סין, אפריקה כבר לא רוצה את עזרתך - גלובל - TheMarker
 

טרם ביצעת אימות לכתובת הדוא"ל שלך. לאימות כתובת הדואל שלך  לחצו כאן

תיק מניות

רשימת קריאה

רשימת הקריאה מאפשרת לך לשמור כתבות ולקרוא אותן במועד מאוחר יותר באתר,במובייל או באפליקציה.

לחיצה על כפתור "שמור", בתחילת הכתבה תוסיף את הכתבה לרשימת הקריאה שלך.
לחיצה על "הסר" תסיר את הכתבה מרשימת הקריאה.

לרשימת הקריאה המלאה לחצו כאן

סין, אפריקה כבר לא רוצה את עזרתך

היזמים הסינים, שרק לפני שנים ספורות התקבלו בזרועות פתוחות באפריקה, מעוררים כעת עוינות במדינות רבות וסופגים ביקורת על התנהלות ארגונית לקויה והתעלמות מחוקים ומרגולציות

4תגובות

>> ז'או ליאנגשיו לוגם בירה בבר בניירובי ומצטט פתגם סיני: "אי אפשר להיכנס לתוך אותו נהר פעמיים". עבור יצרן נעליים מפושאן, הסמוכה להונג קונג, זהו ביקורו השני באפריקה. הוא אומר שהוא אוהב את המקום, אבל אפשר לשמוע את האכזבה בקולו.

בביקור הראשון של ז'או, לפני שלוש שנים, הוא מילא מחברת שלמה בהזמנות והופתע מכך שהאפריקאים לא רק רצו לעשות עסקים אתו, אלא גם נהנו מחברתו. "הייתי ביבשות רבות ובשום מקום לא זכיתי לקבלת פנים חמה כל כך", הוא אומר. זרים בירכו אותו על מעורבותה של מדינתו במדינות המתפתחות. סין היא שותפת הסחר הגדולה ביותר של אפריקה וקונה כאן יותר משליש מהנפט שהיא צורכת. בעזרת הכסף הסיני נבנו אינספור בתי ספר ובתי חולים חדשים. המקומיים אמרו לו בגאווה שסין סייעה לעניים באפריקה יותר מכל מדינה אחרת.

העסקים עדיין טובים מבחינת ז'או, אולי אפילו טובים יותר מהפעם שעברה, אך עמדות האפריקאים השתנו. שותפיו סבורים כי הוא גונב מהם. סחורה סינית נתפשת כעבודה חובבנית. המילה "קולוניאלי" צצה מדי פעם. הילדים לועגים והוריהם לוחשים על כלבי רחוב שנעלמו לסירי בישול.

סין, שנחשבה בעבר כמושיעת אפריקה, מעוררת כעת רגשות מעורבים - בייחוד במדינות קטנות יותר, שבהן השפעתה מורגשת יותר. הסיבה לכך, בין היתר, היא ההתנהלות העסקית הגרועה שיובאה לצד הסחורות והשירותים. עבודות בניין התבצעו בחיפזון על ידי חברות סיניות, וכמה מבנים קרסו. בית חולים בלואנדה, בירת אנגולה, נפתח ברעש וצלצולים אבל סדקים הופיעו בקירותיו וכעבור כמה חודשים הוא נסגר. הכביש שבנו הסינים בין לוסקה, בירת זמביה, לצ'ירונדו (130 ק"מ), נהרס בגשמים בתוך זמן קצר.

TheMarker

הגולים הסינים באפריקה הביאו עמם תרבות ארגונית מחוספסת שבה פחות או יותר "הכל הולך", ולא מקדישים תשומת לב רבה מדי לחוקים ולרגולציה. הסינים בדרך כלל מתעלמים מסוגיות מקומיות רגישות, גם בבית וגם בחו"ל. סינופק, חברת נפט, חיפשה נפט בפארק לאומי בגבון. חברת נפט ממשלתית אחרת יצרה אגמים של נפט גולמי שדלף בסודאן. שר הסביבה של זימבבווה אמר כי התאגידים הסיניים "פועלים כמו כורי מקורורוזה", מלת גנאי לתיאור מחפשי זהב לא חוקיים.

מצבם של העובדים אינו טוב מזה של הסביבה. במכרות נחושת סיניים בזמביה העובדים נדרשים לצבור ותק של שנתיים לפני שהם זוכים לקסדת מגן. המכרות אינם מאווררים ותאונות מתרחשות כמעט מדי יום. כדי להימנע מצנזורה, מנהלי התאגידים הסינים משחדים את הבוסים המקומיים ומטיסים אותם ל"השתלמויות" במכוני עיסוי בסין. עובדים קולניים במיוחד מפוטרים במהירות, וקבוצות המתאגדות מפוזרות באלימות. כשהמקרים מגיעים לבתי המשפט, העדים זוכים לאיומים.

TheMarker

"אנחנו לא נוגשי עבדים"

גם בצד הסיני יש כעס ותסכול. בניוקאסל שבדרום אפריקה, מפעל טקסטיל בבעלות סינית משלם משכורות של כ-200 דולר בחודש - הרבה יותר מהשכר בסין, אבל פחות משכר המינימום בדרום אפריקה. האיגודים ניסו להביא לסגירת מפעלים, אך הבעלים הסינים התעלמו מהאיגודים או העמידו פנים שאינם דוברי אנגלית. הם הצביעו על העובדה שגם חברות דרום אפריקניות מפרות את שכר המינימום, ושאילולא היו עושות כן היו נאלצות לפשוט את הרגל. ללא הסינים, שיעור האבטלה בניוקאסל היה אפילו גבוה משיעורו כעת - 60%. העובדים אומרים שעבודה בשכר מחפיר עדיפה מאבטלה. קבוצת עובדים מנעה באחרונה מהמשטרה לסגור מפעל למרות הוראת בית משפט, שהושגה בעקבות התערבות איגוד עובדים.

TheMarker

"תסתכלו עלינו", אומר וונג ג'ינפו, בעל מפעל צעיר. "אנחנו לא נוגשי עבדים". הוא ואשתו הגיעו לאפריקה לפני ארבע שנים ממחוז פוז'יאן שבדרום-מזרח סין, כשבכיסם 3,000 דולר בלבד. הם ישנו על מזרנים מטונפים על רצפת המפעל. בזמן ש-160 העובדים שלהם עובדים 40 שעות בשבוע, בני הזוג ארזו קופסאות, בדקו את המלאי וטיפלו בהזמנות מבוקר עד לילה בכל ימות השנה. "למה אנשים שונאים אותנו על כך?", תוהה וונג.

ואכן, סין הקפיצה את שיעור התעסוקה באפריקה והביאה להוזלה של סחורות בסיסיות, כמו נעליים ומכשירי רדיו. הסחר בין סין לאפריקה הסתכם ביותר מ-120 מיליארד דולר ב-2010 (ראו תרשים). בשנתיים האחרונות סיפקה סין יותר הלוואות לעניים מאשר הבנק העולמי. לפי מכון המחקר הריטג', ב-2005-2010 כ-14% מההשקעות הסיניות מחוץ למדינה הגיעו לאפריקה שמדרום לסהרה.

אך המאמץ הסיני המשמעותי ביותר כנראה היה בתחום הפיננסים. אינדסטריאל אנד קומרס בנק אוף צ'יינה רכש 20% מסטנדרד בנק, הבנק הגדול בדרום אפריקה לפי נכסים, וכעת מציע חשבונות ברנמינבי לסוחרים סינים גולים. בנקים סינים גדולים אחרים פתחו שלוחות באפריקה, ומהמגדלים הנוצצים שלהם הם מספקים הלוואות ללא ערבויות לחברות סיניות. בתיאוריה האפריקאים זכאים לאותם תנאים, אך הדבר כמעט אינו קורה בפועל.

הממשלה בבייג'ין מודעת לביקורת. התדמית הסינית באפריקה נפגעת בגלל התנהגות של יזמים משולחי רסן, מודה פקיד ממשל. אך גם התנהלות הממשלה טעונת שיפור. הממשלה שומרת על חשאיות מוחלטת לגבי נתוני הסיוע, והבנקים אינם מפרסמים את פרטי הלוואותיהם למדינות עניות.

במשך עידנים האפשרות שסין ואפריקה יחברו נראתה קלושה. ו"ה אודן ניסח זאת כך: "אוהב אותך, יקירתי, אוהב אותך / עד שסין ואפריקה ייפגשו / והנהר יזנק אל מעבר להרים / ודגי הסלמון יזמרו ברחובות". הסלמונים עדיין לא מזמרים, אך ברחובות אפריקה לא תתקשו כיום להשיג סלמון חמוץ-מתוק. האפריקאים מאמצים את ההזדמנויות החדשות שמציעה סין, אך עושים זאת מתוך חשש.

מוטב כי מדינות המערב יעקבו מקרוב אחר היזמים הסינים החוצים את האוקיינוס ההודי: גברים כמו דני לאו, בן 31 משנחאי, שלפני שנה הגיע לזמביה בעקבות קבוצת חברים ונהפך לסוחר פחם מצליח ולמשקיע נדל"ן. בתוך שנים ספורות, לדבריו, הם יעברו ליבשת עשירה יותר. מה שלמדו באקרה ובברזווייל, ילווה אותם גם לוונקובר ולזגרב.



תגובות

דלג על התגובות

בשליחת תגובה זו הנני מצהיר שאני מסכים/מסכימה עם תנאי השימוש של אתר TheMarker

סדר את התגובות

כתבות ראשיות באתר

כתבות שאולי פיספסתם

*#