ונצואלה עשירה בנפט, אבל כדי למלא בה דלק צריך לחכות 10 שעות בתור - או לתת שוחד

ונצואלה היא המדינה עם רזרבות הנפט הגדולות בעולם, אבל אחרי שנים של סנקציות אמריקאיות וניהול כושל של הכלכלה לאזרחים לא נשאר דלק ■ במהלך יומיים בשבוע מותר להם לנסות את מזלם בתורים ארוכים, או לשחד את הקצינים

אלכס וסקז, בלומברג
שתפו כתבה במיילשתפו כתבה במייל
מעבר לטוקבקיםכתוב תגובה
תור לרכישת דלק בקראקס, בירת ונצואלה
תור לרכישת דלק בקראקס, בירת ונצואלהצילום: קרלוס בקרה, בלומברג

הלילה התחיל במאבק. ראשית, כמה גברים עמדו מחוץ למכוניותיהם וחבטו במכסי המנוע בכפות ידיהם. אחר כך יצא ממכונית בחור עם חולצה שחורה ואלת בייסבול ואיים לנפץ את חלונות המכוניות כשהוא עובד בין המכוניות. אדם אחר צעד עם רובה והיה מוכן להשתמש בו.

חשבתי שהגעתי מוכן לתור של 10 שעות כדי למלא דלק, אחרי שהכנסתי לתיק שלי ארבעה משולשי פיצה, חטיף שוקולד, תרמוס עם קפה שחור והספר "נמסיס" של פיליפ רות. ישבתי במכונית השברולט קרוז שלי והבטתי בעצבנות במד הדלק שחיווה שהמיכל כמעט ריק. הגעתי למקום בשעה 10:40 בלילה. הרחוב היה חשוך והסריח משתן - זה היה מפחיד עוד לפני שנשלפה האלה.

במהלך יומיים בשבוע מותר לאזרחים לנסות למלא דלק, יום שלישי הוא אחד מהם (ההקצבה נקבעת לפי הספרות האחרונות של לוחית הרישוי) וידעתי שאם אני רוצה אפילו סיכוי קטן שאצליח לעשות זאת, עלי להגיע ביום שני. איחרתי למשחק. היו שם כבר כ-70 מכוניות שהמתינו. מדי פעם מגיחה מכונית יוקרתית ועוקפת את התור. נהגים עם שטרות של דולרים משחדים את השוטרים שמפקחים על התור. השמועה היא שתמורת 100 דולר אפשר להגיע לקצה התור.

בגלל זה זעם הבחור עם האלה. אנשים שהגיעו לשם מוקדם מאוד זעמו כשעקפו אותם. גם ככה היינו על הקצה בגלל מגפת הקורונה המשתוללת (אף שרוב מסכות הפנים שראיתי באותו לילה היו בכלל תלויות סביב הצוואר). כולנו נהגנו כנראה בשיגעון - ידענו שהדלק יספיק רק למעטים מאתנו - ובכל זאת עמדנו שם וקיווינו נגד כל הסיכויים.

"זה הלילה הרביעי שאני מגיע לכאן בשבועיים האחרונים", אמר ווילמר קברה, שיפוצניק בן 37 שישב משועם במכונית שרי אורינוקו, מכונית פופולרית שמיובאת מסין. הוא עדיין לא הצליח להשיג דלק. כמו כולם בקראקס, תורים אינם זרים לקברה - לרכישת מזון, לקבלת שירותים עירוניים או לאוטובוסים המעטים שעדיין עובדים כדי שניתן יהיה להגיע לרופא. אבל לדלק? במדינה עם יתרות הנפט הגולמי הכי גדולות בעולם?

אדם דוחף את המכונית שלו בקראקס אחרי שנגמר בה הדלק
אדם דוחף את המכונית שלו בקראקס אחרי שנגמר בה הדלקצילום: קרלוס בקרה, בלומברג

במשך דורות רבים הדלק בוונצואלה נחשב לזכות בסיסית הודות לסובסידיות הממשלתיות הנכבדות שהפכה אותו למעשה למוצר חינמי. גם כיום הוא די זול, גם אחרי שהנשיא ניקולס מדורו העלה את מחירו בסוף השבוע. ליטר דלק רגיל עולה 5,000 בוליבר, בערך 2.5 סנט (כ-9 אגורות).

המחירים אינם הבעיה - ההיצע הוא הבעיה. אחרי שנים של ניהול כושל של מערכת הייצור והזיקוק, והסנקציות הכבדות שהטילה ארה"ב על משטר מדורו, אי אפשר לספק יותר דלק.

"איך זה ייתכן בממשלה עשירה בנפט?", אמר חואן קסטרו, רופא בן 28 שעישן סיגריה שקנה מאדם ברחוב. המוכרים ברחוב עושים קופה ומוכרים קפה וסיגריות.

חוסר יכולת הניהול של מדורו היה אחד מנושאי השיחה העיקריים בשעות ההמתנה בתור. גם ארה"ב ומתנגדיו הפוליטיים של מדורו בוונצואלה חוטפים ביקורת. האדם עם אלת הבייסבול כעס על אלה שעקפו ואני נשמתי לרווחה כשהוא לא הכה אף אחד.

בשלב מסוים, קצת אחרי 1:00 בלילה, שיירה של שוטרים רכובים על אופנועים הגיחה משום מקום בניסיון להרגיע את הרוחות. "אם לא תירגעו עכשיו, אני אוציא אתכם מכאן ואז לא יהיה דלק לאף אחד", כרז אחד מהם.

תור המכוניות לרכישת דלק בקראקס, בירת ונצואלה
תור המכוניות לרכישת דלק בקראקס, בירת ונצואלהצילום: קרלוס בקרה, בלומברג

אחרי כמה שעות שאל שוטר שנדהם מאורך התור: "אם אתם יודעים שיהיה מספיק דלק רק ל-20 מכוניות, למה אתם עדיין כאן?" שאלה טובה, אבל אף אחד לא עזב.

לקראת 5:50 באו כמה חיילים כדי לבדוק את מספרי לוחיות הרישוי. הם חזרו על ההודעה שרק כ-20 ומשהו מכוניות יצליחו למלא דלק. בשלב הזה המתינו בתור יותר מ-100 מכוניות, ובכל זאת אף אחד לא הלך.

השמש עלתה. לורדס פנה, אחות בת 55, צחצחה את שיניה וחזרה למכונית השברולט סוויפט שלה מודל 1998 כדי לסדר את האיפור שלה לקראת היום החדש. היא היתה אמורה להגיע למשמרת בחדר המיון בבית החולים הציבורי ולא היה לה מושג איך היא תגיע לשם. "לחיילים לא אכפת שאני אחות", היא אמרה.

היא לא יכולה להרשות לעצמה לקנות דלק בשחוק השחור. מחירו של ליטר מגיע ל-4 דולרים (כ-14 שקל).

בסביבות השעה 9:00 כולם מסביבי ידעו שאין לנו מזל. כמה אנשים עזבו, אחרים דחפו את המכוניות שלהם כדי לשמור על הדלק שנותר במכל, ואחרים קשרו את רכבם למכוניות אחרות כדי שיגררו אותם. אדם צעיר אמר שהוא מכיר את הקצין שמאבטח את תחנת הדלק וניסה לשאול אם מישהו רוצה לשחד אותו אחרי כל כך הרבה שעות בתור. התשובה לא שינתה כי לאף אחד שם לא היה 100 דולר.

לקרוז שלי לא נשאר מספיק דלק כדי שאחזור לדירה שלי, אז החניתי את המכונית מחוץ לדירה של חברה שלי לא רחוק משם והיא הסיעה אותי הביתה בטויוטה קורולה שלה. גם מד הדלק שלה מצביע על מכל ריק כמעט לחלוטין. עכשיו אני מתכונן לקנות אופניים.

תגובות

הזינו שם שיוצג באתר
משלוח תגובה מהווה הסכמה לתנאי השימוש של אתר TheMarker