דעה

נפילתה של אימפריית הנפט של המזה"ת כבר נראית מובטחת

העידן שבו מדינות המפרץ וקרנות ההון שלהן היו מכונות כסף שמוכנות לשלם דולרים בעבור נכסים בכל יבשת, עלול להגיע לקצו - בעוד מלחמת המחירים בשוקי הנפט הולמת בהן

בלומברג
דיוויד פיקלינג
נפט
נפטצילום: Brendan McDermid/רויטרס

מבחינת מרבית העולם, הון מנפט הוא קללה. מדינות כמו ניגריה, אנגולה, קזחסטן, ונצואלה ומקסיקו, שמבורכות בעתודות עצומות של פחמימנים, ניצלו כבר את כל היתרונות שטמונים בכך.

רק במפרץ הפרסי, נפט נחשב עדיין לברכה שבונה את האומה. גילויים של נפט באמצע המאה ה-20 הפכו אזור עני ומלא באנרכיה לאחד מהמקומות האמידים ביותר על פני כדור הארץ. קטאר, כוויית ואיחוד האמירויות עשירות יותר משווייץ. אפילו סעודיה, בחריין ועומאן נמצאות ברמה של יפן ושל בריטניה.

המהפך היה כה מושלם עד כי קל להאמין שההון נבע מחוק טבע נצחי. עם זאת, זה לא נכון. מלחמת המחירים בשוקי הנפט כעת רק החישה את הרגע שבו היעדר הקיימות בכלכלות המפרץ יגרום למדינות להתמודד עם חשבון נפש אכזרי.

נכון לעכשיו, כל שש המונרכיות מצטרפות לרוסיה בפתיחת הברזים כדי להציף את שוק הנפט הגולמי ולדחוק החוצה את היצרניות בעלות העלויות הגדולות. סעודיה מתכננת תוספת של 2.5 מיליון חביות ביום, וגם שכנתה משחררת את הרסן. איחוד האמירויות תוסיף 200 אלף חביות ביום או יותר, כך מעריכה חברת הייעוץ ריאסטד אנרג'י, וכוויית תעלה את התפוקה ב-11 אלף חביות ביום. רוסיה תעלה את התפוקה היומית ב-200 אלף חביות.

גל ההיצע הזה לא קורה בגלל גיאופוליטיקה. זאת התוצאה החשבונית של הירידה במחירי הנפט. פחות דולרים נכנסים מכל חבית נפט גולמי, והמונרכיות במפרץ זקוקות לשאוב הרבה יותר כדי לשמור על רמת הכנסה סבירה.

שדה נפט של ארמקו בסעודיה
שדה נפט של ארמקו בסעודיהצילום: AFP

היצרניות במפרץ יישארו רווחיות

ככלל, יש תחמושת רבה במלחמה הזאת. שאיבה של חבית ביום משדות הנפט של המפרץ הפרסי עולה כמו בקבוק יוקרתי של מים מינרלים. אפילו בתרחיש קיצוני שבו מחירי הנפט ייפלו לשפל של 10 דולר לחבית, וכמעט כל תעשיית הנפט הגלובלית מפסידה כסף, היצרניות במפרץ צריכות להישאר רווחיות. הבעיה, כפי שכתבנו בשבוע שעבר, מגיעה מהכלכלות שלהן שזקוקות למחירים הרבה יותר גבוהים כדי לאזן את התקציבים שלהן ולתמוך במטבעות שקשורים לדולר.

הבנקים המרכזיים באזור וקרנות ההון הריבוניות אספו סכומים עצומים שיעזרו להם לעבור משבר כמו זה שקורה כיום, וכן להתמודד עם סיכון ארוך טווח של ירידה בביקוש. עם זאת, לאור המחירים הנמוכים, החסמים האלה עלולים להתפרק במהירות.

קחו למשל את הנכסים הפיננסיים הנקיים שבהם מחזיקה ממשלת סעודיה - עתודות הבנק המרכזי בתוספת לנכסי קרן ההון הריבונית, פחות החוב הממשלתי. נכסים אלה ירדו ל-0.1% בלבד מהתמ"ג מ-50% במהלך ארבע השנים עד 2018, בעוד הנפט הגולמי צנח מרמות של כ-100 דולר לחבית בסוף 2014.

הממלכה המדברית צפויה כעת להישאר מדינה חייבת (השקעותיה המצטברות בארצות חוץ, של פרטים ומוסדות, נמוכות מההשקעות שיש למדינות אחרות באותה ארץ, כך שהתוצאה נטו היא שיש לה חובה בהשקעות אלה) למשך העתיד הנראה לעין, אפילו אם המחירים יטפסו בחזרה ליותר מ-80 דולר לחבית.

הפקת נפט ברוסיה
הפקת נפט ברוסיהצילום: בלומברג

כל גל סופו להתרסק

במהלך ארבע השנים עד 2018, הנכסים הפיננסיים שהוחזקו בידי שש המונרכיות נפלו בחצי טריליון דולר, לכ-2 טריליון דולר, על פי מחקר של קרן המטבע הבינלאומית מפברואר. אפילו אם ביקוש שיא לנפט לא יגיע עד 2040, הסכום הנותר עלול להיגמר עד 2034, על פי קרן המטבע. נפט במחיר של 20 דולר לחבית יגרום לכך שהכסף הזה ייגמר מהר יותר - כבר ב-2027.

מחירי נפט של 55-50 דולר לחבית יגרמו לעתודות הבינלאומיות של סעודיה להתכווץ משמעותית כבר ב-2024, על פי קרן המטבע. מצב כזה יגרום למשבר במאזן התשלומים ולזניחה של ההצמדה לדולר, שתמכה במסחר בנפט הגלובלי במשך דור. עם זאת, המחירים של הנפט שאנו רואים כעת גורמים לכל זה להיראות כמו תרחיש אופטימי.

יש עדיין זמן למנוע עתיד כזה, אך ייאלצו להיערך שינויים גדולים בתפישה של העולם את אזור המפרץ ואת תפקידו בכלכלה הגלובלית.

ממשלות באזור יישמו קיצוצי תקציב אכזריים לאור הירידה במחירים ב-2014, הסירו סובסידיות והוסיפו מסים על מכירה בדרך ששוחקת כעת את המדינות. אם המחירים ימשיכו לרדת, יופיע הלחץ להוסיף מסים ולקצץ עוד בשירותים האזרחיים. גם תקציב הביטחון, שמהווה שליש מתקציב סעודיה, ייאלץ להתכווץ.

העידן שבו מדינות המפרץ וקרנות ההון הריבוניות שלהן היו מכונות כסף מופלאות שמוכנות לשלם דולרים לנכסים בכל יבשת, עלול להגיע לקצו. הן אולי יצטרכו ליהפך ליצואניות נטו (net sellers). זה ישפיע על מוסדות משוק האג"ח הממשלתיות האמריקאיות, שבו סעודיה מחזיקה בניירות ערך בשווי 183 מיליארד דולר ועד לסופטבנק, שאולי תגלה שריאד שותפה נדיבה פחות במימון החזונות היקרים של מסיושי סאן.

המונרכיות גלשו על גאות יוצאת דופן של הון במחצית המאה האחרונה, אך כל גל מתרסק לבסוף. דורות עתידיים לא ייראו כזה הון שממנו נהנים כיום הנתינים במפרץ. אולי המפרץ לא הצליח להתחמק מקללת הנפט, אחרי הכל. הרגע רק נדחה.

לכתבה של דיוויד פיקלינג בבלומברג

תגיות:

תגובות

הזינו שם שיוצג באתר
משלוח תגובה מהווה הסכמה לתנאי השימוש של אתר TheMarker