ווהאן החדשה: המועדונים מלאים – אבל הדיכוי קשה מתמיד

בווהאן אין נדבקים חדשים בווירוס, ומחוץ לבתי הקולנוע והמסעדות עומדים בתור. עם זאת, המעקב אחרי התושבים צמוד מתמיד והחשדנות נגד זרים התעצמה

בלומברג
שתפו כתבה במיילשתפו כתבה במייל
שתפו כתבה במיילשתפו כתבה במייל
מעבר לטוקבקים
תושבת ווהאן עוטה מסכת פניםצילום: AFP
בלומברג

השעה היא אחרי חצות, בלילה קיצי בווהאן. מאות צעירים ממלאים את מועדון ההפבורן, רוקדים לצלילי פופ סיני וראפ אמריקאי. הדי ג'יי שם את השיר My Name Is של אמינם מ-1999, והקהל משתולל. הרבה מהבליינים זורקים שטרות מזויפים של 100 דולר , ומחקים בכך סצנות מתוך קליפים.

המועדון תלה שלטים שמורים לאנשים לחבוש מסכות ולשמור מרחק אחד מהשני, אבל רק מעטים עושים אחד מהשניים. אף אחד לא רואה בכך צורך. בווהאן היו רק ארבעה מקרים של קורונה מאז מאי. בעיר ערכו בדיקות לכל התושבים בתוך שבועיים (כל הארבעה הגיעו מחו"ל, ונכנסו מיידית לבידוד). כיום, "ווהאן היא המקום הבטוח ביותר בסין", לדברי תומאס טונג, אחד ממנהלי המועדון.

יותר משמונה חודשים לאחר שהקורונה החלה את דרכה בעיר התעשייתית שבה 11 מיליון איש, ווהאן, אולי יותר מכל מקום אחר בעולם, עוברת לעתיד פוסט-קורונה. החיים החברתיים חזרו בכל האספקטים, כולל תורים במסעדות פופולריות, בתי קולנוע ואולמות קריוקי. מפעלים ומשרדים פועלים כהרגלם, אף שהמעקב הנרחב אחר האזרחים עדיין מגיע לכל מקום. מספר תעודת הזהות נדרש בכל פעם שרוכשים תרופה להורדת חום, ומי שחומו עולה נדרש באופן תיאורטי לדווח על כך לרשויות.

חיטוי אולם בעיר ווהאן בסין, באפריל השנהצילום: ALY SONG/רויטרס

אם נשים בצד את חיי הלילה, ביומיום אנשים בדרך כלל עדיין חובשים מסכות בציבור ומערכת של צ'ק אין נמצאת בכניסה לרוב הבניינים, כך שניתן יהיה בקלות לאתר את המקומות שבהם היו נשאים, אם יתגלו כאלה.

הזרים חשודים

אבל הצדדים המעניינים ביותר של החיים אחרי הקורונה בווהאן הם הרבה מעבר לווירוס עצמו. בעוד הנשיא שי ג'ינפינג מגביר את הדיכוי בבית ומקדם באגרסיביות את הקו של בייג'ין בחו"ל על רקע המגפה, ווהאן נהפכת לסוג של תבנית לסין החדשה, מקום שבו באופן יחסי יש חופש כלכלי אבל שליטה חזקה על חופש הדיבור; יש בה חיים חברתיים תוססים אבל היא מבודדת מזרים וחשדנית לגביהם. 

סועדים במסעדה בעיר ווהאן, החודשצילום: AFP

פקפוק באופן שבו הממשל התמודד עם הווירוס באופן ציבורי הוא כמעט בלתי אפשרי, משום שזה יערער את הרטוריקה שעליה מתבסס שי, לפיה סין הגדולה הצליחה להתמודד עם מחלה שהותירה את ארה"ב – עם הדמוקרטיה שלה – על הברכיים. במלים אחרות, שליטה בנרטיב היא חשובה לפחות כמות שליטה בקורונה.

"סין צריכה לחזק את הלאומיות כדי להרחיק את שי ובני בריתו מאשמה – בבית, ובעולם", אומר איאן ברמר, מייסד יוראסיה גרופ, חברת ייעוץ פוליטי שיושבת בניו יורק. זאת כדי לחזק את "הביטחון שהמודל הסיני הוא המודל הנכון", הוא אומר. הממשלה רוצה "שליטה על המידע ככל הניתן".

המשימה הזאת קלה יותר הודות לממשל טראמפ, שהפיכת סין לנבל נמצאת בראש סדר העדיפויות של מדיניות החוץ שלו, בדרך לבחירות לנשיאות שייערכו בנובמבר. החל מכינוי הקורונה "הווירוס הסיני" ועד חתימה על צו מינהלי שיאסור למעשה שימוש בוויצ'אט וטיקוןק בארה"ב. הבית הלבן משתוקק להציג את שתי הארצות כמנהלות משחק סכום אפס, אם לא אויבות. זה גרם לסינים רבים – שגדלו על תרבות הפופ האמריקאית ושואפים ללמוד באוניברסיטאות אמריקאיות – לתהות אם המעצמה האמריקאית מוטה נגדם, בלי קשר למי ינצח בנובמבר.

כאשר בלומברג דיווחה מתוך ווהאן באפריל, כאשר התחילה הסרת המגבלות על חיי היומיום, הממשל רצה שהעיר תצטייר כסיפור הצלחה. פקידים  הציעו ללוות כתבים זרים למפעלים שחזרו לעבוד ולבתי חולים זמניים שעמדו להיסגר. רוב אנשי העסקים שמחו לדבר על ניסיונם עם הקורונה ועל האתגרים שבמניעת עובדים מהדבקה.

אבל במהלך ביקור נוסף בעיר ביולי, לאחר תקופה שבה המתחים בין ארה"ב לסין שוב התעצמו, מצב הרוח השתנה. תושב שבעבר ביקר את התנהלות הממשל הסיני ביטל לפתע פגישה, ואמר כי הוא חושש ממעקב. גם חברות שהסכימו להתראיין פתאום נסוגו, ואחרים אמרו כי ראיונות עם עיתונות אמריקאית צריכים לקבל אישור ממחלקת התעמולה העירונית.

פקיד ממחלקת יחסי החוץ של ווהאן, דנג ווי, אמר כי אין חוקים שמונעים מחברות או תושבים ליצור קשר עם עיתונאים זרים. אבל האקלים הפוליטי בסין, והידרדרות היחסים עם ארה"ב, כנראה הגיעו לנקודה שבה כבר אין צורך במדיניות רשמית בנושא.

לחצו על הפעמון לעדכונים בנושא:

תגובות

הזינו שם שיוצג באתר
משלוח תגובה מהווה הסכמה לתנאי השימוש של אתר TheMarker

על סדר היום