סטנלי פישר: אנחנו הרווחנו - העולם הפסיד - גלובל - TheMarker
 

אתם מחוברים לאתר דרך IP ארגוני, להתחברות דרך המינוי האישי

טרם ביצעת אימות לכתובת הדוא"ל שלך. לאימות כתובת הדואל שלך  לחצו כאן

תיק מניות

רשימת קריאה

רשימת הקריאה מאפשרת לך לשמור כתבות ולקרוא אותן במועד מאוחר יותר באתר,במובייל או באפליקציה.

לחיצה על כפתור "שמור", בתחילת הכתבה תוסיף את הכתבה לרשימת הקריאה שלך.
לחיצה על "הסר" תסיר את הכתבה מרשימת הקריאה.

לרשימת הקריאה המלאה לחצו כאן

סטנלי פישר: אנחנו הרווחנו - העולם הפסיד

טיעון הגיל מריח מאפליה ומצביעות

7תגובות

>> אם וינסטון צ'רצ'יל היה פורש לגמלאות בגיל 65, הוא היה סוגר קריירה כושלת כמדינאי לא מוצלח במיוחד. מה שהפך אותו למנהיג שהונצח בדפי ההיסטוריה היה פועלו לאחר גיל הפרישה, כראש ממשלת בריטניה במלחמת העולם השנייה.

הטיעון הזה פתח לפני כמה שבועות את כתבת השער של "אקונומיסט", שקראה לדחות את גיל הפרישה בעולם המערבי. אי אפשר לומר על נגיד בנק ישראל, סטנלי פישר, שבגיל 67 הוא לא זכה להצלחה, אך לפי תקנות קרן המטבע הבינלאומית (IMF), פרופ' פישר אינו מספיק צעיר כדי להנהיג את הארגון.

טיעון הגיל מבוסס על התקנון של הקרן, אך הוא מריח לא רק מ-Ageism (אפליה על רקע גיל), אלא גם מצביעות קשה. IMF דרשה ממדינות שקיבלו ממנה סיוע פיננסי לבצע רפורמות כלכליות, שאחת הבולטות בהן היא העלאת גיל הפרישה. העלאת גיל הפרישה נחוצה כדי לשפר את הצמיחה, להגביר את גביית המסים ולהקטין את חבויות המדינה לגימלאיה. הקרן פוטרת את עצמה מרפורמה דומה בהינתן ההזדמנות לגייס כלכלן משובח. יתר על כן, התקנון הזה אינו קיים אצל המוסד האח של הקרן, הבנק העולמי, שאינו מגביל כלל את גיל מנהליו הבכירים.

סיום המרוץ של פישר לראשות הקרן - אף שהוא בשורה טובה למי שרוצה שהוא ימשיך לנהל בהצלחה את בנק ישראל - מאכזב את כל התומכים הנלהבים של פישר, ובהם כלכלנים ידועי שם מכל קצוות תבל. יותר מכך, הוא מאכזב את מי שקיווה ש- IMF תעבור שינוי אמיתי לאחר המשבר הפיננסי ומשבר החובות של אירופה. השינוי היחיד לטובה שבמינוי הצפוי להתרחש בפועל הוא שהפעם יו"ר הקרן לא יהיה גבר צרפתי, אלא אשה צרפתיה.

נשיא הבנק המרכזי של אירופה, ז'אן קלוד טרישה (ראו ריאיון בעמוד 27) - אדם שקשה להאשים אותו ברדיקליות - אמר כי המודלים העסקיים של הכלכלות המפותחות נבחנים עתה מחדש. הבחינה המחודשת הזאת כשלה כשמועצת הקרן דחתה את פישר בשל גילו. התקנון המאובן של הקרן שימש תרוץ לדחיית מועמד, שמינויו היה יוצר אי נוחות פוליטית, ושהמדיניות שהוא היה נוקט בראשות המוסד הזה אולי לא היתה עולה בקנה אחד עם הדוגמות האירופיות, שממשיכות להצעיד את יוון ומדינות הפריפריה לחדלות פירעון.

עד כמה מוזר שזה יהיה, הנסיבות הקשות שבהן התפטר הצרפתי דומיניק שטראוס-קאהן מתפקיד היו"ר והדינמיקה של בחירת היו"ר החדש של IMF נראות כנגזרות ישירות של אותה דינמיקה כושלת שבה מטפלים אירופה והמוסדות הפיננסיים הבינלאומיים במשבר החובות של אירופה.

פישר אמנם אינו מייצג קלאסי של הסדר הכלכלי החדש, אבל משהו בהתנהלותו בתפקיד נגיד בנק ישראל ומעט מהעמדות הפוליטיות שלו שביצבצו בשנים האחרונות, עוררו תקווה שהוא יביא רוח חדשה לקרן; שהתבניות החוזרות של טיפול במשברים פיננסיים, שלא תמיד הוכיחו את עצמן, ולא מוכיחות את עצמן כלל עתה - יישברו או לפחות יעובדו בצורה חכמה יותר. פישר היה יכול להיות גשר בין הסדר הישן לחדש, בין הכלכלות המפותחות למתעוררות. אבל הוא כבר לא יזכה לעשות זאת.



תגובות

דלג על התגובות

בשליחת תגובה זו הנני מצהיר שאני מסכים/מסכימה עם תנאי השימוש של אתר TheMarker

סדר את התגובות

כתבות ראשיות באתר

כתבות שאולי פיספסתם

*#