקה לא התקשה להבחין כי ההשפעות של המכה הכפולה הזאת מתחילים לצוץ בחברות קטנות יותר בתעשיית המשכנתאות. "תראו מה שקורה לתורנברג מורטגג'", הוא כתב על חברת משכנתאות הג'מבו, שהתקשתה לממן את חובותיה מחדש.

זה היה מפתיע מכיוון שתורנברג מורטגג' התמחתה בלקוחות עשירים עם איכות אשראי גבוהה. הבעיה שלה היא לא שלקוחותיה לא יכלו לשלם את הריבית והקרן, אלא שהיא לא הצליחה לממן את פעילותה על בסיס יומיומי. לתורנברג היתה בעיית נזילות משום שהמלווים שלה לא אהבו את העירבונות - משכנתאות ג'מבו.

בניגוד לבנק, שיכול להשתמש במזומנים ממפקידיו כדי לממן את רוב פעילותו, למוסדות פיננסיים כמו תורנברג מורטגג' ובתי השקעות כמו ליהמן ברדרס ובר סטרנס לא היו מפקידים, שבכספם אפשר היה להשתמש. הם מימנו את פעילותם בדרכים שונות: על ידי הנפקת אג"ח או מניות בכורה לטווח ארוך, ולעתים קרובות יותר על ידי הנפקת ני"ע קצרי טווח, לרוב ליום אחד, בשוק הנייר המסחרי שאינו דורש עירבונות או בשוק ה-repo, שבו ההלוואות מבוטחות על ידי ני"ע ונכסים אחרים שבמאזניהם. לקיחת חובות שגרתית זו חזרה על עצמה מדי יום במשך 30 שנה ופעלה באופן נפלא, עד שפתאום צצה בעיה בניירות הערך או במוסדות שגיבו אותם. ואז המימון התאדה כמו גשם בסהרה. הסוד הקטן והמלוכלך של בתי ההשקעות בוול סטריט - גולדמן סאקס, מורגן סטנלי, מריל לינץ', ליהמן ברדרס ובר סטרנס - היה שכל אחד מהם היה מרוחק 24 שעות בלבד ממשבר מימון. המפתח להישרדות היומיומית היה הכישרון שבאמצעותו ניהלו בכירי וול סטריט את המוניטין של הפירמות שלהם בשוק.

תורנברג מורטגג' מימנה את פעילותה בדרך דומה, אך באמצע פברואר 2008 התקשתה לנהל את המוניטין שלה משום שהחובות קצרי המועד שלה היו מגובים במשכנתאות שהחזיקה במאזן שלה. חלקן היו משכנתאות פריים - הלוואות ללווים נמוכי סיכון - וחלקן היו משכנתאות A-Alt, הלוואות מסוכנות יותר, שהניבו למשקיעים בהן תשואות גבוהות יותר. אצל תורנברג מורטגג', 99.56% מהמשכנתאות נפרעו באופן תקין.

ואולם זה לא שינה את המצב. מה שהיה חשוב הוא שהמוניטין של נכסים מגובי משכנתאות בשוק הלכו והידרדרו בשוק במהירות. מצב זה בישר את יום הדין של חברות כמו תורנברג מורטגג', בר סטרנס וליהמן ברדרס.

הצרות של תורנברג מורטגג' החלו ב-14 בפברואר, בצדו השני של העולם, כאשר UBS, הבנק הגדול בשווייץ, דיווח על הפסד של 11.3 מיליארד דולר ברבעון הרביעי של 2007, לאחר שמחק 13.7 מיליארד דולר מהשקעותיו במשכנתאות בארה"ב. בין יתר ההפסדים, UBS דיווח כי הפסיד 2 מיליארד דולר על משכנתאות A-Alt וגרוע מכך - היתה לו חשיפה נוספת של 26.6 מיליארד דולר למשכנתאות נוספות כאלו. לפני שאיבד את תפקידו ב-1 באפריל, כתב מרסל אוספל, היו"ר הוותיק של UBS במכתב לבעלי המניות, כי 2007 היתה "אחת השנים הקשות ביותר בהיסטוריה בגלל ההידרדרות המהירה והחמורה במצב שוק הדיור האמריקאי".

ההתעטשות של UBS היתה הצטננות קשה עבור תורנברג מורטגג' ואחרות. במחיקת משכנתאות ה-A-Alt, אילץ UBS את השחקניות האחרות בשוק לשערך את מאזניהן. מאחר שאלה היו הנכסים שתורנברג מורטגג' ובר סטרנס השתמשו בהם כעירבונות להלוואות קצרות הטווח שלהן, החלו נושי החברה לדרוש את החזרת החובות בהיקף של יותר מ-300 מיליון דולר. תורנברג מורטגג' השתמשה בכל המזומן שהיה לה כדי לפרוע את החובות. ואולם מחירי ני"ע מגובי משכנתאות, אפילו המדורגים AAA, הידרדרו במהירות, והיא נדרשה לפרוע עוד 270 מיליארד דולר בחובות, בהם למורגן סטנלי, ג'יי.פי מורגן וגולדמן סאקס.

הפעם נתקלה החברה בבעיית נזילות. בין 31 בדצמבר 2007 ל-4 במארס 2008, תורנברג מורטגג' קיבלה דרישה לפרוע חובות בהיקף של 1.17 מיליארד דולר, כ-65% מחובותיה, ולא הצליחה לעמוד בכך. הישרדותה הועמדה בספק. מנייתה, שנסחרה ביותר מ-28 דולר במאי 2007, נסגרה ב-4.32 דולרים ב-3 במארס 2008, לאחר שנפלה ב-51% באותו יום. "הטלטלה בשוק מימון המשכנתאות שהחלה בקיץ האחרון הוחמרה בשל חוקי ה-market-to-mark, שמאלצים חברות לרשום מחיקות לא ממומשות על נכסים שאין בכוונתן למכור", הסביר מנכ"ל תורנברג מורטגג', לארי גולדסטון. ב-10 במארס, המניה נסחרה ב-69 סנט.

תחילת הסוף

ההסבר של גולדסטון היה גרסה מצונזרת של מה שסדקה כינה "מלון פשפשים": מעגל אכזרי של לחץ שלילי על ערכן של ני"ע מגובי משכנתאות, שהחל שנה קודם לכן, והחל לפגוע לא רק במשכנתאות סאבפריים ללווים בעייתיים, כי אם בכל הענף כולו. המלה "משכנתא" נהפכה NKV נרדפת ל"פסולת רעילה", או כפי שכתב אחד העיתונאים: "אבולה פיננסית".

חברות רבות אחרות סבלו מבעיות קשות בתחום המשכנתאות. "הבנתי שהשוק בצרות קשות יותר ממה שתיארתי לעצמי", אמר גולדסטון ל"וואשינגטון פוסט" בדצמבר 2008. "אם ל-UBS היו הרבה משכנתאות, אז מה עם גולדמן? מה עם סיטי? מה עם כולם?", הוסיף.

פלוטון פרטנרס, למשל, קרן גידור מרקיעת שחקים, הוקמה ביוני 2005 על ידי רון בלר, יוצא גולדמן סאקס. בלר התפרסם בחוגי הפיננסים שנים קודם לכן כשהמזכירה שלו בגולדמן סאקס גנבה 4.3 מיליון ליש"ט (כ-8 מיליון דולר) ממנו ומשותפו, סקוט מיד, מבלי שהשניים ירגישו בכך. לפני שהמזכירה הורשעה, בלר אמר למושבעים כי הוא חשד שמשהו חסר כשהבחין שחשבון הבנק שלו "דליל במיליון או שניים". ב-2007 רשמה קרן הני"ע מגובי הנכסים של פלוטון פרטנרס תשואה של 87% והוא נבחר למנהל קרן האג"ח של השנה על ידי המגזין לתחום קרנות הגידור "יורוהדג'". ואולם הקרן נסגרה בפברואר 2008 לאחר שהשקעותיה במשכנתאות A-Alt צנחו עקב המחיקה של UBS. כמו תורנברג מורטגג', פלוטון פרטנרס נדרשה על ידי נושיה להחזיר חובות, והמזומנים שלה אזלו. בלר הפסיד 60 מיליון דולר מכספו האישי.

לבעיות של בלר היתה השפעה ויראלית על וול סטריט. שערוך נכסיה של פלוטון פרטנרס בשווקים אילץ חברות אחרות, כמו בר סטרנס, לשערך מטה את ניירות הערך שלהן ולרשום הפסדים ברבעון הראשון של 2008, שמסתיים בסוף פברואר בבתי ההשקעות. אם זה היה קורה ב-1 במארס, כמו בשנה שבה פברואר אינו חודש מעובר, היה להן מרווח נשימה של רבעון נוסף.

"29 בפברואר הוא היום שבו פלוטון פרטנרס קרסה", הסביר פול פרידמן, בכיר בבר סטרנס. "חברות רבות נאלצו למחוק ערכם של ני"ע איכותיים רבים לשווי אפסי. היו הרבה שמועות על מה שקורה במאזנים של בתי ההשקעות, בין היתר, שהם לא יכולים למכור את ניירות הערך. לשם שינוי, היינו הראשונים שמכרנו ונפטרנו מהם. בתוך 10 שבועות עברה פלוטון פרטנרס מקרן השנה לחיסול. כולם נאלצו להתאים את עצמם לתמחור הנכסים שלהם. זו היתה תחילתו של הסוף".

פרידמן, יליד סקנקטדי, ניו יורק, למד כלכלה באוניברסיטת קולגייט, עבד בחברת ראיית חשבון גדולה והגיע לדרקסל ברנהם, הפירמה האחרונה שקרסה בוול סטריט לפני בר סטרנס. הוא פנה בטעות לתפקיד בתחום ני"ע מגובי משכנתאות בבר סטרנס במארס 1981, אך כשיצא מהראיון שהשתבש, שמע על תפקיד אחר הפנוי במחלקת התפעול וקיבל אותו במקום. יום אחד אמר לבוס שלו שהוא לא אוהב את התפקיד. "בתוך שעה הועברתי לתפקיד עוזר סוחר, ואחרי כן לתפקיד סוחר בדסק המשכנתאות. הייתי סוחר בינוני למדי", הוא מספר. משם הוא התקדם לתפקיד עוזר מנהל מחלקת האג"ח ונשאר בו 20 שנה.

סימן נוסף לצרות, מלבד הדרישות להחזיר חובות בתורנברג מורטגג' ופלוטון פרטנרס, הוא שהיו דרישות כאלו נגד קרן גידור שבשליטת קרלייל גרופ, שנסחרה בבורסה זה שבעה חודשים בשווי של 22 מיליארד דולר. קרלייל, עם נכסים בהיקף של 81 מיליארד דולר ובניהולו של דיוויד רובינשטין, היתה מקושרת היטב פוליטית, כולל לג'ורג' בוש האב, ג'יימס בייקר ואוליביה סרקוזי, אחיו למחצה של נשיא צרפת. רובינשטין ניהל בקפידה את המוניטין של החברה במשך שנים, ובהצלחה רבה. למרות הקשרים הפוליטיים, קרלייל נהפכה לאחת מחברות ההשקעה הפרטית הנערצות ביותר בוול סטריט. ב-5 במארס החל משבר האשראי הגלובלי לכרסם משמעותית בשמה הטוב של קרלייל, כשקרן בשם קרלייל קפיטל, שנסחרה בבורסת אמסטרדם, נקלעה לקשיים בגלל השקעותיה בני"ע מגובי משכנתאות לבתים, שאת שוויין היה קשה להעריך אז.

בשבוע שבין 28 בפברואר ל-5 במארס 2008, קרן הגידור נדרשה להחזיר חובות ממלווים רבים, שרצו שהקרן תפקיד עירבונות נוספים בהיקף של 60 מיליון דולר. הקרן עמדה בדרישות, אולם ב-5 במארס שבעה מ-13 המלווים דרשו עוד 37 מיליון דולר בעירבונות. קרלייל קפיטל עמדה בדרישותיהם של שלושה מהשבעה, ומהיתר קיבלה הודעה על אי-פירעון חובות.

-

הקטעים לקוחים מספרו של ויליאם ד. קוהן, House of Cards. כל הזכויות שמורות

איש וול סטריט שחשף את הסודות שמאחורי בתי ההשקעות

>> ויליאם קוהן הוא עורך במגזין "פורצ'ן" ומחבר הספר "הטייקונים האחרונים: ההיסטוריה הסודית של לזאר פרר" ("The Last Tycoons: The Secret History of Lazard Frer'es") שהתפרסם ב-2007. לאחר שבילה 17 שנה בפירמות ידועות בוול סטריט, כמו לזאר פרר, שם כיהן כסגן נשיא, ובתפקידים בכירים אחרים במריל לינץ' וג'יי.פי מורגן, עזב קוהן לטובת כתיבת ספרו. "הטייקונים האחרונים" נהפך לרב מכר וזכה בפרס ספר העסקים של השנה של "פייננשל טיימס" וגולדמן סאקס.

ספרו החדש "בית הקלפים" ("House of Cards") מתאר את ימיו האחרונים של בית ההשקעות בר סטרנס, שקרס במשבר הפיננסי. בר סטרנס נודע כאחת הפירמות הנועזות ביותר בוול סטריט, שבה המנכ"ל ג'ימי קיין היה משחק ברידג' בטורנירים עם עובדי החברה. תרבות החברה כללה, לפי דיווחים וחשיפות בתביעות משפטיות, גם שימוש בסמים ושירותי חשפניות. הספר יצא לאור במארס השנה ופרק ממנו התפרסם ב"ניו יורק טיימס".

דפנה מאור

לחצו על הפעמון לעדכונים בנושא:

כתבות מומלצות

בנייני דירות בסין. המחירים יצאו משליטה - הגיע זמן לתיקון?

האוויר מתחיל לצאת משוק הדיור ברחבי העולם. להלן חמש דוגמאות

קומת המסחר בבורסת ניו יורק. נדרש אומץ לב גדול כדי לקנות כשהשווקים נופלים

אחרי נפילה של יותר מ-20%, הגיע הזמן לקנות מניות? זה המדד שצריך לבדוק

מטוס של וויז אייר. החברה הציעה פיצוי של 600 יורו

אל על מובילה בביטולים, המטוס של וויז אייר "קיבל מכת ברק": קיץ כאוטי בנתב"ג

רכבת תחתית בספרד. הקמת המטרו בישראל מוערכת בעלות של 150 מיליארד שקל

מיליארדים מהפקעות קרקע, סמכויות אגרסיביות, ופוליטיקה קטנה: המלחמה על חוק המטרו

תגובות

הזינו שם שיוצג באתר
משלוח תגובה מהווה הסכמה לתנאי השימוש של אתר TheMarker

כתבות שאולי פספסתם

סטודנטים באוניברסיטה העברית בירושלים. שיעורי התעסוקה עולים בהתמדה עם העלייה ברמת ההשכלה

איך מטפסים לעשירון השכר העליון — ומי מצא דרך עקיפה כדי להגיע אליו

גמר אקס פקטור. הוחלט שלא תשמש יותר לבחירת הנציג לאירוויזיון

"הכל זה הוא": שורת עזיבות ורייטינג צונח - למה רשת מובסת בקרב מול קשת?