בעידן של האטה כלכלית ואבטלה גבוהה: צריך להעלות את גיל הפרישה ל-70 - גלובל - TheMarker
 

אתם מחוברים לאתר דרך IP ארגוני, להתחברות דרך המינוי האישי

טרם ביצעת אימות לכתובת הדוא"ל שלך. לאימות כתובת הדואל שלך  לחצו כאן

תיק מניות

רשימת קריאה

רשימת הקריאה מאפשרת לך לשמור כתבות ולקרוא אותן במועד מאוחר יותר באתר,במובייל או באפליקציה.

לחיצה על כפתור "שמור", בתחילת הכתבה תוסיף את הכתבה לרשימת הקריאה שלך.
לחיצה על "הסר" תסיר את הכתבה מרשימת הקריאה.

לרשימת הקריאה המלאה לחצו כאן

בעידן של האטה כלכלית ואבטלה גבוהה: צריך להעלות את גיל הפרישה ל-70

נוכח הזדקנות האוכלוסייה והירידה במספר העובדים, הכלכלות המפותחות זקוקות לכל הידיים העובדות

23תגובות

>> כשווינסטון צ'רצ'יל הגיע לגיל 65, הקריירה שלו היתה עדיין בגדר כישלון. אילו היה פורש אז לגמלאות, כמו רוב בני ה-65 המודרניים, לא היה נבחר לראשות הממשלה, נושא את נאומיו המפורסמים או זוכה להכרה כאחד הבריטים הדגולים. האם העולם העשיר מתעלם מפוטנציאל העובדים המבוגרים יותר ששעותיהם הטובות ביותר אולי עדיין לפניהם?

לפי המגמה הנוכחית, מספרם הכולל של האנשים בגיל העבודה בעולם המפותח צפוי לרדת. באיחוד האירופי הוא צפוי לרדת מ-305 מיליון איש ב-2010 ל-286 מיליון ב-2030, ורק ל-255 מיליון ב-2050. בתקופה זאת יעלה מספר בני ה-65 ומעלה בארצות אלה מ-87 מיליון ל-142 מיליון.

הצמיחה הכלכלית היא פונקציה של גודל כוח העבודה, היקף השקעות ההון והעלייה בפריון העבודה. אם כוח העבודה מתכווץ, כפי שמראים הנתונים הדמוגרפיים, הצמיחה תצטרך לנבוע מהשקעות הון ומשיפור בפריון העבודה.

ביפאן, שם אוכלוסיית העובדים מצטמצמת והולכת, הצמיחה הכלכלית היתה מזערית, למרות מדדי פריון טובים. כדי לאזן את כוח העבודה המתכווץ והולך, יש להעלות את גיל הפרישה. כמחצית ממדינות OECD כבר עשו זאת או מתכננות לעשות זאת. בארה"ב גיל הזכאות למלוא הטבות הביטוח הלאומי הועלה באחרונה ל-66 וצפוי לעלות ל-67 ב-2026.

לשנות עבודה רבות יותר שני יתרונות כלכליים: הגדלת התפוקה והפחתת משך הזמן של תשלום קצבאות פנסיה. אך הממשלות אינן עומדות בקצב גידול תוחלת החיים. בין 1960 ל-2010 עלתה תוחלת החיים במדינות OECD בכארבע שנים לגברים וביותר מחמש לנשים.

עד 2050 צפוי גיל הפרישה הרשמי הממוצע במדינות OECD להגיע לסביבות 65 - עלייה של כ-1.6 שנים לגברים ושל 2.5 שנים לנשים בהשוואה למצב כיום. אך בתקופה זאת צפויה תוחלת החיים לצמוח בכשלוש שנים לגברים ובכשלוש שנים וחצי לנשים.

מקדימים לפרוש

שינוי גיל הפרישה הרשמי הוא רק ההתחלה. בחלק מהמדינות יוצאים מרבית העובדים לגמלאות זמן רב קודם לכן. בלוקסמבורג גיל הפרישה הרשמי הוא 65, אך גברים פורשים בממוצע בגיל 57.

גיל הפרישה הממשי במדינות OECD נפל במחצית השנייה של המאה ה-20. בחמש מדינות אירופיות הוא נמוך מ-60 לגברים וב-11 מדינות לנשים. בארה"ב יותר ממחצית מכלל העובדים פורשים בגיל 62 הגיל שבו הם יכולים להתחיל למשוך קצבאות ביטוח לאומי. לעומת זאת, הגבר היפני הממוצע עובד כמעט עד גיל 70. וגם אז ממתינות לו 15 שנים של חיי גמלאות. תוחלת החיים הנותרים של אישה יפנית בת 70 היא 19 שנים.

העלאת גיל הפרישה אינה יעילה אם העובדים מקבלים תחת זאת דמי אבטלה או מחלה. אך פחות ופחות משרות דורשות מאמץ פיסי ניכר, ובריאות הציבור הכללית השתפרה; ב-20 השנים שקדמו ל-2004 ירד שיעור האמריקאים בגיל 65 ומעלה שאינם מסוגלים לתפקד עצמאית בקלות מ-26% ל-19%.

שיעור התעסוקה בקרב מבוגרים משתנה ממדינה למדינה (ראו תרשים). בכמה מהמדינות נרשמה ירידה כלפי מטה, בייחוד בטורקיה, שם במשך שנים רבות הספיקו 25 שנות עבודה להקניית זכאות מלאה לפנסיה. כמה מהמדינות הצליחו להעלות את שיעור המועסקים בקרב המבוגרים. בניו זילנד, שהעלתה את גיל הפרישה מ-60 ל-65 בתוך תשע שנים, עלה שיעור התעסוקה בקרב בני 64 מ-24% ב-1992 ל-66% ב-2009.

מחסום פוטנציאלי להעסקת מבוגרים היא הסברה השגויה של "עודף בידיים עובדות", היוצאת מתוך נקודת הנחה שכמות העבודה שיש לבצע מוגבלת. בעבר שימשו טיעונים אלה נגד הכללת נשים בכוח העבודה, והם עדיין נמצאים בשימוש על ידי המתנגדים להגירה כיום. אך אין ספק שאדם בן 60 שעובד במשרה יצרנית מועיל יותר לכלכלה מאשר לו היה נשאר בביתו בתמיכת משלם המסים. והנתונים מפריכים את טענת עודף הידיים העובדות בבירור: באירופה שיעורי התעסוקה בקרב בני 20-25 ו-55-59 הם בעלי מיתאם חיובי; במלים אחרות, אם אנשים מבוגרים רבים יותר עובדים, הסיכויים הם שגם אנשים צעירים רבים יותר יעבדו.

שינויים במערכת הפנסיה יכולים גם הם לגרום לאנשים לרצות לעבוד יותר. אפשר לחלק את קרנות הפנסיה לשני סוגים: תוכניות בעלות קצבה קבועה מראש, שקובעות את גיל פרישה או את מספר שנות העבודה שיש לצבור כדי לקבל זכאות לקצבה. לאחר שהעובד עמד בתנאים אלה, התמריצים להמשיך לעבוד מועטים. אך בתוכניות עם קצבאות המבוססות על היקף ההפרשות, שנת עבודה נוספת פירושה פנסיה טובה יותר. מסקרים עולה כי אנשים שמחזיקים בתוכניות מהסוג השני פורשים שנה או שנתיים מאוחר יותר מאלה שמחזיקים בתוכניות מהסוג הראשון.

אם גם כאשר אנשים בשנות ה-60 לחייהם והלאה מעוניינים להמשיך לעבוד ולשפר את הפנסיות שלהם, האם המעסיקים ירצו לגייס אותם או להמשיך להעסיקם? מחקר של AARP האמריקאית (לשעבר התאחדות הגמלאים בארה"ב) הראה ב-2002 כי שני שלישים מהעובדים המבוגרים יותר היו עדים לאפליה על רקע גיל או סבלו ממנה.

;אחת הבעיות היא התפישה לגבי פריון העבודה של מבוגרים. החוקרים אליסה מונל וסטיבן סאס, בספרם "Working Longer" ("עובדים זמן רב יותר"), שבו הראו כי מגמת הפרישה המוקדמת בקרב גברים אמריקאיים החלה להתהפך בשנות ה-90, ציטטו מומחים למשאבי אנוש שטענו כי עובדים מבוגרים יותר מתאפיינים בנאמנות ובאמינות גבוהות יותר, אך מוערכים פחות מבחינת הגמישות, היוזמה וההבנה הטכנולוגית.

בטווח הארוך, למעסיקים לא תהיה ברירה אלא לשנות את דפוסי הגיוס שלהם. בגלל הגורמים הדמוגרפיים, מספר העובדים בגילי 20 עד 30 יילך ויקטן, כך שהשוק עבורם צפוי להפוך לתחרותי יותר. חלק מהמשרות יעברו למיקור חוץ בארצות מתפתחות, אך יש משרות רבות, בייחוד במגזר השירותים, שלא ניתן להעבירן. אם לא יישארו מבוגרים רבים יותר בשוק העבודה, השכר במשק צפוי לעלות בחדות כתוצאה מהביקוש הגבוה וההיצע הנמוך.

B&Q, הבריטית, מגייסת עובדים מבוגרים יותר מאז שנות ה-80, לאחר שפרויקט ניסיוני הראה כי העסקת מבוגרים משפרת את שירות הלקוחות ואת המכירות, ומפחיתה את חילופי העובדים. אולי יגיע יום שבו יעניק המעסיק שעון מזהב לכל עובד בן 65 שמצטרף לחברה.



תגובות

דלג על התגובות

בשליחת תגובה זו הנני מצהיר שאני מסכים/מסכימה עם תנאי השימוש של אתר TheMarker

סדר את התגובות

כתבות ראשיות באתר

כתבות שאולי פיספסתם

*#