המילניאלס חיו כמו עשירים - על חשבון אחרים. עכשיו החגיגה נגמרת

אחרי עשור שבו סטארט־אפים ספגו הפסדי ענק על חשבון משקיעי הון סיכון וסיפקו לנו הטבות ומחירי רצפה, הגיע הזמן להתעורר ■ חברות שמוכרות במחירי הפסד פושטות רגל ■ כך, אחרי שהקפיצה מחירים, חברת הקורקינטים השיתופיים ליים הציגה לראשונה רבעון רווחי

שתפו כתבה במיילשתפו כתבה במייל
שתפו כתבה במיילשתפו כתבה במייל
מעבר לטוקבקים
שליח של אובר איטס בגרמניה

לפני כמה שנים, כשהיתי בנסיעת עבודה בלוס אנג'לס, הזמנתי אובר בשעת שיא העומס כדי להגיע לצד השני של העיר. ידעתי שהנסיעה תהיה ארוכה, והתכוננתי לשלם 60 או 70 דולר. אבל כשהגעתי, האפליקציה נתנה לי הטבה, ושילמתי מחיר שהדהים אותי: 16 דולר בלבד.

חוויות כאלו היו נפוצות בתור הזהב של מימון אורח החיים שאימצו בני דור המילניאלס. אני מדבר על התקופה בין 2012 בערך לתחילת 2020. באותן שנים, רוב הפעילויות שלנו, בני ה-20 וה-30 בערים הגדולות, הוכתבו - ומומנו בחלקן - על ידי קרנות הון סיכון מעמק הסיליקון.

במשך שנים, המנגנון הזה מימן לנו את האפשרות לחיות בסטייל של עשירים עם תקציב של עניים. לקחנו מיליוני נסיעות אובר וליפט זולות עם נהג פרטי, כמו משפחת המלוכה, בזמן שאת מחצית החשבון שילמו המשקיעים העשירים בחברות הללו.

הובלנו את אפליקציית המינוי לקולנוע מובי־פאס (MoviePass) לפשיטת רגל, כשניצלנו עד תום את המינוי החודשי הפתוח ב-9.95 דולרים. לקחנו כל כך הרבה שיעורי ספינינג, עד שמפעילי אפליקציית ClassPass לשיעורי כושר ותנועה נאלצו לבטל את האפשרות למינוי חודשי. היינו אחראים למותן של המוני אפליקציות למשלוחי מזון - מייפל, ספרינג, ספון רוקט ועוד - רק מפני שהסכמנו לקבל את ההצעות הנפלאות שלהן לארוחות גורמה במחירים נמוכים.

המשקיעים בחברות האלה לא יצאו לדרך מתוך כוונה לממן את הנטיות הדקדנטיות שלנו. הם פשוט ניסו להתניע את הסטארט-אפים שלהם, שרצו למשוך לקוחות במהירות כדי לבסס עמדה חזקה בשוק, לדחוק את המתחרים - ולהצדיק את הערכות השווי המנופחות שלהם. אז הם הציפו את החברות הללו בהון, שלעתים קרובות חילחל למשתמשים בצורת מחירים נמוכים באופן מלאכותי ותמריצים נדיבים.

"תתאפסו על עצמכם"

כעת, משתמשים שמים לב לראשונה - אולי בגלל המימון שנעלם והולך, ואולי בגלל ההמראה בביקושים עקב סוף המגפה - שההרגלים היקרים שלהם באמת עולים כסף. "הנסיעה שלי באובר ממרכז העיר לנמל JFK עולה כמו הטיסה לסן פרנסיסקו", צייץ באחרונה סאני מדרה, סגן נשיא בקרן הון סיכון של חברת פורד. הוא צירף לציוץ תמונה של חשבונית על נסיעה לשדה התעופה ב-250 דולר.

"Airbnb מגזימים", נכתב בציוץ אחר. "אף אחד לא הולך לשלם 500 דולר ליומיים בדירה, כשהוא יכול לשלם 300 דולר עבור שהות בבית מלון עם בריכה, שירות חדרים, ארוחת בוקר ושירותי ניקיון. תתאפסו על עצמכם".

פרסומת לשירות מובי-פס שנסגרצילום: בלומברג

חלק מהחברות האלה מהדקות את החגורה כבר שנים, אבל נראה שהמגפה רוקנה את המעט שנותר מהכסף שלהן. נסיעה ממוצעת באובר עולה כעת 40% יותר ממחירה לפני שנה, לפי חברת המחקר רקוטן אינטליג'נס. אפליקציות משלוחים כמו דורדאש מעלות בהדרגה את המחירים בשנה האחרונה, והשהות הממוצעת בדירות Airbnb ברבעון הראשון של 2021 היתה יקרה ב-35% לעומת הרבעון המקביל בשנה שעברה.

חלק מהסיפור הוא שהביקוש לשירותים האלה ממריא, וחברות שבעבר היו צריכות להתחרות על משתמשים, מוצפות בהם כעת. לאובר ולליפט חסרים נהגים, והמחסור בדירות Airbnb משקף ביקוש ממריא לנופש בקיץ ומחסור בנכסים זמינים. כעת, הכסף שהזורם בעבר לשימור לקוחות משמש לשימור ספקים. אובר, למשל, חילקה באחרונה "תמריץ לנהגים" בשווי 250 דולר.

מכונית עטופה בסרט במחיר מסתורי

אני מודה שהשתתפתי בשמחה במסיבה הזאת במשך שנים. אחת הקולגות שלי נהגה לקרוא לזה "שירותים של בית גיל הזהב לדור המילניאלס". את הכביסה שלחתי דרך אפליקציית וואשיו (Washio), את הדירה ניקיתי עם עובדים של הומג'וי (Homejoy), ונהגים של שירות חיפוש החניה לוקס (Luxe) החנו בשבילי את האוטו. כולן חברות שהבטיחו שירות זול ומהפכני לכל דורש - אבל נסגרו אחרי שלא הצליחו להרוויח.

קורקנטים חשמליים בבריטניהצילום: HANNAH MCKAY/רויטרס

אפילו מכונית קניתי כך, דרך אפליקציית ביפי (Beepi). היא הגיעה אלי עטופה בסרט ענק, במחיר נמוך באופן מסתורי, כאילו שאני אחד מעשירי עולם. החברה נסגרה ב-2017, אחרי ששרפה 150 מיליון דולר של השקעות.

מובן שלא בכל המקרים המימון שנוצל למשיכת משתמשים הוביל לצרות. אובר ודורדאש שרדו עד ההנפקה, חתכו הפסדים וקיימו את הבטחותיהן למשקיעים. חברות אחרות נרכשו או העלו מחירים, בלי להבריח את הלקוחות. אובר גייסה 20 מיליון דולר לפני ההנפקה, ובמשך תקופה מסוימת ב-2015 שרפה מיליון דולר בשבוע על תמריצים באזור סן פרנסיסקו בלבד, לפי דיווח באתר החדשות באזפיד.

חברות הקורקינטים החשמליים השיתופיים הן דוגמה לכך. החברות המריאו לפני המגפה, בין השאר מפני שהציעו שירות זול באופן מחשיד. בירד גבתה דולר על פתיחת נסיעה ו-15 סנט לדקה - אם הנסיעה היתה קצרה, זה היה זול יותר מנסיעה באוטובוס.

אלא שזה לא שיקף בשום צורה את עלויות התפעול של בירד. הקורקינטים התקלקלו במהירות, והחברה דיממה כספים רק כדי להשאיר את השירות באוויר. ב-2019 היא הפסידה 9.66 דולרים על כל 10 דולרים שהכניסה מנסיעות. ההפסדים האדירים האלה אפשריים לחברות מעמק הסיליקון עם משקיעים סבלניים. דמיינו מסעדה מנסה לשרוד כך.

ההפסדים בזמן המגפה אילצו את בירד להעלות מחירים, ובערים מסוימות היא גובה כעת 42 סנט לדקה. היא בנתה קורקינטים עמידים יותר, שידרגה את אופן הניהול של צי הרכב, ובמחצית השנייה של 2020 גרפה 1.4 דולרים על כל נסיעה של 10 דולרים.

ב-2018 כתבתי בחשש שכל הכלכלה נהיית דומה לאפליקציית מובי־פאס. טענתי שחברות כמוה מנסות לקרוא תיגר על המציאות ומאמינות שאם יגיעו לסדר גודל עצום - פתאום יתחילו להרוויח, באופן קסום.

האפליקצייה של אמזוןצילום: בלומברג

ההנאה שבמודל יציב

זהו מודל שהמציאה אמזון בשם "גידול בזק" (Blitzscaling), אבל אף שעדיין יש מודלים חסרי היגיון בשוק - חברות רבות מתבגרות ומגלות את ההנאה שבמודל עסקי יציב. אובר הפסידה רק 108 מיליון דולר ברבעון הראשון של 2021 - הרבה פחות מהפסד עצום של 3 מיליארד דולר ברבעון המקביל ב-2020. חברת הקורקינטים ליים סגרה רבעון רווחי לראשונה בשנה שעברה, ובירד יוצאת להנפקת ספאק עם הערכת שווי של 2.3 מיליארד דולר.

המשקיעים נהנים מהרווחים, ואף שלנו זה עצוב לשלם יותר, יש בזה היגיון. לחצות את לוס אנג'לס עם נהג פרטי בשעת העומס לא אמור לעלות 16 דולר - אם כל הצדדים מקבלים תשלום הוגן. שירותי ניקיון לבית וכביסה עד הדלת אמורים להיות מותרות, בהנחה שאיש אינו מנוצל.

לחצו על הפעמון לעדכונים בנושא:

תגובות

הזינו שם שיוצג באתר
משלוח תגובה מהווה הסכמה לתנאי השימוש של אתר TheMarker