במדינה הזו אין מערכת בריאות מתפקדת. כך פעלו העניים כדי להגן על עצמם

בהעדר מוסדות מתפקדים, תושבי כפר במיאנמאר האסיאתית יצאו לפעולה: הם בנו בקתות במבוק כמרכזי בידוד, הטילו סגר והעמידו שומרים בכניסה לכפר

לוגו בלומברג
בלומברג
צ'ין לי צ'יאו ופיליפ הייג'מנס
שתפו בפייסבוק
שתפו כתבה במיילשתפו כתבה במייל
מעבר לטוקבקיםכתוב תגובה
ריסוס חומרי חיטוי במיאנמר. באזורים הכפריים מתנדבים יצאו להילחם במגפה
ריסוס חומרי חיטוי במיאנמר. באזורים הכפריים מתנדבים יצאו להילחם במגפהצילום: AP Photo/Thein Zaw

בשלהי מארס אישרה מיאנמר, אומה בדרום מזרח אסיה, את מקרה הקורונה הראשון שלה. תושבי כפר אחד במחזו סגאינג הצפון מערבי יצאו לפעולה.

הם בנו בקתות במבוק שישמשו כמרכזי בידוד, אסרו על יציאה וכניסה לא הכרחיות מהכפר והעמידו שומרים בשלוש משמרות ביממה. לקהילה הקטנה, שמורכבת מ-200 משקי בית, לא היתה ברירה אלא להגן על עצמה. הממשלה לא פנתה לראשי השלטון המקומי, אומר צ'יאו סן וין, מנהיג קהילתי בן 40, וללא שירותי רפואה מודרניים או מימון של המדינה לציוד ואספקה רפואית, הם נאלצו לפעול לבדם.

"החלטנו לעמוד על הרגליים ולהילחם במגפה", אמר צ'יאו. "לא הסתמכנו על שירותי בריאות ציבוריים".

הכפר, נגוותה יוואר תיט, מייצג מקרים רבים במיאנמר, שבהם תושבים מקבלים החלטות עצמאיות לגבי ההתגוננות מהמגפה. במשך עשורים נשלטה מיאנמר על ידי חונטה צבאית, ותשתית הבריאות שלה רעועה ביותר.

מדידת חום בפאתי ינגון
אוטובוס באזור כפרי במיאנמרצילום: Sai Aung Main / AFP

הממשלה שבראשותה עומדת אנג סן סו צ'י נלחמה בווירוס בעזרת סגר חלקי באפריל, איסור על התכנסויות של יותר מחמישה אנשים ועצירת טיסות נוסעים מסחריות בינלאומיות עד 15 במאי. באזורים המאוכלסים יותר נדרשו התושבים לעטות מסכות.

אולם עבור רבים במדינה, מהלכים אלה לא מספיקים. בבירה המסחרית, ינגון, מאות מתנדבים מובילים סגר קהילתי, שבו נסגרו רחובות העיר הצפופה במחסומים. תושבים מקומיים שומרים על הרחובות, ואחרים מרססים חומרי חיטוי.

מדידת חום בפאתי ינגון
מדידת חום בפאתי ינגוןצילום: Sai Aung Main / AFP

כך נראית העיירה שלי

מוסדות המדינה "רעועים ובמקומות מסוימים לא קיימים", אמר  תאנט מינט יו, מחבר הספר The Hidden History of Burma: Race, Capitalism, and the Crisis of Democracy in the 21st Century (ההיסטוריה הנסתרת של בורמה: גזע, קפיטליזם, ומשבר הדמוקרטיה במאה ה-21).

מיאנמר, מדינה של 54 מיליון תושבים שלה גבול באורך 2,200 ק"מ עם סין, היא בעלת שיעור הדבקה מהנמוכים ביותר במגפת הקורונה בדרום מזרח אסיה – רק 181 מקרים מאומתים, לעומת 25,300 בסינגפור ו-6,700 במלזיה.

חלק מהסיבה לכך היא מספר בדיקות נמוך – רק 12,200 נכון לרביעי האחרון. האתגרים הקשים הם הפערים בין אזורים עניים לעשירים. העדר משאבים כמו ערכות בדיקה, בתי חולים מודרניים, מאמצים מתואמים ופיקוח קפדני מסכנים את האוכלוסייה במקרה שהמגפה תתפשט.

סונג מינט או, תושב העיירה ינקין, אמר כי אנשים במחוז כינסו פגישת חירום והחליטו להטיל על עצמם סגר, למרות שלא היו מקרים מאובחנים באזור. סונג, 42, מתנדב לשמור על הרחוב שלו. קהילות ברחבי העיירה משתמשים בבריקדות עשויות מחבלים, במבוק ונייר דבק תעשייתי,  מקלות וצמיגים ישנים. "העיירה שלנו אינה בסיכון גבוה, אבל התושבים רוצים להבטיח שתישאר נקייה מוירוס", הוא אמר. "לא מחכים להוראות מהשלטונות. צריך להגן על עצמנו לפני שיהיה מאוחר מדי".

קהילות בינגון הקימו שווקים זמניים למוצרים בסיסיים, אספו תרומות לקנות כפפות ומסכות, והקימו קבוצות שמרססות את הרחובות בכלור.

לעת עתה, המהלכים הצליחו

"ככל הנראה אין הדבקה בהיקף גדול, אחרת היינו רואים את המקרים", אמר פרנק סמיתויס, מנהל ארגון הסיוע מדיקל אקשן מיאנמר, שמספק ייעוץ חינם לעניים. הוא גם מנהל יחידת המחקר הקלינית של אוקספורד במיאנמר במרכז לרפואה טרופית ובריאות גלובלית באוניברסיטת אוקספורד. "הם היו מציפים את בתי החולים והיינו רואים תמותה גדולה".

במיאנמר נרשמה ההכנסה לנפש הנמוכה ביותר בדרום מזרח אסיה, לפי נתוני הבנק העולמי, כתוצאה מעשורים של בידוד תחת החונטה הצבאית. "אנחנו מדינה ענייה אבל בהתמודדות עם אסונות כאלו, יש אנשים רבים מכל שכבות החברה, מכל קצות המדינה, שנאספים ונלחמים יחד", אמר שר המסחר תאן מינט, חבר בוועדה הלאומית למלחמה בקורונה.

השאלה היא עד כמה הממשלה תצליח להתמודד עם המצב, אם המגפה תחמיר. "עד כה אנחנו בשליטה, אבל מוקדם לדעת עדיין", אמר דובר משרד הבריאות תאן נאינג סו. "אנחנו מעודדים ריחוק פיזי", הוא אמר על הבריקדות, "אבל לא החלטנו על חסימת רחובות ולא נגיב על כך".

לכתבה בבלומברג

תגובות

הזינו שם שיוצג באתר
משלוח תגובה מהווה הסכמה לתנאי השימוש של אתר TheMarker