חג האהבה, עכשיו במבצע

אפילו את האהבה כבר קונים. אותם תחושה מופלאה, אשר דורות של משוררים ניסו לתאר במילותיהם הדלות, הפכה גם היא ללא יותר מאשר מוצר. רצוי בהנחה. יום האהבה החל היום, הפך זה מכבר לעוד הזדמנות להלעיט אותנו במוצרים, החל מזרי פרחים ושוקולדים וכלה בתמרוקים ותכשיטים. כמו קודמיו (חג השבועות שהפך לחגיגת שיווק מוצרי חלב, ופסח שהפך למבצע נופש משפחתי), רוקן חג האהבה מתוכנו על ידי אבירי הקניות, אשר שדרגו אותו לכדי עוד חגיגת שופינג.

אהבה גם טומנת בחובה את האפשרות לראות מעבר לתפקידים שהועיד לנו הסדר הכלכלי הנוכחי, שכולו כמות ללא איכות. אהבה היא להפסיק לתפוס את עצמנו כ"לקוחות" ואת איש הסיוע הטכני או הקופאית כ"ספקי שירות". אהבה היא ההכרה בכך שהחולצה שאנחנו לובשים נתפרה בידי ילדה סינית בת 12 ששכרה פחות מדולר, ושבקבוקי הפלסטיק שהשלכנו לפח לא ייעלמו מעצמם.

חג האהבה הוא הזדמנות להשיב לעצמנו את האהבה החינמית, זו שאינה כרוכה בבולמוס צרכני שתמיד מותיר אחריו תחושה עמומה של החמצה. זו הזדמנות להעביר הלאה בגדים שכבר לא לובשים, או לאפות לחם תוצרת בית עם מישהו אהוב. לתקן מכשיר ישן או לצאת לטיול בפארק.

"הוורדים על שולחני", כתב הסופר היהודי אלבר כהן ברומן 'הספר אשר לאמי' (שראה אור בהוצאת זמורה ביתן), "אינם אלא חלקי פגרים שאנו מאלצים אותם להתחזות לחיים עוד שלושה ימים במים, והבריות אוהבים זאת, את פרפורי הגסיסה, והם קונים פגרי-פרחים אלה, והעלמות מלעיטות עצמן בהן".

באשר לי, תמיד העדפתי חיוך של זולתי על פני ורדים על שולחני.