דרוש: מנהל חשבונות קשוח; המשרה באלג'יריה - בעולם - TheMarker
 

אתם מחוברים לאתר דרך IP ארגוני, להתחברות דרך המינוי האישי

טרם ביצעת אימות לכתובת הדוא"ל שלך. לאימות כתובת הדואל שלך  לחצו כאן

תיק מניות

רשימת קריאה

רשימת הקריאה מאפשרת לך לשמור כתבות ולקרוא אותן במועד מאוחר יותר באתר,במובייל או באפליקציה.

לחיצה על כפתור "שמור", בתחילת הכתבה תוסיף את הכתבה לרשימת הקריאה שלך.
לחיצה על "הסר" תסיר את הכתבה מרשימת הקריאה.

לרשימת הקריאה המלאה לחצו כאן

דרוש: מנהל חשבונות קשוח; המשרה באלג'יריה

ה-4 יולי עשוי להירשם החל מהשנה כיום השחרור של אלג'יריה משלטון האליטות, שהפכו מדינה עשירה לשדה קרב אזרחי ■ כיום המדינה שרויה בכאוס, אבל אם ייבחר שם מנהיג חזק עם לגיטימציה אזרחית - היא תוכל להשתקם ולפרוח

אלג'יריה
RYAD KRAMDI / AFP

מי שמחפש סמליות בבחירת ה-4 ביולי כמועד שבו יתקיימו הבחירות לנשיאות באלג'יריה, יוכל להתפייט על כך שיום העצמאות האמריקאי עשוי להירשם כיום השחרור של אלג'יריה משלטון האליטות, שהפכו מדינה עשירה לשדה קרב אזרחי.

ניצחון אחד כבר רשמו אזרחי המדינה החודש, כשהפגנותיהם גרמו לנשיא עבד אל־עזיז בוטפליקה להתפטר מתפקידו אחרי 20 שנות כהונה רצופות. אבל תנועות המחאה אינן מסתפקות בכך. הנהגתן הלא־רשמית דורשת שכל שכבת האליטות הפוליטיות - בהם ראשי מפלגת השלטון ומפלגות האופוזיציה הוותיקות - יפרשו מעמדות הכוח שלהם. תנועות המחאה רוצות תיקוני חוקה שיבטיחו את זכויות האזרח, שוויון בפני החוק, חלוקה ראויה וצודקת של התקציב וחופש ביטוי שנרמס על ידי הממשלה והצבא.

מינויו של נשיא זמני, עבד אל־קאדר בנסלאח, ושל ממשלה זמנית, לא הצליח להרגיע את הרוחות. מפגינים ממשיכים לצאת לרחובות, אם כי במספרים קטנים בהרבה מאלה שבימי ההפגנות הראשונות; שופטים מאיימים כי לא ישתפו פעולה עם הליך הבחירות ולא ימלאו את תפקידם כמפקחים אם לא ישתנו סדרי הבחירה באופן שיבטיח שכל אזרח יוכל לבחור ללא איומים או לחץ; ועשרות מתוך כ–1,540 ראשי ערים הודיעו על החרמת הבחירות כמפגן של סולידריות עם המפגינים ועם השופטים. בקיצור, בשלושת החודשים שנותרו עד לבחירות, אלג'יריה אינה מתכוונת לרדת מסדר היום האזורי.

בוטפליקה - דלג

כמעט שליש מהצעירים מובטלים

הבחירות הן רק הצעד הראשון שאמור להניב שינוי במבנה המשטר ובהרכב מוקדי הכוח שינהלו את המדינה. השלב ההכרחי הבא יהיה יישומן של רפורמות כלכליות קשוחות, שעדיין לא נוסחו. תוכנית כזאת תצטרך להציע אמצעים ודרכים כדי להחזיר למדינה את יתרות מט"ח — שצנחו ביותר מ–50% מאז 2014 ומסתכמות כיום בכ–68 מיליארד דולר; לגשר על הגירעון התקציבי העמוק ביחס לתמ"ג; להפחית את האבטלה — שכיום היא כ–12% (וכ–30% בקרב צעירים שמהווים כשני שלישים מ–41 מיליון אזרחי המדינה); ולחוקק חוקים חדשים לעידוד ההשקעות.

אלג'יריה, שמחזיקה ברזרבת הגז הרביעית בגודלה בעולם, תצטרך להתמודד עם הצריכה הפנימית הגוברת והולכת שתכרסם בכמות הגז הפנויה ליצוא. גז ונפט הם שני המוצרים העיקריים שהמדינה מייצאת ושמכניסים לה כ–60% מתקציב המדינה. המעגל השטני שבו שרויה אלג'יריה בשל מדיניותה הכלכלית המסואבת, הוא שהיא אינה מעודדת השקעות זרות בפיתוח שדות נפט וגז, שכן החוק מחייב שהשליטה בכל חברה זרה תישאר בידי שותף אלג'יראי. החקיקה הזאת, שמרחיקה משקיעים מן המדינה, מחמירה את מצב התחזוקה של שדות הגז והנפט הקיימים ומעכבת פיתוח של שדות חדשים.

הביורוקרטיה הכבדה תורמת את חלקה לבריחת משקיעים, שמתלוננים על פרק הזמן הארוך והמייגע שעובר עד להנפקת הרישיון להקים עסק או לקדוח נפט. כתוצאה מכך, כ–60% מהכלכלה במדינה היא בלתי־פורמלית, עוקפת חוקים וחומקת מתשלום מסים. לצד זאת, העדפת מקורבים במתן אישורי עסק ובנייה, ושליטתן של קבוצות קטנות ועשירות בכלכלה, בולמות את כניסתם של אלג'יראים למעגל היצרני של המשק — ואלה מעדיפים להסיט את הונם לשווקים בחו"ל.

תלמידי תיכון מפגינים נגד נשיא אלג'יריה בבירה, היום
Anis Belghoul/אי־פי

הנטל הכבד על תקציב המדינה הוא תשלום הסובסידיות והעסקתם של יותר מ–40% מהעובדים במנגנוני הממשלה. כך, למשל, מחיר הפקתו של קילוואט חשמל לשעה הוא כ–12 דינר אלג'יראי, כשמחירו לצרכן הוא 4 דינרים בלבד. זוהי דרכה של הממשלה לרכוש שקט פוליטי ולהרגיע את הרחוב. כך הצליחה אלג'יריה לחמוק מהשפעתן של מהפכות האביב הערבי אחרי שהעלתה את שכר העובדים ואת שיעור הסובסידיות, שנוגסות בכחמישית מקציב המדינה. אבל כך היא גם דיללה את יתרות המט"ח וצימצמה את ההשקעות בתשתית.

מה עושים?

כדי להתגבר על הגירעון בתקציב, יכולה אלג'יריה לקבל הלוואה נדיבה מקרן המטבע הבינלאומית, אבל היא מסרבת בינתיים לשאת ולתת עם הקרן, שכן היא עדיין שרויה תחת הטראומה שגרמה לה ההלוואה הקודמת — וחוששת מהתנאים הקשוחים שמטילה הקרן על המדינות שמסתייעות בה. הדוגמה הקרובה לה היא מצרים, שקיבלה ב–2016 הלוואה של 12 מיליארד דולר מקרן המטבע ונאלצה לקצץ בברוטליות את הסובסידיות לדלק ולחלק ממוצרי היסוד. אבל מצרים הצליחה, בזכות הנהגתו של א־סיסי, לבלום את המחאה שהיתה צפויה בעקבות הקיצוצים, וכיום היא נחשבת למדינה שפוסעת בנתיב כלכלי יציב.

באלג'יריה - ששרויה בכאוס של הפגנות ומחאות ובזמן שהממשלה הזמנית אינה נהנית מלגיטימציה - הטלת גזירות כלכליות חדשות עלולה להכניס את המדינה לסחרור פוליטי שקשה לחזות מה יהיו תוצאותיו. הדרך הקלה שנוקטת הממשלה היא להמשיך ולהדפיס כסף בכמויות גדולות, אבל זוהי גם הדרך הבטוחה להשתוללות אינפלציונית שתדרוש העלאת ריבית מסיבית, שתגרום לדיכוי המגזר הפרטי.

להבדיל ממדינות כמו סודאן ומרוקו, לאלג'יריה יש את המשאבים שיכולים לחלץ אותה מהסבך הכלכלי, בתנאי שתהיה לה הנהגה סמכותית עם לגיטימיות ציבורית, שתוכל לנהל את המשק באופן יעיל. אך במדינה שבה הצבא והאליטות מכתיבים באופן מסורתי את המדיניות - הבחירות הבאות אינן מבטיחות שהנהגה כזאת אכן תקום.



תגובות

דלג על התגובות

בשליחת תגובה זו הנני מצהיר שאני מסכים/מסכימה עם תנאי השימוש של אתר TheMarker

סדר את התגובות

כתבות ראשיות באתר

כתבות שאולי פיספסתם

*#