עידן עופר ומוטי זיסר - מי בצרות יותר גדולות? - המזרח התיכון - TheMarker
 

אתם מחוברים לאתר דרך IP ארגוני, להתחברות דרך המינוי האישי

טרם ביצעת אימות לכתובת הדוא"ל שלך. לאימות כתובת הדואל שלך  לחצו כאן

תיק מניות

רשימת קריאה

רשימת הקריאה מאפשרת לך לשמור כתבות ולקרוא אותן במועד מאוחר יותר באתר,במובייל או באפליקציה.

לחיצה על כפתור "שמור", בתחילת הכתבה תוסיף את הכתבה לרשימת הקריאה שלך.
לחיצה על "הסר" תסיר את הכתבה מרשימת הקריאה.

לרשימת הקריאה המלאה לחצו כאן

עידן עופר ומוטי זיסר - מי בצרות יותר גדולות?

המשבר הפיננסי האישי של זיסר מעלה בעיה שעד כה לא התמודדו עמה בשוק ההון - מה קורה כשהחברה בסדר אך בעל השליטה בקשיים

14תגובות

>> היום הוא המועד האחרון לפרסום הדו"חות לרבעון הראשון של 2011. גם הדו"ח של אלביט הדמיה שבשליטת מוטי זיסר, יפורסם היום, אך הוא לא כל כך מעניין - שכן מדובר בחברה יזמית שתוצאותיה משתנות רק כשיש עסקה גדולה.

מה שמעניין הוא הדיווח המיוחד שתוציא החברה עם הדו"ח בנוגע להיקף חובותיה, מועדי התשלומים והמקורות שישמשו אותה לשם כך.

מדוע אלביט הדמיה צריכה פתאום לתת גילוי כזה כשיש לה קופת מזומנים גדולה (800 מיליון שקל) ופירעונות די בטוחים לפחות לשנתיים? מדוע אלביט צריכה להודיע פתאום על שינוי בתוכנית העסקית? כי בעל הבית שלה בצרות, ושוק ההון מפיל את המניות והאג"חים שלה במשך שבועיים, כולל אתמול כשהמניה צנחה ב-8.5%, ואיגרות החוב נפלו בשיעורים של עד 8%.

זאת אולי אחת הפעמים הבודדות שבהן הצרות של בעל השליטה למעלה - זיסר כנראה אינו עומד בחוב האישי שלו לבנק הפועלים - יכולות לפגוע בחברה שמתחתיו, ולא להפך.

המשבר של זיסר מרתק מהבחינה הזאת, מכיוון שלחברה אין בעיות מיוחדות (לא שמצבה מזהיר, אבל לפחות לא השתנה אצלה דבר באחרונה). למרות זאת היא חייבת להתייחס למצבו של בעל הבית שלה ולהגיב באופן מעשי - אחרת היא עלולה ליפול.

כשאפריקה ישראל נפלה, המצב היה הפוך - לאפריקה היה חוב ענק, נכסים בשווי מתכווץ וחוסר יכולת החזר, ואילו אצל בעל הבית למעלה (לב לבייב) היה פחות או יותר בסדר. בשיא המשבר פרע לבייב חוב אישי של 600 מיליון שקל לגופים מוסדיים, ובנוסף הזרים 800 מיליון שקל לאפריקה. בסוף 2008 התפתח אצל יצחק תשובה משבר דומה לזה של זיסר שאיים על הקבוצה למטה (דלק). אלא שדי מהר תשובה מצא גז - והעניין לא עמד למבחן.

קמחי מוטי

אתמול ירדה מניית החברה לישראל שבשליטת משפחת עופר ב-2% במחזור גדול מהרגיל של 97 מיליון שקל אחרי שבמהלך המסחר כבר רשמה ירידה של 5%. בפעם הראשונה אחרי ימים ארוכים של דיונים בתקשורת בעניין האיראני של משפחת עופר, הביע גם שוק ההון את דעתו על המצב.

האם השוק חושב שהחברה לישראל תושפע לרעה מהצרות של בעל הבית שלה (עידן עופר)? עדיין באופן מינורי, אבל כן - ובצדק. הרי כל דבר, החל מחקירה פלילית, אם תיפתח נגד עופר, דרך קשיים בגיוס כסף וכלה בבעיות בעסקיה הגדולים של החברה בחו"ל - יכולים לפגוע בה. אצל עופר אין כמובן בעיות פיננסיות, ולפי שעה השוק חושב שמצבו הרבה יותר טוב.

אצל זיסר ודאי אפשר להבין לפחות חלק מהנפילות, שכן מדובר במעגל פסיכולוגי-פיננסי שעלול להוביל לנפילה ריאלית: מצבו הפיננסי הלא ברור גורר ירידות במניות ובאג"חים של אלביט הדמיה. זה מרחיב את הצרות, שכן שווי הביטחונות שלו בבנק צונח. ברגע שהביטחונות מתכווצים, מתכווצת גם היכולת שלו לפרוע את החוב והאי ודאות בנוגע לשליטה העתידית בחברה גוברת.

במקביל, הירידות באג"חים פוגעות ביכולת גיוס החוב של החברה, שכן אין חברה שיכולה לגייס, לא בבנק ולא בשוק ההון, כשהאג"חים שלה נסחרות בתשואות דו-ספרתיות. בלי גיוס כסף חדש בעתיד הרחוק, החברה לא תצליח לשרוד.

המטוס של זיסר

במצב כזה מתבקש שזיסר ייצא בעצמו וייתן גילוי פומבי על מצבו הפיננסי, וירגיע במשהו את ההשפעות השליליות על החברה. כאשר לבייב נקלע לצרות הוא מכר את המטוס הפרטי שלו באופן מיידי, למה שזיסר לא יוציא את המטוס למכירה?

באותה הדרך מתבקש שעופר ייתן גילוי לכל מה שקשור לפרשת המכליות באיראן, אף שהיה מדובר בחברות פרטיות. לגייס יחצ"ן שדואג להסתיר יותר מלגלות זה לא פתרון טוב לבעיה שלו.

TheMarker

ואם הם לא יעשו זאת - למה שרשות ני"ע לא תדרוש משניהם גילוי מפורט? הרי זה משפיע על החברות שלהם. ובכלל מעניין לדעת כמה עוד בעלי שליטה נמצאים בצרות מול הבנקים המממנים אותם.

מה על החברה לעשות

אלביט הדמיה אמנם מזוהה עם בעל הבית שלה, אבל היא ישות נפרדת. יש לה תוכנית עסקית משלה, מנהלים שכירים, דירקטוריון ובעלי מניות מיעוט. על זיסר להתמודד עם בעיותיו בלי קשר לחברה. הוא אמנם יכול לשעבד את מניותיה, אך אינו יכול להשתמש בחברה ובנכסיה לצרכיו המיידיים.

השאלה המעניינת היא מה על החברה ומנהליה לעשות וכיצד עליהם להתנהל. זאת התלבטות ניהולית לא פשוטה. שתי האפשרויות העיקריות הן: לא לעשות דבר, או לבצע רכישה עצמית של אג"ח.

היתרון בלא לעשות דבר הוא שהחברה משאירה לעצמה גמישות מקסימלית ויכולת עתידית לפרוע חובות שוטפים, לפחות בשלב ראשון, מכיוון שהקופה נשארת שלמה. הבעיה היא שהשוק יכול לקבל את זה רע. אם גם בתשואה גבוהה היא לא קונה, סימן שיש בעיה.

היתרון ברכישת אג"ח בשוק הוא הסיכוי להרגיע את השוק ולשנות את מגמת הירידות, ובמקביל לרשום רווחי הון גדולים. הבעיה היא שאפשר לקנות בכמה עשרות או מאות מיליוני שקלים, אבל אי אפשר לקנות את כל האג"ח בשוק. לאלביט הדמיה חוב יש של 3 מיליארד שקל באג"ח. מה יקרה אם הכסף ייגמר, והתשואות יישארו גבוהות? החברה גם לא תוכל לגייס בעתיד וגם תיאלץ להגיע לחדלות פירעון מהר מהצפוי. חוץ מזה, יש לה כדור אחד בקנה, אולי שווה לחכות שהברווז יתקרב. כלומר, יש כסף מוגבל, אולי עדיף לקנות את האג"חים אחרי שהם ייפלו עוד?

חדר סגור

עופר וקנין

רקפת רוסק עמינח, חברה קרובה של עידן עופר ומשנה למנכ"ל בנק לאומי, תומכת בתיאוריית "החדר הסגור" שעליה גם דיברה בפומבי. הרעיון הוא שהבנק והלקוח שלו מסתדרים ביניהם בחדר סגור כשהאשראי ניתן, ובחדר סגור הם גם פותרים את הבעיות, כשהן מתעוררות, מבלי לערב את הציבור.

זה כמובן הפוך למה שקורה כשהאשראי ניתן באיגרות חוב. שכן בשוק ההון הכל חשוף - הגיוס מתבצע באמצעות תשקיף מפורט ובכל רבעון מפורסמים דו"חות כספיים. כשיש בעיות, האג"ח והמניות צונחות, ועל החברה, כפי שאלביט הדמיה תעשה היום, לדווח על תוכניותיה, תזרימיה ונכסיה; וגם אחר כך, אם במקרה הסדר החוב נעשה בפומבי באמצעות הודעות לבורסה והרבה תקשורת.

יש להניח שגם בבנק הפועלים מקבלים את התיאוריה של רוסק עמינח, ובכל זאת בכמה מקרים שבהם לווה גדול של הבנק נקלע לעימות מול הבנק, הדברים קיבלו ביטוי פומבי. מובן שבנק הפועלים לא חשוד בדבר, אבל מוזר שדווקא החובות של לקוחותיו יצאו מהחדרים הסגורים. למשל, המאבק מול לבייב, העימות מול בני שטיינמץ, החוב של מרקסטון על רכישת סטימצקי - ועכשיו גם הבעיות של זיסר. אצל זיסר זה היה אפילו דרמטי יותר, שכן האג"ח שלו התחילו ליפול עוד לפני הפרסומים. כלומר, היו גופים בשוק שידעו על הצרות האישיות שלו מול הפועלים ומיהרו למכור אג"ח.

תזרים או נכסים

בשנתיים האחרונות הסכים שוק ההון להעניק אשראי ולקנות אג"ח גם מחברות שהיו להן נכסים, אך לא היה להן תזרים מספיק טוב. ההנחה היתה שבעתיד החברה תמכור נכס או תביא כסף ממקור אחר, ובמקרה הגרוע ביותר אפשר יהיה לקחת את המניות, למכור אותן ולפרוע את החוב. המשבר של זיסר הוא שינוי מגמה בעניין, שכן השוק התעורר פתאום וגילה שהוא רוצה לראות גם תזרים ויכולת תשלום, ולא רק נכסים ששווים יותר מהחוב.

עצבים בשוק ההון

אלביט הדמיה היא דוגמה מצוינת לעצבים של השוק בשבועות האחרונים. המשבר באירופה, החוב הענק בארה"ב והאווירה המדינית השלילית סביב ישראל - כל אלו אינם מקילים על המשקיעים בבורסה ומכריחים אותם לנהוג זהירות ועירנות מקסימלית. כך היה גם עם השמועה סביב מכתשים אגן שיש בעיות בהשלמתה של עסקת המכירה לחברה הסינית כמצ'יינה. עם פרסום ההודעה המניה נפלה ב-23%, ועם ההודעה המרגיעה של מכתשים תיקנה המניה בתוך דקות ספורות.



תגובות

דלג על התגובות

בשליחת תגובה זו הנני מצהיר שאני מסכים/מסכימה עם תנאי השימוש של אתר TheMarker

סדר את התגובות

כתבות ראשיות באתר

כתבות שאולי פיספסתם

*#