איך ברלוסקוני הצליח להרוס את איטליה - גלובל - TheMarker
 

טרם ביצעת אימות לכתובת הדוא"ל שלך. לאימות כתובת הדואל שלך  לחצו כאן

תיק מניות

רשימת קריאה

רשימת הקריאה מאפשרת לך לשמור כתבות ולקרוא אותן במועד מאוחר יותר באתר,במובייל או באפליקציה.

לחיצה על כפתור "שמור", בתחילת הכתבה תוסיף את הכתבה לרשימת הקריאה שלך.
לחיצה על "הסר" תסיר את הכתבה מרשימת הקריאה.

לרשימת הקריאה המלאה לחצו כאן

איך ברלוסקוני הצליח להרוס את איטליה

שלטון רקוב, שחיתות, העדפת מקורבים, מערכת משפט חלשה ודשדוש כלכלי ■ כך הרס ראש ממשלת איטליה, סילביו ברלוסקוני, את אחת משבע המדינות המתועשות - והפך אותה למדינה בעלת צמיחה דלה משל המדינות העניות ביותר בעולם ■ אבל אפילו כעת, כשנחשפה הפרשייה האחרונה שבה נחשד מקורבו כמי שהפעיל ארגון מאפיונרי, ברלוסקוני מתהלך כמלך

15תגובות

לסילביו ברסקולוני יש סיבה לחייך. ביום שלישי בלילה הוא שרד עוד הצבעת אמון בממשלתו. הוא הכריז שימשיך לכהן כראש ממשלה עד תום הכהונה המתוכננת ב-2013, למרות הפסדים בבחירות המקומיות של מועמדים מטעמו, כולל בעיר הבית שלו, מילאנו. על אף משאל עם שבו 60% מהאיטלקים דחו סדרת הצעות חוק שלו, ברלוסקוני עדיין טוען שתהיה זו שטות מצדו לפרוש עכשיו.

על אף שסוכנות דירוג האשראי מודי'ס הורידה את תחזית האשראי של איטליה והזהירה ממצבה הפיננסי המידרדר בשבוע שעבר, ברלוסקוני מדבר על יציבות הכלכלה האיטלקית; אף שמפגינים התנגשו במשטרה בזמן ההצבעה בפרלמנט, ואף שבעיתונות האיטלקית נחשפה פרשייה מצמררת שבה מקורב של ברלוסקוני נחשד בניהול ארגון חשאי בעל חותם מאפיונרי שמנהל את המדינה במקביל לממשלה הנבחרת, ברלוסקוני מתהלך כמלך בארצו.

אכן, לברלוסקוני יש הרבה סיבות לחייך. ב-74 שנותיו הוא הספיק ליצור אימפריית מדיה שהפכה אותו לאדם העשיר באיטליה. הוא שולט בפוליטיקה במדינה מ-1994 והוא מכהן כיום כראש הממשלה בתקופה הארוכה ביותר מאז מוסוליני ושרד אינסוף תחזיות לסיום כהונתו, העמדות לדין, האשמות ושערוריות.

אך למרות ההצלחות האישיות, קבע "אקונומיסט" בפרויקט מיוחד בשבוע שעבר, ברלוסקוני הוא אסון כמנהיג לאומי. תקופת שלטונו התאפיינה בניצול כוחו כאיל מדיה כדי לקדם את מטרותיו הפוליטיות, ולהפך - ניצול כוחו הפוליטי כדי לקדם את עסקיו ועושרו.

שלטון ברסלוקוני התאפיין בהעדפת מקורבים, החלשת מערכת המשפט האיטלקית ודריכה כלכלית במקום, שהפכה את איטליה, אחת משבע המדינות המתועשות בעולם, לבעלת צמיחה דלה יותר משל המדינות העניות ומוכות האסונות ביותר בעולם, כמו חוף השנהב, האיטי, אריתריאה וזימבבואה.

השחיתות המוסרית והכלכלית שבה הואשם ברלוסקוני שוב ושוב בשנים הרבות שבהן כיהן בתפקידים פוליטיים עשתה לא רק לו, אלא לארצו, שם רע. השנה נפתח משפטו של ברלוסקוני במילנו, על אישומי קיום יחסי מין עם קטינה. הדיון המשפטי מתעכב, אמנם, אך פרטים על הסקנדלים המיניים של ראש הממשלה הקשיש הובילו מיליון איטלקיות להפגין נגד ראש הממשלה שמעלליו, לטענתן, עירערו את מעמד הנשים במדינה.

מסיבות המין של ברלוסקוני, שזכו לכינוי "בונגה בונגה", והוציאו לו שם רע המזכיר עריצים מושחתים של רפובליקות בננות. שלא במקרה, אחד החברים הטובים לשעבר של ברלוסקוני הוא מועמר קדאפי, שלדברי ברלוסקוני לימד אותו את מושג ה'בונגה בונגה'.

רויטרס

ברלוסקוני הועמד לדין לא פעם אחת, ואף הורשע בפשעי שחיתות. באחד המקרים נגזרו עליו שנתיים ותשעה חודשי מאסר. הוא הצליח לחמוק מעונש רק באמצעות העברת חוקים, בהיותו ראש ממשלה מכהן, המשנים את תקופות ההתיישנות באיטליה, כך שיחולו על פשעיו. בשני המקרים הצליח לחמוק מריצוי העונש באמצעות תעלול שכזה. שלטונו התאפיין בעירוב האינטרסים האישיים שלו באלה הציבוריים, כולל שימוש בתפקידו הבכיר להגן על האימפריה העסקית שלו מפני מתחרים.

קידום מקורבים

מסיבות הסקס הפרועות והשחיתות העסקית של ברלוסקוני אינן הסיבה העיקרית שהאיטלקים רואים בו גורם הרסני כל כך. הסיבה העיקרית היא ההתעלמות המוחלטת שלו ממצבה של איטליה. אולי מוגזם לתלות כל כך הרבה השפעה, לטוב או לרע, בכוחו של אדם אחד, אפילו מיליארדר שהשתמש בכספו כדי להקים את המפלגה שלו, הגיע לתפקיד הבכיר ביותר במדינה, ואז השתמש בו כדי להגן על האינטרסים שלו. אם איטליה היא חולה עם תופעות מוזרות, כתב "אקונומיסט", ברלוסקוני הוא יותר סימפטום מאשר גורם. אולם למרות זאת, האיש עיצב את מדינתו בדמותו, וזו, חוששים רבים, תהיה בכייה לדורות.

ב-1994 היה המצע שלו פשוט: הוא הבטיח שישתמש בכישוריו כיזם להניע את איטליה קדימה, כשם שבנה אימפריה מסחרית במו ידיו והוכיח שהחלום האמריקאי יכול להתגשם באיטליה. ואולם ביצועיה הדלים של איטליה הם הוכחה מספקת לכשלונו.

ברלוסקוני השתמש ככל יכולתו בקידום מקורבים. השינוי העיקרי לחוק באיטליה שאיפשר לרשת הטלוויזיה שלו להיהפך לארצית התקבל על ידי בטינו קרקסי, ראש ממשלה קודם שהיה אחד מהסנדקים של ילדיו. הוא זכה לשבחים בטיפולו ברעידת האדמה בל'אקילה לפני שנתיים, אך הבטחותיו לשקם את העיר לא התממשוחוזים לחיזוק בניינים ניתנים ללא מכרזים.

TheMarker

בממשלה הישגיו היו דלים, בהתחשב בעוצמת הכוח והתמיכה שהשיג. הרפורמות שהיו נחוצות לכלכלה כדי להתקדם נדחקו הצידה. ברלוסקוני היה עסוק בטיפוח האימפריה העסקית שלו ובהתמודדות עם בעיותיו המשפטיות. בתקופת ברלוסקוני הוחלשו עוד יותר מוסדות חשובים שהיו חלשים מלכתחילה באיטליה. 15 שנים של התקפות מילוליות על מערכת בתי המשפט הובילה רבים להאמין שהמערכת המשפטית היא קנוניה של שמאלנים קיצוניים החותרים תחת הממשלה, והעלתה את רמת הסובלנות לניגודי עניינים.

אסון כלכלי כרוני

הודות למדיניות התקציבית הקפדנית של שר האוצר של ברסקולוני, ג'וליו טרמונטי, איטליה התחמקה מזעם המשקיעים. אירלנד, ולא איטליה, היא ה-I הראשונה במדינות PIIGS (יחד עם פורטוגל, יוון וספרד). איטליה חמקה מבועת הנדל"ן, הבנקים שלה לא נזקקו לחילוץ, שיעור האבטלה הוא 8% לעומת 20% בספרד והגירעון הוא 4% מהתמ"ג לעומת 6% בצרפת.

אך המספרים מהתלים. החולי של כלכלת איטליה אינו חמור, אבל הוא כרוני ולאט לאט משתלט על המדינה. כשכלכלת אירופה התכווצה, איטליה התכווצה עוד יותר וכשהיא צמחה - איטליה צמחה פחות. רק זימבבואה והאיטי רשמו צמיחה נמוכה יותר מאיטליה בעשור האחרון. משמעות הצמיחה הנמוכה היא כי למרות פעילותו של טרמונטי, החוב הציבורי מהווה עדיין 120% מהתמ"ג ובמקביל האוכלוסייה במדינה מזדקנת בקצב מהיר.

האבטלה הנמוכה (יחסית) לא משקפת את התמונה האמיתית. רבע מהצעירים במדינה, רובם בדרום, מחוסרי עבודה. השתתפות הנשים בכוח העבודה הוא 46% בלבד - הנמוך במערב אירופה.

TheMarker

נגיד הבנק המרכזי של איטליה, מריו דראגי, הציג באחרונה את הבעיות הקשות בנאום הפרידה שלו (דראגי מועמד לתפקיד נגיד הבנק המרכזי של אירופה). הוא התעקש כי איטליה נואשת לרפורמה מבנית ותקף את מדיניות הממשלה שלא הצליחה לעודד והאטה את התפתחות המדינה בתחומים כמו עיכובים במערכת המשפט, אוניברסיטאות ברמה נמוכה, חוסר תחרות במגזרים הציבוריים והפרטיים וריכוזיות. איכות החיים המפורסמת של איטליה מתחילה להיפגע כתוצאה מבעיות אלה. הצעירים השאפתנים עוזבים את המדינה ומותירים את הכוח בידי המבוגרים והאליטה המנותקת מהציבור. מעטים הם האירופאים שמתעבים את הפוליטיקאים במדינתם כמו האיטלקים.

התירוץ שלפיו שינוי הוא פשוט בלתי אפשרי הינו תבוסתני ושגוי. באמצע שנות ה-90, כשהממשלה ניסתה בכל כוחה לא להישאר מחוץ לגוש היורו, היא הצליחה לבצע רפורמות מרשימות. אפילו ברסקולוני הצליח מידי פעם להעביר חוקים ליברליים: ב-2003 עברו כמה חוקים בשוק העבודה שהצליחו להעלות את התעסוקה וכלכלנים רבים היללו את רפורמות הפנסיה במדינה. ברסקולוני יכל לעשות אף יותר אם היה משתמש בכוח ובפופולריות שלו לטובת איטליה ולא לצורך הגנה על האינטרסים האישיים שלו.

תקווה לאיטליה ללא ברלוסקוני

ברלוסקוני מושמץ רבות, אך אפילו כמה ממבקריו מוכנים להודות שלראש הממשלה יש קסם ואינטליגנציה. בביקור באי למפדוזה המוצף בפליטים מצפון אפריקה לאחרונה, הכריז ברלוסקוני כי המקום השחון יכול להיות "האי קפרי החדש" והכריז כי יקנה שם וילה.

"לברלוסקוני יש נטייה פתולוגית לרצות אנשים אחרים; הוא חייב את החיבה שלהם", אומר ג'וליאנו פרארה, עורך "איל פוליו", עיתון שהקים ברלוסקוני. "הוא חייב לדבר על זה עם הפסיכולוג שלו".

על נטייתו של ברלוסקוני לקבל החלטות בדרך זו מספר עוד שר לשעבר, שחושב שברלוסקוני פגע קשות באיטליה, אולם מתאר אותו כ"מקסים, ממגנט ואחד האנשים היותר אינטליגנטיים".

ברלוסקוני כבר הכריז, פחות או יותר, שהוא עייף מתפקיד המנהיג וככל הנראה לא ימשיך להתמודד על תפקיד ראש הממשלה לאחר 2013.

ב-13-12 ביוני הפסיד ברלוסקוני בארבעה משאלי עם שהציגה האופוזיציה נגד כמה מהלכי חקיקה בולטים של ממשלתו: להחזיר את השימוש באנרגיה גרעינית לאיטליה, להפריט את משק המים במדינה, והצעה להאט את מהלכם של משפטים שברלוסקוני או שריו הם נאשמים בהם. שיעור ההשתתפות במשאלים היה יותר מ-55%, הישג שלא נראה באיטליה מאז 1995. ברלוסקוני פנה לבתי המשפט וניסה למנוע את המשאלים, נכשל, וניסה לפעול כדי להפחית שיעור ההשתתפות. תחת השפעתו, הטלוויזיה באיטליה לא סיקרה את המשאלים עד זמן קצר לפני קיומם.

הכשלון במשאל העם ובבחירות המקומיות מעידים שכוכבו של ברלוסקוני מתחיל להתעמעם באיטליה. יותר מכך, פרשת השחיתות החדשה שהחלה להיחשף בעיתונים המקומיים עלולה לזעזע קשות את המערכת הפוליטית. במרכז הפרשה נמצא איש עסקים ועסקן איטלקי בשם לואיג'י ביזיניאני, שנעצר במאי, במסגרת פרשה שמכונה P4 - על שם אגודה סודית בשם P2 שחתרה תחת הדמוקרטיה באיטליה בשנות ה-70.

החשדות הן שביזיניאני קידם לתפקידים בכירים את אנשיו, קיבל מידע סודי מחברי ממשלתו של ברלוסקוני, כולל חקירות ומסמכי בית משפט. ביזיניאני נחשד בקשרים הדוקים עם ג'אני לטה, פוליטיקאי איטלקי ותיק שעבד בעבר בחברת פינינווסט של ברלוסקוני והיה בן טיפוחיו של ראש הממשלה, כולל תמיכה במינויו לתפקיד נשיא. לדברי ביזיניאני, לטה היה אחד ממקבלי המידע שהוא אסף. לא ידוע מי עומד מאחורי ביזיניאני, שנמצא עתה במעצר בית, ולפי דיווחים שונים "מזמר כמו קנרית עליזה".

לא ברור איזו השפעה תהיה לפרשייה על ברלוסקוני, אם הוא מתכוון לפרוש ממילא. לא ברור גם איזו מידה של הצלחה תהיה ליריביו הפוליטיים או מחליפים אפשריים של ברלוסקוני. עם חובות של 120% מהתמ"ג - איטליה עלולה להיות המוקד הבא של משבר החובות של אירופה.

ואולם, איטליה היא מדינה עשירה, שלווה ותרבותית שלא מרגישה כמו מקום ששרוי במשבר, כתב "אקונומיסט". החוקה של איטליה עמדה תחת מתקפות קשות. הבנק המרכזי מתפקד יפה מאוד ו-42 מיליון תיירים בשנה יכולים להעיד שהיא מקום נעים מאוד לבקר בו. בהיעדרו של ברלוסקוני, אולי תהיה הזדמנות להפוך אותה נעימה גם ל-60 מיליון האיטלקים שחיים בה.



תגובות

דלג על התגובות

בשליחת תגובה זו הנני מצהיר שאני מסכים/מסכימה עם תנאי השימוש של אתר TheMarker

סדר את התגובות

כתבות ראשיות באתר

כתבות שאולי פיספסתם

*#