חזרה לשנות ה-60

חשיפת ה"ניו יורק טיימס", על פיה נשיא ארה"ב הסתיר בשבוע שעבר את היקף מבצעי ההאזנות של המודיעין האמריקאי, מצביעה למעשה על חזרתה של ארה"ב לימי שנות ה-60 - תקופה בה צותתה קהילת המודיעין האמריקאית, בניגוד לחוקה, לפעילים של ארגוני שמאל וארגוני מחאה. היקף הציתות הבלתי חוקי בשנות ה-60 נחשף רק כעשור לאחר מכן, על ידי ועדה של הקונגרס.

הזרוע העיקרית בארה"ב להאזנות ויירוט תשדורות היא NSA - הסוכנות לביטחון לאומי. סוכנות זו מפעילה מערך של לווייני ריגול, מטוסי ביון, ספינות וצוללות, וכן תחנות קרקעיות בארה"ב ומחוץ לגבולותיה, שמאפשרות לה, למעשה, לקלוט כל שיחת טלפון או הודעת דואר אלקטרוני. אלא שלפי החוק, הסוכנות רשאית לבצע האזנות אך ורק מחוץ לגבולות ארה"ב.

ואולם, בעקבות פיגועי 11 בספטמבר, וחקיקת "החוק הפטריוטי", הורחב ההיתר שניתן לרשויות בארה"ב להאזין ולצותת למי שהוגדרו חשודים בפעולות טרור. לשם כך אף הוקם בית דין מיוחד של 11 שופטים, שהיה אמור לבדוק ולבחון כל בקשה לציתות ולהאזנה למי שחשוד במעורבות בפעולות טרור. בשבוע שעבר התפטר אחד משופטי בית המשפט הזה במחאה על כך, שנתגלה כי הנשיא ג'ורג' בוש עקף את בית המשפט והוציא באמצעות הוראה נשיאותית הנחיות רחבות יותר.

עתה מתברר גם שהנשיא לא גילה את כל האמת. בעבר היה מקובל, כי כאשר מתקיימת שיחה בין אזרח אמריקאי לאדם שאינו אמריקאי, שהוא יעד להאזנה, ההתייחסות לצרכי חקירה לא חלה על האזרח האמריקאי. לפי המידע החדש, סוכנות המודיעין חרגה מסמכותה: היא הקימה מערכת של איסוף מידע, תוך התחברות למרכזיות בארה"ב, ובאמצעות מערכת זו אספה וניתחה את תעבורת שיחות הטלפון והדואר האלקטרוני, תוך חיפוש אחר דפוסים שיצביעו על קשר לפעולת טרור.

פעולות אלה מעוררת עתה בארה"ב ביקורת מצד ארגוני זכויות אדם, שטוענים כי הן מנוגדות לחוקה. האמריקאים רגישים במיוחד לשמירה על זכויות הפרט, וכבר עתה יש קריאות לוועדת חקירה, שתבדוק האם הוראות הנשיא היו חוקיות.

השיח הציבורי הזה מזכיר את הטענות נגד מדיניות הציתותים של ממשל של ניקסון בשנות ה-60 וה-70; עם זאת, קיים הבדל משמעותי בין אז להיום: אז היתה החברה האמריקאית מפולגת ושסועה סביב מדיניות הפנים והמלחמה. היום, לעומת זאת, מתנהל הוויכוח על רקע המאבק בטרור העולמי - שזוכה לקונסנזוס רחב ביותר בארה"ב - גם אם התמשכות המלחמה בעיראק הולכת ומערערת אותו.