הנס הכלכלי באמריקה הסתיים. תתחילו להתרגל - בעולם - TheMarker
 

אתם מחוברים לאתר דרך IP ארגוני, להתחברות דרך המינוי האישי

טרם ביצעת אימות לכתובת הדוא"ל שלך. לאימות כתובת הדואל שלך  לחצו כאן

תיק מניות

רשימת קריאה

רשימת הקריאה מאפשרת לך לשמור כתבות ולקרוא אותן במועד מאוחר יותר באתר,במובייל או באפליקציה.

לחיצה על כפתור "שמור", בתחילת הכתבה תוסיף את הכתבה לרשימת הקריאה שלך.
לחיצה על "הסר" תסיר את הכתבה מרשימת הקריאה.

לרשימת הקריאה המלאה לחצו כאן

הנס הכלכלי באמריקה הסתיים. תתחילו להתרגל

הצמיחה בארה"ב מאטה בשל ההשלכות של משבר החוב והירידה בילודה — והכלכלנים כבר ממליצים על צעדים מחוללי צמיחה אבל הם מתבססים על מודלים שהתגבשו בעידן הבייבי בום שלאחר מלחמת העולם השנייה — והניסיונות להחזיר את שנות הקסם מסוכנים לכלכלה

19תגובות
הורים בוושינגטון
Win McNamee / Getty Images / AFP

בשנה שעברה נראה היה כי הנשיא טראמפ מימש את הבטחותיו לחזק את הכלכלה. נראה היה כי קיצוצי המס שלו עודדו צמיחה של יותר מ–3%, קצב שארה"ב לא הגיעה אליו מאז 2005. ואמנם ביום חמישי משרד המסחר האמריקאי עידכן את תחזית הצמיחה ל–2018 כלפי מטה למתחת ל–3%, אפילו כשהתחזית ל–2019 היתה נמוכה, לקראת 2%. כל אלה עוררו גל נוסף של פרשנויות מאוכזבות לגבי הצמיחה "האטית" בארה"ב.

אך לא מדובר רק בסיפור האמריקאי, ולא רק טראמפ לא יעמוד בהבטחותיו לצמיחה של 3%, 4% ואפילו 5%. ברחבי העולם, כלכלנים עידכנו את תחזיות הצמיחה במרבית השנים מאז המשבר הפיננסי ב–2008.

למרות התחזיות מלאות התקווה, יפן כמעט מעולם לא צמחה מהר יותר מ–1%. אירופה התקשתה לשמור על קצב צמיחה מהיר מ–1.5%. איש אינו באמת יודע כמה מהר צומחת סין, אך ברור שגם שם הכלכלה מאטה. מדוע אם כן מתפרסמות לפתע תחזיות אופטימיות יתר על המידה שמכינות את העולם כולו לאכזבה?

כלכלנים מבססים את התחזיות שלהם על מגמות שהתגבשו בשנות הקסם שלאחר מלחמת העולם השנייה, כשהצמיחה קיבלה דחיפה מהאוכלוסייה המתרחבת, העלייה בייצור וחוב מנופח. אך האוכלוסייה והייצור קפאו עד 2008, והמשבר הפיננסי שם קץ לטירוף החובות. הנס נגמר.

מבטיחים אשליות

פוליטיקאים מבטיחים לעתים קרובות להשיב את העידן המוזהב, אך גם כלכלנים רצינים מעודדים אשליה דומה. אפילו במהלך המהפכה התעשייתית, במאה ה–19, כלכלת העולם לעתים רחוקות צמחה מהר יותר מ–2.5% בשנה, עד שהבייבי בום שלאחר מלחמת העולם השנייה החל להרחיב במהירות את כוח העבודה. לאחר 1950, השילוב של יותר עובדים ותפוקה גבוהה יותר לעובד האיצו את קצב הצמיחה הגלובלי ל–4%. הכלכלנים החלו לחשוב ש–4% זה "נורמלי".

עם זאת, עד העשור האחרון, הבייבי בום התפוגג מאירופה ועד יפן וסין. אפילו בארה"ב הצעירה והצומחת במהירות גבוהה יותר ממרבית המדינות המפותחות, הצמיחה בקרב האוכלוסייה בגילי עבודה האטה ל–.0.2% בלבד בשנה שעברה לעומת 1.2% בתחילת שנות ה–2000. משום שמצב של פחות עובדים מתואם עם צמיחה מואטת, הירידה הזאת אותתה על צניחה של 1% בצמיחה הכלכלית.

העידן החדש - צמיחה מואטת בארה"ב

הכלכלנים היו צריכים לצפות לכך שהצמיחה הכלכלית בארה"ב תאט מ–3% ל–2% — וכך קרה. זה הנורמלי החדש בעבור כלכלת ארה"ב. אמצעים לתמרץ את הכלכלה כמו קיצוצי המס של טראמפ יכולים להרים אותה — אך לתקופה זמנית בלבד, תוך הסתכנות בגירעונות וחוב גבוה יותר.

מבחינת המנהיגים הפוליטיים, העידן החדש של צמיחה מואטת הוא אינו בעיה שיש לפתור; זאת המציאות שהם צריכים לקבל ולהסביר לציבור — משום שזה לא כזה חמור.

כשאוכלוסיות צומחות באטיות, הכלכלה אינה זקוקה לצמוח מהר כדי לשמור על גובה השכר. כך, בארה"ב בעשור הנוכחי, הצמיחה בתמ"ג לנפש האטה בהדרגה רבה יותר מאשר הכלכלה כולה, בחצי אחוז, לממוצע של 1.4%.

אף שטראמפ אוהב להתפאר בביצועים הטובים של ארה"ב מול מתחרותיה המפותחות, אירופה צמחה באותו קצב מבחינת תמ"ג לנפש בעשור הזה, ויפן החלה לצמוח מהר יותר גם כן. במדינה עשירה, זה קצב מהיר דיו כדי לספק את מרבית האנשים. ואכן, הסקרים מראים שלעתים נדירות האמריקאים היו כה בטוחים בכלכלה שלהם כפי שהם כיום.

ארה"ב קניות בלייק פריידי
אי־פי

המשמעות של גידול אטי יותר באוכלוסייה בגיל עבודה היא גם פחות תחרות על משרות ברחבי העולם. מה שמסביר מדוע האבטלה כיום בשפל לא רק בארה"ב, אלא גם בגרמניה וביפן. זה אינו דבר שלילי, לבטח.

ללא קשר למה שאומרים הפוליטיקאים לציבור, הניסיונות שלהם להחזיר את שנות הקסם הם מוטעים. הצמיחה בכלכלה מונעת על ידי צמיחה במספר העובדים ובתפוקה לעובד — כלומר, בפריון. אך מאז העליות בשנות ה–50 וה–60, הצמיחה בפריון האטה, למרות מאמצי הממשלה להאיצה.

למשך זמן מה הכלכלה הגלובלית המשיכה לנוע בדרכה, מתודלקת על ידי זינוק בחוב. בשנות ה–80, הבנקים המרכזיים החלו לנצח במלחמה על האינפלציה, מה שאיפשר להם להוריד את הריבית בחדות. הלוואות זולות יותר שיחררו מסע קניות עולמי שגרם לחוב לזנק מ–100% מהתמ"ג בסוף שנות ה–80 ל–300% עד 2008.

אז פרץ המשבר הפיננסי ופגע קשות בלוות ולווים פרטיים — מרביתם עדיין חוששים כיום ליטול הלוואות חדשות. לאחר שלושה עשורים שבהם החוב צמח מהר יותר מהכלכלה במדינות רבות, כולל בארה"ב, חזר החוב לרמה המתואמת עם הצמיחה הכלכלית. אפילו סין, המדינה הגדולה היחידה שהצליחה להתחמק מהמשבר וחוותה זינוק בהיקף ההלוואות לאחר 2008, אינה נוטה יותר להסתמך על הר של חובות שממילא מהווה כבר נטל על הכלכלה.

כך, הנס שלאחר המלחמה הסתיים. הצמיחה הכלכלית האטה בשל ההשלכות של משבר החוב ובשל הירידה בילודה. עם זאת, משום שכלכלנים ממשיכים לבסס את התחזיות שלהם על קצב צמיחה מופלא — 4% בעולם, 3% בארה"ב — קובעי המדיניות ממשיכים להילחם כדי לעמוד ביעדים האלה. זה מאוד מסוכן.

הכלכלנים לוחצים

כעת החלו להישמע קריאות של כלכלנים מימין ומשמאל להוריד את הריבית, או להגדיל את ההוצאה הממשלתית כדי לעודד צמיחה, אפילו לאור הסיכון באינפלציה גבוהה יותר. בבנק הפדרלי גם כן צצה העמדה שאולי כדאי שהאינפלציה תעלה מעל 2% — מה שעד כה נחשב קו אדום.

נדמה שההנחה הבסיסית היא שקובעי המדיניות חייבים לנקוט בצעדים משום שצמיחה של 2% היא אטית מדי. האם הם באמת חייבים? סקרי הביטחון בכלכלה מרמזים שהאמריקאים מרוצים מאבטלה בשפל של כל הזמנים, אינפלציה מרוסנת וצמיחה בתמ"ג לנפש של 1.4%. מדוע אם כן צריך לדחוף יותר כסף לכלכלה — מה שיוצר סיכון להתעוררות מחודשת של בעיות החוב והאינפלציה?

העולם אינו זקוק לעוד חובות ולאינפלציה גבוהה יותר כדי להילחם במגמה של האטה בצמיחה באוכלוסייה וברמות גבוהות של חוב. במקום זאת, הכלכלנים צריכים לעדכן את התחזיות שלהם והפוליטיקאים צריכים לחשוב מחדש על המדיניות שלהם — כדי שתתאים למציאות. הניסיון לייצר מחדש עידן זהב שעבר מן העולם היא דרך לא בטוחה לבנות את העתיד.



תגובות

דלג על התגובות

בשליחת תגובה זו הנני מצהיר שאני מסכים/מסכימה עם תנאי השימוש של אתר TheMarker

סדר את התגובות

כתבות ראשיות באתר

כתבות שאולי פיספסתם

*#