האם איש מת יאחד את אמריקה? - גלובל - TheMarker
 

אתם מחוברים לאתר דרך IP ארגוני, להתחברות דרך המינוי האישי

טרם ביצעת אימות לכתובת הדוא"ל שלך. לאימות כתובת הדואל שלך  לחצו כאן

תיק מניות

רשימת קריאה

רשימת הקריאה מאפשרת לך לשמור כתבות ולקרוא אותן במועד מאוחר יותר באתר,במובייל או באפליקציה.

לחיצה על כפתור "שמור", בתחילת הכתבה תוסיף את הכתבה לרשימת הקריאה שלך.
לחיצה על "הסר" תסיר את הכתבה מרשימת הקריאה.

לרשימת הקריאה המלאה לחצו כאן

האם איש מת יאחד את אמריקה?

דווקא לוס אנג'לס שהשקיפה השבוע באדישות מה על החגיגות הספונטניות ברחובות ארה"ב - קרובה יותר למציאות

תגובות

לוס אנג'לס

>> תושבי לוס אנג'לס צפו השבוע בחגיגות הרחוב הספונטניות ברחבי ארה"ב, דרך מסכי הטלוויזיה. הם הביטו בסטודנטים בניו יורק, בוויסקונסין ובערים אחרות, יוצאים לחגוג את מותו של מנהיג אל-קאעדה, אוסמה בן לאדן.

בניגוד לתמונות שהגיעו מניו יורק, בלוס אנג'לס לא נצפו השבוע חגיגות ולא נורו זיקוקי דינור. כמה סימבולי שבעיר ההוליוודית גם אירועי הרחוב הספונטניים מתווכים על ידי המסך הקטן. גאריק, נהג מונית ממוצא רוסי, מספר כי לא הבחין בחגיגות יוצאות דופן: "ראיתי בטלוויזיה שאנשים בניו יורק חגגו, אבל כאן בעיר לא ראיתי שום דבר חריג", אמר גאריק, המכנה עצמו ג'ורג'.

משאל רחוב העלה כי רוב האנשים צפו בדיווח בטלוויזיה, קיבלו אותו באדישות מסוימת, והמשיכו בשגרת חייהם. בריג'יט, טורקייה צעירה המתגוררת בארה"ב ומוכרת בדוכן במרכז הקניות היוקרתי "הגרוב", הסמוך לבוורלי הילס, סיפרה כי צפתה בדיווח בעת ששהתה עם חבריה במסעדה, אך לא טרחה להתעדכן בדיווחים ואין לה מושג כיצד בן לאדן מצא את מותו. הדבר לא מנע ממנה לתהות על אמת הפרסום: "אני עדיין לא בטוחה אם זה הוא באמת", אמרה.

ובכל זאת, מצאנו ברחוב גם אישה נרגשת אחת, אינט פלדמן, יהודייה תושבת ניו יורק שהגיעה לביקור בעיר. היא מתקשה להסתיר את התרגשותה מהחיסול של האיש שהביא להרס וחורבן כל כך קרוב לביתה: "זה דבר טוב. אני שמחה שהוא מת, ואני חושבת שזאת סיבה לחגוג. במשך שנה אחרי האסון עוד הרחנו את העשן מהשריפה. זאת היתה חוויה קשה ביותר. אני לא מקבלת את זה שאומרים שמדובר בסגירת מעגל, מכיוון שעבור מי שאיבד את יקירו, אי אפשר לעולם לסגור מעגל".

למה בלוס אנג'לס הרחובות ריקים? פלדמן סבורה כי "העיר עסוקה בתרבות הכוכבות שלה". פלדמן ובעלה, הרברט, החמיאו לנאומו של הנשיא אובמה: "הוא נגע בלב תושבי ניו יורק, בדרך שבה תיאר את החיפוש אחר היקירים לאחר האסון". לעומתה, כריס האפמן, אזרח אמריקאי יליד גרמניה, מגלה איפוק: "נעשה צדק, זה המעשה הנכון, אבל אני לא רואה סיבה לחגוג רצח".

"תחושה שלילית כלפי העתיד"

יכולה להיות סיבה נוספת לאדישות ברחובות העיר. מצב הרוח האזרחי בארה"ב בתקופה זו אינו בשיאו. יממה אחרי ההתנקשות שהביאה לפרץ שמחה נדיר ברחובות, באולם רחב הידיים שבמלון בוורלי הילטון בלוס אנג'לס עמד על הבמה פרנק לונץ. היה זה בתחילתו של החלק התרבותי בוועידה השנתית ה-14 של מכון מילקן - מכון מחקר שמרכזו נמצא בסנטה מוניקה שבקליפורניה. הוועידה נפתחה בדיוק ביום שבו נודע על חיסולו של בן לאדן. לונץ הוא יועץ פוליטי ידוע בארה"ב, שעבד בין היתר עם הנשיא ג'ורג' בוש (הבן), אבל נראה יותר כמו קומיקאי. הנושא רציני: "האמריקאים זועמים ומודאגים לגבי עתידם יותר מאשר בכל זמן אחר בעת המודרנית", הוא מטיח במאות הנוכחים באולם. "הסיבה היא שאנשים פשוט לא מסוגלים יותר להסתדר במדינה הזו ביחד".

לונץ מראה סרט פרסומת שבו הסינים לועגים לאמריקאים, במעין תחזית לתקופה פוסט-הגמונית אמריקאית. הסרט מסתיים במשפט: "התנגדו להגדלת הגירעון". לאחר מכן מציג לונץ את נתוניו של סקר, שלפיו 53% מהאמריקאים סבורים שיש להם פחות חופש מאשר היה להם לפני חמש שנים, 45% סבורים כי הימים הטובים מאחוריהם, ו-60% מאמינים כי ייאלצו לדחות את גיל הפרישה שלהם. המסר ברור: "פעם היינו האומה הכי אופטימית, עכשיו אנחנו מרגישים תחושה שלילית כלפי העתיד".

לונץ פונה לקהל באולם ושואל: "כמה אנשים באולם חושבים שלילדינו יהיו חיים פחות טובים מאשר שלנו כשהם יגיעו לגילנו?" - ורוב הידיים מורמות באוויר. "כמה מכם יהודים?", הוא שואל כבדרך אגב. לא מעט ידיים מורמות באוויר. "אל תרימו את היד!", הוא צווח. "לא למדתם כלום מההיסטוריה?". הקהל פורץ בצחוק רועם.

אחרי שלושה ימים של דיונים והרצאות בוועידה, מתחזק הרושם כי ארה"ב תקועה עם מערכת פוליטית שלא מצליחה להחליט כיצד להתמודד עם הגירעון והאבטלה ומודאגת מהתחזקות יריבותיה. היא מתגאה בחיסולו של בן לאדן - אבל מאבדת והולכת את הביטחון העצמי שלה.

אמריקה יכולה ללמוד מההיסטוריה כי מימי רומא ועד ברית המועצות, מעצמות עלו וירדו, וייתכן כי עתה הגיע תורה להיפרד ממעמדה כמעצמה יחידה. לאורך הכנס הוצגו עוד ועוד נתונים על החוב הלאומי, מצב החינוך ומספר המובטלים. מולם הוצגו הנתונים המרשימים של הצמיחה בסין, העלייה המטאורית של ברזיל והצמיחה בהכנסות רוסיה מנפט.

הדיונים היו בעלי נימה קודרנית בהתאם: האם שיטת המשטר האמריקאית הדו-מפלגתית כבר אינה מספקת את הסחורה? כיצד ניתן לשפר את מערכת החינוך? מה עושים עם עלויות מערכת הבריאות והתקציב התופח לתוכניות ביטוח בריאות לשכבות הנמוכות, כמו מדיקר? וגם, תהו בקול רם, האם דמוקרטיות בכלל מסוגלות להתמודד עם אתגרי המאה ה-21?

הדיונים היו רציניים מאוד, ומגובים באין ספור נתונים, בהשתתפות נציגים מכל העולם - יפאנים, ברזילאים, סינים וישראלים. נראה כי ארה"ב מסרבת בינתיים להסתגל למעמדה החדש. היא חורקת שיניים, מתרפקת כדרכן של אימפריות נופלות על מה שהיתה. הקברניט, לונץ במקרה הזה, התנדב להיות זה שמודיע לנוסעים שכדאי להתחיל להתכונן לנחיתה.

"התלות בצריכת הנפט מפחידה"

נחזור אחורה, ליום פתיחת הוועידה בלוס אנג'לס. הדיון הפותח, שעסק בתחזית גלובלית עולמית, החל כסדרו. רק לקראת סופו התבקשו המשתתפים בפאנל, בהם מוחמד אל-עריאן, מנכ"ל פימקו, וסקוט מינרד, סמנכ"ל ההשקעות של גוגנהיים פרטנרס, לחוות את דעתם על השפעת האירועים.

רוב הכלכלנים סברו כי השפעת האירוע תהיה מינורית, אם בכלל. אל-עריאן הרהוט הטיב לתאר זאת כשאמר: "נקודת האור נשמעה כבר בנאום של אובמה אמש - הוא דיבר על אחדות והתאגדות סביב מטרות משותפות. היתרון בחיסול זה שהוא יוצר אחדות שתאפשר לדון בנושאים כלכליים אחרים. זה יהיה זרז שיאפשר לאנשים להיפגש בנקודת האמצע במחלוקות העומדות לפנינו. זרז לנוע קדימה בנושאים שאין לגביהם אחדות".

גם רובן וארדאניאן, מנכ"ל ויו"ר טרויקה דיאלוג, בנק השקעות רוסי, סבור כי "החיסול לא ישנה כלום. אני חי במדינה עם הרבה טרור, וכולנו חיים במציאות חדשה שלפיה הטרור הוא חלק מהחיים. זה לא עניין של כן דמוקרטיה או לא, אלא יציבות: באוזבסקיסטאן יש אתגר לשמור על היציבות, וגם אנחנו רואים מה קורה בלוב ובסוריה. אנחנו נכנסים לתקופה של בעיות אזוריות, וצריך להתאים את המדיניות למצב במדינות השונות, ולהתחשב בגורם הטרור".

לורה טייסון, לשעבר היועצת הכלכלית של אובמה וכיום מרצה לכלכלה בברקלי, צופה אי-ודאות: "אני חושבת על מה שקורה במזרח התיכון, ועל התפתחות של קול חדש, והוא אינו של בן לאדן. באופן זמני זה גורם לאי-יציבות במחירי הנפט, כי לא יודעים לאן זה הולך. אנחנו חיים בעולם שבו התלות העולמית במשאב אחד שממוקד במדינות לא יציבות גדלה מאוד, במיוחד בכלכלה האמריקאית שבה התלות בצריכת הנפט מפחידה".

"ערפנו את ראש הנחש"

בפאנל של מומחי ביטחון מרחבי העולם דנו בסוגיה בהתלהבות רבה יותר. ריצ'רד דירלוב, מנהל שירות המודיעין הבריטי MI6 לשעבר, שהשתתף בפאנל, הסביר כי החיסול של בן לאדן יעזור לאמריקה למקד את תפישת הביטחון הלאומי ללא שיקולי נקמה, ויכניס את המאבק בטרור לפרופורציה. עם זאת, הוא הדגיש: "הוצאנו את הקוורטרבק, אבל כמה חשוב באמת יכול להיות אדם אחד?"

שאר הדוברים היו פחות זהירים. רוג'ר קובאריך, כלכלן במועצה הלאומית למודיעין, העריך כי מחכות לעולם בין שנתיים לארבע שנים שבהם הסיכון יהיה גבוה יחסית: "ערפנו את ראש הנחש, אבל טונוס השרירים ממשיך לפרפר", התפייט. הוא גם נימק מדוע האירוע חיזק את מעמדה של ארה"ב: "השווקים הפיננסיים קיבלו זאת כמובן מאליו שאמריקה מובילה. האירוע הזה הוכיח שוב מדוע כדאי להשתייך לאמריקה".

ואילו ווסלי קלארק, גנרל בדימוס בצבא האמריקאי שב-2004 היה מועמד לנשיאות ארה"ב, הלך רחוק עוד יותר: "פעולת החיסול היא אישור לגישת פתרון הבעיות האמריקאית. היא מעודדת ממשלות בעולם לא להמעיט ביכולותיה של ארה"ב".

נראה שרוב האמריקאים קיבלו את החיסול בהקלה, חלקם בשמחה, אך כפי שלונץ ציין, הם מודאגים מדי בשביל להיכנס לאופוריה או לייחס את ההצלחה לנשיאם. סקר שפורסם ב-CNN מלמד כי שיעור התמיכה באובמה נשאר ברמתו הנוכחית - כ-52% - גם אחרי המבצע המוצלח. ואולם, סקרים אחרים מצביעים על עלייה בתמיכה בנשיא. בהצבעה הדיגיטלית שלונץ ערך בין הנוכחים באולם, 70% מהנוכחים סברו כי אובמה ייבחר שוב לכהונה שנייה.



תגובות

דלג על התגובות

בשליחת תגובה זו הנני מצהיר שאני מסכים/מסכימה עם תנאי השימוש של אתר TheMarker

סדר את התגובות

כתבות ראשיות באתר

כתבות שאולי פיספסתם

*#