בעתיד, לאן שלא נסתכל נראה פאנלים סולאריים וטורבינות רוח

רוב האנשים לא ראו מעולם איך והיכן מיוצר חשמל, אבל זה הולך להשתנות ■ לפי תחזיות, רוח ושמש יספקו 48% מהחשמל בעולם עד 2050 - מה שידרוש שטחי אדמה של יותר מ-423 אלף קמ"ר

לוגו בלומברג
בלומברג
סב הנבסט
שתפו כתבה במיילשתפו כתבה במייל
מעבר לטוקבקים
מתקן הפאנלים הסולאריים "איבאנפה" שבמדבר מוהאבי, נבאדה
מתקן הפאנלים הסולאריים "איבאנפה" שבמדבר מוהאבי, נבאדהצילום: בלומברג

עבור פעוט בן ארבע, חשמל הוא בוודאי קסם – הדבר הבלתי נראה הזה שיוצא מהשקעים כדי להפעיל את המקרר, את הטלוויזיה, או את הצעצוע האהוב עליו, פסנתר חשמלי. אין לו שום מושג מאיפה זה בא, גם אם הוא רואה את הכבלים שדרכם החשמל זורם.

רבים מאתנו מעולם לא ראו כיצד מייצרים חשמל. זה משום שרובו מיוצר במספר קטן יחסית של תחנות כוח שנמצאות במרחק קילומטרים רבים ממקום מגורינו. אבל כעת, כאשר אנחנו עוברים בהדרגתיות לכלכלה מזהמת פחות, חשמל שמיוצר על ידי רוח או שמש הולך להיות הרבה יותר נראה לעין. בעתיד, תחנות כוח ייהפכו הרבה יותר שכיחות ומוכרות – ממש כמו תחנות דלק.

מערכות לייצור אנרגיית רוח או שמש הן טכנולוגיות מודולריות, המורכבות מהרבה פאנלים סולאריים זהים או טורבינות. המשמעות היא, שעבור ייצור אנרגיות מתחדשות - גדול יותר הוא לא בהכרח טוב יותר. בעוד תחנת כוח פחמית סטנדרטית עובדת בהספק של לפחות 500 מגה-ואט, פרויקטים גדולים של רוח ואנרגיה סולארית מגיעים להספק מקסימלי של כמה מאות מגה-ואט, כך שנצטרך הרבה יותר מהם כדי לייצר את אותה כמות של אנרגיה.

משום שהשמש לא תמיד זורחת, והרוח לא תמיד נושבת, כל הספק של מגה-ואט מפיק פחות חשמל לעומת הספק דומה של פחם, גז או גרעין. כדי להחליף 500 מגה-ואט אנרגיית פחם צריך בערך 1,500 מגה-ואט של הספק רוח, ובערך 3,000 מגה-ואט של הספק סולארי.

טורבינות רוח בגלבוע, ב-2017
טורבינות רוחצילום: גיל אליהו

בנוסף, ייצור של אנרגיית רוח ושמש תופס הרבה יותר מקום מאשר תחנות כוח מסורתיות – 76 דונם עבור מגה-ואט באנרגיית רוח, ולפי ניתוח שפורסם השבוע בבלומברג, 17 דונם עבור מגה-ואט באנרגיה סולארית.

נכון להיום, בערך 650 ג'יגה-ואט של אנרגיה סולארית ו-644 ג'יגה-ואט של אנרגיית רוח מיוצרים בעולם ומהווים כ-8% מייצור החשמל העולמי; הם מכסים בערך 52 אלף קמ"ר. לפי תחזית של בלומברג, רוח ושמש יספקו 48% מהחשמל בעולם עד 2050, מה שידרוש שטחי אדמה של יותר מ-423 אלף קמ"ר.

גם אם כל המכוניות והבניינים יהיו חשמליים, כדי לשמור את רמת הפליטות כך שההתחממות לא תהיה של יותר משתי מעלות צלזיוס, כפי שנקבע בהסכם פריז, מגזר החשמל יצטרך לייצר עד 2050 סביב 26 אלף טרה-ואט בשעה של אנרגיית רוח ושמש – מה שידרוש שטח אדמה בגודל של טורקיה.

השימוש בקרקע, לפי התרחיש הזה, יהיה שונה ממדינה למדינה: בארה"ב, סין והודו הוא יצריך פחות מ-1% מהקרקע, אבל בגרמניה – כ-7.4%. זה נשמע הרבה, אבל זה הרבה פחות מהשטח המיוער במדינה, שהוא כ-30% מהקרקע של גרמניה, או השטח החקלאי, שמכסה כ-51%.

הצמיחה של אנרגיות מתחדשות על חשבון פחם, גז או אנרגיית גרעין משמעה שתחנות כוח יהיו הרבה יותר שכיחות ונראות לעין. בעולם כזה, כל מה שבני הארבע יצטרכו לעשות כדי לראות מאיפה מגיע החשמל זה להסתכל סביבם. נותר רק לקוות שהם עדיין יחשבו שזה סוג של קסם.

הזינו שם שיוצג באתר
משלוח תגובה מהווה הסכמה לתנאי השימוש של אתר TheMarker

על סדר היום