"ניו יורק טיימס" חושף: ארגון של תנועת מסיבת התה פועל כלובי עבור אינטרסים עסקיים - גלובל - TheMarker
 

טרם ביצעת אימות לכתובת הדוא"ל שלך. לאימות כתובת הדואל שלך  לחצו כאן

תיק מניות

רשימת קריאה

רשימת הקריאה מאפשרת לך לשמור כתבות ולקרוא אותן במועד מאוחר יותר באתר,במובייל או באפליקציה.

לחיצה על כפתור "שמור", בתחילת הכתבה תוסיף את הכתבה לרשימת הקריאה שלך.
לחיצה על "הסר" תסיר את הכתבה מרשימת הקריאה.

לרשימת הקריאה המלאה לחצו כאן

"ניו יורק טיימס" חושף: ארגון של תנועת מסיבת התה פועל כלובי עבור אינטרסים עסקיים

ארגון המתיימר להיות חלק מתנועה עממית הפועלת למען אנשי צווארון כחול קידם הפחתת מכסים לחברת נייר אינדונזית והסרת מגבלות על גידולים מהונדסים גנטיים

4תגובות


"המכון לחירות" (LibertyInstitute), אחד מהארגונים הבולטים בתנועת מסיבת התה בארה"ב, פועל כלובי עבור תאגידים עסקיים בארה"ב, כך חשף "ניו יורק טיימס" בתחקיר שפורסם באתר האינטרנט שלו ביום חמישי.

 

תנועת מסיבת התה היא מבקרת חריפה לא רק של התערבות ממשלתית רבה בכלכלה ובחיי הפרט, אלא גם של התאגידים הגדולים. אולם המכון לחירות, וארגונים אחרים בתנועה פועלים באופן מתוכנן לקדם אינטרסים של תאגידים גדולים במסווה של אידיאולוגיה.  במקרה של ארגון אחר – "אמריקאים לשגשוג" (Americans for Prosperity), ידוע כי המממנים הם האחים המיליארדרים קוץ'. אולם מכיוון שהארגונים פועלים כעמותות הפטורות ממס, הם אינם מחויבים לחשוף מי מממן אותם.

 

איי פי

המכון לחירות, חשף העיתון, יצא להגנה על תאגיד אינדונזי  בשם אסיה פאלפ אנד פייפר המייצא נייר לארה"ב, והגן על זכותו למכור את מוצריו ללא מכסים. המכון הקים אתרי אינטרנט, פירסם דו"חות וארגן עצומה התוקפת חברות אמריקאיות, איגודים מקצועיים ואנשי איכות הסביבה שמתחו ביקורת על החברה האינדונזית.

 

בסתיו האחרון צולם נשיא המכון, אנדרו לנגר, כשהוא אוחז בעותק של הכרזת העצמאות של ארה"ב, ומשווה בין הטלת מכסים על נייר מאינדונזיה לבין מדיניות המכסים של בריטניה ב-1776, לפני מלחמת העצמאות.

 

נושאים פרו-עסקיים אחרים שהעסיקו את המכון לאחרונה כללו קידום טיסות מסחריות לחלל, יבוא שמן דקלים וקידום אלפלפה מהונדסת גנטית.

 

לנגר סירב לחשוף מי מימן את הקמפיין לטובת החברה האינדונזית, אולם הקמפיין שלו היה מתואם להפליא עם מסע יחסי ציבור של החברה עצמה. אימוץ אינטרסים של חברות זרות הוא יוצא דופן עבור ארגון מסוגו. לטענת לנגר, הנושא חשוב עבור אמריקאים קשיי יום שיצטרכו לשלם יותר עבור מוצרים כמו ספרי ילדים ואריזות מזון העשויים מנייר.

 

הארגונים שאותם תקף המכון – גרינפיס, רשת המוצרים למשרד סטייפלס והמתחרים האמריקאים של אסיה פאלפ, חושדים במניעים ובמימון של המכון. "אם מותר להוציא כסף ללא חשיפת הזהות, לא חשוב אם מדובר בחברה זרה או האחים קוץ' – הם פשוט משלמים לקבוצות אנטי-רגולציה", אמר סקוט פול, מנהל קמפיין היערות של גרינפיס.

 

הטענה העיקרית נגד ארגונים כמו המכון לחירות, היא שהם מתיימרים להיות תנועות עממיות הפועלות לטובת אנשי הצווארון הכחול, אך הם פועלים בעצם לטובת אינטרסים עסקיים גדולים. כך לדוגמא, תמך המכון במאמצים של ענקית מוצרי החקלאות מונסנטו להקל את המגבלות המוטלות על גידולי אלפלפה שהונדסה גנטית כדי לעמוד בפני מזיקים. בין היתר הציג הארגון עצומה של 8,052 אנשים התומכים בהקלת המגבלות, אולם בבדיקה גילה "ניו יורק טיימס" כי הנוסח של הצהרות החותמים היה זהה, וכי חלק מהחותמים לא היו כלל בחיים.



תגובות

דלג על התגובות

בשליחת תגובה זו הנני מצהיר שאני מסכים/מסכימה עם תנאי השימוש של אתר TheMarker

סדר את התגובות

כתבות ראשיות באתר

כתבות שאולי פיספסתם

*#