אמזון מעצבנת יותר ויותר - אבל לא ברור אם אפשר לחיות בלעדיה

יותר ויותר אמריקאים מחרימים את אמזון בשל הדומיננטיות המוגזמת שלה ודיווחים על תנאי עבודה קשים במחסניה ■ ואולם ככל שאמזון מתרחבת לעוד תחומים — כך קשה להם יותר לרתום לחרם הזה עוד אנשים

ניו יורק טיימס
ג'ון הרמן
שתפו כתבה במיילשתפו כתבה במייל
מעבר לטוקבקים
הפגנה נגד אמזון בניו יורק, ארה"ב
הפגנה נגד אמזון בניו יורק, ארה"ב. העובדים במחסן באלבמה יכולים להעניק השראה לאחרים צילום: בלומברג

בלייז קרומוול, קופאי בן 24 המתגורר בוושינגטון הבירה, לא נוהג להזמין מאמזון או לערוך קניות ברשת המזון הול פודס שבבעלותה. הוא גם לא צופה בסרטים או בתוכניות בשירות פריים וידיאו שלה. אין לו מוצרי אמזון כמו רינג או קינדל, והוא לא משתמש באודיבל, טוויץ' או זאפוס. הוא הכי קרוב שאפשר להתנזרות מוחלטת מאמזון.

קרומוול החל במשימה של הוצאת אמזון מחייו ב–2017, אחרי שקרא דיווחים על תנאי העבודה בחברה ומה שראה כהתנהלות לא מוסרית. "חשבתי שהתנתקות פיננסית מהאתר Amazon.com ואחר כך מהמוצרים האחרים שלה, יהיה אחד הדברים החומריים ביותר שאוכל לעשות כאדם ממעמד הפועלים שיש לו הכנסה פנויה מפעם לפעם", הוא אומר.

הימנעות ממוצרי אמזון מצריכה נחישות מסוימת, אומר קרומוול, אבל זה פחות מפחיד ברגע שמתחילים. "זה דורש מאנשים לשנות את ההרגלים והציפיות שלהם מהצריכה", הוא מסביר. וזו לא רק החלטה, הוא אומר, אלא התנהלות מתמשכת (הוא בכל זאת הציץ מדי פעם ב–IMDb, אתר השייך לאמזון מאז 1998 ועדיין לא נמצאו לו אלטרנטיבות).

מרכז לוגיסטי של אמזוןצילום: בלומברג

הקריאות לחרם לא פגעו בצמיחה

אנשים קוראים להחרים את אמזון כמעט מאז שהחברה קיימת. ב–1999 הוביל המתכנת והאקטיביסט ריצ'רד סטולמן חרם כזה בעקבות תביעה שהחברה הגישה נגד רשת חנויות הספרים ברנס אנד נובל כדי להגן על פטנט הקנייה "בקליק 1", שסטולמן חשש כי תפגע בתחרות בשוק המסחר המקוון (התביעה נגד ברנס אנד נובל הסתיימה בהסדר, ותוקפו של הפטנט פג מאז).

מאז נעשו אינספור ניסיונות — של סופרים וחנויות ספרים, פעילים פוליטיים, איגודי עובדים, ועיתונאים — אך אפילו המחרימים הנחושים ביותר גילו את הגבול שלהם כשניסו להסיר את אמזון ווב סרוויסס (AWS), שעם לקוחותיה נמנות אלפי חברות אחרות, כולל אתרים ואפליקציות פופולריות, וכן "ניו יורק טיימס".

אמזון, בינתיים, צמחה להיות חברה גדולה יותר ומשפיעה יותר כמעט מכל קמעונית אחרת בעולם. היא מוכרת הכל. היא מעסיקה באופן ישיר יותר ממיליון בני אדם. את שם המייסד שלה, ג'ף בזוס, מכירים בכל בית. היא שולטת בחלק נכבד מהאינטרנט, היא גם מעורבת בעל כורחה בפוליטיקה, ומושכת אש מכל צדי הקשת הפוליטית. "הסטודנטית האנטי־קפיטליסטית שלי והסבים השמרנים והאובר־קפיטליסטים שלי מחרימים את אמזון באותה מידה", צייץ משתמש טוויטר בדצמבר.

ואולם בניגוד ל–1999, או אפילו ל–2009, כיום אצל הרבה אנשים השאלה אם להשתמש באמזון או לא כבר נענתה. הם כבר לא צריכים להחליט אם להיכנס לחנות הכל־מהכל של אמזון, אלא למצוא את היציאה ממנה. "מאז ומתמיד סירבתי לקנות בוולמארט, וכילדה קטנה הלכתי להפגנות איגוד הפועלים החקלאיים", אומרת מרי־בת' הסלם, 54, מחרימת אמזון מפילדלפיה. לדבריה, לא היה לה קשה במיוחד לוותר על אמזון. "רק לא נוח".

"יכולתי להשיג שם מצרכים שקשה למצוא במקומות אחרים", היא מודה. "אז פשוט קונים דברים אחרים, זה לא ביג דיל". אף שלא כל חלופה לאמזון היא עסק מקומי אהוב, "אני חייבת להודות שאני קונה יותר בטארגט", היא אומרת. ואולם להסלם יש בעיה ספציפית עם אמזון, ובמיוחד עם בזוס, שלדבריה, "לא צריך עוד כסף ממני".

ההתנזרות של הסלם מאמזון יסודית מאוד, אבל בחג המולד היא נתקלה במכשול: אחייניתה ביקשה מתנה ספציפית מאמזון; ואחיין אחר ביקש שובר מתנה מאמזון, שיאפשר לו להזמין מה שהוא רוצה, מתי שהוא רוצה. "קצת כאב לי לקנות שם, למען האמת", היא אומרת.

הפגנה נגד אמזון מול מטה החברה בסיאטלצילום: בלומברג

הסמל הבולט ביותר לתרבות הצריכה

לא כל מי שמחרים את אמזון עושה זאת מסיבה ברורה או מתוך ביקורת ספציפית על החברה. אצל חלק, אמזון היא הסמל הבולט ביותר של תרבות הצריכה, ריכוזיות העושר והתאגידים הגדולים, והיא תפשה בכך את מקומה של וולמארט.

"למשך זמן מה זו היתה נייקי. אחר כך נסטלה, ואז קוקה קולה", אומר טים האנט, עורך "Ethical Consumer", מגזין בריטי ללא מטרות רווח. "אנחנו יכולים להוסיף את אמזון לרשימה של 'התאגידים הרעים', ואני לא צוחק כשאני אומר את זה", הוא מוסיף.

רוב המחרימים לא משלים את עצמם לגבי ההשלכות של מעשיהם. מן הסתם, אמזון לא סבלה מהיעדרם, והם לא מהווים קבוצה גדולה מספיק כדי שיוכלו להציב דרישות — הרבה יותר אנשים כיום נרשמים לאמזון מאשר אלה שעוזבים אותה. לרבים מהם, הנטישה של אמזון, שנהפכה בשנים האחרונות ליותר ויותר דומיננטית ואסרטיבית, מספקת תחושה של שליטה והרגשה שהם עשו משהו, גם אם זה משהו קטן.

ההיקף העצום של האינטרסים העסקיים של אמזון — כולל מכשירי מעקב (רינג), חוזים ממשלתיים (דרך AWS), וכוח עבודה שכולל הן עובדים זמניים בשכר נמוך והן את אחד האנשים העשירים בעולם — לא מקשה על אנשים למצוא סיבות להחרים את אמזון. אבל חלק מהמחרימים לא עושים זאת רק מתוך אשמה, כדי להחזיר לעצמם את תחושת השליטה או ממניעים מוסריים.

כריס סמולס הוא מחסנאי לשעבר באמזון, שהפגנה במארס בנוגע לתנאי העבודה במרכז הלוגיסטי של החברה בסטאטן איילנד שבניו יורק, ופיטוריו בעקבותיה, הפכו אותו למנהיג תנועה שמנסה לאגד את עובדי אמזון. כיום הוא אקטיביסט עם סיפור אישי חזק ורשימה ארוכה של דרישות ספציפיות. הוא אפילו תיכנן צעדות מחאה לבתיו של בזוס.

הפגנה נגד אמזון בארה"בצילום: בלומברג

לבקש מאנשים להביע תמיכה במטרה שלו זה דבר אחד. ואולם לבקש מהם להפסיק להשתמש באמזון, הוא אומר, זה סיפור אחר לגמרי. "רבים מקרובי היו בעבר לקוחות קבועים של אמזון", אומר סמולס, 31. "היה להם קשה, כי הם התרגלו אליה. חלק מהם נהגו להזמין מאמזון כמעט כל יום".

אפילו הקהל האוהד ביותר יכול להסס כשהוא מנסה להתנתק מהחברה. "העצה שלי: עשו זאת בקצב שלכם", הוא אומר. "אני תמיד מקדם סולידריות עם העובדים, אבל אני יודע כמה קשה ללקוח להפסיק להשתמש בשירות".

ההמצאות של אמזון בכל מקום, ומיליוני ההרגלים שלקוחותיה סיגלו לעצמם סביבה, מציבים את סמולס בעמדה משונה ובעיקר מתישה: ניסיון לעורר אמפתיה עבור עובדיה הבלתי־נראים של החברה בתקופה של מגפה, תוך תמיכה בלקוחות אמזון שמסתגלים לחיים קצת פחות נוחים. "לפני עשר שנים לא הזמנו נייר טואלט מאמזון", אומר סמולס, "אולי זה גם פרק הזמן שיידרש כדי להתגבר".

תגובות

הזינו שם שיוצג באתר
משלוח תגובה מהווה הסכמה לתנאי השימוש של אתר TheMarker