"מהפכת יסמין בסין - אפשרית בתוך כמה שנים" - גלובל - TheMarker
 

אתם מחוברים לאתר דרך IP ארגוני, להתחברות דרך המינוי האישי

טרם ביצעת אימות לכתובת הדוא"ל שלך. לאימות כתובת הדואל שלך  לחצו כאן

תיק מניות

רשימת קריאה

רשימת הקריאה מאפשרת לך לשמור כתבות ולקרוא אותן במועד מאוחר יותר באתר,במובייל או באפליקציה.

לחיצה על כפתור "שמור", בתחילת הכתבה תוסיף את הכתבה לרשימת הקריאה שלך.
לחיצה על "הסר" תסיר את הכתבה מרשימת הקריאה.

לרשימת הקריאה המלאה לחצו כאן

"מהפכת יסמין בסין - אפשרית בתוך כמה שנים"

אריק מסקין, חתן פרס נובל לכלכלה ב-2007 שמשתתף בוועידת הנשיא, מזהיר את השלטונות בסין מהתפשטות בלתי נמנעת של המהפכות בעולם הערבי לשטחה

תגובות

בשבועות האחרונים עוברת סין סערה שכמוה לא חוותה המדינה מזה עשרות שנים. עשרות הפגנות אנטי ממשלתיות ברחבי המדינה הקומוניסטית מערערות את שלוות הכלכלה השנייה בגודלה בעולם, ויוצרות חשש כי ממשלת סין תתקשה לשלוט בזעם הציבורי - המאיים לצאת משליטה. בעיר התעשייתית ז'נגצ'נג שבדרום סין התקשתה השבוע המשטרה הסינית להשתלט על המפגינים - רובם עובדים שהיגרו לעיר מהאזורים הכפריים של המדינה. אלפים אחרים הפגינו בחודשים האחרונים נגד הממשלה, נגד השחיתות ונגד היד הקשה שנוקטת הממשלה כלפי האזרחים.

הכלכלן חתן פרס נובל אריק מסקין, פרופ' מאוניברסיטת פרינסטון שחקר בין היתר את סוגיית האי שוויון בשווקים המתעוררים, לא מופתע כשהוא רואה את גל ההפגנות המתפשט בסין. מסקין הגיע לישראל כדי להשתתף בוועידת הנשיא שנפתחה אתמול, ונערכת בבנייני האומה בירושלים. בשנים קודמות ההפגנות נגד השלטונות בסין היו מוגבלות לאזורים הכפריים, השתתפו בהן בעיקר חקלאים שנושלו מאדמותיהם לטובת פיתוחה הכלכלי המואץ של המדינה (לפי הערכות, יותר מ-40 מיליון חקלאים בסין סבלו מהפקעת קרקעות בשנים האחרונות), והשלטונות לא התקשו לפזר את המפגינים באלימות ולהסתיר את התקריות מהתקשורת העולמית.

בלומברג

ואולם מאז פברואר, כשעיניהם נשואות לגל המהפכות בעולם הערבי, החלו פעילי אופוזיציה סיניים לנסות להוביל "מהפכת יסמין" משלהם. הם ערכו הפגנות סוערות ורבות משתתפים גם בערים. השלטונות הסיניים הגיבו ביד קשה, עצרו מאות פעילים, בהם האמן הסיני הידוע איי וויי וויי, אך לא הצליחו לדכא את המהומות.

לדברי מסקין, היקף הזעם הציבורי בסין לא מפתיע. בדומה למדינות ערב, גם סין אינה דמוקרטיה, ובדומה להן גם בה יש מיליוני בני אדם שהפריחה הכלכלית הותירה מאחור. "עבודתי מתרכזת באי שוויון במדינות מתפתחות, והמצב החמיר בשנתיים האחרונות", הוא אומר. "סין למשל התקדמה, הכלכלה הסינית נהנית מצמיחה מואצת ב-30 השנים האחרונות, אבל כשאנו מדברים על צמיחה, אנו מדברים על הגידול הממוצע בתמ"ג לנפש, ואף שהממוצע עלה - הפער בין עשירים לעניים גדל גם הוא בחדות, וזה יצר מתיחות חברתית קיצונית. ההפגנות רק יתגברו, אלא אם משהו ייעשה כדי לתקן את הבעיה".

השלטונות הסיניים, לפחות למראית עין, מודעים לבעיה החברתית העצומה במדינה ומנסים לתקן אותה. מאז ספטמבר הם העלו את הריבית ארבע פעמים, בניסיון לשלוט בעלייה במחירים שהובילה את האינפלציה במדינה לרמתה הגבוהה זה שלוש שנים; והכריזו על כמה תוכניות להפחתת העוני, בהן תוכנית בסך 50 מיליארד יואן (7.7 מיליארד דולר) במחוז סינג'יאנג המערבי.

עם זאת, אומר מסקין, "אף שנראה שהם מודעים לבעיה ומנסים לעשות משהו, עדיין לא ברור עד כמה הם מחויבים לטיפול בבעיה החברתית באופן יעיל. דבר אחד שסין יכולה לעשות הוא לתת למעסיקים תמריצים להכשיר את עובדיהם. אם אתה מנהל חברה חקלאית, הממשלה יכולה להעניק לך הטבות - אם תסכים להכשיר את העובדים שמגדלים את היבולים שלך בטכניקות חקלאיות מודרניות. הסיבה שתמריצים כאלה הם הכרחיים היא משום שאם תעניק להם הכשרה, תאבד חלק מההשקעה הזו ברגע ששכרם יעלה. זו בעיה שסובסידיות יכולות לתקן. כיצואנית מזון, סין אמנם מרוויחה מהעלייה במחירי המזון, אך העניים מתקשים יותר לרכוש אוכל - בעיה נוספת שניתן לתקן באמצעות סובסידיות, הפעם באמצעות סבסוד מזון לעניים".

למרות הצעדים שנקטו השלטונות, מזהיר מסקין, מהפכה בסין אינה אפשרות רחוקה כל כך. ייתכן כי האביב הערבי הצית את האש שעשויה יום אחד להוביל להפיכה במדינה שנהפכה בשנים האחרונות לקטר הצמיחה העולמי. "אני חושב שמהפכת יסמין בסין היא בהחלט אפשרות. הממשלה הסינית חוששת מאוד מההפגנות. העובדה שהם פושטים על ארגוני האופוזיציה אפילו יותר מהרגיל, ועל אתרי אינטרנט שלטענתם מעודדים מרד, מעידה על חששותיהם", הוא אומר. "אני לא צופה הפיכה בסין בעתיד הקרוב, אבל זה בהחלט יכול לקרות בתוך כמה שנים, אם האי שוויון יחמיר. המצב בהחלט הגיע לרמה מסוכנת, ואם זה מסוכן עבור סין - זה מסוכן לכל העולם. סין מהווה חלק כה חשוב מהכלכלה העולמית כיום, שאם היא תיכנס לצרות בגלל הפערים החברתיים תהיה לכך השפעה על כל העולם".

לדברי מסקין, "סין היא רק אחת מבין מדינות רבות שבהן אי השוויון התגבר. הייתי בפרגוואי שבדרום אמריקה לא מזמן, וגם היא צמחה באופן מרשים - ב-2010 היא צמחה בקצב מדהים של 15% - אך גם בה אי השוויון עלה במקביל".

TheMarker

את האשם תולה מסקין בגלובליזציה. לדבריו, היא זו שהובילה לפריחה האדירה במדינות המתפתחות והיא זו שהותירה רבים מאזרחיהן מאחור, רחוקים מפירות הצמיחה. "הגלובליזציה הציעה הזדמנויות לאנשים שהיו להם מיומנויות. כדי להיות מוערך על ידי השווקים הגלובליים, אתה צריך להיות מסוגל למכור להם משהו - והמשהו הזה צריך להתחרות במוצרים אחרים בשווקים הבינלאומיים. לכן האנשים שמייצרים את המוצר הזה צריכים להיות מיומנים. במדינות כמו סין והודו יש הרבה עובדים מיומנים, אך גם רבים שאין להם מיומנויות בכלל. אלה האנשים שנותרו מאחור בעקבות הגלובליזציה. זו אחת הסיבות העיקריות לכך שמדינות אפריקה לא הושפעו על ידי הגלובליזציה לטובה, משום שהאוכלוסיות שלהן לא מיומנות - אין להן מה להציע".

בנוסף לסין, מביע מסקין חשש גם ליציבות החברתית של הודו - גם היא מקטרי הצמיחה העולמית של השנים האחרונות. "הודו לצערי הולכת גם היא לכיוון של יותר מהומות חברתיות. היא צמחה בקצב מרשים, אבל הסיבה לכך היא שהיא פיתחה תעשיות מרשימות ביותר, כמו ביוטק ותעשיות מחשוב - מגזרים שמלאים בעובדים מיומנים. אלה התעשיות שהניעו את הצמיחה ההודית, ויש מאות מיליוני בני אדם שנותרו מאחור לחלוטין, משום שאין להם את המיומנויות הנדרשות כדי לקחת בהן חלק. אין להם אפילו את המיומנויות הדרושות כדי להשיג עבודה במרכזי השירות בהודו, משום שהם לא יודעים אנגלית ולעתים קרובות גם לא קרוא וכתוב. לכן אין להם מה להציע".

בתחילת השנה הדהים עמיתו של מסקין, הכלכלן חתן פרס הנובל ג'וזף שטיגליץ, רבים בארה"ב כשהזהיר כי הפערים החברתיים עשויים להביא גם לכלכלה הגדולה בעולם התקוממויות עממיות בסגנון מהפכת היסמין.

מסקין, לעומת זאת, אינו חושש לארה"ב. "אני נחרד לשמוע זאת. אני לא בטוח על איזה מרד מדבר שטיגליץ. המרד במדינות הערביות אולי נבע בחלקו מסיבות כלכליות, אבל המרכיב החשוב היה פוליטי: בכלכלות האלה שלטו רודנים ומלכים. אין לנו דיקטטור או מלך בארה"ב, ולכן אין לנו את אותו תמריץ למרד". ישראל, לעומת זאת, לא צריכה להיות רגועה כל כך.

"בישראל האי שוויון לא עלה באופן דרמטי כמו בהודו, אבל הוא בהחלט עלה. הפתרון הוא חינוך, השכלה והכשרה - זו הדרך לתקוף את בעיית האי שוויון. מכר שלי שעובד בתעשיית הביטוח-משנה מעוניין למשל להקים חברת ביטוח משנה שתפעל בגדה המערבית. הרעיון הוא שהחברה שלו תציע הכשרה לעובדים בגדה, כדי שיוכלו לעשות את מה שדרוש כדי לנהל את החברה. לדעתו, מיזם כזה עשוי להעסיק עשרות אלפי עובדים, באופן פוטנציאלי. דברים כאלה יכולים לפתור את הבעיה. הבעיה בישראל אינה מדאיגה או קשה לפתרון כמו הודו, למשל, שבה יש הרבה אנשים שלא יודעים קרוא וכתוב, אבל הבעיה החברתית שלכם לא תטפל בעצמה. זאת בעיה שדורשת התערבות ממשלתית מסוימת".

רגולציה תוכל למנוע את המשבר הבא

מסקין, 61, מתמחה בתורת המשחקים ובשוק ההון. בפרס הנובל הוא זכה ב-2007 עם רוג'ר מיירסון ולאוניד הורביץ, על תאוריית עיצוב המכניזם - תיאוריה שבמרכזה הניסיון לגשר על פער הידע בין קונים למוכרים ולהבטיח פעילות יעילה יותר של השוק. התיאוריה ניסתה לפתור כמה מהפגמים בשוק, וסייעה להבדיל מצבים שבהם השווקים מתפקדים ומצבים שבהם הם אינם מתפקדים כראוי. היא השפעה על הייעול של מנגנוני מסחר, רגולציות והליכי הצבעה, ואף שהיא מתמטית לחלוטין - היא נטועה בעולם האמיתי ויכולה לסייע לממשלות לקבוע מתי להתערב בתפקוד השווקים, שלפי התיאוריה אינם יכולים תמיד להבטיח חלוקה יעילה של מקורות ומשאבים.

"בכלכלה יש קונצפט שנקרא השפעה חיצונית (Externality) - ההשפעות שיש לצעדים שאתה מבצע על אנשים אחרים, שאין לך שום תמריץ לקחת בחשבון. כששוק נופל קורבן לרמה גבוהה של התופעה הזו, הוא לא מתפקד טוב בכוחות עצמו", אומר מסקין. "בוא נסתכל על השווקים הפיננסיים. אם אני בנק ואני נוטל סיכונים ויש לי רמות מינוף גבוהות, אני עושה כך מבלי לקחת בחשבון שאני אולי מסכן בנקים אחרים, משום שאם אני נקלע לצרות הן מתפשטות לבנקים אחרים ונוצר אפקט כדור שלג שלא לקחתי בחשבון כשמינפתי את עצמי. זה פגם בשווקים שצריך לתקן, והדרך לעשות זאת היא רגולציה".

רויטרס

מרפורמת דוד-פרנק ברגולציה על המגזר הפיננסי, שאושרה ב-2010 בקונגרס בארה"ב, הוא אינו מתרשם. "בהחלט מדובר בצעד בכיוון הנכון. אני חושב שעדיף לנו עם הצעת החוק הזו מאשר בלעדיה. האם זה מספיק? אני לא בטוח. הרפורמה עושה דברים רבים, אבל הדבר החשוב ביותר שהיא אמורה לעשות הוא להגביל את רמת המינוף, ובנושא הזה היא לא חזקה מספיק".

"היתה לנו תקופה של 40 שנה - מסוף השפל הגדול ועד סוף שנות ה-80 - ללא משברים פיננסיים משמעותיים. הסיבה לכך היא רגולציה חזקה שהטילה הממשלה בעקבות השפל הגדול, שהגבילה את רמת הסיכונים שהבנקים יכלו לקחת. החל מ-1980 התחלנו לעשות דה-רגולציה, והמערכת הפיננסית התפתחה עד לרמה שבה הרגולציות הקודמות היו מיושנות. ואז היה לנו את משבר האג"ח במזרח אסיה ואת משבר ההלוואות והחיסכון, ולאחר מכן את המשבר הפיננסי של 2008. נמשיך לסבול ממשברים פיננסיים קיצוניים אם לא תהיה רגולציה חזקה, שתגביל את רמות הסיכון ואת המינוף של הבנקים. אולי לא נעצור את המשבר הבא לחלוטין - אבל נוכל לצמצם את הנזק שלו באופן משמעותי".

עם זאת, מציין מסקין כי מדובר עדיין בשלב מוקדם מדי להפחתת רמות המינוף. "צריך להיזהר, משום שהכלכלה לא באמת התאוששה לגמרי מהמשבר. רוב הכלכלות עדיין צומחות בקצב אטי מהרגיל, ובשלב כזה הגיוני לדעתי שרמות המינוף יהיו גבוהות, כאמצעי להחזיר את הכלכלה למסלולה. מינוף אמור להיות תלוי במצב הכלכלה. כשהכלכלה פורחת צריך להגביל את רמות המינוף כדי למנוע משבר, אבל בתקופה של מיתון או פעילות כלכלית חלשה, צריך מינוף כדי להחזיר אותנו למסלול".

בינתיים קורא מסקין לממשל אובמה להגדיל את התמריצים לכלכלה האמריקאית, למרות החששות בנוגע לגירעונות העצומים של ארה"ב. "בטווח הקצר, העדיפות העליונה לכלכלת ארה"ב היא לצאת מהצרות. האבטלה גבוהה מ-9%, הביקוש חלש, וזה לא הזמן המתאים לאובססיה על נושא התקציב. ברגע שנתקרב לתעסוקה מלאה נוכל לטפל בנושא הגירעון, ויידרשו קיצוצים כואבים והעלאות מסים. אבל כרגע מדובר במקרה של אנשים שנכנסו להיסטריה בלי סיבה. אין סיכון רציני שארה"ב תגיע לחדלות פירעון בעתיד הקרוב ושהמשקיעים יאבדו אמון בארה"ב בקרוב. האם הם יאבדו אמון אם דבר לא ייעשה בתוך שש שנים? אולי, אבל עד אז נצא מהבעיות הכלכליות קצרות הטווח שמהן אנו סובלים ונעשה - אני מקווה - משהו רציני כדי לאזן את התקציב".

-

רפורמת דוד-פרנק

הרפורמה ברגולציה על המערכת הפיננסית בארה"ב על שם חבר הקונגרס הדמוקרטי בארני פרנק והסנאטור הדמוקרטי כריסטופר דוד, שהובילו אותה



תגובות

דלג על התגובות

בשליחת תגובה זו הנני מצהיר שאני מסכים/מסכימה עם תנאי השימוש של אתר TheMarker

סדר את התגובות

כתבות ראשיות באתר

כתבות שאולי פיספסתם

*#