הצרות נחתו בצרורות על משפחת עופר - המזרח התיכון - TheMarker
 

אתם מחוברים לאתר דרך IP ארגוני, להתחברות דרך המינוי האישי

טרם ביצעת אימות לכתובת הדוא"ל שלך. לאימות כתובת הדואל שלך  לחצו כאן

תיק מניות

רשימת קריאה

רשימת הקריאה מאפשרת לך לשמור כתבות ולקרוא אותן במועד מאוחר יותר באתר,במובייל או באפליקציה.

לחיצה על כפתור "שמור", בתחילת הכתבה תוסיף את הכתבה לרשימת הקריאה שלך.
לחיצה על "הסר" תסיר את הכתבה מרשימת הקריאה.

לרשימת הקריאה המלאה לחצו כאן

הצרות נחתו בצרורות על משפחת עופר

עוד לפני פרשת המכולה - זה לא היה שבוע של קבוצת האחים עופר

14תגובות

הצרות נחתו השבוע בצרורות על משפחת עידן וסמי עופר, שהונה נאמד ב-4 מיליארד דולר. המשפחה שולטת, בין השאר, בחברה לישראל, המחזיקה גם במפעלי ים המלח, ובחברת קבוצת האחים עופר, המחזיקה בחברות שיט וספנות, בהן טנקר פסיפיק. השבוע נפתח כששר התיירות, סטס מיסז'ניקוב והשר להגנת הסביבה, גלעד ארדן הודיעו, שעל מפעלי ים המלח לשאת ברוב, או במלוא ההוצאות בסך 4-6 מיליארד שקל לטיפול בסכנת ההצפה של בתי המלון שלחוף ים המלח. בעוד שהמשפחה מנהלת מסע נגד הגזירה, סחפה אותה סופת הוריקן הרסנית למחוזות חדשים, כשמשרד החוץ האמריקאי האשים את טנקר פסיפיק בהפרת סנקציות שנועדו לפגוע בהתעצמות הגרעין האיראנית?

בתי המלון נבנו לחוף בריכה של מפעלי ים המלח, למרות שהיה ידוע מראש, שהיא תציף אותם ב-2017. עכשיו נעשה מאמץ לגיבוש מהיר של תוכנית למניעת ההצפה. החלופה שנבחרה היא איסוף המלח (קציר) מקרקעית הבריכה. העלות האמיתית של החלופה היא כנראה כ-4.5 מיליארד שקל עד 2030. במשרדי הממשלה טוענים שהמלח הנערם הוא פסולת תעשייתית, ושהחברה צריכה לפנותה בעצמה לפי עיקרון "המזהם משלם".

נעם גולדשטיין, סמנכ"ל תשתיות במפעלי ים המלח, טוען כי המלח אינו תוצר של הפעילות התעשייתית, אלא הוא שוקע מעצמו. לדבריו, בבריכה המדוברת אין כל פעילות תעשייתית, ואם לא היתה קיימת, לא היה כלל חוף "ים" לבתי המלון, כיוון שים המלח היה מסתיים באגן הצפוני. דווקא השאיבה של החברה מקיימת את האגן הדרומי של הים.

לדבריו, החברה מוכנה להיכנס לחלופת הקציר היקרה מחלופת הריסת בתי המלון, מתוך אחריות חברתית וסביבתית. אלא, שהחברה אינה מוכנה לממן את מלוא הפתרון. בחברה ובמשרד האוצר סירבו לפרט את חלוקת המימון הנדונה.

ניתן להניח כי החברה מוכנה לממן רוב של 51%, אך לא רוב של 70%. מכאן, שמרחב התמרון יהיה כנראה סביב 60%. לוח הזמנים לגיבוש הסכם המימון הוא שבועיים, שבסופם יניחו השרים על שולחן הממשלה את הצעת הקציר לאישורה. משרד האוצר ומפעלי ים המלח נדחקו לסד הזמנים הזה בניסיון לסגור את המימון. ברקע ממתינות הצעות חוק פרטיות שבהן נדרשים המפעלים לממן 90% מהעלות.

"חייב להיות מצב שבו הצדדים מגיעים להסכמה מהירה על מרכיבי הפתרון, כשכל אחד יודע, שהוא לא יכול לצאת כשכל תאוותו בידו. אנחנו מוכנים לשלם חלק מהעלויות, אף שאיננו חייבים, ויש לנו בג"ץ ודו"חות מבקר המדינה שמצדיקים את עמדתנו", אמר גולדשטיין.

החברה מתבצרת מאחורי בג"ץ ודו"חות המבקר, ומתעלמת משינוי שעברה הממשלה בסוגיית הגז וועדת ששינסקי, כשהחליטה לשנות רטרואקטיבית התחיבויות עבר שלה. גם כאן מדובר באוצרות טבע וגם כאן ניתן כנראה לשנות התחיבויות עבר, שנראות כיום מגוחכות. לא מן הנמנע, שתהיה לכך תמיכה בכנסת, וכדאי למפעלי ים המלח ולמשרד האוצר לקחת את זה בחשבון במהלך המגעים ביניהם.



תגובות

דלג על התגובות

בשליחת תגובה זו הנני מצהיר שאני מסכים/מסכימה עם תנאי השימוש של אתר TheMarker

סדר את התגובות

כתבות ראשיות באתר

כתבות שאולי פיספסתם

*#