שערוריית "ניוז אוף דה וורלד": אישה חסרת מעצורים בעולם אכזרי של גברים

רבקה ברוקס עומדת במרכז שערוריית האזנות סתר שמטלטלת את בריטניה; בדרכה לצמרת לא בחלה באמצעים ונהפכה לאחד האנשים האהובים על רופרט מרדוק שמסרב לפטרה

שרה ליאל
ג'ו בקר
שתפו בפייסבוק
שתפו כתבה במיילשתפו כתבה במייל
מעבר לטוקבקיםכתוב תגובה

היה זה מארס 2003. רבקה וייד, אז עורכת העיתון "סאן" הלונדוני, נחקרה על ידי הוועדה לתרבות ולמדיה של בית הנבחרים הבריטי. הנושא: שימוש באמצעים שנויים במחלוקת בעיתונות הצהובה.

כשנשאלה אם שילמה אי פעם לשוטרים תמורת מידע, ווייד, דמות מלאת ביטחון, מרשימה ברעמת שערה האדמוני, לא נרתעה ולא נבוכה. "שילמנו בעבר לשוטרים בתמורה למידע", היא הצהירה, ואז הושתקה על ידי עמיתה, אנדי קולסון. בכך היא הודתה, למעשה, כי הפרה את החוק - עובדה שצוינה בפניה זמן קצר לאחר מכן. באותה רהיטות הצליחה ווייד לתמרן את דרכה החוצה מהתסבוכת, והצהירה כי אינה זוכרת דוגמאות למקרים שבהם הדבר קרה, וניסתה, כך נראה, להציג זאת כלא יותר מתקרית חצופה אך שגרתית בקריירה שמלאה בהן.

רבקה ברוקסצילום: אי-אף-פי

כיום היא בת 43 ומוכרת בשם נישואיה החדש, רבקה ברוקס. היא השתמשה בשילוב מנצח של קסם אישי, חוצפה, יהירות ועקשנות כדי להתקדם ולהצליח בעולם האכזרי - הגברי ברובו - של הצהובונים בבריטניה. היא התקדמה ומונתה למנכ"לית ניוז אינטרנשיונל, זרוע העיתונות הבריטית של רופרט מרדוק.

קרבתה למרדוק, שנראה כי הוא מעניק לה יחס של בת מועדפת אף שיש לו ארבע בנות משלו, סיפקה לה הגנה בשערורייה האחרונה שבה הסתבכה החברה, שגרמה למחוקקים לקרוא לפיטוריה. הפרשייה, סאגה ארוכת שנים, התפוצצה בשבוע שעבר כשמרדוק הכריז על סגירת "ניוז אוף דה וורלד" נוכח הזעם הציבורי והפרלמנטרי, בעקבות הגילוי ש"ניוז אוף דה וורלד" פרץ לטלפון של מילי דאולר, בת 13 שנרצחה ב-2002. הפריצה נעשתה לאחר היעלמה אך בטרם נמצאה גופתה - מה שחיבל בחקירת המשטרה והחריף את מצוקת ההורים. ברוקס היתה אז עורכת "ניוז אוף דה וורלד". היא גינתה כעת את הפריצה ואמרה שלא ידעה דבר. היא סירבה להתראיין לכתבה הזו.

בהתרחשות חריגה ביותר בבית המחוקקים בבריטניה, עלו ביום רביעי חברי הפרלמנט בזה אחר זה - מרביתם ממפלגת הלייבור שבאופוזיציה - וקראו לפיטורי ברוקס, מהדמויות החזקות בתעשיית החדשות הבריטית, ואשה שרבים חששו ממנה עד עתה. ברוקס צריכה "לקחת אחריות ולהתפטר", אמר אד מיליבנד, מנהיג הלייבור.

ואולם מרדוק הביע תמיכה בלתי מסויגת בברוקס, ואמר שהחברה מחויבת לערוך חקירה מלאה של הטענות שהועלו, וכי החקירה תנוהל על ידי ברוקס עצמה. המהלך שלו הוא אסטרטגי בחלקו, אמרה אנליסטית המדיה קלייר אנדרס, מייסדת אנדרס אנליטיקס. אנדרס טוענת כי ברוקס משמשת מעין חומת אש עבור מרדוק - חוצץ נגד הטענות. "אם היא מתפטרת, זו הודאה באשמה", היא אמרה.

ואולם המהלך נובע גם מגורמים רגשיים. "מרדוק מעריץ אותה - הוא פשוט קשור אליה מאוד מאוד", אמר מקורב חברתית לשניהם. "בכנות, הדבר ההגיוני ביותר שניוז קורפ יכולה לעשות הוא להיפטר מרבקה ברוקס, אבל מרדוק לא יעשה זאת".

אשת סודה של שרי בלייר

עלייתה של ברוקס היתה מהירה. היא החלה את הקריירה כמזכירה ב"ניו אוף דה וורלד", והתקדמה עד לתפקיד עורכת העיתון רק 11 שנה מאוחר יותר. ב-2003 היא מונתה לעורכת הצהובון "סאן", היומון הנמכר ביותר בבריטניה, בטרם קודמה לתפקידה הנוכחי לפי שנתיים.

כבר בראשית דרכה נודעה ברוקס בזכות הגישה היצירתית לסיפורים עיתונאיים, ובהיעדר המוחלט של מעצורים לגבי האמצעים להשגתם. ב-1994 היא נערכה לראיון עם ג'יימס היואיט, שהיה המאהב של הנסיכה דיאנה, על ידי הזמנת סוויטה בבית מלון וגיוס צוות שתפקידו "שיאבזר אותה במכשירי ציתות סמויים בעציצים ובארונות", כתב פירס מורגן, הבוס שלה לשעבר וכעת מנחה תכנית אירוח ב-CNN, בספר הזיכרונות שלו, "The Insider".

באירוע אחר מימי תחילת דרכה, נזעמת מהמחשבה ש"סאנדיי טיימס" יקדים אותה בסדרת כתבות ביוגרפיות על הנסיך צ'ארלס, ברוקס התחפשה לעובדת ניקיון ב"סאנדיי טיימס" והתחבאה בשירותים, לפי מורגן. כשמכבשי הדפוס החלו לפעול, היא רצה לשם, חטפה עותק וחזרה עמו למערכת "ניוז אוף דה וורלד". למחרת הדפיס עיתונה את המאמר של "סאנדיי טיימס", מלה במלה.

מעללים אלה נהפכו לאגדות, וכך גם כשרונה הבלתי מצוי של ברוקס לטפח קשרים עם אנשי השררה. היא היתה אשת סודה של שרי בלייר, אשת ראש הממשלה לשעבר טוני בלייר, בתקופה שבה מרדוק תמך בממשלת הלייבור. היא פירסמה ראשונה את עובדת הריונה של שרי בזמן שבעלה כיהן כראש ממשלה. כשהלך הרוח הפוליטי השתנה ומרדוק החליט לתמוך במפלגת השמרנים, רבים מחבריה של ברוקס בלייבור חשו שבגדה בהם והפסיקו להתרועע עמה. ברוקס פשוט החליפה חברים.

כעת היא ובעלה, צ'רלי ברוקס, מאמן סוסים לשעבר, מהווים חלק מאליטה שכוללת את ראש ממשלת בריטניה דיוויד קמרון ואשתו סמנתה; את בתו של מרדוק אליזבת ואת בעלה, מנהל יחסי הציבור מתיו פרוד; ואת ג'יימס מרדוק, יורשו המיועד של מרדוק, ואשתו.

ברוקס מומחית באמנות ההתיידדות-עם-בני-המעמד-העליון, מספרים מכריה. כשהיתה מזכירה ורצתה להיות כתבת, החלה לרכוב על סוסים משום שהעורך שלה אהב לרכוב. עורך נוסף שיחק גולף, אז היא למדה לשחק. לאחר מכן הגיעו שיעורי השיט. "מי שט?", שאל מנהל שלה לשעבר, "בני משפחת מרדוק, זה מי".

"היתה לה השפעה רבה מאוד בארגון מבחינת הקשרים הפוליטיים שרופרט רצה לקיים", אמר הול. "אם מרדוק דצה סוף שבוע בבית הכפר של ראש הממשלה, רבקה היתה מארגנת את זה".

כעורכת צהובון, ברוקס פצחה בסדרת קמפיינים - לדוגמה היא תמכה בחקיקה שאושרה המאפשרת להורים לילדים קטנים לדעת כשעבריין מין עובר להתגורר בשכונה. כחלק מהקמפיין האנטי-פדופילי, היא פירסמה תמונות של עברייני מין בניסיון "לזהות ולבייש". המהלך חזר כבומרנג, כשהתברר שכמה מהמצולמים לא קשורים למעשים שיוחסו להם, ולאחר שאזרחים לקחו את החוק לידים והחלו להטריד את מי שזוהו כעבריינים ואיימו עליהם.

בקשיחות שלא נופלת מזו של הגברים שהובילה, היא סירבה לקבל גילויי שוביניזם או מרדנות. זמן קצר לאחר שמונתה לסגנית עורכת "סאן" - עיתון מצ'ואיסטי שמציג נערה מעורטלת בעמוד 3 מדי יום - היא חשה שקבוצה של כפופים לה התייחסו אליה בחוסר כבוד.

היא הזמינה את ראש הקבוצה למשרדה ואמרה לו: "שלא תשגה באשליות - אם תעשה זאת שוב אי פעם, תמצא את עצמך בחוץ", נזכר עורך לשעבר.

במקביל, בתגובה לקולות הפמיניסטיים שקראו לביטול תמונת העירום בעמוד 3, נבחרה ביום הראשון לעבודתה כעורכת נערת עמוד 3 ששמה רבקה משכונת ואפינג, מקום מושבו של "סאן".

רבקה תרדוף אותך כל ימי חייך

ברוקס לא היססה להילחם מלחמות אישיות. שני עובדים בכירים לשעבר, שביקשו להישאר בעילום שם משום שהם עדיין עובדים בעיתונות, אמרו שהתבקשו למצוא מידע על בעלה דאז, השחקן רוס קמפ, שהיא חשדה כי ניהל רומן. נישואיה המתפרקים הגיעו מאוחר יותר לכותרות, כשנעצרה בחשד שתקפה את קמפ. היא שוחררה ללא אישומים והמשטרה סגרה את התיק.

השימוש בחוקרים פרטיים ב"ניוז אוף דה וורלד" היה נפוץ גם בתקופת ברוקס. עוד לפני הפרשייה הנוכחית, "ניוז אוף דה וורלד" נמנה עם כמה צהובונים ששמם הוזכר כשהמשטרה פשטה על משרדו של סטיב ויטמור, חוקר פרטי. מחשבוניות ששמר ויטמור, שהתמחה ב"בלאגינג" - גניבת מידע במרמה מסוכנויות ממשלתיות, מחברות טלפון וכדומה - עלה כי סיפק מידע חסוי ל-19 כתבי "ניוז אוף דה וורלד". לפחות בשני מקרים הוא סיפק לברוקס מספרי טלפון חסויים, ובמקרה אחד השיג כתובת בהתבסס על מספר טלפון סלולרי של אדם.

דובר ניוז אינטרנשיונל אמר בראיון שהיתה למעשה רק בקשה אחת מצד ברוקס לוויטמור, וכי בה "לא היה דבר שמעיד על כל מידע שהושג באמצעים לא כשרים".

טום ווטסון, חבר פרלמנט מטעם הלייבור, נזכר במה שקרה לו זמן קצר לאחר שהתפטר מתפקידו בממשלת בלייר ב-2006 וקרא להתפטרותו של בלייר. העורך הפוליטי של "סאן", ג'ורג' פסקו-ווטסון, ניגש אליו בכנס של מפלגת הלייבור במנצ'סטר. "סאן" היה אז תומך נלהב בלייבור.

"העורכת שלי, רבקה ווייד, תרדוף אותך כל ימי חייך. לעולם לא תצליח לחמוק מאתנו ידידי",' אמר פסקו-ווטסון. "אלה היו המלים המדויקות שלו", אומר ווטסון.

מאוחר יותר, לאחר שווטסון איים להגיש תביעת דיבה נגד "סאן" בשל סדרת כתבות שפורסמו, "השכן שלי תפס אנשים שמחטטים בזבל ובודקים ניירות שזרקתי", הוא אמר. "הוא תפס אחד מהם באחיזת חנק ודרש לדעת מה הוא עושה. האדם אמר לו שהוא עובד עבור 'סאן'".

לא יכול להיות שהיא לא ידעה

אות לאמון של מרדוק בברוקס הוא העובדה שהמשיך לתמוך בה למרות אחד הסודות הגדולים האופפים אותה: כיצד ייתכן שעורכת צהובון שמכבד עצמו בעסק כה רגיש, לא יודעת מהיכן כתביה משיגים את המידע למאמרים בעיתון שלה?

"זה לא עובד ככה", אמר איאן היסלופ, עורך מגזין "פרייווט איי", שסיקר באופן נרחב את מעללי הצהובונים. "אתה שואל 'מאיפה הבאת את הסיפור הזה?' והעיתונאי לא אומר, 'אני לא זוכר'. הוא אומר 'קניתי אותו ממלקייר'", בהתייחסו לגלן מלקייר, החוקר הפרטי שעבד עבור "ניוז אוף דה וורלד" בזמן שמרבית הפריצות התרחשו לכאורה. "או שהיא מנהלת חסרת יכולת, או שהיא ידעה".

תגובות

הזינו שם שיוצג באתר
משלוח תגובה מהווה הסכמה לתנאי השימוש של אתר TheMarker