הגיע הזמן לחלום בגדול: האמריקאים רוצים כלכלה יותר סוציאליסטית

למרות הצמיחה חיים רוב האמריקאים בעידן חשוך מבחינה כלכלית - השכר תקוע וההון זורם לעשירים ■ דווקא דונלד טראמפ סייע להרחיב את הדיון הפוליטי והכלכלי ולעורר רעיונות רדיקליים יותר

הפגנה בעד שכר מינימום 15 דולר לשעה בארה"ב
הפגנה בעד שכר מינימום 15 דולר לשעה בארה"בצילום: רויטרס

הכותרות אמנם מצביעות על צמיחה, אך אנו חיים בעידן חשוך מבחינה כלכלית. בעבור מרבית המשפחות, ההכנסה וההון קפאו בעשורים האחרונים, והן בקושי מצליחות לעמוד בקצב האינפלציה. ההון שנוצר כתוצאה מהצמיחה הכלכלית זרם רובו ככולו לעשירים.

אם אתם מפקפקים בנתונים הכלכליים, כדאי לחפש אחר סימני אזהרה נוספים, ויש רבים כאלה. מספר מקרי ה"מוות מתוך ייאוש" (מוות שנגרם מהתאבדות, שימוש באלכוהול וסמים אחרים) - זינק. אמריקאים ללא תואר ראשון עדים לתופעות כמו השמנת יתר, שינויים במבנה המשפחתי וירידה בתוחלת החיים.

סטגנציה כזאת לא נראתה מאז השפל הגדול. זאת הבעיה שמגדירה את העידן שבו אנו חיים, הבעיה שכל הבעיות האחרות מחווירות לידה; היא הפכה אנשים לזועמים ומוטרדים; היא מתדלקת גזענות וחותרת תחת האופטימיות האמריקאית המפורסמת.
אם כך, מה אנו מתכוונים לעשות בנוגע אליה?

התשובות הרגילות – שינוי טכנוקרטי בחוקי המס וברשת הביטחון החברתית – אינן מספקות ואינן מתאימות למהות הבעיה: כלכלה שאינה מסוגלת יותר להבטיח עלייה רציפה ברמת החיים. הן גם לא מהוות השראה. ב-2016, הילרי קלינטון הציעה הצעות מעמיקות רבות, אך אף אחת מהן לא יושמה.

הגיע הזמן לרעיונות גדולים. אחד הדברים הבודדים והחשובים שממשל טראמפ תרם למערכת הוא ההבנה שהשיח הפוליטי אינו רחב דיו. אמריקאים מתוסכלים אינם חשים מחויבים יותר לחוקי העבר. כ-63 מיליון אמריקאים הצביעו לאדם חסר כל ניסיון פוליטי, שביזה את המערכת הפוליטית.  

"הניצחון של דונלד טראמפ מרמז על כך שאנשים צריכים להיות נועזים יותר", אמר רוי קהאנה, חבר קונגרס דמוקרטי. "אנשים כבר לא חשים דבר למעט שעמום כלפי המערכת הפוליטית בארה"ב, הסטגנציה בפוליטיקה, הפרצופים שחוזרים על עצמם, הרעיונות שחוזרים על עצמם ואותן נקודות דיון". נירה טנדן, שמנהלת את המרכז לקידמה אמריקאית, צוות חשיבה פרוגרסיבי, אמרה כי "דונלד טראמפ הרחיב את הדיון הפוליטי בארה"ב". 

כמה מהמשקיפים נותרו מבולבלים. הם סבורים כי הפוליטיקה האמריקאית היא כמו קשת חד ממדית שעליה הדמוקרטים צריכים לנוע לכיוון המרכז. אך לא כל סוגיה דומה למשניה. יש בעיות תרבותיות, כמו הפלות ואחזקת נשק, שבנוגע להן האומה חלוקה. בסוגיות אלה, תזוזה לכיוון מרכז, או לכל הפחות הכרה בהבדלים בין המחנות, עשויה לסייע לדמוקרטים.

אך מדיניות כלכלית היא דבר שונה. מרבית המצביעים אינם שותפים לדעות המתונות שמאפיינות את מעמד הפרשנים האמיד בוושינגטון. מרבית המצביעים רוצים שהעשירים והתאגידים ישלמו מסים גבוהים יותר. הם רוצים לראות שירותי בריאות וביטוח לאומי נדיבים יותר, הרחבה של מדיקייד (ביטוח בריאות ממלכתי לנזקקים), יותר סיוע פיננסי לסטודנטים, שכר מינימום גבוה יותר ומעורבות ממשלתית גדולה יותר ביצירת מקומות עבודה בשוק. זיכרו, טראמפ זכה במועמדות המפלגה הרפובליקאית בתור פופוליסט. חלק הארי של האמריקאים רוצה שהממשלה תטפל באגרסיביות גדולה יותר בבעיות הכלכליות של המדינה. 

אני חושב שהם צודקים. ללורנס סאמרס, שר האוצר לשעבר, יש הסבר פשוט. לדבריו, אדם הגיוני שחי בשלהי שנות ה-60 ובשנות ה-70, היה נע ימינה בדעותיו כשמדובר במדיניות הכלכלית של ארה"ב. זאת בתגובה לאינפלציה משתוללת, עלייה בשיעור הפשיעה, שיעורי מס מרקיעי שחקים ונסיגה כלכלית באירופה. 15 השנים האחרונות – שמאופיינות ב"התרחבות האי-שוויון, משבר כלכלי, ריבית אפסית, התרחבות הפערים בתוחלת החיים ובהזדמנויות", כפי שציין סאמרס – היו צריכות לגרום לאדם הגיוני לנוע שמאלה בדעותיו. תקופות שונות דורשות פתרונות שונים. 

אפשרות אחת היא תוכנית פדרלית ליצירת משרות שתשלם 15 דולר לשעה עבור עבודות בתשתיות ובטיפול בילדים. 

אפשרות אחרת היא תגובה חזקה יותר לכוח המתעצם של התאגידים. מכון רוזוולט ומכון Open Markets גיבשו מדיניות חדשה לבלימת מונופולים. כלכלנים אחרים דנים בהקמה של "ועדות שכר", שבהן חברות ועובדים יוכלו לנהל משא ומתן לגבי השכר בתעשיות. ועדות כאלה כבר קיימות בניו יורק, קליפורניה ואוסטרליה. 

מבחינת שירותי בריאות, יש כמה הצעות להנגיש את מדיקייר לאנשים בני 65 ומטה (מהלך שיצמצם את ההוצאות על הבריאות). בנוגע לעוני בקרב ילדים, שני סנאטורים הציעו קצבה בסך 3,600 דולר בשנה בעבור ילדים מתחת לגיל 6. בנוגע לחינוך, המדינות והערים הקימו גני ילדים ומכללות קהילתיות, שהלימוד בהם הוא ללא תשלום. כדי לשלם על כל זה, המומחים כעת בוחנים כיצד הכי טוב יהיה להעלות מסים לעשירים – שבהחלט יכולים לשלם יותר.

הפרטים יהיו חשובים מאוד. צעד שגוי וכל הרעיונות האלה יתמוססו. הם עלולים לגרום לאובדן אמון גדול אף יותר בממשל. עם זאת, אם הרעיונות ייושמו כראוי, הם עשויים לשקף את ההצלחות הגדולות שלו: הביטוח הלאומי, מדיקייר, הצבא, רשות ניירות ערך (SEC), מערכת הכבישים המהירים, האוניברסיטאות הציבוריות, המחקר הרפואי - וגם אותו פרויקט של משרד ההגנה, שנהפך ברבות הימים לאינטרנט. 

הגיע הזמן לחלום בגדול, שוב.

לכתבה בניו יורק טיימס

תגובות

הזינו שם שיוצג באתר
משלוח תגובה מהווה הסכמה לתנאי השימוש של אתר TheMarker