אין סיבה לקנא: היד הרכה של שוודיה ויפן בקורונה לא הצילה את הכלכלות שלהן מהתרסקות

מה שמגפת הקורונה לימדה, בצורה הכואבת ביותר, זה שאין "מדיניות אחת נכונה" ■ במצבי חירום קיים צורך במוסדות ופקידות יעילים, מבנה ומדיניות שוויוניים, ומנהיגים לגיטימיים שהציבור בוטח בהם - ושאין מעליהם עננה שפוגעת באמון בהם, גם אם שיעור התמותה נמוך

דפנה מאור
דפנה מאור
שתפו כתבה במיילשתפו כתבה במייל
מעבר לטוקבקיםכתוב תגובה
פארק בשטוקהולם. הכלכלה השוודית נפגעה
פארק בשטוקהולם. הכלכלה השוודית נפגעהצילום: בלומברג

יפן עומדת בפני ביטול מצב החירום הלאומי. המעצמה הכלכלית הצליחה לדכא את מגפת הקורונה, וכל הדיווחים על גל שני בינתיים התבדו. הסיפור של יפן, שנמנעה מסגירת מסעדות, מהגבלות תנועה קשות, מביצוע בדיקות מרובות וממעקב אחר האזרחים, משמש עתה כאיל ניגוח במקומות שעשו ההפך.

ישראל היא אחת מהן - מדינה שמיהרה לפעול, נקטה צעדים חריפים כמו עוצר בחגים ומעקבי שב"כ, והצליחה לבלום את המגפה עם תמותה נמוכה. במדינות אחרות בעולם, כולל ספרד, ארה"ב וברזיל, יש תנועות מחאה, קטנות למדי אך קולניות, הטוענות שהגבלות התנועה וחובות חבישת מסכה פוגעות בחירות האזרחים. הטענה העיקרית, הפחות סהרורית, היא שהסגר היה אמצעי מופרז שהמיט נזק כלכלי אדיר לא מחויב המציאות.

סיפור נוסף שמתוקשר כהצלחה, במידה רבה של חוסר אמינות, הוא שוודיה. בניגוד לשכניהם באירופה, השוודים נהגו גם הם ביד רופפת במהלך המגפה, אולם בשבוע שעבר הם הפכו למדינה בעלת שיעור התמותה היומי הגבוה בעולם, בזמן שבדנמרק הסמוכה - והדומה בהרכבה האנושי והתרבותי - כבר דעכה המגפה כמעט כליל, בעקבות צעדים מחמירים. עם אוכלוסייה דומה לזו של ישראל, בשוודיה מתו פי 14.

יש שתי תוצאות חשובות שצריך לבדוק לפני שמכריזים שדרכן של יפן או שוודיה היו נכונות: האחת - מצב הכלכלה. השנייה - מצב השלטון. לפי המתנגדים למדיניות של הגבלת תנועה, סגר ודיכוי הפעילות הכלכלית, מצבן הכלכלי של יפן ושוודיה היה צריך להיות מזהיר עתה, והאמון בראשי הממשלה ובשלטון צריך להיות בשיא. נכון?

יפן: מיתון עמוק ושערורייה פוליטית

התשובה היא שלילית: הכלכלה היפנית בקרשים. התוצר הכלכלי של יפן חזוי להיחתך ב-22% ברבעון הנוכחי, המיתון העמוק ביותר שנרשם מעולם. כך, אף שביפן היו פחות הידבקויות ומקרי מוות מכל שבע המדינות המתועשות, הכלכלה שלה נפגעה במידה דומה לזו של כלכלות גדולות מתועשות אחרות. התגובה של הממשלה למשבר הכלכלי הזה היתה מהוססת, וחלוקת מענקי מזומן נתקלה בבעיות שעוררו ביקורת רבה.

מעבדה בטוקיו. הכלכלה היפנית בקרשים
מעבדה בטוקיו. הכלכלה היפנית בקרשיםצילום: ISSEI KATO/רויטרס

בהתאם לכך, שיעור התמיכה בראש הממשלה שינזו אבה הוא 27% נכון לשבוע שעבר, נפילה מ-40% בתחילת מאי. אבה הגיב לאט, מאוחר ובאופן חלש למגפה, סבורים אזרחי ארצו. מי שפעל בצורה נחרצת ולחץ על אבה להכריז מצב חירום היו מושלי המחוזות של יפן. חברי מפלגת השלטון בוחנים כיום מועמדים חלופיים להחלפתו.

אבה כשל לא רק בהתמודדות עם המגפה והמשבר הכלכלי. הוא הסתבך בשערורייה פוליטית שבה פעל לחקיקה לטובת מקורב שהיה מועמד לתפקיד התובע הכללי ביפן. מאז עלה לשלטון ב-2012, אבה סבל משלל משברים פוליטיים. יפן תחת הנהגתו המשיכה לדשדש בצמיחה דלה.

שוודיה נפגעה כלכלית

אם כל זה לא נשמע משכנע - יפן היתה עם רגל אחת במיתון עוד לפני הקורונה - אפשר להסתכל מערבה משם, אל שוודיה.

קודם כל, בחירתה של שוודיה במדיניות משוחררת במהלך המגפה לא זוכה לתמיכה גורפת. 31% מהמשיבים בסקר בסוף אפריל טענו שהמדיניות לא מספיק מחמירה. במפתיע, דווקא צעירים תמכו בגישה הממשלתית ומבוגרים לא. משיבים רבים חשבו שהממשלה נותנת חשיבות רבה יותר לביצועי הכלכלה מאשר לבריאות אזרחיה.

מחקר שערכו כלכלנים דנים במהלך מארס־אפריל והשווה בין דפוסי הצריכה בשוודיה ובדנמרק, מדינות שכנות עם אוכלוסייה בגודל דומה, הראה שבשוודיה הפתוחה נסוגה הצריכה הפרטית ב-25%, לעומת 29% בדנמרק המחמירה. האוכלוסייה המבוגרת בשוודיה צימצמה את הצריכה הפרטית יותר מזו שבדנמרק, אולי בשל תפישת סיכון מוגברת.

כלכלת שוודיה צפויה לרשום השנה צמיחה שלילית של 6.1% לפי תחזית של הנציבות האירופית. לשם השוואה, דנמרק תיסוג ב-5.9%. ממוצע הצמיחה לגוש היורו הוא מינוס 7.7%, ולאיחוד האירופי כולו מינוס 7.4%. ארה"ב, לפי אותה תחזית, תיסוג ב-6.5%, יפן ב-5%, בריטניה ב-8.3% - גם בגלל התמודדות כאוטית ולא סדורה עם המגפה, וגם בגלל חוסר התפקוד הפוליטי ומשבר הברקזיט שהיו לפני המגפה, וסין תיפול מצמיחה של כ-7% ל-1% השנה. התחזיות המחרידות האלו עלולות להתגלות כאופטימיות.

תחזיות הצמיחה והאבטלה העולמיות ב-2020

אין פתרון אחד נכון שמתאים לכולם

כל האמור לא בא להסיק ששוודיה או יפן ביצעו טעות כלשהי בהתמודדות שלהן עם מגפת הקורונה. לכל מדינה יש פרמטרים שונים, סדרי עדיפויות וערכים שונים והמדיניות שעליהן לנקוט צריכה להיות מבוססת על כל אלה. איזו אסטרטגיה נבחרה - זה כבר עניין להחלטת ממשלות שמבוססת על מידע - גם בריאותי, כולל השפעות עקיפות של המדיניות על הבריאות (הימנעות מטיפול שוטף, בריאות נפשית); גם לוגיסטי (תחבורתי, אילוצים כמו שירות חובה צבאי); כלכלי (מצב לפני המגפה, עודפי תקציב, ועוד); תרבותי (האם זו חברה שמקדשת את החיים, צייתנית, סולידרית). עוצמת הפגיעה של הקורונה משתנה ממדינה למדינה - ייתכן שיש גורמים גנטיים וסביבתיים שמשפיעים עליה, אבל זה עניין ליועצים אפידמיולוגים ורופאים.

מה שהמגפה לימדה, בצורה הכואבת ביותר, זה מה שצריך במצבי חירום - מוסדות ופקידות יעילים, מבנה ומדיניות שוויוניים, ומנהיגים לגיטימיים שלציבור יש אמון בהם, שאין עליהם עננה שפוגעת באמון בהם גם אם הם נוקטים מדיניות קוהרנטית והגיונית.

הכלכלה תיפגע בכל מקרה

לקח צורב נוסף הוא שהכלכלה נפגעת בכל מקרה. אלה הן הסיבות:

1. זה משבר גלובלי, אז כולם משתתפים ונפגעים. תיירות ויצוא נפגעו ראשונים, אבל גם הביקוש המקומי, שכפי שמתחיל להתברר, שנפגע ללא קשר לעוצמת ההגבלות.

2. האיום הבריאותי האפיל על הכל. למעשה, המחקר הדני הראה שהתנהגות כלכלית של אנשים בקבוצות סיכון היתה יותר פעילה במדינות שבהן ננקטו צעדים מחמירים יותר.

3. יש ראיות שגם מדינות שנקטו באמצעים שלא כללו סגר מחמיר נפגעו כלכלית קשה. יפן במיתון קשה, שוודיה במיתון. המחקר הדני רומז שההתנהגות הכלכלית הושפעה מהמגפה עצמה ולא מהמדיניות שננקטה נגדה. המיתון נגרם גם מפגיעה בביקוש ולא רק בהיצע.

התגובה הכלכלית של מדינות למשבר הקורונה - חבילות סיוע, תמריצים פיסקליים, תמיכה בחלשים ביותר, ניצול הזדמנויות לרפורמות וסגירת פערים - כל אלה יכתיבו את התוצאה הכלכלית הסופית ומידת הסבל בטווח הארוך. כבר רואים הבדלים ניכרים בין מדינות שממהרות לתמוך בעובדים, עצמאים ועסקים קטנים, שבהן יש עלייה באמון במנהיגות, כמו בגרמניה, לעומת מדינות שבהן ההתמודדות כושלת, כמו יפן.

באילו מדינות ראינו תוצאות גרועות או זעם, בלי קשר לתוצאות הבריאותיות? באלה שבהן יש עננה של שחיתות וחוסר אמון מעל השלטון, שיש בהן משבר פוליטי וחוקתי, שיש בהן אי־שוויון גבוה - ארה"ב, איטליה, ברזיל. שלושתן סבלו מפגיעה בנפש קשה, אבל גם במדינות שהתוצאות בהן היו טובות כמו ישראל, אפשר לראות חוסר אמון בהתנהלות הרשויות, שנובעת מהמשבר השלטוני הממושך.

כשל מנהיגותי, והצלחה לשלטון המקומי

השלטון המקומי התגלה כאחראי וחזק יותר מהשלטון המרכזי. ראינו זאת בישראל, שבה ראשי ערים בלמו מהלכים ארציים, רכשו ערכות בדיקה ועשו מהלכים מחזקי אמון. הרשויות המקומיות ביישובים הערביים התגלו כמופת לאחריות אזרחית. בארה"ב מושלי המדינות נטלו את המושכות כשהממשל הפדרלי כשל, וכך גם ביפן.

הכשל המנהיגותי העולמי מתגלה בשיאו כשיש מנהיג שיוצא לשחק גולף בשבוע שבו מספר המתים מבני עמו מהמגפה הגיע ל-100 אלף; כשיש מנהיג שמנצל את המצב כדי לפטר את מבקרי המשרדים הממשלתיים; כשמנהיג מסית נגד מדיניות הממשל של עצמו ונגד מאמצים להגן על חיי האזרחים; כשמנהיגים פועלים לצבור רווח פוליטי ואישי; או לנכס סמכויות. לא צריך להסתכל לארה"ב, ברזיל או הונגריה, זה הרבה יותר קרוב לבית.

תגובות

הזינו שם שיוצג באתר
משלוח תגובה מהווה הסכמה לתנאי השימוש של אתר TheMarker