עד שתגמרו לקרוא את הכותרת הזאת, ייוולד עוד תינוק הודי - גלובל - TheMarker
 

טרם ביצעת אימות לכתובת הדוא"ל שלך. לאימות כתובת הדואל שלך  לחצו כאן

תיק מניות

רשימת קריאה

רשימת הקריאה מאפשרת לך לשמור כתבות ולקרוא אותן במועד מאוחר יותר באתר,במובייל או באפליקציה.

לחיצה על כפתור "שמור", בתחילת הכתבה תוסיף את הכתבה לרשימת הקריאה שלך.
לחיצה על "הסר" תסיר את הכתבה מרשימת הקריאה.

לרשימת הקריאה המלאה לחצו כאן

עד שתגמרו לקרוא את הכותרת הזאת, ייוולד עוד תינוק הודי

העוני בה צורב את העין, הביוב זורם ברחובות, הצמיחה לא מגיעה אל כולם, הביורוקרטיה מסואבת והשחיתות פושה בכל ■ אבל העתיד של הודו בהיר ■ בעוד שהעולם מזדקן, רוב אוכלוסיית הודו נמצאת מתחת לגיל 30 ■ סין, מאחורייך

17תגובות

הודו

דלהי, הודו. בסמוך לבית החולים שבמרכז העיר, מעל כביש רחב - במונחים הודיים - מתנוסס עמוד גבוה שעליו שעון אלקטרוני. הנסיעה אינה מהירה אבל התמרון בין הריקשות, האופנועים, המכוניות והפרות אינו פשוט. למרות הכאוס, התנועה מתקדמת, ומאפשרת להבחין במספר הארוך שמציג השעון: 1,193,094,422 - "אוכלוסיית הודו", מתרגם הנהג. "בכל 5 שניות נולד כאן תינוק חדש".

נדרשים כמה ניסויים מחשבתיים כדי לעכל את המספר. איך מאכילים כל כך הרבה פיות? איך מנהלים מערכת בחירות דמוקרטיות עם אוכלוסייה בסדר גודל כזה? שעון הילודה אינו היחיד שמדגיש את היקף האוכלוסייה המתרחב במדינה. בביקור קצר בהודו נשמע מספר הקסם, 1.2 מיליארד תושבים, בכל פינה - לעתים כאיום ולעתים כמפתח להצלחה.

הדרך לאגרה, 250 קילומטרים מדלהי, מסמנת את קו העוני ההודי. בשולי הכביש, בין ערימות זבל ענקיות, חיים אנשים בשכונות פחים מתפוררות. עצירה לחילוץ עצמות בצד הכביש מזמינה בתוך שניות עשרה רוכלים. ביד אחת הם מציעים את מרכולתם ובאחרת מסמנים את נתיב הכסף - אל הפה. הם נראים רעבים.

"יש כאן עוני גדול, לאנשים אין בתים. מי שיש לו מאושר. אבל אין פה רעב", מסביר המדריך דאבראט, שאימץ לו שם מערבי - דייב. "בהודו יש הרבה מקדשים המופעלים על ידי מתנדבים ומאכילים אלפי פיות. ובכלל, ילדים תמיד יכולים לגנוב", הוא מנסה להרגיע את רגשות האשם המערביים.

אחרי כמה ימים העין מתרגלת - לילדים יחפים ומלוכלכים, למחוסרי הבית ולרוכלים. אבל המספרים לא מסתדרים: צמיחה ממוצעת של 6% בעשור האחרון, לצד תחזיות צמיחה מרשימות, שלפיהן ב-2011 תצמח הודו ב-9% וב-2012-2013 תעבור לשיעור צמיחה דו-ספרתי של 10%-11% - ועדיין כל כך הרבה חסרי בית?

"מעמד הביניים מרגיש את הצמיחה: רמת החיים עולה בגלל העלייה במשכורת מ-8,000 רופי בחודש בממוצע בשנים האחרונות, ל-10 אלף רופי בחודש כיום", מסביר נהג המונית. "יש פחות מחוסרי בית כי הממשלה מנסה לטפל בהם. מי שנהג על אופנוע, עבר למכונית, מי שנהג על ריקשה עבר למונית. מרגישים את זה".

בלומברג

מנוע הצמיחה של הכלכלה ההודית הוא המגזר הפרטי, שרוכב על גל השירותים המשגשג ואחראי ל-55% מהתמ"ג. מגזר ה-IT הוא המגזר הבולט ביותר בתעשיית השירותים במדינה והמעסיק הגדול של הון אנושי איכותי בהודו. הצמיחה מגיעה מהמגזר הפרטי ומגיעה לשכבות העליונות ולמעמד הביניים. אבל אל השכבות הנמוכות היא מתקשה להגיע - אל האנשים שרואים ברחובות.

"הממשל מרמה גם בטמפרטורה"

אגרה. ביקור בטאג' מאהל בשעות הצהרים החמות, עדות לטירופו של הקיסר המוגולי שאה ג'האן, שנפרד מרעייתו המתה דרך בניית מונומנט מפואר סביב קברה, נדמית מטלטלת במיוחד תחת השמש הקופחת. "לעתים הטמפרטורה מגיעה ל-47 מעלות, אבל בדיווחים הרשמיים הממשלה תמיד מורידה כמה מעלות, כדי לא לזרוע פאניקה", מעיר אחד המבקרים בנוגע לעומס החום.

חוסר האמון בממשל בולט מאוד בהודו, עד שלעתים נראה שההודים חושבים שהבעיה הגדולה שלהם היא הממשל. במדד השחיתות העולמי מדורגת הודו במקום ה-87 מתוך 178 מדינות, לצדן של אלבניה, ג'מייקה וליבריה. ארה"ב מדורגת במקום ה-22 וישראל במקום ה-30. השחיתות בהודו מרוכזת בעיקר בענפי הרכש הממשלתיים, בתקשורת, בחשמל, בצבא ובביטחון. רק בשלהי 2010 התגלתה במדינה פרשיית שחיתות חמורה הקשורה במתן זיכיונות שלא כדין לחברות סלולר - פרשה הנתונה עד ימים אלה בחקירה משטרתית.

אחד האינדיקטורים המעידים על החשיפה הגדולה של המשק ההודי לשחיתות הוא מעורבותה של הממשלה בכלכלה. נכון למארס 2009, הממשלה המרכזית של הודו עדיין שלטה על 246 תאגידים. יעד ההפרטה הדו-שנתי של המדינה ל-2011-2012 הוא 400 מיליארד רופי. בין היתר כולל היעד הפרטה של 10% מחברת הפחם הלאומית, חברת כריית הפחם הגדולה בעולם.

אלא שהיכולת לקדם רפורמות בהודו מוגבלת בשל מערך הכוחות הפוליטי במדינה. אף שבשנים האחרונות הפכה הודו את תהליכי הרישוי והרגולציה לפשוטים יותר מבעבר, היא עדיין צריכה להתמודד עם הסרת מחסומים רגולטוריים וביורוקרטיה מסואבת. בהודו כ-10 מיליון עובדי מדינה היוצרים שכבה ביורוקרטית מגושמת ומושחתת שמעכבת רפורמות.

בוטל מס המסכנים

ב-8 בפברואר הגיש שר האוצר ההודי, פרנאב מוקרג'י, את התקציב לממשלה. בין הגזירות החדשות הוטל מס גם על שירותי בריאות, שחלקם ניתנים בהודו ללא תשלום. המיסוי החדש, שפוגע בעיקר בשכבות האוכלוסייה החלשות, זכה למטח ביקורות וכונה "מס המסכנים". בתוך כמה ימים משך מוקרג'י את הצעתו, והתקשורת ההודית רשמה ניצחון קטן נוסף.

הדמוקרטיה ההודית מאפשרת לתקשורת, ובעיקר לעיתונות הכתובה, למתוח ביקורת חופשית על המדינה. בניגוד למגמה העולמית, בהודו נמצאת העיתונות הכתובה בצמיחה והיא לוקחת חלק נכבד במלחמה בשחיתות ותומכת בהטבות מתקנות למעמדות החלשים.

האתגר הכלכלי הגדול העומד בפני הודו הוא הטיפול בעוני ובשיעורי התעסוקה הנמוכים. פקיד ממשלתי בכיר ממשרד החוץ ההודי, שאירגן את סיור העיתונאים שבו השתתפנו, סיפר כי שיעור האבטלה בהודו צנוע יחסית ומסתכם ב-7%. סיור של כמה דקות ברחובות דלהי ההומים ובכפרים הסמוכים מבהיר כי הנתון מוטה, או יותר נכון מנותק מהמציאות.

איך זה יכול להיות? סטטיסטיקה יצירתית של ההודים: גם אדם שמועסק שעה אחת ביום וגם עובד המשתכר פחות משכר המינימום - שגם כך נחשב זעום - יחושבו כעובדים מאושרים בתוך מעגל המועסקים.

שיעור העוני בהודו כיום הוא 20%-25%, תלוי את מי שואלים. גם לפי תרחישים חיוביים במדינה יש לפחות 400 מיליון תושבים שמרוויחים פחות מדולר ביום. לשם השוואה, אוכלוסיית ארה"ב כולה מונה 300 מיליון איש. לפני עשור היה שיעור העוני במדינה כ-30%. לפני שני עשורים המספר היה עגום אף יותר - 35% מהאוכלוסייה היתה אז מתחת לקו העוני.

אי–פי

הממשל ההודי מנסה לרקוח תמריצים - כמו הקצאת תקציבים גדולים לטובת בניית תשתיות, חינוך ותעסוקה - כדי שהצמיחה המורגשת בשכבות העליונות תחלחל גם לשכבות התחתונות באוכלוסייה. אחת מתוכניות התעסוקה שאימצה הממשלה מנסה לקדם מציאות שבה לפחות אחד מבני המשפחה יעבוד לכל הפחות 100 ימים בשנה.

כל אלה מכוונים ליעד אחד: בסוף העשור הנוכחי יצטמצמו ממדי העוני בהודו ל-18%-20%. ההודים מסבירים שהדרך לנתון זה עוברת ביצירת 8-9 מיליון מקומות עבודה בשנה. ההודים מבינים, בעיקר בימים אלה עם מהומות הענק במדינות ערב, שהצמיחה הכלכלית ומנועי הצמיחה היפים שמציגה המדינה כיום יכולים להיעלם באחת, אם תיווצר בעם תסיסה לגבי הקיטוב בהכנסות. האומה ההטרוגנית מאופיינת ביציבות חברתית שברירית גם כך.

הודו צעירה, סין זקנה

ההתעוררות הכלכלית בהודו, ובעיקר צמיחתו של מעמד הביניים, הקפיצו את הביקושים למזון, ביגוד ודיור ותורגמו לאינפלציה עיקשת, שהיתה לאחד האתגרים של קובעי המדיניות המוניטרית במדינה. כך למשל, מחירי המזון התייקרו בשנה האחרונה ב-17%, שיעוא האינפלציה הכוללת היה 8.5% וכל זאת בסביבת ריבית לוחצת של 6.5%.

האינפלציה רומזת על המודל המבני של כלכלת הודו, הנשענת על צריכה פרטית ולא על יצוא - כמו זו של סין, למשל. נתח היצוא ההודי - בעיקר של אורז, חיטה ושירותים - מהווה 17% מהתוצר בלבד, בעוד שבסין היצוא מהווה 30% מהתוצר. נתון זה מגלם בחובו משמעויות חיוביות להודו - הוא הופך אותה לחסינה באופן יחסי מפני טלטלות בכלכלה העולמית. זו הסיבה, למשל, לכך שבזמן שכלכלות העולם נאבקו עם המשבר העולמי, הודו הביטה מהצד בפיהוק. עם זאת, היצוא המנומנם והיבוא המתגבר, בעיקר של חומרי גלם כמו נפט ומזון, יוצר גירעון במאזן הסחר - מה שמדגיש את ההבדל בין הודו לסין הקומוניסטית.

ההשוואות בין הודו לסין טבעיות. כבר בתחילת המילניום, כשגולדמן סאקס סימן את כלכלות מדינות BRIC (ברזיל, רוסיה הודו וסין) כאלה שיובילו את הצמיחה הגלובלית, היה זה בלתי נמנע להשוות בין שתי המדינות. בעוד שרוסיה וברזיל נהנות ממאגרים של משאבים טבעיים, מפתח ההצלחה של סין והודו זהה - ההיקף האדיר של האוכלוסייה בהן וכוח האדם הזול שהיא מאפשרת.

למרות היתרון היחסי המשותף, יש הבדלים רבים בין הודו לסין: התמ"ג לנפש בהודו הוא 1,030 דולר בשנה לעומת 6,200 דולר בשנה בסין. אחד היתרונות של סין על הודו הוא הקילומטראז' שצברה מאז השחרור הכלכלי שעברה. הרפורמות הכלכליות בסין, פתיחת המסחר העולמי והדגשת היתרונות התחרותיים הגיעו לסין בשלהי שנות ה-70 של המאה ה-20. לעומת זאת, ההודים פתחו צוהר לכלכלה הגלובלית רק עשור וחצי לאחר מכן - בתחילת שנות ה-90, עת עלתה מפלגת הקונגרס לשלטון. הצמיחה הממוצעת בהודו קפצה מאז מ-4% ל-6.5%.

ועדיין, נראה כי להודו יתרון כביר על סין, שיודגש בשני העשורים הקרובים: הגבלת הילודה בסין יצרה אוכלוסייה מזדקנת, ואילו בהודו שיעור הריבוי הטבעי הגבוה, המסתכם ב-1.7%, יצר אוכלוסייה גדולה וצעירה מאוד. כ-30% מאוכלוסיית הודו הם ילדים עד גיל 14. קרוב לשני-שלישים הם בני 15-64 ואילו הקשישים מהווים רק כ-5% מהאוכלוסייה. במלים אחרות, כמחצית מהאוכלוסייה בהודו היא מתחת לגיל 24 ו-60% ממנה מתחת לגיל 30.

המגמות הדמוגרפיות של הודו מייצרות לה נקודת פתיחה כלכלית מצוינת מאחר שכשמדינות אחרות יתמודדו עם בעיות הזדקנות אוכלוסייתן, היא תיהנה מגידול בכוח העבודה שלה. ניצול היתרון הזה מותנה ביכולת של הודו להכשיר ולחנך את אוכלוסייתה הצעירה באופן שתוכל לשרת את הכלכלה ולא להפוך לנטל.

"באפט יודע מה הוא עושה"

בנגלור. אסון פוקושימה ביפאן, ההתפתחיות בלוב, הביקור של שרה פיילין, הביקור של ביל ומלינדה גייטס, הביקור של וורן באפט, הודו ניצחה את אוסטרליה בקריקט ושני הרוגים בעיר הפלסטינית "גאזה" שלחופי הים התיכון - אלה הן כותרות מהדורת החדשות הבוקעת ממסך הטלוויזיה במסעדה מקומית בבנגלור.

"אפילו באפט משקיע כאן, והוא לא עושה טעויות - אחרת הוא לא היה שווה 50 מיליארד דולר", מציין בפנינו אחד הסועדים. הביקור של באפט בהודו כבש את כותרות העיתונים ובאפט ידע כיצד למנף את ההתעניינות סביבו: "הודו אינה שוק מתפתח, אלא שוק ענק", ציטט אותו העיתון "הינדוסטאן טיימס". "תהיו נדיבים, קרא הגורו מאומהה לעשירי הודו", הכריז ה"אקונומיק טיימס". באפט הגיע להודו כשהוא מלווה ביו"ר ישקר, איתן ורטהיימר. הביקור ציין, בין היתר, עשור לפעילות המפעל של קבוצת ישקר במדינה, הפועל תחת המותג הקוריאני טגו-טק.

בפינה אחרת בעמק הסילקון של ההודים, בנגלור, שפה מוכרת נשמעת בסיור באולמות התצוגה של החברה הממשלתית HAL, המייצרת מטוסים. שני עובדים מהתעשייה האווירית יושבים באחד החדרים מעל דפים עמוסי שירטוטים. "אנחנו עובדים אתם, הם מייצרים לנו דלתות למטוסים", מסביר שמואל האוזר, הנדסאי. עמו נמצא אברהם בן יוסף, מבקר שהגיע לפקח על תהליך הייצור של הדלתות למטוסי הבואינג 737 של התעשייה האווירית.

במסגרת שיתוף הפעולה בין החברות, החברה ההודית מייצרת דלתות למטוסי בואינג 737 של התעשייה האווירית. מטוסים אלה נולדו כמטוסי נוסעים, אך התעשייה האווירית מסבה אותם למטוסי מטען, ולשם כך יש להתאים להם את הדלתות המיוחדות המיוצרות ב-HAL.

"מגלגלים כאן הרבה כסף, אבל מחירי הייצור שאנחנו משלמים להודים הם ברצפה. כשיש לי תלונות, הבוס שלי לא מרשה לשלוח מכתב כועס כדי לא להרוס את הביזנס", מסביר האוזר. "ההודים יודעים שהמחירים שלהם תחרותיים. ב-2012 יש להם אפשרות לפתוח את החוזה. נראה מה יהיה אז", הוא אומר.

את יתרון התמחור התחרותי יכולים ההודים לנצל בשל שכר העבודה הנמוך. כך למשל, בחברת התרופות הגלובלית BIoCORE הסמוכה, מרחק רבע שעה בנסיעה מאולמות התצוגה של HAL, עובד מתחיל בעל תואר ד"ר משתכר 1,000 דולר בחודש. כוח האדם הזול, לצד העידוד הממשלתי בתחום, מסביר את הגידול בהיקף ההשקעות הזרות בהודו, שהגיע לשיא ב-2008, עם השקעות בהיקף של 41 מיליארד דולר. ההערכות הן כי ב-2010 ההשקעות הזרות הסתכמו ב-37 מיליארד דולר.

"הגלובליזציה תביא למיצוע (Averaging) של השכר הגלובלי, וכשהשכר הממוצע בהודו הוא 1,000 דולר בשנה, נכונה לנו עלייה תלולה", אומר אנג'ן רוי, יועץ ללשכת המסחר והתעשייה ההודית. "יש לנו אוכלוסייה ענקית ומשאבי טבע, ואם לא נפשל בגדול - אנחנו בדרך למעלה. נחזיר לעצמנו את המעמד שבו החזקנו בתחילת המאה ה-19. אז ייצאנו לכל העולם כותנה, תבלינים ואוכל. ומה קיבלנו בתמורה? זהב, כי לא היינו צריכים שום דבר אחר. הזהב של עוד שני עשורים יהיה ידע וטכנולוגיה", הוא אומר.

40 מיליארד דולר לביטחון

קו אווירי בנגלור-דלהי. "דרום אפריקה הפסידה והיא נגרעת מהגמר", מכריז הקברניט ברמקולים חצי שעה לאחר ההמראה, בגובה 10 ק"מ מהאדמה. "כשיש כאן משחק קריקט הכל נעצר. קריקט מאוד פופולרי כאן", מסביר לי אחד מנוסעי המטוס, "אתמול ניצחנו במשחק חשוב מול אוסטרליה". זה כנראה מסביר את התנועה הדלה שנרשמה יום קודם בבנגלור, עמוסת התנועה בדרך כלל.

"גם משחקים מחוץ להודו מותאמים לשעון שלנו. יש משחקים בחו"ל שנערכים בשש בבוקר, רק כדי להתאים את עצמם לזמן המסך ההודי, כי כל הספונסרים מגיעים מהודו. במשחקי הגמר צופים יותר מחצי מיליארד הודים".

משחק הקריקט החשוב באמת, שלו המתינו ההודים, התקיים שבוע לאחר מכן - משחק חצי גמר הגביע העולמי בין נבחרות הודו ופקיסטאן, יריבתה הוותיקה. המשחק ניקה את רחובות הודו מגברים. הודו ניצחה.

גם כיום פקיסטאן מהווה איום ביטחוני גדול על הודו: שתי המדינות הופרדו ב-1947, כשהודו זכתה בעצמאות, ומאז הן נמצאות בסכסוך. במשרד ההגנה ההודי מסמנים מדינה שכנה נוספת כאיום ביטחוני ואומרים כי בשנים האחרונות הם נערכים לבעיות גם מכיוונה של סין. ההודים לא מתכוונים להגיע אל מערכה אפשרית מול סין כשהם אינם ערוכים. הסינים הרי ידועים במהלכים המפתיעים שלהם, כמו הכניסה לטיבט ב-1950, המתקפה על הודו ב-1962 ועוד כמה צלקות בולטות על רקע הפיתוח הגרעיני מאז 1964. גם היחסים הטובים בין סין לפקיסטאן לא מניחים את דעתה של הודו.

החששות מפני סין הם עניין של השנים האחרונות. היחסים בין הודו לסין התהדקו עקב אסון התאומים בארה"ב ב-2001. הסינים, שסימנו לעצמן מטרה ברורה בפתיחת המילניום - צמיחה כלכלית - הבינו שחיכוכים מיותרים, ובוודאי מלחמות, יעכבו אותם בדרך להגשמת מטרתם. כך החלה התקופה הטובה ביחסי הודו-סין. גם הקשרים הכלכליים בין המדינות התהדקו: ההשקעות ההדדיות גדלו וגם סחר החוץ בין המדינות גדל והוא מגיע כיום לכ-16 מיליארד דולר. הגבול הטריטוריאלי בין המדינות נהנה משקט.

אבל בשנתיים-שלוש האחרונות מופרת האדישות שסיגלה הודו וסין נתפשת יותר ויותר כאיום ביטחוני גדול על הודו, אולי אפילו גדול יותר מפקיסטאן. השינוי לא מגיע כתוצאה מצחצוח חרבות מכיוונה של סין. השינוי בגישה של הודו כלפי סין - הכולל הגדלה של תקציב הביטחון והיערכות להידרדרות ביחסים העדינים ביניהן - נובע משינוי מאזן הכוחות הכלכליים בעולם. המשבר הכלכלי האחרון היכה בארה"ב והיא נאבקת עם מטען גדול של חובות. הסינים, שרואים את המעצמה האמריקאית נאבקת, כבר מתכננים לאתגר את ההגמוניה שלה ככלכלה הגדולה בעולם. במקרה כזה, ההודים חוששים שלא ניתן יהיה לצפות את המהלכים של סין.

ד"ר ארוינד גופטה מהמכון למחקר ההגנה והביטחון בהודו מתקשה להעריך אם ההיערכות הביטחונית ההודית תגיע לכדי מימוש, אך הוא מציין כי ישראל צריכה להיות מרוצה ממנה. ההוצאה של ממשלת הודו על ביטחון מסתכמת בכ-1.5% מהתמ"ג, המתורגמים ל-30-40 מיליארד דולר בשנה. מי שנמצאת ברשימת הספקים של ממשלת הודו היא ישראל, שנהנית מלקוח רעב. היקף היצוא הישראלי להודו, ללא יהלומים, הסתכם ב-2010 ב-1.7 מיליארד דולר. נתח נכבד מהסכום ריכזו התעשיות הביטחוניות (ראו מסגרת).

המשימה: להביס את הסטטיסטיקה

שלוש לפנות בוקר. הדרך לשדה התעופה הבינלאומי בדלהי נראית כמו אתר בנייה עצום, עם שלדים של מלונות ופרויקטי בנייה למגורים המברכים את היוצאים והשבים. תנופת הבנייה בהודו נראית בכל מקום. הגידול באוכלוסיית המדינה, לצד העלייה ברמת החיים של התושבים, בעיקר בני המעמד הבינוני, הביאה לגידול בביקוש לדירות.

האוכלוסייה בהודו ממשיכה לגדול. לפי הערכות, עד 2025 תמנה אוכלוסיית המדינה כ-1.4 מיליארד נפש, ובתוך עשור או שניים עשויה הודו להדיח את סין ממקומה כמדינה עם מספר התושבים הגדול בעולם.

השאלה הגדולה שעומדת כעת בפני הודו היא אם יצליחו קובעי המדיניות במדינה לשנות את הסטטיסטיקות, ואם התנופה בכלכלה תגיע גם לשכבות הנמוכות או שתמשיך להתחלק בין קובעי המדיניות המושחתת והמגזר הפרטי העשיר והמקושר.

ישראל מייצאת להודו ב-3 מיליארד דולר

קשרי הסחר בין הודו לישראל אינם מסתכמים בתעשיות הביטחוניות. לפי המכון הישראלי לייצוא, היקף היצוא מישראל להודו מסכתם ב-2.9 מיליארד דולר (1.7 מיליארד דולר ללא יהלומים).

חברות ישראליות עובדות בהודו גם בתחום התשומות לחקלאות. בין אלה בולטת פעילותן של חברות הכימיקלים והמינרלים, כיל ומפעלי ים המלח. בתחום התקשורת וטכנולוגיות המידע, פתחו כמה חברות ישראליות מרכזי פיתוח בהודו. חברות אחרות, כמו אמדוקס ונס טכנולוגיות, שוכרות שירותי מיקור חוץ במדינה. גם רד, סרגון וקומברס פועלות בהודו.

במכון היצוא מציינים כי על אף הפעילות הרחבה בהודו נראה שלא מעט חברות ישראליות לא העריכו נכון את הקשיים והמשאבים שיש להשקיע כדי לחדור לשוק ההודי ולהתבסס בו. חדירה לשוק חדש מחייבת השקעה בהיכרות מעמיקה עם סביבת השוק, אבל כששוק היעד כולל 35 מדינות וטריטוריות, ויותר ממיליארד איש, המשימה תובענית במיוחד. נראה כי ההצלחה בשוק מותנית ברכישת ניסיון קודם בשווקים בינלאומיים מורכבים, וביכולת השקעת משאבים ארוכת טווח.



תגובות

דלג על התגובות

בשליחת תגובה זו הנני מצהיר שאני מסכים/מסכימה עם תנאי השימוש של אתר TheMarker

סדר את התגובות

כתבות ראשיות באתר

כתבות שאולי פיספסתם

*#