ניתוח כלכלי: המערכת עומדת להתפרץ - גלובל - TheMarker
 

אתם מחוברים לאתר דרך IP ארגוני, להתחברות דרך המינוי האישי

טרם ביצעת אימות לכתובת הדוא"ל שלך. לאימות כתובת הדואל שלך  לחצו כאן

תיק מניות

רשימת קריאה

רשימת הקריאה מאפשרת לך לשמור כתבות ולקרוא אותן במועד מאוחר יותר באתר,במובייל או באפליקציה.

לחיצה על כפתור "שמור", בתחילת הכתבה תוסיף את הכתבה לרשימת הקריאה שלך.
לחיצה על "הסר" תסיר את הכתבה מרשימת הקריאה.

לרשימת הקריאה המלאה לחצו כאן

ניתוח כלכלי: המערכת עומדת להתפרץ

הצירוף של חוסר איזון גלובלי, התנהגות הבורסות במניה-דפרסיה, פער מתרחב בין עשירים לעניים, רמות גבוהות של אבטלה, ומהומות - כל אלה רומזים לנו משהו: סיבות כלכליות וחברתיות קשורות זו בזו - ומסוכן להתעלם מכך

58תגובות

במשך שתי המאות האחרונות ויותר, בחיים בבריטניה שלט קונצפט פשוט: מחר יהיה טוב יותר מהיום. אוגוסט השחור נתן לנו הצצה לדיסאוטופיה, שבה השווקים הפיננסיים נופלים והערים בוערות - כמו אבנעזר סקרוג' מסיפורו של דיקנס, והמחיש מה עלול להתרחש אם לא נשנה את התנהגותנו.

היו כמה שביבי תקווה בתוך הייאוש של השבוע שעבר בבריטניה. שכונות נחלצו לעזרה אל מול מעשי הביזה והקהילה המוסלמית בברמינגהם הראתה כבוד מדהים לאחר ששלושה צעירים נדרסו למוות במהלך המהומות. זו היתה חוויה מזככת לראות את תרבות הצריכה במערומיה. ראינו את העתיד ואנחנו יודעים שהוא מבאס. כל אלה הן סיבות לאופטימיות זהירה, בהנחה שהלקחים הנכונים יילמדו.

הלקח הראשון הוא שסיבות כלכליות וחברתיות קשורות זו בזו. הלקח השני הוא שמה שמחבר את הבנקאי והבוזז הוא חוסר השליטה - היעדר גבולות להתנהגות רעה. הלקח השלישי הוא שמסוכן להתעלם מכך.

כדי להבין את הבלגאן שבו אנו שקועים, חשוב לדעת כיצד הגענו אליו. יום ראשון היה יום השנה ה-40 להודעתו של ריצ'רד ניקסון כי ארה"ב מבטלת את הצמדת הדולר לזהב בשער של 35 דולר לאונקייה. מתקפות ספקולטיביות על הדולר החלו בסוף שנות ה-60, בשל התגברות החששות לגבי התרחבות גירעון הסחר של ארה"ב והוצאותיה על מלחמת וייטנאם.

מדינות אחרות לא הסכימו לקבל דולרים כתשלום ודרשו זהב במקומו. ניקסון החליט לבטל את מערכת ברטון-וודס לקיבוע שערי החליפין, שבמסגרתה מדינות יכלו להשתמש במגבלות הון לעידוד כלכלותיהן ללא חשש משחיקת מטבעותיהן. היה זה גם עידן שבו נעשה שימוש חופשי יותר באמצעים פרוטקציוניסטיים: ניקסון, למשל, הודיע ב-15 באוגוסט 1971 שהוא אוכף מס של 10% על כל היבוא לארה"ב.

רויטרס

ארבעה עשורים לאחר מכן קשה שלא לחוש נוסטלגיה למערכת ברטון-וודס. אף שהיא לא היתה מושלמת, היא שימשה עוגן לכלכלה העולמית במשך יותר מרבע מאה ואיפשרה למדינות האינדווידואליות ליישם מדיניות לתעסוקה מלאה. זו היתה תקופה חסרת משברים פיננסיים מערכתיים.

מערכת המט"ח לא מתפקדת

מאז 1971 נערכו שינויים מבניים גדולים באופן שבו הכלכלה העולמית מתנהלת - אף אחד מהם לא יעיל במיוחד. מערכת הקיבוע של שערי החליפין הוחלפה במערכת היברידית, שבה חלק מהמטעות מקובעים ואחרים לא. המטבעות בגוש היורו, למשל, מקובעים זה לזה, אך היורו נייד מול הדולר, הליש"ט והפרנק השווייצי. הדולר ההונג קונגי מוצמד לדולר האמריקאי, בעוד שבייג'ין מפעילה מערכת שבה ליואן מותר להתחזק מול המטבע האמריקאי, אך בשיעור מתון בהרבה מכפי שהתנאים הכלכליים מכתיבים.

המערכת נמצאת בבלגאן נוראי, במיוחד משום שכל מדינה בעולם מנסה לתמרן את המטבע שלה כלפי מטה, במטרה להוזיל את היצוא ולייקר את היבוא. זה כמובן בלתי אפשרי. נגיד הבנק המרכזי של בריטניה, מרווין קינג, אמר בשבוע שעבר כי כדי לפתור את המשבר, סין וגרמניה צריכות למתן את כלכלותיהן כך שמדינות מוכות חוב כמו ארה"ב ובריטניה יוכלו לייצא יותר.

ההתקדמות בחזית הזאת היתה איטית להחריד, ותישאר כך בשעה שמערכת המט"ח העולמית עדיין לא מתפקדת. הפתרון הוא מערכת שערי חליפין ניידת לחלוטין, שבה מדינות יפסיקו לתמרן את מטבעותיהן או ליצור מערכת מט"ח חדשה על ידי שימוש בסל מטבעות כעוגן.

פירוק מערכת ברטון-וודס סלל את הדרך לליברליזציה בשווקים הפיננסיים. התהליך החל בשנות ה-70 והואץ בשנות ה-80. קיבועי המטבעות הוסרו והמגבלות הפורמליות על האשראי נזנחו. קובעי המדיניות נותרו רק עם כלי מעורפל אחד לפיקוח על זמינות האשראי - ריבית.

למשך זמן מה בסוף שנות ה-80 הזמינות הקלה של הכסף יצרה אשליה של עושר, אך למעשה התרחש תהליך של מעבר מעולם שנמנע מחובות, שלא ידע משברים, לעולם מוכה חובות שמתנדנד כל הזמן על סף ארמגדון בנקאי.

רויטרס

שוקי המט"ח איבדו את העוגן ב-1971 כשארה"ב השעתה את הקיבוע של הדולר. במהלך השנים איבדו השווקים הפיננסיים את העוגן המוסרי שלהם, כשהתנהגו לא רק באופן פזיז אלא גם ברמאות. לדברי הכלכלן האמריקאי ג'יימס גלבריית', המורכבות הגוברת היתה כיסוי לפעילות בלתי הולמת שהתפשטה והלכה.

במבט לאחור על שערוריית הסאבפריים, גלבריית' אומר כי נעשתה הפרה גמורה של האמון, שפוגעת בתקווה להתאוששות כלכלית. "היה סלנג פרטי מוכר בתעשייה לגבי ההלוואות והמוצרים הפיננסיים האלה: הלוואות שקרנים, הלוואות נינג'ה (Ninja - No Income, No Job or Assets), הלוואות ניוטרון (הלוואות שצפויות להתפוצץ ולפגוע באנשים אך להשאיר את הבניינים ללא פגע), פסולת רעילה (השאריות מתהליך האיגוח). כל אלה מעידים שמי שמכרו את המוצרים האלה ידעו או חשדו בכך שהעבודה שעשו לא היתה הגונה ב-100%. חישבו על מסעדה שבה הצוות מתייחס לאוכל כאל זבל, רפש וביוב".

בנוסף לכל אלה, היה שינוי גדול בדרך שבה פירות ההצלחה הכלכלית חולקו בין כולם. בתקופה שבה ניקסון שלח חיצים בספקולנטים שהתקיפו את קיבוע הדולר, היה חוזה חברתי לא כתוב שלפיו לאזרחים הובטחה עבודה ומשכורת הגונה שעלתה ככל שהכלכלה צמחה. פירות הצמיחה חולקו גם לעובדים, והמסים הוזרמו לבתי ספר, לביטוח בריאות ולפנסיות. בתמורה, האזרחים צייתו לחוק ועודדו את ילדיהם לעשות כמותם. ההנחה היתה שכל דור ייהנה מחיים טובים יותר משל קודמו.

החוזה החברתי הרומז הזה נשבר. הצמיחה פחות מהירה משהיתה לפני 40 שנה וחלוקת הרווח נעשתה בצורה לא פרופורציונלית כך שהרוב הולך לחברות ולעשירים מאוד. בבריטניה, המקצוענים מהמעמד הבינוני, במיוחד בדרום מזרח הארץ, נהנים מהצלחה, ואולם מתחתם בסולם ההכנסה יש אנשים שתלותם באשראי גברה, מכיוון שההכנסה הריאלית שלהם דורכת במקום. אחריהם נמצאים אנשים שעובדים בשכר מינימום, שזקוקים להטבות מס כדי שיוכלו לסגור את החודש. בתחתית הערימה נמצאים אלה שאין להם עבודה, ורבים מהם בני דור שני או שלישי לאבטלה.

כלכלה בפרשת דרכים

משבר שמתבשל 40 שנה לא ייפתר בן לילה. יהיה קשה ליצור מחדש את המערכת המוניטרית הגלובלית כדי להבטיח שבשנים הבאות תהיה התאוששות הדרגתית, ולא שפל כלכלי. וול סטריט והסיטי של לונדון יתנגדו לכל הניסיונות לקצץ את כנפיהן. יש התנגדות אידיאולוגית עזה למדיניות שמאפשרת לאנשים להשתכר שכר הוגן בכלכלה שבה תעסוקה מלאה: בקרנות הון, באיגודי עובדים חזקים, בסובסידיות שכר ובפרוטקציוניזם (הגנות על סחורות שמייצרת מדינה באמצעות מכסים ואמצעים אחרים).

אנו עומדים על פרשת דרכים. ההיסטוריה מראה כי אין חוק ברזל שמתווה התקדמות תמידית והיו תקופות שבהן המצב החמיר במקום להשתפר. הצירוף של חוסר איזון גלובלי, התנהגות הבורסות במניה-דפרסיה, שחיתות במגזר הפיננסים, פער מתרחב בין עשירים לעניים, רמות גבוהות של אבטלה, צרכנות בוטה ומהומות - כל אלה רומזים לנו משהו. זוהי מערכת שנמצאת בצרות צרורות ועומדת להתפוצץ.



תגובות

דלג על התגובות

בשליחת תגובה זו הנני מצהיר שאני מסכים/מסכימה עם תנאי השימוש של אתר TheMarker

סדר את התגובות

כתבות ראשיות באתר

כתבות שאולי פיספסתם

*#