מהי יכולת ההתאוששות של אמריקה?

בוש רוצה להאמין שלכלכלה האמריקאית יש יכולת עמידות

סמי פרץ
סמי פרץ
סמי פרץ
סמי פרץ

יום שישי, 12 בצהריים. בתי הקפה בשדרות פנסילווניה שליד הבית הלבן הומי אדם. ממש ליד עמדת הביטחון הראשונה בכניסה למתחם הבית הלבן ניצב דוכן של חולצות טי. בימים רגילים יש בדוכן חולצות של כוכבי ספורט או מזכרות תיירים בנוסח I Love NY. כעת מוכרים כאן רק חולצות של ברק אובמה וג'ון מקיין.

אחת ממלות המפתח כאן, שעלתה גם בנאומו של בוש, היא Resiliency - יכולת התאוששות ועמידות. בוש מאמין, או רוצה להאמין, שהכלכלה האמריקאית היא בעלת יכולת עמידות מרשימה והיא תתאושש מהר יותר ממה שחושבים. אתה מחפש ברחובות ובשיחות עם אנשים את הפאניקה - ולא מוצא. יש דאגה, יש חששות, יש הבנה של חומרת המצב, אבל פאניקה אין. אנשים לא קופצים כאן מהגג. לפחות בינתיים.

אמנם השבוע השחור בתולדות וול סטריט זה עתה הסתיים, אבל לא רואים כאן פאניקה. אולי הציבור האמריקאי גם מאמין ב-resiliency של אמריקה. נכון שאף אחד כבר לא מצפה לכלום מבוש, אבל משני המועמדים לנשיאות, אובמה ומקיין, יש ציפיות גדולות. השאלה היא אם הם יקבלו את אמריקה מידי בוש במצב שממנו אפשר רק לעלות, או שמא גם הם ייאלצו לעסוק בפעולות חירום ובלימה.

ואשינגטון היא לא בדיוק המקום הנכון לבחון בו את השלכות המשבר על אמריקה. אין כאן תעשייה פיננסית כמו בניו יורק, ואין כאן משבר כלכלי מקומי כמו בקליפורניה. זו עיר של אנשי ממשל, מכוני מחקר, מוסדות בינלאומיים, דיפלומטים ולוביסטים. 16 אלף לוביסטים פועלים בבירת ארה"ב. ואשינגטון חזקה בדיבורים, והיו הרבה מהם בסוף השבוע.

ועידת קרן המטבע השנתית היא אירוע כלכלי חשוב, בעיקר ליצירת קשרים בין מוסדות פיננסיים מרחבי העולם, אך גם בין נגידים ואנשי ממשל. השנה היא הביאה לכאן את האנשים שאמורים לבלום את המשבר העולמי: לאחר חמש שנים שבהן נותני הטון היו אנשי העסקים, כעת העיניים נשואות לנגידים ולשרי האוצר. זוהי שעתם לתקן את העולם. כמה מהם חשבו שהדרך לתקן את העולם, או את הכלכלה הישראלית, היא דווקא להישאר בבית. למשל נגיד בנק ישראל סטנלי פישר, שהחליט ברגע האחרון להישאר בישראל.

לצד הוועידה יש עוד כמה וכמה פורומים כלכליים ומוסדות שמנהלים כאן דיונים. אחד מהם הוא ה-IIF (המוסד הפיננסי הבינלאומי) שעוסק בדברים שבאמת מעניינים כיום את העולם הפיננסי: איך יוצאים מהמשבר העולמי ומתי. פרופ' יעקב פרנקל, נגיד בנק ישראל לשעבר וסגן יו"ר AIG העולמית, הוא חבר בוועד המנהל של המוסד הזה.

עוד לפני שנכנסים לאחד הסמינרים שנערכים כאן קשה שלא לגחך כשרואים את רשימת המשתתפים, הנואמים ואפילו הספונסרים. אמנם מדובר באנשים נבונים, מקצוענים ומנוסים, אבל כמעט כולם מעורבים במשבר בדרך כזו או אחרת. לכל אחד מהם יש איזו אחריות על הקטסטרופה. ולכן, כששומעים מישהו ממריל לינץ' שמנתח את המשבר, או מישהו מהפדרל ריזרב שמסביר מה נעשה עד כה, או מישהו מחברת הביטוח AIG שהולאמה - מתחשק לצעוק 'רגע, זה אתם אשמים בהכל!'

אבל הדיבורים שנשמעים כאן על אשמים מינוריים יחסית. מצד אחד, לא חוסכים בביקורת על השיטה שכשלה, על טעויות שנעשו ועל החשיבה המוטעית, אך מצד שני מחלקים את האחריות בין כולם. כולם כשלו. הפיקוח, הדירקטוריונים, הרגולציה, חברות הדירוג, המנהלים. קל יותר לתפקד כשהאחריות מתחלקת בין רבים כל כך.

המשבר הפיננסי, נכון ליום שבת 11 באוקטובר, רחוק מאוד מסיומו, אבל בחברות ייעוץ, במכוני המחקר ובגופים פיננסיים בינלאומיים דוגמת קרן המטבע והמוסד הפיננסי הבינלאומי כבר מפיקים לקחים ומכינים המלצות שימנעו משברים דומים בעתיד. וכפי שהאחריות על המשבר נחלקת בין גורמים רבים, כך גם ההמלצות. כל השחקנים שהיו מעורבים במשבר הזה יצטרכו לשנות את דרכם.

חברות הדירוג יצטרכו לעשות עבודה טובה יותר ולהתייחס לרמות הסיכון האמיתיות של הגופים שהן מדרגות; רשויות הפיקוח יצטרכו לאחד כוחות ולהעביר ביניהן מידע שיאפשר בקרה טובה יותר על המוסדות המפוקחים; הדירקטוריונים ייאלצו לבנות למנהלים שלהם תוכניות תגמול שמבוססות על ביצועים אמיתיים לטווח רחוק ולא על השגת רווחיות קצרת טווח במחיר של סיכון עצום; מנהלי הסיכונים בארגון יצטרכו להסתכל על מכלול הסיכונים שעמם מתמודדת החברה ולא לתת למחלקה או חטיבה צדדית להפיל ארגונים שלמים כפי שקרה ב-AIG; וחתמים ומארגני חבילות מימון יחויבו גם הם לבדוק טוב יותר איזה סחורה הם מוכרים למשקיעים ולספק גילוי מפורט ומלא על איכות ופרופיל הסיכון שלהם.

נציג מחלקת הפיקוח על הבנקים בפדרל ריזרב מנה באחד הדיונים שנערכו כאן את הסדרה הארוכה של פעולות שנעשו מאז תחילת המשבר על ידי הבנק המרכזי: החילוץ של בר סטרנס, הלאמת פאני מיי ופרדי מאק, הזרמת נזילות, הלאמת AIG ועוד. מצד אחד, זו רשימת פעולה מרשימה ודרמטית. מצד שני, היא מעוררת חשש. אם כל כך הרבה דברים נעשו ובכל זאת המשבר לא נבלם, מה עוד צריך לקרות כדי שהוא ייעצר?

הכיוון האלטרנטיווי שמציעים כמה כלכלנים ובהם פרופ' נוריאל רוביני, שצפה את המשבר הזה לפני כשנתיים, הוא לא לנסות להציל כל גוף פיננסי, אלא לתת למוסדות פיננסיים חלשים ליפול - ולהתמקד בהצלה של מוסדות שאפשר וכדאי להציל. בכאוס הכללי זה כבר הביא לכך שהפדרל ריזרב הציל את חברת הביטוח AIG, וכמו שאמר כאן נציג הפיקוח על הבנקים בפד: "הזרמנו עשרות מיליארדי דולרים לחברה שאנחנו אפילו לא הרגולטורים שלה".

הצעתו של רוביני מעניינת ויש בה היגיון פנימי רב. הבעיה היא שאפקט הדומינו וההשקעות הצולבות של מוסדות פיננסיים זה בזה חזקים מדי, ומקשים על התבוננות סלקטיווית בגופים פיננסיים. כך נוצרים פתרונות כוללים שעד כה לא הביאו לסיום המשבר.

לחצו על הפעמון לעדכונים בנושא:

כתבות מומלצות

גילה פימה. "בשיא הקושי שלי ראיתי שאני יכולה להעלות חיוך למישהו אחר שקשה לו"

"לעבודה שלי יש סטיגמות, היא לא נחשקת. אבל לא אכפת לי מה חושבים"

אילו מניות עשויות לשרוד טלטלות קשות?

"שגר ושכח": האם יש מניה ששווה להשקיע בה ל-20 שנה?

ארוחה של מקדונלד'ס. המגמה הכללית של השמנה לא יכולה להיות מיוחסת רק להתנהגות של הפרט, אלא גם לסביבה שבה כולנו חיים

בשקט בשקט, העלימה מקדונלד'ס אופציה מהתפריט – והיא יודעת בדיוק למה

כספומט ביטקוין ברומניה. רשתות בלוקצ'יין שיצליחו לשרוד את התקופה הנוכחית - ייתכן שיזכו בכל הקופה

המשבר בקריפטו נכנס לשלב הבא: מלחמת כל בכל

תגובות

הזינו שם שיוצג באתר
משלוח תגובה מהווה הסכמה לתנאי השימוש של אתר TheMarker

כתבות שאולי פספסתם

האי סנטוריני ביוון.
גלויות הכתובות כאגדות
עם מודרניות

"פעם, בקיץ עוד אפשר היה למצוא טיסה ליוון ב–150 דולר. היום, זה כבר 450"

כרם התימנים. "נהייתה שכונה של אנשים מפונפנים"

"יש מיליונרים מכל העולם שהוקסמו מהשכונה, רוצים כאן נכס - ולא מעניין אותם המחיר"