8 מיליון עיניים משגיחות על הגולש הסיני

האינטרנט הסיני הוא הדוגמה האולטימטיבית לרשת ריכוזית ■ הממשל משתף פעולה עם הענקיות המקוונות טנסנט ועליבאבא כדי לשמור על שליטה, מטיל הגבלות על חברות אינטרנט מערביות ומחזיק 2 מיליון מפקחי תוכן — בנוסף ל–2 מיליון מפקחים של חברות האינטרנט הסיניות

לוגו אקונומיסט
אקונומיסט
משתמשי אינטרנט בסין
משתמשי אינטרנט בסיןצילום: בלומברג
לוגו אקונומיסט
אקונומיסט

מבני המטה של ענקיות הטכנולוגיה המערביות בדרך כלל מעוצבים בקו מאוזן כך שיחלשו על שטח גדול. העיצוב מכוון כך שיתאים לרוח המבנה ההיררכי של החברות. הקמפוס של פייסבוק בעמק הסיליקון הוא ערב רב של בניינים בני שתי קומות בלבד, המחוברים על ידי פארקים וגשרים. המטה של גוגל הוא אסופה של עשרות מבנים נפרדים שמפוזרים על פני שכונה שלמה במאונטן ויו. העובדים מתניידים ביניהם באופניים צבעוניים.

בניגוד להן, טנסנט, הגדולה מבין ענקיות הטכנולוגיה הסיניות, בחרה בעיצוב אנכי בעבור המטה שלה. הבית החדש של החברה כולל שני בנייני משרדים בני 39 ו–50 קומות בהתאמה. הבניינים הם מהגבוהים בעיר החוף שנזן. המאפיין העיצובי המאוזן היחיד הוא שלושה גשרי שמיים (sky bridges) שמחברים בין המגדלים, שמתפארים במתקנים כמו מסלול ריצה וקיר טיפוס. הבניינים יאכלסו יותר מ–10,000 עובדים של טנסנט.

המגדלים משקפים את הדרך שבה מתנהלת רשת האינטרנט הסינית, שכבר זכתה לכינוי המפוקפק "הרשת הריכוזית ביותר". המדינה תמיד פיקחה מקרוב על מה שקורה בחלל הווירטואלי, ובאחרונה היא משתפת פעולה עם הענקיות המקוונות הסיניות, בעיקר טנסנט ומתחרתה עליבאבא, כדי שתוכל להדק את שליטתה בעולם המקוון.

אפשר לראות במה שקורה בסין כפרויקט נגד ל–Web 3.0 במערב (השלב הבא אחרי web 2.0 בהתפתחות האינטרנט. המונח מתייחס ליכולות חדשות, כדוגמת רשת סמנטית) — מעין אינטרנט המילטוניאני (על שם אלכסנדר המילטון, שהיה שר האוצר הראשון של ארה"ב. חזונו כלל ממשל מרכזי חזק ורשות מבצעת פעלתנית, כלכלה חזקה, עם בנק לאומי ותמיכה בייצור). הפרויקט הסיני עשוי לספק ראיה נוספת למה שההיסטוריון המנוח מלווין קרנצברג כינה "החוק הראשון" שלו: "טכנולוגיה היא אינה טובה או רעה; היא גם לא ניטרלית". במלים אחרות, הכל תלוי במטרה שהיא משרתת.

מספר המשתמשים באינטרנט בסין, במיליונים

כשסין התחילה לבנות לפני 20 שנה את "חומת האש הגדולה" סביב הגרסה שלה לאינטרנט, מגזין "וויירד", אז אחד מעמודי התווך של התרבות המקוונת, תהה אם החומה החדשה תסבול מגורל דומה לזה של החומה הפיזית, שכשלה בהגנה על המדינה מפני פשיטות. אך היא נהפכה ליותר ויותר יעילה. המפעילות שלה, במיוחד, למדו כיצד לאזן בין הרצון לשמור על הערכים הדמוקרטיים המערביים לצורך לשמר את הקשרים ההדוקים עם כלכלת העולם. נראה כי פעולות הדיכוי של סין באחרונה נגד רשתות פרטיות וירטואליות (VPN), שירותים שחודרים דרך חומת האש הגדולה, נועדו כדי לשמור על האיזון.

בתוך סין, הצנזורה עוברת מיקור חוץ לחברות האינטרנט. באפריל, טוטיאו (Toutiao), שירות חדשות פופולרי, מצא את עצמו על הכוונת של רגולטור המדיה הסיני על כך שהעלה תוכן "וולגרי", לפי הרשויות. מנכ"ל החברה, ז'אנג יימינג, מיד פירסם התנצלות. לדבריו, הוא היה צריך להבין ש"הערך הבסיסי של סוציאליזם צריך להדריך את הטכנולוגיה". הוא גם הבטיח לגייס 4,000 צנזורים, בנוסף ל–6,000 שכבר עובדים בחברה. בסך הכל יש יותר מ–2 מיליון "מפקחי תוכן" שעובדים בתעשיית האינטרנט הסינית, על פי הערכות.

מספר זהה של מפקחי תוכן עובדים, על פי הסברה, בממשלה הסינית, ותפקידם להחדיר תעמולה ומידע שגוי למדיה החברתית. ב–2017 קבוצה של חוקרים מהרווארד ומאוניברסיטאות אמריקאיות אחרות, מצאו כי "מפלגת ה–50 סנט", שמכונה כך בשל העובדה שחבריה מקבלים 50 סנט (ביואן) על כל פיסת תוכן, ייצרה 450 מיליון פוסטים בשנה. מרביתם לא תוקפים מבקרים של המפלגה הקומוניסטית והממשלה, או אפילו דנים בסוגיות שנויות במחלוקת. "אנו מראים במחקר שלנו שהמטרה של המבצע המסיבי והסודי הזה היא דווקא להסיח את דעת הציבור ולשנות את הנושא", הסיקו החוקרים.

חברות ממשלתיות בעל כורחן

קידום מכירות של טסנט, שירות המוזיקה הסיני
קידום מכירות של טסנט, שירות המוזיקה הסיניצילום: Ng Han Guan/אי־פי

למרות השליטה הממשלתית ההדוקה, חברות אינטרנט סיניות נהנות מחופש מסחרי מקיף. הרגולציה עליהן רופפת מאשר על החברות המערביות. מסיבה זאת התחרותיות היא כה קשה והחדשנות בתחומים מסוימים, כמו שיתוף נסיעות והשכרת אופניים, היתה מהירה יותר. קאי־פו לי מחברת ההון סיכון הסינית סינוביישן ונצ'רס, משווה את היזמים הסינים לגלדיאטורים. לאחר מלחמות החיקויים של תחילת שנות האלפיים, שבמהלכן ניסו להעתיק רעיונות מערביים, הם סוף כל סוף בגרו ובשלו. בשונה מסטארט־אפים בעמק הסיליקון, אלה שבבייג'ין ובשנחאי מתעמתים לעתים עם החברות הדומיננטיות ראש בראש.

אף על פי כן, עליבאבא וטנסנט הן המנהיגות המוכרות, בעיקר בתחום השירותים הפיננסיים (באידו, ענקית הטכנולוגיה השלישית בגודלה בסין, מתקשה לעמוד בקצב). החברות הבנות שלהן, עליפיי ו־וויצ'אט פיי, החליפו את השימוש במזומן כשמדובר בקניות קטנות יחסית, והן מייצרות כמויות עצומות של דאטה, שבו משתמשות החברות הגדולות כדי לייעד פרסומות ללקוחות, לשפר את שירותי המסחר האלקטרוני ולתמוך בשירותי בינה מלאכותית. עליבאבא וטנסנט שולטות גם בנתח הארי של ההון סיכון בסין. על פי חברת הייעוץ מקינזי, שתי החברות אחראיות למחצית מהשקעות ההון סיכון בסין. בארה"ב, שתי הענקיות אחראיות על 5% מהשקעות ההון סיכון.

עם זאת, כעת, כשנשיא סין, שי ג'ינפינג, מהדק את אחיזתו במדינה, גם ענקיות הטכנולוגיה מרוסנות יותר. בנוסף לכך שהן נאלצות להבטיח כי הממשלה תשמור על המונופול שלה על המידע, הן נדרשות לעזור בהפיכת סין ל"מעצמת על בתחום הסייבר", מה שהופך אותן ל"חברות במעין בעלות ממשלתית", כפי שהגדיר זאת מקס זנגליין מצוות החשיבה מכון מרקטור ללימודי סין. הריכוזיות של הממשלה משתקפת בצורה הברורה ביותר בתחום הבינה המלאכותית. סין רוצה להיות מנהיגת העולם בתחום עד 2030 ומתכננת להקים תעשייה מקומית של בינה מלאכותית בשווי 150 מיליארד דולר.

שי ג'ינפינג, נשיא סין
שי ג'ינפינג, נשיא סיןצילום: Petr David Josek / AP

היתרון הבולט של סין בתחום הוא הדאטה. הודות ליותר מ–770 מיליון משתמשי אינטרנט, יש בידיה את כמויות הדאטה הגדולות ביותר בעולם. אך במקום לבזר את האוצר הזה, כפי שתנועת ווב 3.0 שואפת לעשות במערב, התוכנית הסינית היא לרכז אותו עוד יותר כדי לנצל את המרב שאפשר להפיק מכמויות מידע כאלה. כל אחת מענקיות הטכנולוגיה אחראית לסוגים מסוימים של מידע דיגיטלי, מה שהופך אותן למגנות המידע הלאומי. עליבאבא אוספת מידע שנדרש לטובת פיתוח ערים חכמות, באידו אחראית על המידע שקשור למכוניות אוטונומיות וטנסנט למידע שנדרש לדימות רפואי.

בבייג'ין יש שרוצים לגייס את טכנולוגיית הבלוקצ'יין במסעם לשליטה בעולם הטכנולוגי — ראיה נוספת לכך שהטכנולוגיה, כמו האינטרנט, היא מה שהאדם בוחר לעשות עמה. הממשלה הסינית פעלה בנחרצות נגד הביטקוין ומטבעות דיגיטליים אחרים משום שהיא רואה בהם איום על שליטתה הבלעדית וסכנה למערכת הפיננסית. למעט האנונימיות, הבלוקצ'יין הוא מתנה עבור הרגולטורים/ למשל, אפשר לראות דרכו מי מחזיק בבעלות על מה. בתחילת יוני נחשף כי הבנק המרכזי של סין פיתח מערכת מבוססת בלוקצ'יין שהופכת המחאות לדיגיטליות, מה שמאפשר לעקוב אחריהן. נראה גם שהבנק שוקל להנפיק מטבע דיגיטלי משלו. בנוסף, NEO הסינית השיקה בלוקצ'יין בשם NEO שדומה לאתריום המערבי, וכולל מאפיינים סיניים כמו שירות זהות דיגיטלי.

הון לכולם

הוגי דעות בסין טוענים שלשליטה הממשלתית על הטכנולוגיה יש יתרון אחד: המדינה יכולה לפזר את פירות הבינה המלאכותית, שאחרת היו שייכים לבעלי האלגוריתמים. פנג שיאנג, אחד מהאקדמאים המובילים בתחום המשפט בסין, הזהיר באחרונה כי "אם הבינה המלאכותית תישאר תחת שליטה של כוחות השוק, ייווצר אוליגופול של מיליארדרים של דאטה שיצברו את כל העושר שיניבו הרובוטים שיחליפו את כוח העבודה האנושי ויותירו כמות עצומה של מובטלים". לטענתו, אם הממשלה תוכל להבטיח שהבינה המלאכותית תשרת את החברה במקום את הקפיטליסטים הפרטיים, הטכנולוגיה תייצר הון לכולם.

משרדי שירות החדשות טוטיאו
משרדי שירות החדשות טוטיאו צילום: בלומברג

מחשבה כזאת נהפכת לפופולרית יותר גם במערב, אף שעד כה רק בשוליים. הרעיון הבסיסי הוא שכמה סוגים של שירותים, כולל רשתות חברתיות וחיפוש מקוון, הם הכרחיים בדיוק כפי שכבישים ותשתיות אחרות הם הכרחיים, וצריך לפקח עליהם כפי שמפקחים על התשתיות, או במלים אחרות, להגביל את הרווחים שלהם.

לחלופין, שירותי דאטה חשובים, כמו זהות דיגיטלית, יכולים להיות מוצעים על ידי הממשלות. יבגני מורוזוב, חוקר ופעיל אינטרנט, קורא ליצירת תשתיות של מידע ציבורי, שיאגרו מידע דיגיטלי חשוב ויבטיחו גישה שווה למידע. בן טרנוף, סופר שמאלני, טוען כי "משאבי דאטה" צריכים להיות מולאמים ונתונים תחת פיקוח ממשלתי. "המידע הוא צורה של קניין 'ציבורי' בדיוק כמו הנפט או האדמה" הוא כתב באחרונה.

עם זאת רעיונות כאלה נתקלים בבעיות פרקטיות. הבינה המלאכותית עדיין מתפתחת במהירות. אם המידע יהיה נתון תחת פיקוח של משרד התשתיות, זה כמעט בוודאות יאט את החדשנות.

חשוב מכך, בעיני רוב ההוגים המערביים לרעיון של ממשלות ששולטות במידע של האזרחים שלהן יש ניחוח אורווליאני. אפילו במערב, שבו תשתיות דאטה כאלה ישלטו באופן דמוקרטי, הסיכוי לניצול לרעה יהיה עצום. לכל הפחות, הן יעניקו למשטרה ולסוכנות הביון גישה ישירה למידע פרטי של אנשים.

הזינו שם שיוצג כמחבר התגובה
בשליחת תגובה זו הנני מצהיר שהינני מסכים/ה עם תנאי השימוש של אתר הארץ