שריל סנדברג על הכוונת: וונדרוומן של פייסבוק לא יכולה לעשות הכל

שריל סנדברג, סמנכ"לית התפעול של פייסבוק נהפכה לאייקון פמיניסטי, אבל ברגע האמת הציבה את טובתה של פייסבוק ושלה עצמה לפני הדמוקרטיה - ותרמה בכך בין היתר לכישלונה של המועמדת הראשונה לנשיאות

ניו יורק טיימס
ג'ניפר סניור
שריל סנדברג, סמנכ"לית התפעול של פייסבוק
שריל סנדברג, סמנכ"לית התפעול של פייסבוקצילום: AFP

עד לא מזמן, היתה שריל סנדברג אייקון פמיניסטי. כסמנכ"לית התפעול של פייסבוק ומחברת הספר "לפרוץ קדימה", היא עודדה נשים לתבוע את המגיע להן, לדעת מה הן שוות ולהגיע למשא ומתן עם חיוך ומקצוענות שמתאימה למשרד המנכ"לית. כשבעלה, דיוויד גולדברג, מת ב-2015, היא נהפכה לדמות אף יותר מעוררת השראה וסמכות בכל הנוגע לצמיחה אישית.

אבל עכשיו, אנחנו רואים את סנדברג כסמנכ"לית תפעול ערמומית ופוליטית. אישה שלפי "ניו יורק טיימס" פעלה למזעור הממצאים לגבי שימושם של הרוסים בפייסבוק ב-2016 כדי לשתול מידע מוטעה לקראת הבחירות לנשיאות ארה"ב. זו כבר לא היתה הוונדרוומן שעליה קראנו. זו היתה אישה שקל לטלטל ושהיתה מוטרדת מהתדמית שלה ושל החברה. כדי להגן על פייסבוק ועל שמה היא שכרה את שירותיה של חברת ייעוץ שלא היתה לה שום בעיה להאשים את מבקריה של פייסבוק באנטישמיות. מנהלים גברים, כמובן, משתמשים בטקטיקות כאלה כל הזמן. אולם זה לא סגנון המנהיגות המוסרי שסנדברג טענה לו ב-"לפרוץ קדימה", אלא נשמע יותר כמו קו עלילה מ"בית הקלפים".

האם היה מציאותי לצפות מסנדברג לנהוג אחרת? למה אנחנו מניחים שנשים יהיו עדינות ופחות אגו-מניאקיות?

התדמית של סנדברג כסמנכ"לית תפעול מרשימה בנתה את תדמיתה כפמיניסטית גדולה, והתדמית הפמיניסטית שלה בנתה את התדמית שלה כסמנכ"לית תפעול מרשימה. אבל תמיד היה פער - אפילו מתח - בין סנדברג הסלבריטאית לבין סנדברג אשת העסקים. יהיה נאיבי לחשוב ששריל סנדברג תוכל לעשות הכל.

לפייסבוק יש אולי תדמית של גן עדן לטיפוח מילניאלים, אבל "טיפוח" אינה מילה מתאימה לתיאור תרבות המנהיגות בחברה. "מתחתיי היו דובוני אכפת לי, ומעליי 'משחקי הכס'", אמר לי מנהל לשעבר בפייסבוק. "אי אפשר היה להגיע לפסגה בעמק הסיליקון כפי ששריל עשתה ולהיות אדם נחמד".

זו בעיה שהרבה נשים פורצות דרך מתמודדות עמה. באוגוסט 2007 אמרה בנזיר בוטו, לשעבר ראש ממשלת פקיסטן, למכון Council on Foreign Relations שהיא מצטערת שלא מיקדה את מאמציה בתזונה, בתי ספר ודיור כשהיתה בשלטון. במקום זאת, לדבריה, התמקדה ב"רעיונות מיליטריסטים יותר". גם הילרי קלינטון, כסנאטורית מניו יורק, בחרה לשבת בוועדת הכוחות המזוינים של הסנאט ב-2002, ככל הנראה כדי לבסס את מעמדה כמועמדת לגיטימית לתפקיד הנשיאה. היא גם הצביעה בעד הפלישה לעיראק.

"הפמיניסטית" שהכשילה מועמדת היסטורית לנשיאות

שריל סנדברג עסוקה בתדמית שלה מאז שהיתה נערה. ב-"לפרוץ קדימה" היא מספרת כיצד כשסיימה את בית הספר היא נבחרה ל"בעלת הסיכויים הגבוהים ביותר להצליח". היא חששה כי התואר הזה יפגע בסיכוייה להשיג בן זוג לנשף, ושכנעה חברה שהיתה בוועדת ספר המחזור לתת אותו למישהו אחר. כן, האישה הזו חשבה בצורה אסטרטגית כבר על נשף הסיום של התיכון.

רוב הייעוץ שסנדברג נותנת ב-"לפרוץ קדימה" אסטרטגי מבלי להתנצל. אבל הוא גם רטרוגרדי: בקושי העלאה כי נשים כקבוצה מקבלות בדרך כלל שכר נמוך, לא כי לך אישית מגיעה העלאה. היא יעצה לשמור על "נחישות נעימה", כדבריה של מרי קולמן, נשיאת התאחדות האוניברסיטאות בארה"ב. כך בדיוק ניהלה סנדברג את ענייניה בקונגרס. לפי התחקיר של "ניו יורק טיימס", היא נוהגת לשלוח מכתבי תודה אישיים לחברי קונגרס שהיא פוגשת.

מה שהופך את ההתנהגות של סנדברג לדוחה כל כך הוא שהיא הציבה את האינטרסים של פייסבוק - ואת התדמית שלה - לפני צורכי הדמוקרטיה. היא העדיפה להמעיט בערכה של המעורבות של פייסבוק במשבר של ביטחון לאומי מאשר להתפשר על התדמית שלה. ובכך, סנדברג, אחת הפמיניסטיות המשפיעות בארה"ב, תרמה אולי להפסד ההיסטורי של המועמדת הראשונה לנשיאות.

כבר היינו בסרט הזה. סנדברג שתקה, למשל, בתקופה שהובילה ל"צעדת הנשים" ולא השתתפה בה - החלטה שמשכה את תשומת לבן של נשים רבות בעמק הסיליקון. יתכן שמשום שהיא יודעת מי מנהל את העניינים בוושינגטון בימים אלה, סנדברג זהירה. הרפובליקאים, והנשיא דונלד טראמפ במיוחד, עדיין משוכנעים שפייסבוק מסתירה תכנים שמרנים.

הערך של סנדברג עצמה בכל מקרה כבר ירד משמעותית. "אני לא יודע אם יש עולם אמיתי שבו שריל סנדברג היא אייקון פמיניסטי", אומרת אמינטו סאו, סופרת ובעלת הפודקאסט הפופולרי “Call Your Girlfriend”. "'לפרוץ קדימה' הציע ייעוץ מעשי ומחקרים ונתונים שנשים צעירות רצו כדי להתקדם. אבל היו לו הרבה מגבלות".

אחת המגבלות האלה: הספר היה מיועד בעיקר לנשות צווארון לבן בעלות אמצעים. הוא גם יצא מנקודת הנחה שנשים יכולות להתקדם בתאגידים בעזרת תושיה בלבד. בעידן של #MeToo, הרעיון הזה כבר נשמע קצת מיושן.

חשוב לי לוודא שלא יהיה כאן מוסר כפול. גם גברים נותנים עדיפות לחברות ולתדמית שלהם על פני טובת הכלל. הם גם צועקים על הכפופים אליהם - כפי שסנדברג נזפה בממונה על האבטחה בפייסבוק אלכס סטמוס "זרקת אותנו מתחת לאוטובוס!" - ללא שום חרטה (אותי מעניינת העובדה שסנדברג התנצלה לאחר מכן. האם גבר היה עושה זאת? אולי. אבל אולי לא). אולי האשם הוא בכלל מארק צוקרברג, שיצר את הפלטפורמה המכושפת הזו והתחייב "להתקדם מהר ולשבור דברים", ולא הבין שאחד הדברים האלה יהיה הדמוקרטיה.

תגיות:

תגובות

הזינו שם שיוצג באתר
משלוח תגובה מהווה הסכמה לתנאי השימוש של אתר TheMarker

על סדר היום