האזרחים נמקים - והבנקים ניצלים - גלובל - TheMarker
 

אתם מחוברים לאתר דרך IP ארגוני, להתחברות דרך המינוי האישי

טרם ביצעת אימות לכתובת הדוא"ל שלך. לאימות כתובת הדואל שלך  לחצו כאן

תיק מניות

רשימת קריאה

רשימת הקריאה מאפשרת לך לשמור כתבות ולקרוא אותן במועד מאוחר יותר באתר,במובייל או באפליקציה.

לחיצה על כפתור "שמור", בתחילת הכתבה תוסיף את הכתבה לרשימת הקריאה שלך.
לחיצה על "הסר" תסיר את הכתבה מרשימת הקריאה.

לרשימת הקריאה המלאה לחצו כאן

האזרחים נמקים - והבנקים ניצלים

אי אפשר להמשיך ולשאת על נס את טובתם של הבנקים באירופה

תגובות

>> "יש 100% ודאות שיוון תגיע לחדלות פירעון". משפט נחרץ זה נאמר שלשום על ידי ההיסטוריון ניאל פרגוסון, שמשחק בשנים האחרונות את תפקיד הילד הרע של עולם הכלכלה. "השאלה היחידה היא באיזה יופמיזם (לשון נקייה) ישתמשו להסוות את העובדה שמדובר בחדלות פירעון".

יום אחד בלבד לאחר שסוכנות דירוג האשראי S&P הורידה את דירוג האשראי של יוון לנמוך ביותר הניתן כיום למדינה כלשהי בעולם, CCC, התברר שהמחלוקת על הדרכים להצלתה של יוון היא קשה ביותר: גרמניה ממשיכה להתעקש שהנושים של יוון יישאו בחלק מעלות החילוץ באמצעות גלגול חובות (עוד יופמיזם להסדר חובות, שבמסגרתו הנושים מפסידים חלק מכספם כדי למנוע פשיטת רגל או חדלות פירעון של החייבת). הבנק המרכזי של אירופה וצרפת מאחוריו ממשיכים להתנגד לכך נחרצות, ורוצים שממשלות האיחוד יישאו בנטל - כלומר, בעיקר משלמי המסים של גרמניה, הכלכלה הבריאה הגדולה היחידה כמעט בגוש.

ליוון יש חובות ענקיים, שרק גדלו מאז שקיבלה את חבילת החילוץ לפני שנה. הגירעון שלה הצטמצם, אבל הוא עדיין פטאלי. כלכלתה ממשיכה לשקוע במיתון שסופו לא נראה לעין. אזרחיה איבדו אמון בממשלתם ובמוסדות של האיחוד האירופי, שאמורים היו להיות רשת הביטחון והיד המנחה שלהם. קשה אולי לקבל בסלחנות את האלימות של היוונים נגד מה שנראה כמו צעדים חיוניים להבראת כלכלתם, אך אפשר להבין אותם כשמביאים בחשבון עד כמה בעייתי הפתרון הנוכחי שבו מנהיגי אירופה ממשיכים להטיל את האחריות לפתרון המשבר על כתפי האזרחים בלבד. הדבר נכון גם כשמביאים בחשבון שחדלות פירעון - חלקית, סלקטיבית או כל סוג אחר - היא בלתי נמנעת, כפי שאמרו רבים.

שר האוצר של איסלנד, באתנחתא משעשעת, הזהיר אתמול את יוון ואירלנד שלא ינסו ללכת בעקבות מדינתו ויפתרו את בעיותיהן בדרך שבה איסלנד פתרה אותן. איסלנד החליטה לתת לבנקים שלה ליפול, לאחר שאזרחיה הצביעו במשאל עם נגד פירעון חובותיהם של הבנקים שלהם לאזרחים זרים. כתוצאה מכך, הקרונה של איסלנד צנחה ב-80% והמדינה עברה מגירעון סחר לעודף. כך, שלוש שנים לאחר שהמערכת הפיננסית שלה פשטה רגל, איסלנד יצאה מהמשבר, בעוד שיוון ואירלנד, שהצילו את הבנקים, שקועות במשבר קשה עוד יותר.

כמובן שאי אפשר להשוות בין איסלנד, שכלכלתה ללא הבנקים מזכירה כפר דייגים, לבין יוון ואירלנד. ואולם הלקח המוסרי חשוב מאוד: השתמטות מחובות אינה מוסרית. אך מה שכופים עתה קרן המטבע הבינלאומית והאיחוד האירופי על יוון ואירלנד הוא השתמטות מחובותיהן לאזרחיהן. כן, צריך רפורמות, כן, צריך לבלום את הקיצוצים והשחיתות, במיוחד ביוון. אבל לא, אי אפשר להמשיך ולשאת על נס את טובתם של הבנקים באירופה במחיר של הידרדרות רצחנית במצב הכלכלי והפיננסי של הממשלות ואזרחיהן, שנמקים מאבטלה, מסים מוגדלים והטבות מקוצצות.



תגובות

דלג על התגובות

בשליחת תגובה זו הנני מצהיר שאני מסכים/מסכימה עם תנאי השימוש של אתר TheMarker

סדר את התגובות

כתבות ראשיות באתר

כתבות שאולי פיספסתם

*#