כיצד האינטרנט הפך את כולנו לעיתונאים

האינטרנט מאפשר לכל אזרח רגיל לאסוף, ליצור ולהפיץ חדשות, ובכך לנער את התפיסות הקיימות של עיתונות. קטעים נבחרים מספרו החדש של דן גילמור - חלק ראשון

דן גילמור
שתפו כתבה במיילשתפו כתבה במייל
שתפו כתבה במיילשתפו כתבה במייל
דן גילמור

רשת האינטרנט מאפשרת לכל אזרח רגיל לאסוף, ליצור ולהפיץ חדשות, ובכך לנער את התפיסות הקיימות של עיתונות. כך אומר דן גילמור, כותב טורים ב"מרקורי ניוז" האמריקאי, החוקר רעיון זה והשלכותיו בספרו החדש " We the Media: Grassroots Journalism by the People, for the People" (אנחנו המדיה: עיתונות עממית מאת העם, למען העם").

מתוך הספר:

ישנם רגעים שקופאים בזמן. לכל תרבות יש אותם. אירועים כה חשובים ואישיים שהם מתעלים מעל הזרם הנורמלי של החדשות.

אמריקאים מגיל מסוים, לדוגמה, יודעים בדיוק איפה הם היו ומה עשו כששמעו על מותו של הנשיא פרנקלין ד. רוזוולט. דור אחר זוכר בבהירות את רציחתו של הנשיא ג'ון פ. קנדי. וכל מי שהיה יותר מתינוק ב-11 בספטמבר 2001 - לא ישכח לעולם כיצד ראה, או שמע, כיצד המטוסים התפוצצו לתוך גורדי השחקים.

ב-1945 נאספו אנשים סביב מקלטי הרדיו כדי לשמוע חדשות על נפילתו של מנהיג. העיתונים הדפיסו מהדורות מיוחדות ומלאו את טוריהם בפרטים במשך ימים ושבועות אחרי כן. המגזינים לקחו פסק זמן מדיווחים חדשותיים מיידיים והחלו לסקור את החדשות מזווית ראייה רחבה.

משהו דומה ארע ב-1963 במדיה אחרת. החדשות על מותו של קנדי הגיעו, עבור רוב האומה, דרך הטלוויזיה. כמו בעבר, העיתונים והמגזינים עצרו ממלאכתם וסיפקו את הפרטים וההקשר.

ב-11 בספטמבר 2001 נראה דפוס עגום דומה. צפינו - שוב ושוב - בארועים הנוראים. צרכני החדשות למדו את מה שקרה בהתקפה. אחרי כן למדנו על האיך והלמה מהעיתונים המודפסים ורשתות השידור. עיתונאים מסוימים נתנו את המיטב שלהם, ועוררו בי גאווה להיות אחד מהם.

בפעם זו, נכתבה הטיוטה הראשונה של ההיסטוריה, חלקית, על ידי מי שבעבר היה הקהל שלה. זה התאפשר - והיה בלתי נמנע - בשל כלי פרסום חדשים: אי מייל, רשימות דיוור, חדרי צ'אט ויומני אינטרנט אישיים
אולם בפעם זו קרה משהו אחר, משהו עמוק: החדשות הופקו על ידי אנשים רגילים שהיה להם משהו לומר ולהראות, ולא באופן בלעדי על ידי ארגוני חדשות "רשמיים" שבדרך כלל מחליטים איך תיראה הטיוטה הראשונה של ההיסטוריה.

בפעם זו, נכתבה הטיוטה הראשונה של ההיסטוריה, חלקית, על ידי מי שבעבר היה הקהל שלה. זה התאפשר - והיה בלתי נמנע - בשל כלי פרסום חדשים שסיפקה האינטרנט.

סוג חדש של דיווח הופיע באותם ימים ושעות נוראיים. באמצעות אי מייל, רשימות דיוור, חדרי צ'אט ויומני אינטרנט אישיים - כולם מקורות לא סטנדרטיים לחדשות - קיבלנו את ההקשר רב הערך שהמדיה האמריקאית לא יכלה, או לא רצתה, לתת.

היינו עדים לעתיד החדשות, ובמקרים מסוימים היינו חלק ממנו.

עיתונות המונית ודמוקרטית יותר

ששה חודשים אחרי כן הגיעה הדגמה נוספת של העיתונות של האחר. על כף המאזניים היה מונח פחות, רק אי נוחות רגעית למנהל רב עוצמה.

בוועידת המנהלים PC פורום ב-26 במארס 2002 קיבל ג'ו נאצ'יו טעימה מהעתיד. באותם ימים היה נאצ'יו מנכ"ל ענקית הטלפון המקומית קווסט, ששימשה ככמעט-מונופול בשוק שלה, שהשתרע על כמה מדינות.

באותו בוקר בפרבר בפיניקס, התלונן נאצ'יו על הקשיים שבגיוס הון וקיטר על סכנות ניהולו של מונופול. אני הייתי בקהל, ושילחתי עדכונים תכופים לבלוג שלי באמצעות קישור אלחוטי שהקימו נציגי הוועידה עבור המשתתפים. עיתונאי נוסף שכתב בבלוג, דוק סירלס, היה שם גם.

אני, כמו גם דוק סירלס, הכנסנו לבלוגים שלנו קישור לעמוד אינטרנט שהראה כי נאצ'יו פדה יותר מ-200 מיליון דולר במניות, בשעה שמניית החברה שלו נפלה. אנשים רבים בוועידה עקבו תוך כדי הנאום אחר הבלוגים שלנו, והאווירה נעשתה צוננת יותר ויותר כלפי נאצ'יו.

חשבו על זרם החדשות שנוצר: מעגל היזון חוזר שהחל באריזונה, בוועידה, עבר לאורלנדו, ממנה נשלח אליי הקישור, חזר לאריזונה, ולבסוף הגיע לכל מקום בעולם. בעולם של תקשורת לוויינית וסיבים אופטיים, עיתונות בזמן אמיתי היא עניין של שגרה.

העיתונות עוברת טרנספורמציה, ממבנה תקשורת המונים של המאה ה-20 למשהו המוני ודמוקרטי בהרבה. במאה ה-20, דיווח על חדשות היה נחלתם הכמעט-בלעדית של עיתונאים. הכלכלה של הוצאה לאור ושידור יצרו ארגונים גדולים ושחצניים.

המדיה הגדולה התייחסה לחדשות כאל הרצאה. אנחנו אמרנו לכם מהן החדשות. אתם קניתם אותן, או לא.

הדיווח וההפקה של העיתונות בעתיד הם יותר עניין של שיחה, סמינר. הקווים בין מפיקים וצרכנים ייטשטשו, וישנו את תפקידיהם. רשת התקשורת עצמה תהיה המדיה לקול ההמון, ולא רק למעטים שיכולים להרשות לעצמם לקנות בית דפוס יקר, לשגר לוויינים או לזכות ברשות הממשלה לשבת על גלי האתר.

המהפכה תאלץ את הקהילות השונות להסתגל. כל אחד, החל בעיתונאים, דרך האנשים שהם מכסים ועד המקורות שלהם חייבים לשנות את דרכיהם.

חלק נוסף יפורסם בהמשך

הכותב נמנה על צוות הכתבים של "מרקורי ניוז". המידע המובא אינו מהווה בשום אופן המלצה לרכוש או למכור מניות. הכותב והחברה בה הוא מועסק עשויים להחזיק בניירות ערך שונים, לרבות בניירות ערך המוזכרים בכתבה זו. בכל מקרה, אין לראות בכתבה זו משום המלצה לרכישה או מכירה של ניירות ערך.

כתבות מומלצות

שיעור באוניברסיטה. באקדמיה מצופה מהסטודנטים להתמודד עם בעיות שלא ראו קודם

הסטודנטים באקדמיה נדרשים לראשונה לחשיבה מעמיקה - והתוצאות עגומות

דירה בהנחה

6,269 משקי בית זכו בהגרלה. אבל האם בכלל כדאי לקנות דירה בהנחה?

לחוסכים הסולידיים יש אלטרנטיבה

שעתו היפה של החוסך הסולידי: יש חלופה טובה יותר לפיקדון בבנק

טסלה, מודל S. המחיר למי שיזמין את המודל היום ייקבע בהמשך

אחרי כמעט שנתיים: הדגמים הגדולים של טסלה מגיעים לישראל

תגובות

הזינו שם שיוצג באתר
משלוח תגובה מהווה הסכמה לתנאי השימוש של אתר TheMarker

כתבות שאולי פספסתם

אלעד כהן (מימין), ניצן רנגיני בוצר ודניאל בוצר

ממשכורת של 30 שקל בשעה – לווילה בת שלוש קומות במושב מבוסס בשרון

מסיבה בבריכה, אילוסטרציה

בעל הבית מרוויח 15 אלף שקל ללילה - החיים של השכנים נהפכו לסיוט