25 שנה ללא משברים: אוסטרליה היא נס כלכלי - גלובל - TheMarker
 

אתם מחוברים לאתר דרך IP ארגוני, להתחברות דרך המינוי האישי

טרם ביצעת אימות לכתובת הדוא"ל שלך. לאימות כתובת הדואל שלך  לחצו כאן

תיק מניות

רשימת קריאה

רשימת הקריאה מאפשרת לך לשמור כתבות ולקרוא אותן במועד מאוחר יותר באתר,במובייל או באפליקציה.

לחיצה על כפתור "שמור", בתחילת הכתבה תוסיף את הכתבה לרשימת הקריאה שלך.
לחיצה על "הסר" תסיר את הכתבה מרשימת הקריאה.

לרשימת הקריאה המלאה לחצו כאן
הכלכלות המצליחות בעולם

25 שנה ללא משברים: אוסטרליה היא נס כלכלי

הצמיחה המרשימה שלה היא תוצר של ניהול פוליטי וכלכלי נבון, שהפכו אותה לאחת הכלכלות הפתוחות והגמישות בעולם

16תגובות

דמיינו מדינה של כ-25 מיליון איש - דמוקרטית, סובלנית, פתוחה למהגרים, הרמונית מבחינה חברתית, יציבה מבחינה פוליטית ומשגשגת מבחינה כלכלית. חוץ מזה, החופים בה נהדרים. התאור הזה נשמע כמו קליפורניה לפני 30 שנה - אך מדובר כנראה בגרסה מוצלחת יותר של מדינת הזהב האמריקאית.

מדינה שאינה זוכה לאזכורים בכותרות הראשיות של עיתונים זרים היא מדינה מאושרת. אוסטרליה היא כזו. רק תריסר מהכלכלות בעולם גדולות ממנה, ורק שש אומות מפותחות עשירות ממנה - מהן רק לשווייץ אוכלוסייה קטנה יותר.

ביזנס אינסיידר ו-askmen.com

אוסטרליה היא מדינה עשירה, שלווה ודי זנוחה, אך יש לה סיפור מעניין. השגשוג הנוכחי שלה אינו דבר מובן מאליו. לפני 25 שנה הזהיר שר האוצר דאז, פול קיטינג, שאם אוסטרליה לא תערוך רפורמות, היא תיהפך לרפובליקת בננות. בקושי חמש שנים לאחר מכן, אחרי מיתון קשה, פתחה אוסטרליה עידן של צמיחה כלכלית בלתי פוסקת - שאין דומה לה בשום מדינה עשירה. הצמיחה נמשכת גם כעת.

על ההצלחה הכלכלית אי אפשר לערער. בשונה מקליפורניה, אוסטרליה הצליחה להימנע ממיתון מאז 1991, עם מערכת פוליטית שלרוב משרתת אותה נאמנה. היא נהנית מאוצרות טבע שמאפשרים לה לגרוף הכנסות בלי לעשות יותר מלחפור באדמה ולשנע מינרלים לאסיה. לפי סקר שפורסם החודש על ידי OECD, זו המדינה העשירה הנוחה ביותר למחיה.

על רקע התיאבון האסיאתי שרק גובר לעפרות ברזל, פחם, גז טבעי וכבשים, הבוננזה צפויה להימשך - גם אם קצב הצמיחה יהיה אטי יותר. עם זאת, הצלחתה הכלכלית של המדינה קשורה פחות לפירות שנשרו לחיקה, ויותר למדיניות הפוליטית שיושמה במשך 20 שנה עד 2003. הספרים ללימוד כלכלה וניהול נבון עשו פלאים.

אוסטרליה לא קרסה במשבר הפיננסי של 1997 שפגע באסיה. בשנות ה-90 כלכלת אוצרות הטבע שלה נחשבה מיושנת ומועדת לדעיכה. תנאי הסחר שלה - היחס בין מחירי היצוא ליבוא - היו נמוכים באופן שנחשב לא תחרותי. רק ב-2003 חזרו אוצרות הטבע לאופנה, ואוסטרליה הצליחה לחמוק לפני כן מהמיתון שפגע בארה"ב ב-2001. חמש שנים לאחר מכן המשבר הגלובלי הפיננסי לא הצליח להפיל את אוסטרליה למיתון. מישהו, ולא אלת המזל, עשה משהו נכון.

במשבר האחרון שיחקה אוסטרליה בקלפיה בתבונה. בין 1983 ל-2003 ממשלות מהשמאל והימין ביצעו רפורמות שהפכו את אוסטרליה לאחת הכלכלות הפתוחות והגמישות בעולם. ממשלתו של בוב הוק, שנבחר ב-1983, ניידה את הדולר האוסטרלי, ביצעה דה-רגולציה של המערכת הפיננסית, ביטלה מכסות יבוא וקיצצה במכסים. הרפורמות הומשכו על ידי קיטינג, שנבחר לראשות הממשלה ב-1991, ולאחר מכן על ידי ממשלת הקואליציה הליברלית של ג'ון הווארד אחרי 1996.

ההגנה על הייצור באוסטרליה צנחה מ-35% בשנות ה-70 ל-5% ב-2003. בנקים זרים הורשו להתחרות בה. חברות התעופה והטלקום עברו דה-רגולציה. שוק העבודה נפתח, ופיקוח השכר הוחלף במו"מ בין הצדדים. חברות ממשלתיות הופרטו. נקבעו מס על רווחי ההון ומע"מ, ומיסוי כפול של דיווידנדים בוטל. מסי חברות ומס ההכנסה קוצצו. הרפורמות חוללו מהפכה גדולה יותר בכלכלה האוסטרלית ממה שעשה הסחר הבינלאומי. הן שינו את האומה.

הרפורמות החריבו את מושג "ההתיישבות האוסטרלית", שהיה מעין הסכם לא כתוב מתקופת האימפריה הבריטית, שכלל מדיניות הגירה לבנה בלבד לאוסטרליה, הגנות סחר וקביעת שכר מרכזית. היעלמותו פתחה את הדרך לממשל המרכזי בקנברה, בסיוע הצמיחה של השוק המקומי בכל תחום לשחוק את כוחם של ממשלי המדינות. האבוריג'ינים, שהמתיישבים האירופאים בעיקר התעלמו מהם, החלו להיאבק על זכויותיהם.

דמוגרפית, פתיחת שוק העבודה ומדיניות ההגירה הפתוחה סייעו ליצור באוסטרליה חברה קוסמופוליטית. מהרכב של 98% אנגלו-קלטים בשנות ה-40, גדל חלקם של הזרים באוסטרליה ל-25%. רוב המהגרים, מלבד אלה מניו זילנד ובריטניה, הם מהודו, סין או מדינה אסיאתית אחרת.

מבחינה פסיכולוגית, נדמה שהרפורמות שינו את התכונה שהגדירה את האופי הלאומי האוסטרלי - האמונה השמחה נוסח מר מיקובר בספר "דיוויד קופרפילד" של צ'רלס דיקנס: אותה אמונה כי אף שארצם היתה קורבן לארועים חיצוניים, הכל יסתדר. הגישה הזו הוחלפה בהבנה שהאוסטרלים, כמו כולם, צריכים להיות חזקים, תחרותיים ומוכנים לשלוט בגורלם.

זהב מתחת לאצבעות

האוסטרלים נדרשים כעת לקבוע כיצד תיראה המדינה שבה יגדלו ילדיהם. הם יכולים ליהנות מהשפע לו זכו, לבזבז את הכנסותיהם הפנויות ולחכות ולראות מה יוליד יום; או שהם יכולים ליצור חברה טובה יותר באופן פעיל. קליפורניה, שעבור רבים היא עדיין מדינת העתיד, אולי יכולה לספק לקח או שניים. ההיסטוריה שלה כוללת בהלה לזהב, פריחה של מגזר האנרגיה ופיתוח חקלאי משגשג. היא נהנתה גם מפירות מערכת החינוך הגבוה המצוינת ומהידע שנוצר באותן תעשיות. כדי לממש את הבטחתה, תצטרך אוסטרליה לנצל את מלוא פוטנציאל המוח של אזרחיה.

אוסטרליה, כמובן, אינה יכולה לעשות בדיוק מה שעשתה קליפורניה (למשל, ליצור תעשיית אווירונאוטיקה ולשלוח את החשבון לפנטגון). היא גם לא רוצה. בשל התמכרותה להצעות חוק של אזרחים, הפוליטיקה של קליפורניה נמצאת בתסבוכת. ואולם אוסטרליה יכולה לעשות יותר כדי לפתח סוג של חברה פתוחה ודינמית דומה לזו ששיכללה קליפורניה, תוך משיכת מהגרים מכל העולם. חברות כאלה, שבהן צעירים ויזמים רוצים לחיות, לא נבנות ביום אחד ולא על ידי גורם אחד - בטח שלא הממשלה. הן נוצרות על ידי חיבור של אמנים, יזמים, נדבנים, מוסדות ציבור וממשלות, שפועלים בשילוב הנכון. ובאוסטרליה, חזקה כלכלית יותר מאי פעם, עכשיו הוא הרגע הזה.

אם כן, מה נדרש כדי ללבות את האלכימיה הזו? אף שהממשלה לא צריכה לשאוף להנחות את הכימיה, היא צריכה ליצור תנאים מתאימים עבורה. פירוש הדבר הוא שצריך לוודא כי הכלכלה נשארת פתוחה, גמישה וחסינה - ובמלים אחרות, מסוגלת לעבור תקופות קשות כששנות השפע יסתיימו (קרן השקעות ממשלתית גדולה תעזור). פירוש הדבר הוא שיש לשמור על רמה גבוהה של הגירה (שהחלה לרדת לפני שנתיים) - ומעל לכל, לטפח תחושת ביטחון עצמי בקרב העם כדי ליצור שילוב של גאווה אזרחית, נדבנות והשקעות פיננסיות - שלעתים כה רבות מגבות את הצלחתם של מקומות כמו קליפורניה.

נראה שאוסטרלים רבים לא מעריכים את סיפור ההצלחה שבו הם חיים. הם רגילים להתרחבות כלכלית נטולת הפרעות ונוטים להתלונן על מחירי הבתים, על שיעור אבטלה של 5% או על הבעיות שיוצר שער החליפין הגבוה למגזר הייצור ותעשיות אחרות. לרוב הם נוטים שלא להיות פורצי דרך מבחינה פוליטית ומעדיפים לנהוג כמו מדינות גדולות יותר. בחיפוש אחר מדיניות פחמן, שתי המפלגות הגדולות זיגזגו והחליפו את דעותיהן חדשות לבקרים והבוחרים נותרו חלוקים ואובדי עצות.

המנהיגים הפוליטיים הנוכחיים שלה, מלבד כמה יוצאי דופן, הם אולי המאפיין הכי פחות אטרקטיבי של אוסטרליה כיום. בדיוק כשלמדינה שלהם יש סיכוי להגדיל את השפעתה בעולם, הם נראים מופנמים ואינם מסוגלים לראות את התמונה הגדולה. מעטים החוקים המשמעותיים שהועברו מאז 2003. רפורמה בשוק העבודה שהציגו הליברלים נדחתה בחלקה מצד הלייבור. הטיפול בהצעה למיסוי חברות הכרייה היה קלוקל (גם מצד הלייבור), וההצעה שאושרה היתה פושרת בהרבה. כל הניסיונות לחקיקה בסוגיית שינוי האקלים עלו בתוהו.

ראש הממשלה, ג'וליה גילארד מהלייבור, מודה שמדיניות החוץ אינה בראש מעייניה. מנהיג האופוזיציה, טוני אבוט, מחקה את תנועת מפלגת התה האמריקאית, על ידי מלחמה במיסוי הפחמן עם "מרד עממי" שבו הטיעונים העיקריים הם עלבונות אישיים. במקום להבין את היתרונות של ההגירה - צמיחת האוכלוסייה אחראית לכשתי חמישיות מהעלייה בתמ"ג הריאלי ב-40 השנים האחרונות - שתי המפלגות מפגינות חששות קסנופוביים מפני מבקשי מקלט.

ואולם מה שהאוסטרלים צריכים יותר מכל הוא להתגאות בהישגיהם ולבנות עליהם. מוטב שהפוליטיקאים יתמקדו בפיתוח אוניברסיטאות מהשורה הראשונה, טיפוח האמנויות, קידום תכנון עירוני ותמרוץ תעשיות חדשות - החל מאנרגיות חלופיות ועד למים מזוקקים. התחומים האלה זוכים לתשומת לב, אך עדיין מדשדשים.

כך למשל, אף שהמבנה המוכר במדינה הוא בית האופרה, האמנויות עדיין לא זוכות לגיבוי ממלכתי ראוי. עם זאת, המדיניות השימושית ביותר עשויה להיות בחינוך - ובייחוד בהשכלה הגבוהה. האוניברסיטאות שבה, כמו היינות שלה, הגונות וראויות לשמן - אך רק לעתים רחוקות מתבלטות. ואולם עובדי חינוך חיוניים לתחרותיות המדינה בשירותים, כמו גם במינרלים. עם זאת, לפני הכל צריכים ה"אוזים" קצת יותר אמונה בעצמם - אחר כך אולי יגיעו ההתלהבות והביטחון של קליפורניה.

עוד כלכלות מצליחות בעולם: שבדיה 



תגובות

דלג על התגובות

בשליחת תגובה זו הנני מצהיר שאני מסכים/מסכימה עם תנאי השימוש של אתר TheMarker

סדר את התגובות

כתבות ראשיות באתר

כתבות שאולי פיספסתם

*#