איך אובמה יוכיח כי הדולר ראוי להשקעות זרות? - גלובל - TheMarker
 

טרם ביצעת אימות לכתובת הדוא"ל שלך. לאימות כתובת הדואל שלך  לחצו כאן

תיק מניות

רשימת קריאה

רשימת הקריאה מאפשרת לך לשמור כתבות ולקרוא אותן במועד מאוחר יותר באתר,במובייל או באפליקציה.

לחיצה על כפתור "שמור", בתחילת הכתבה תוסיף את הכתבה לרשימת הקריאה שלך.
לחיצה על "הסר" תסיר את הכתבה מרשימת הקריאה.

לרשימת הקריאה המלאה לחצו כאן

איך אובמה יוכיח כי הדולר ראוי להשקעות זרות?

ארה"ב ניצבת בפני משבר כלכלי קיומי ■ בניגוד לתקופות קודמות היא לא תצליח לצמצם את הגירעון רק באמצעות צמיחה, ותיאלץ להעלות מסים ■ הסיבה: התחרות הקשה שיש לה כיום מצד אירופה וסין

תגובות

בלומברג

תוכניתו של הנשיא ברק אובמה לפתרון בעיית החובות של אמריקה כוללת העלאות מסים. הרפובליקאים זועפים כי הם לעולם לא יסכימו לכך - הם רוצים להיות כמו רונלד רייגן, קלווין קולידג' או אנדרו מלון, שר האוצר ב-1921-1932. מלון, שהוריד את שיעור המס ל-25% מ-83% בשנות ה-20, הוא אלילם של מקצצי המסים. המניפסט שלו נגד מסים - "Taxation: The People's Business" (מיסוי: העסק של העם) - כה מבוקש עכשיו, שהמהדורה הראשונה שלו נמכרת ב-1,250 דולר.

אוהדי מלון מתעלמים מכך שקיצוצי המס היו רק חלק מהתוכנית שלו. מלון קיצץ גם בתקציב. כמה שנים לאחר תחילת השפל הגדול, חששו מומחים מהתרחבות הגירעון ודרשו ממשרד האוצר שיעלה מסים, יטיל אגרות על מכוניות, מכשירי רדיו ואפילו מס מופרך על המחאות. האם שר האוצר האגדי אמר לטמבלים האלה התחפף? ממש לא. מלון הכתים במו ידיו את מורשתו והעלה את שיעור המס ההכנסה העליון בחזרה ל-63%.

בלומברג

מה גרם לכניעה המשפילה של מלון? התזמון. בדצמבר 1931 היה כבר מאוחר מדי למצוא פתרון אחר למעט העלאת מסים. מלון היה לכוד בטעויות שנעשו בשנים הקודמות בארה"ב ומחוצה לה. המפלגה הרפובליקאית שלו חוקקה את חוק סמוט-הולי, שהגביה את המכסים לשיא היסטורי כדי להגן על החקלאים. המשקיעים ניפחו את מחירי המניות. ארה"ב היתה צמודה לתקן הזהב, ואנשים חששו כי הזהב והדולרים יזרמו לחו"ל אם הגירעון יתרחב מדי.

הצרפתים באותה תקופה אגרו זהב בקצב נמרץ. פחות זהב בארה"ב משמעותו היתה פחות מטבע במחזור, והשפל החריף. מלון ניסה לגייס כסף על ידי מכירת אג"ח ממשלתיות, אך האמין כי מאגר האג"ח התמצה. ב-1931 חשש מלון כי ארה"ב תאבד את מעמדה בעולם אם לא תוכיח שהיא נזילה. באותו חורף הוא העלה את המס כברירה אחרונה וגרועה.

הסיפור של מלון מלמד אותנו כי בשלב כלשהו מגיעה נקודה שבה אפילו מקצץ המסים המסור ביותר צריך להעלות מסים. החוכמה היא לא להגיע למצב הזה. במחזור הכלכלי הנוכחי, הנקודה שבה נצטרך העלאת מסים דרמטית נמצאת שנים ספורות קדימה, וייתכן שאפילו רק כמה חודשים.

היתה תקופה שבה לפוליטיקאים בארה"ב היה מספיק זמן, והמוטו שלהם היה "קודם לקצץ במסים, אחר כך בגירעון". עוד פתגם אהוב היה "גירעונות לא חשובים, כי הצמיחה פותרת אותם". במקרים רבים בין שנות ה-60 ל-90, קיצוצי המס עודדו צמיחה ומנעו גירעונות.

הטיעון שקיצוצי מסים הם התשובה היחידה לעידוד הצמיחה היה סביר מכיוון שארה"ב לא ניצבה בפני תחרות קשה. באירופה היו אז מטבעות שונים. סין לא היתה בתמונה. הרפובליקאים יכלו לומר לעצמם שאפילו שינויים מגוחכים בחוקי מס, כמו נקודות מס לילדים, סייעו לכלכלה. הכלכלה האמריקאית היתה במצב טוב כל כך, שרפובליקאים אשר רטנו על החובות נראו כמו קמצנים מטופשים.

יש עוד רפובליקאים שנמצאים בהכחשה כזו - כפי שהדמוקרטים נמצאים בהכחשה לגבי נזקו של שכר גבוה. הרפובליקאים מעמידים פנים שהם חיים בשנות ה-80, והדמוקרטים מדמיינים שהם חיים בשנות ה-50. שניהם מתעלמים מכך שהתחרות הבינלאומית שינתה את מצבנו.

רעבה לצמיחה

הקונגרס, ארה"ב
רויטרס

ארה"ב רעבה לצמיחה כיום. קיצוצי מס לבדם לא יוכלו להביא אותה לצמיחה של 4% או אפילו 3%. קיצוצים בחוב ורפורמה ברווחה הם חיוניים, במיוחד כשהריבית עולה. מבנה תוכניות הרווחה שלנו מבטיח שצמיחה כלכלית גדולה יותר תוביל לגירעונות עמוקים יותר. נוסחת הביטוח הלאומי צמודה לשכר הריאלי הממוצע. כשהכלכלה צומחת, השכר עולה - והתחייבויות הממשלה לפנסיה גדלות.

בתקופה זו התחרות מצד סין ואירופה לא תיעלם. המשבר הפיננסי הגדול של ארה"ב הוא משבר כספי. כדי לשרוד, הדולר יצטרך להוכיח שאיננו מבוסס על החוב הגדל והולך, וכי הוא מטבע אמין הראוי להשקעות זרות.

בשל כך עלינו להתייצב מאחורי הצעתו של פול ריאן, יו"ר ועדת התקציב של הסנאט. היא אינה מושלמת, אך היא מוכנה לפעולה. ארה"ב חייבת להראות שהיא מתמודדת עם האיום הקיומי. המדיניות המוניטרית חייבת להשתנות גם היא. מהלכים שרירותיים, כמו הסבב השני של הרחבה מוניטרית, מציגים את ארה"ב כבלתי אמינה עבור המשקיעים.

בשבוע האחרון אמר ריאן כי חייבים להיפרד מהעבר. הוא צודק. אבל מי שלא יזכור את העבר של מלון עלול לחזור על טעויותיו.

-

הכותבת היא עמיתה בכירה להיסטוריה כלכלית במועצה לקשרי חוץ ופרשנית של בלומברג



תגובות

דלג על התגובות

בשליחת תגובה זו הנני מצהיר שאני מסכים/מסכימה עם תנאי השימוש של אתר TheMarker

סדר את התגובות

כתבות ראשיות באתר

כתבות שאולי פיספסתם

*#