נתניהו בשער האקונומיסט: "זה מה שיקרה אם תבחרו בו שוב" - TheMarker
 

אתם מחוברים לאתר דרך IP ארגוני, להתחברות דרך המינוי האישי

טרם ביצעת אימות לכתובת הדוא"ל שלך. לאימות כתובת הדואל שלך  לחצו כאן

תיק מניות

רשימת קריאה

רשימת הקריאה מאפשרת לך לשמור כתבות ולקרוא אותן במועד מאוחר יותר באתר,במובייל או באפליקציה.

לחיצה על כפתור "שמור", בתחילת הכתבה תוסיף את הכתבה לרשימת הקריאה שלך.
לחיצה על "הסר" תסיר את הכתבה מרשימת הקריאה.

לרשימת הקריאה המלאה לחצו כאן
"קינג ביבי"

אקונומיסט במאמר שער: ישראלים - זה מה שיקרה אם תבחרו שוב בנתניהו

השבועון הכלכלי החשוב בעולם טוען שבחירה בנתניהו תעניק לו הזדמנות לפגוע בחופש של מוסדות הדמוקרטיה ותמנע מישראל להמשיך להיות "אור לגויים"

350תגובות
נתניהו וטראמפ בוושינגטון, אתמול
Manuel Balce Ceneta/אי־פי

תומכיו קוראים לו "הקוסם", "הווינר" והתואר הגדול מכולם "מלך ישראל". בנימין נתניהו הוא הפוליטיקאי הכי מוכשר בישראל בדורו. הוא ראש הממשלה הישראלי בעל הכהונה השנייה באורכה, ואם הוא ינצח בבחירות ב-9 באפריל, הוא עשוי לשבור את השיא של מקים המדינה דוד בן גוריון.

"ביבי", כפי שכולם קוראים לו, חשוב גם מחוץ לישראל ולא רק שבגלל שהוא דובר עברית ואנגלית מעולה, ואף עומד זקוף מול הכאוס של המזרח התיכון כיום. הוא חשוב כי הוא מבטא פוליטיקה של לאומניות חזקה, שוביניזם ושנאה לאליטות הרבה לפני שפופוליזם מהזן הזה עלה וצף בכל העולם. נתניהו מונה בין חבריו ובעלי בריתו דמויות לאומניות כמו דונלד טראמפ ונרנדרה מודי, ודמויות אירופאיות כמו ויקטור אורבן בהונגריה ומתאו סאלוויני באיטליה.

לכן שלטונו של המלך ביבי הוא משל לפוליטיקה המודרנית: עלייתם של פוליטיקאים מוכשרים ומצליחים לזמן ארוך שנשענים על שילוב מבלבל של הצגת מדיניות איתנה ושימוש ציני בזריעת מחלוקות. כשאיימו על כוחו, הוא הגביר את מתקפותיו נגד התקשורת החופשית, מערכת המשפט וכוחות צללים. עכשיו מתמודד ביבי עם האיום הגדול ביותר עליו: חשדות פליליים בשחיתות. בעידן אחר הוא היה חייב להתפטר והיה מגן על עצמו כעת כאזרח מן השורה. אבל הוא מתכוון להישאר בתפקידו ומקווה שהמצביעים יצילו אותו מהשוטרים, הפרקליטות ומהשופטים. הפוליטיקה הישראלית נכנסת לתחרות בין הישגים אמיתיים לבין דמגוגיה מצד אחד, ושלטון החוק מן הצד השני. ואולם, כל מי שדמוקרטיה חשובה לו, צריך להתבונן במהלכים מקרוב.

נתניהו על שער "אקונומיסט"
שער "אקונומיסט"

ישראל הקטנה מושכת תשומת לב רבה בגלל ההיסטוריה העשירה שלה: סיפורים תנכיים וכישרון טכנולוגי; הטבח בשואה וכוחה הצבאי; דמוקרטיה תוססת וכיבוש מתמשך על אדמה שהפלסטינים טוענים לזכויות עליה. ובכל זאת, נתניהו דמות חשובה בזכות עצמו. הוא חכם יותר ובעל יכולות גבוהות יותר מפופוליסטים רבים ויכול לזקוף לזכותו הצלחות רבות. הוא סייע לפריחתה של כלכלת ישראל ובעיקר לסטארט-אפים הטכנולוגיים שלה. באמצעות שימוש מושכל בדיפלומטיה ושימוש זהיר בכוח צבאי, הוא העצים את כוחה של ישראל מבלי להישאב למלחמה הרסנית. הודות לכך ולעוינות המשותפת עם איראן, היחסים עם שליטים ערבים רבים טובים יותר כיום מאשר היו בהיסטוריה של ישראל.

למרות זאת, נתניהו דוגמטי באופן מדאיג. הוא שילם מס שפתיים ואמר שהוא תומך בשלום עם הפלסטינים, אבל לא עשה שום צעד משמעותי בדרך לשם. הוא הוקיע כל שיתוף פעולה מערבי בנוגע לאיראן, גם אם הוא נועד להגביל את תוכניתה הגרעינית של איראן. לפי נקודת המבט הפסימית של ביבי, ישראל מוקפת בזאבים בעורות כבשים. ישראל יכולה רק לנהל את הסכסוכים שלה, לא לפתור אותן, ולכן, לדעתו, היא יכולה להסתמך רק על מסך ברזל ושהזמן יעבור.

סיכונים "בלתי פתירים" כאלה נושאים בחובם בעיות עתידיות. כך גוברת הסכנה למלחמה עם איראן או שהקיצונים במדינה יצליחו לפתח כמה פצצות גרעיניות. ככל שישראל מתחפרת יותר בגדה המערבית, כך הכיבוש הצבאי "הזמני" שלה נראה כמו דיכוי קבוע של הפלסטינים תחת חוקים שונים ואולי אפילו אפרטהייד. המצב נהפך לגרוע יותר בהיעדר השפעה אמריקאית מרסנת. נתניהו תמך בעוצמה בטראמפ, שהעניק לו מצדו מתנות, האחרונה שבהן היתה ההכרה בסיפוח הישראלי של רמת הגולן. האם טראמפ יכול לתמוך גם בסיפוח של חלקים מהגדה המערבית על ידי ישראל וכך לקחת מהפלסטינים את תקוותם למדינה עצמאית? התמיכה המתמשכת של ביבי ברפובליקאים בארה"ב ובימין האוונגליסטי מסכנת את הקונצנזוס חוצה המפלגות בוושינגטון לתמיכה בישראל – זה שמעניק לה את הבסיס הביטחוני.

אבל הסכנה הגדולה ביותר בשלטון של ביבי נמצאת בבית. הוא שמר על כוחו לא רק בגלל המוניטין שלו, אלא גם מכיוון שניסה להשיג יתרון פוליטי במחיר השחיקה של הנורמות הדמוקרטיות. באמצעות הטענה שלו ששלום עם הפלסטינים הוא בלתי אפשרי (או לא רצוי), חברי הקואליציה הימנית שלו מתחרים אלה באלה ביישום צעדים שמדגישים את העליונות היהודית.

נתניהו קידם ברית פוליטית עם קבוצות ימין קיצוניות שהיו מוקצות ורוצות לכבוש את כל השטחים ו"לעודד" ערבים, ובהם אזרחי ישראל, לעזוב. הוא מנהיג פוליטיקה של "הם ואנחנו" במשך כל כך הרבה זמן, באופן שגרם להעמיק את הפילוגים הקיימים במדינה – בין היהודים לערבים, בין יהדות התפוצות לישראלים, בין אשכנזים למזרחים ובין חילונים לדתיים. בכך שהוא מציג את עצמו כאדם היחיד שיכול להגן על ישראל מאויביה, הוא מתייחס לעתים קרובות למי שחושבים אחרת ממנו, כנמושות או כבוגדים.

נתניהו וחבריו מתארים יהודים אחרים שעומדים בדרכם כנועצי סכינים; התקשורת החופשית מפיצה פייק ניוז; והיריבים הפוליטיים, ובהם הגנרלים שהקימו את מפלגת כחול-לבן החדשה, יצרו ברית עם הערבים. ביבי השתעשע בתיאוריית קונספירציה החביבה על אנטישמים שלפיה המיליארדר היהודי ג'ורג' סורוס, קושר קשר לפגוע בממשלות לאומניות בכל העולם.

נתניהו אומר שהחשדות הפליליים נגדו הם "עלילת דם" – כפי שתוארו סיפורים מרושעים מימי הביניים על כך שיהודים מערבבים דם של ילדים נוצרים בהכנת מצות. אבל מפכ"ל המשטרה שחקר את החשדות, והיועץ המשפטי לממשלה שהורה על פתיחת החקירות, נבחרו על ידי נתניהו. בעלי בריתו רוצים לחוקק חוק שיעניק לראש הממשלה חסינות מפני העמדה לדין.

ישראל היא מדינה מערבית יוצאת דופן. היא נולדה כמדינת היהודים; ציונים ופלסטינים טענו לזכויות על אותה פיסת אדמה. ישראל חייבת להתמודד עם איומים קיומיים אמיתיים "ושונים", ולא עם איומים שהומצאו על ידי פופוליסטים במקומות אחרים. השמאל, שאינו מצליח להתארגן במדינות רבות, סופג מכות בישראל בגלל שהוא קידם משא ומתן שכלל שטחים תמורת שלום עם הפלסטינים – שקרס והסתיים בשפיכות דמים.

ואולי דווקא בדיוק בזכות הלחצים האלה, ישראל משמשת מבחן חשוב לחסינותה של הדמוקרטיה. ב-9 באפריל יתמודדו הישראלים עם שאלה גורלית. לבחור מחדש את נתניהו ולהעניק לו את ההזדמנות לחתור תחת המוסדות הישראליים, או להדיח אותו ולקוות שייבנה אמון מחודש בדמוקרטיה. לנסות להיות מחדש "אור לגויים".



תגובות

דלג על התגובות

בשליחת תגובה זו הנני מצהיר שאני מסכים/מסכימה עם תנאי השימוש של אתר TheMarker

סדר את התגובות

כתבות ראשיות באתר

כתבות שאולי פיספסתם

*#