האיש ששינה את עולם הנפט: "מכוניות חשמליות הן חלק מהבעיה - לא הפתרון"

לורד ג'ון בראון, שהיה מנכ"ל ענקית הנפט BP והתפטר ממנה בעקבות שערורייה אישית, היה מהראשונים שדיברו על שינוי האקלים והכירו באחריותה של התעשייה למצב ■ להיפטר לגמרי מהנפט יהיה בלתי־אפשרי, הוא אומר בביקורו בישראל, אולם יש פתרונות שאפשר לאמץ כדי להפחית את הנזק

דפנה מאור
דפנה מאור
שתפו כתבה במיילשתפו כתבה במייל
מעבר לטוקבקים
אסדה של BP בים הצפוני. "הסביבה היא בעל העניין שהכי קשה לפעול מולו בצורה אפקטיבית"
אסדה של BP בים הצפוני. "הסביבה היא בעל העניין שהכי קשה לפעול מולו בצורה אפקטיבית"צילום: POOL New/רויטרס

הוא זכה לכינוי "מלך השמש", והוכתר על ידי "פייננשל טיימס" ב–2007 כאחד המנכ"לים רבי העוצמה ביותר בעולם. בגיל 42 הוא היה המנכ"ל הצעיר ביותר של אחת מחברות הנפט הגדולות בעולם. הוא זכה להערצה בעולם העסקים ומחוצה לו, וכמעט שלא ניתן היה למצוא מבקרים או אומרי רע עליו. ואז, בן יום, חשך עולמו.

קשה לומר שלורד ג'ון בראון, כיום בן 70, היה אדם שאנן גם כשהיה בשיא פרסומו והצלחתו. בשיחה עמו ברמת גן בשבוע האחרון של אפריל, הוא מספר על אחד הדברים שעיצבו את חייו והשקפת עולמו: אמו, פאולה, היתה יהודייה ניצולת שואה מהונגריה. "אמי היתה אדם בעל השפעה רבה מאוד על חיי. היא היתה אדם חזק מאוד — היא שרדה את אושוויץ ונשארה שפויה. היא לימדה אותי להאמין בעתיד, ושהמשמעות של זה היא להאמין בבני אדם. אבל היא לא היתה נאיבית ואמרה לי, 'אף פעם אל תספר לאנשים את סודותיך, כי הם ישתמשו בהם נגדך'. היא גם הזכירה לי שתמיד המיעוטים נענשים. כשמשהו משתבש עבור הרוב, הוא תמיד יעניש את המיעוט — זה היה ניסיון החיים שלה".

בראון גדל ברווחה עם הוריו ונסע עמם בעולם. "ראיתי דברים רעים וגם דברים טובים. המון עוני. פעם אחת ביקרנו בכלכותה ואנשים ישנו על מסילת הרכבת. שאלתי מדוע הם לא חוזרים הביתה, והוריי הסבירו שאין להם בית". האירוע הטראומטי בחייו הגיע בינואר 2007, בעקבות שיחת טלפון מהעיתון "מייל און סאנדיי". הצהובון הבריטי הודיע לבראון כי יפרסם ראיון עם נער ליווי ברזילאי בשם ג'ף שבליר, שמספר על היותו בן זוגו הראשון והיחיד של בראון, מאז שהכירו ב–2003 באתר ליווי לגייז.

כאחד האנשים הבכירים בעסקי הנפט המאצ'ואיסטיים, שמר בראון על סודו כפי שלימדה אותו אמו. בניסיון נואש למנוע את פרסום הכתבה הוא שיקר לעורכי הדין שלו בנוגע לנסיבות היכרותו עם שבליר. השקר נחשב לשיבוש הליכי דין. הבקשה לצו איסור פרסום נדחתה, ובראון התפטר לאחר 38 שנות קריירה, שבהן הפך את BP לחברת ענק והתווה חזון חלוצי של עולם שמעבר לאנרגיה מזהמת.

לורד ג'ון בראון
לורד ג'ון בראוןצילום: תומר אפלבאום

לחשוב מעבר לנפט

11 שנים עברו מאז השערורייה. בראון, יליד גרמניה, יצא מהארון ומצא מחדש את אור השמש, תרתי משמע. בביקורו בישראל בשבוע שעבר הכריזה חברת וינדוורד הישראלית — העוסקת בניתוח סיכונים ימיים, מערכות גילוי ומעקב ספינות — על מינויו לדירקטור בחברה. הוא נפגש עם בכירים בתחומי האנרגיה והטכנולוגיה, והתארח במסיבת LGBTech (ארגון עובדי היי־טק בקהילת הלהט"ב) שערך השגריר הבריטי במעונו. "הפעם האחרונה שהייתי בישראל היתה לרגל חגיגות 20 שנים למכון ויצמן, הייתי הנואם הראשי שם", מספר בראון.

לפני 18 שנים יצא בראון להמציא מחדש את BP בחזון שנקרא "מעבר לנפט" — החברה מותגה מחדש כחברת אנרגיה, במקום חברת נפט. היא הכריזה על השקעות באנרגיה סולארית, ועל מחויבות לסביבה. שנים לאחר מכן כתב בראון כי המהלך היה אגרסיבי מדי, אף ש–BP עמדה ביעדי הפחתת פליטות שקבעה לעצמה. החברה נסוגה באופן חלקי מהצהרותיה, והתוכנית נחשבה לכישלון, לפחות ביחס לכותרת השאפתנית שלה.

"הסביבה היא בעל העניין (stakeholder) שהכי קשה לפעול מולו בצורה אפקטיבית", כתב בראון במאמר משותף עם יועצים מחברת מקינזי ב–2016.

האם הקדמת את זמנך? כיצד נראית תעשיית הנפט דור שלם לאחר שאתה הכרת בהתחממות האקלים ובהשפעת התעשייה עליו?

תעסוקה באנרגיה מתחדשת

"אף פעם אי־אפשר לדעת זאת מראש, אבל היה לי ברור אז שמישהו חייב להתחיל לעשות משהו, וזה מה שעשיתי. התחלתי בנאום באוניברסיטת סטנפורד, לפני 21 שנה, ובו אמרתי כי שינוי האקלים הוא משהו חשוב מאוד ושחייבים לנקוט פעולה וכי התורם הגדול לשינוי הוא שריפת דלקים פחמימניים — נפט וגז.

"פרשתי תוכנית ש–BP הוציאה לפועל, אבל כמעט אף אחד לא הלך בעקבותינו. חשבתי שצריך לסמוך על הממשלות, אבל הן החליטו לא לשנות את סדר היום שלהן. כיום יש יותר פחמן דו־חמצני, והסימנים להשפעות השינוי האקלימי ניכרים — מזג האוויר משתנה וזה מדאיג את כולם, גם אם זה לא שינוי קבוע.

"מה שכן הצליח מבחינת BP בתוכנית שאימצנו היה העובדה שהצלחנו לגייס אנשים צעירים שלא רצו להיכנס לתעשיית הנפט והגז. הם הגיעו אלינו כי עשינו דברים בצורה שונה. זה איפשר לנו לפתוח כמה תוכניות מחקר לטווח ארוך, שנשאו פרי".

BP הכריזה זה עתה על תוכנית להפחתת טביעת הפחמן למשך שבע שנים.

"אלה הפירות של המאמץ. גם טוטאל הצרפתית עושה זאת, וגם Shell (הבריטית־הולנדית). כולם מתחילים לעשות את הצעדים החשובים האלה.

"אבל", מזהיר בראון, "יש תחושה בציבור, באירופה ובחלקים אחרים של העולם, שצריך להיפטר מדלקים פחמימניים לגמרי. זה לא רציונלי. הם רואים בחברות הנפט את האיש הרע. הזיהום נתפש כדבר מזיק, ורוצים להיפטר לגמרי מהנפט. אבל הפתרון הזה לא יעבוד. הפתרון הוא להשתמש פחות בפחמימנים. גז טבעי למשל — אני לא חושב שנוכל להפסיק להשתמש בו אי פעם. לנפט יש גם תפקיד חשוב, למשל, קשה מאוד להטיס מטוסים בלי דלק פחמימני. אולי ברחפנים קלים אפשר להשתמש בהנעה חשמלית. משאיות כבדות, אוניות — כל אלה זקוקים לדלק מבוסס נפט. הדבר נכון גם לתעשיית הפטרוכימיקלים — כמעט כל הדברים שמסביבנו עשויים מתוצר שלהם.

תחנה של BP בשווייץ
תחנה של BP בשווייץצילום: Arnd Wiegmann/רויטרס

"לבטל את הנפט יהיה דבר שגוי, אבל צריך לשנות את התמהיל של האנרגיות בעולם. צריך להשתמש בפחות פחמימנים ובפחות אנרגיה — באמצעות מכונות יעילות יותר. אפשר לדאוג שהעולם הטבעי סביבנו יספוג טוב יותר פחמן דו־חמצני ויחזיר חום לאטמוספירה".

לאור מה שאתה אומר, מה אתה חושב על נסיגתה של ארה"ב, תחת הנשיא דונלד טראמפ, מהסכם האקלים של פריז, ואישור לקידוחים בחוג הקוטב הצפוני?

"הדברים האלה באים והולכים. מחליטים ככה עכשיו, אבל אני לא חושב שזה רעיון טוב. אנשים אחרים יקבלו החלטות אחרות. אני לא משוכנע שזה כלכלי לקדוח ולשאוב נפט בחוג הקוטב הצפוני במחיר הנפט הנוכחי".

אבל האינטרסים של חברות הנפט עדיין ממשיכים להשפיע משמעותית על המדיניות. אנשים תוהים, למשל, מדוע אין יותר מכוניות חשמליות?

מניית BP

"זו פונקציה של היכולת הטכנולוגית, של כושר הייצור, כמו ששמענו על הבעיות שיש לטסלה לייצר מכוניות בייצור המוני. הדברים האלה דורשים זמן. החשמל לא מגיע אלינו מהשמים. הוא מיוצר מפחם או מגז טבעי — שהשימוש בו עדיף, אבל צריך לייצר אותו.

"צריך להתייחס אל זה בצורה רציונלית. לקחת צעד אחורה ולבחון מה קורה. השקעתי בעבר הרבה בחברות של מכוניות חשמליות. אני מבין שהן מצוינות, ועם זאת, הן חלק מהשיטה הנוכחית. גם מכוניות אוטונומיות הן חלק מהשיטה הנוכחית. כל הדברים האלה טובים בנסיבות מסוימות, אבל הם לא פתרון קסם. זו לא נוסחה שמיישמים והכל מסתדר".

"הנפט הוא סחורה אסטרטגית"

לורד בראון הוא חבר בדירקטוריון של L1 אנרג'י, חברת האנרגיה של האוליגרך הרוסי מיכאיל פרידמן, שהוא גם אזרח ישראלי. בתשובה לשאלה על כך שהנפט הוא עדיין אחד מהכלים הגיאופוליטיים החשובים ביותר — הכוללים מאבק כוחות בין אופ"ק, ארה"ב ורוסיה, כולל סנקציות שהטילה ארה"ב על האוליגרכים הרוסים — הוא מבקש להדגיש ש–L1 היא חברה שווייצית, שהתמזגה ב–2015 עם חברת הנפט הגרמנית DEA. בדצמבר 2017 חתמו DEA ו–BASF, ענקית הכימיקלים הגרמנית, על הסכם למזג חטיבה של BASF עם DEA. "זה ייצור את אחת מחברות הנפט העצמאיות — ללא בתי זיקוק ושיווק, רק ייצור — הגדולות בעולם".

פעילותה של החברה היא מחוץ לרוסיה, ולכן לא תהיה מושפעת מהסנקציות, מסביר בראון. עם זאת, פרידמן הופיע ברשימת האוליגרכים שהעביר הממשל האמריקאי לקונגרס לפני הטלת הסנקציות החדשות.

לגבי שוק הנפט, בראון מבטיח דבר אחד: "הנפט עולה ויורד. זו מטוטלת. ההבדל העיקרי בינו לבין סחורות אחרות הוא שהוא סחורה אסטרטגית. מאז שנות ה–70 שלוש היצרניות הגדולות היו רוסיה, ארה"ב וסעודיה. ארה"ב נבדלת משתי האחרות בכך שיש בה אלפי חברות, והן לא נשלטות על ידי הממשל כמו בסעודיה וברוסיה, אם כי עד שנות ה–70 ברז הנפט נשלט על ידי נציבות הרכבות של טקסס".

עם זאת, מציין בראון, הנפט האמריקאי נשלט כיום על ידי חברות גדולות מבעבר, והאינטרסים שלהן ארוכי טווח יותר. בעוד שבעבר, חברות קטנות שפעלו באגן הפרמיאני — האזור העיקרי של שאיבת נפט בארה"ב — היו סוגרות ופותחות את הברז לפי המחיר, פחות או יותר באופן מתואם, כיום חושבות החברות יותר קדימה, ולפיכך שינוי התפוקה פחות תנודתי וחד.

"חברות צריכות לזכור שהן לרשות הציבור"

בראון כתב כמה ספרים בנושאים שונים. אחד הבולטים שבהם היה "ארון הזכוכית" ("The Glass Closet"), שבו כתב על חייו בארון, על הפחד והבידוד העצום שחש. הוא התחיל את דרכו ב–BP כעובד באסדות נפט בצפון אמריקה, שם היה לו ברור שאין לו אפשרות לבטא את תחושותיו הפנימיות בקרב עמיתיו. מאוחר יותר פירסם בראון בשיתוף חברת הייעוץ מקינזי את הספר "Connect".

ספרך "Connect" עוסק בשבר שבין התאגידים לבין החברה. מה גרם לך לעסוק בנושא הזה?

"הספרים שכתבתי מבוססים על שני מרכיבים — הראשון הוא הניסיון שלי. השני הוא דברים שגורמים לי לכעוס. לפני 30 שנה הייתי אחד התומכים הגדולים של מה שנקרא אחריות חברתית תאגידית — CSR. זה התקבל בצורה יפה, והפכו את זה לקוד התנהגות לחברות. אבל אז קרה תהליך שהפריד את האחריות החברתית מהפעילות העסקית. היו מנהלים נפרדים לייצור ושיווק, נגיד, ולאחריות חברתית. וכך זה איבד מהאפקטיביות שלו.

"מה שניסיתי לומר בספר הוא שאמנם מטרה הליבה של חברה היא לעשות עסקים, אבל כדי שיותר לה לעשות עסקים, היא צריכה לשלב בהם את הצרכים של האנשים שהעסקים משפיעים עליהם. קראתי לזה רדיקל אנגייג'מנט — שיתוף רדיקלי, ולא רק לומר לאנשים מה טוב להם — כי חברות נוטות לחשוב שהן יודעות מה נכון, אנשים טועים, וגמרנו. צריך לדון עם אנשים ולהתאים את הפעילות העסקית אליהם. זה מייצר חברות רווחיות ופרודוקטיביות. חברות שמכלילות אנשים מצליחות להחזיק עובדים, מרוויחות יותר מהממוצע, וכך גם חברות שמחוברות יותר טוב לצורכי החברה הכללית.

"כשתאגיד עושה משהו שפוגע במערכת היחסים הזאת, הוא מפסיד שליש מהערך שלו. כך קרה לפולקסווגן כשנחשף שרימתה בנתוני הפליטות. המניה שלהם ירדה בשליש".

אז לפייסבוק יש עוד לאן לרדת אחרי שערוריית הפגיעה בפרטיות?

"יש עוד דברים אחרים שיכולים לקרות — פירוק, או רגולציה, למשל. אני בטוח שבתחום הזה של מכירת מידע פרטי יקרו עוד דברים. חברות צריכות להתחבר לבני אדם על בסיס העסקים שלהן. זה נחמד שתאגיד שמפעיל רשת מרכולים ייתן חסות לתזמורת סימפונית. אבל זו לא הנקודה. הנקודה היא לעזור לאנשים שלא יכולים להרשות לעצמם לקנות מזון. זה יותר רלוונטי להם ולעסקים".

אחרי 30 שנה של עלייה בפערים הכלכליים, תגובת הנגד היתה ריצה לפופוליזם, לברקזיט, ובחירה בנשיא "שעושה עסקות" ותומך בעסקים גדולים. איך זה מסתדר עם מה שאתה אומר על הקשר בין עסקים לחברה?

"אני לא חושב שהאנלוגיה תקפה לפוליטיקה. עולם העסקים צריך להזכיר לעצמו שהוא עומד לשירות החברה, ושהוא לא יכול רק לגזור רנטות. תאגיד שרק עוסק בגביית רנטות נמצא בסכנה קיומית. חברות צריכות לשאוף לייצר מוצרים זולים וטובים יותר שיגיעו ליותר אנשים. למשל, חברות אנרגיה צריכות לחשוב על מה שנקרא 'עוני באנרגיה'. כשהייתי ב–BP פעלנו לעזור לעניים ביותר בעולם — אנשים ששורפים עץ ועלים כדי לבשל ולהתחמם. סיפקנו להם מיכלי גז לבישול. זה שיפר את חייהן של נשים בעולם השלישי, שלא נאלצו לקושש עצים כל היום, וכך התפנה להם זמן והתפתחותן התקדמה. האי־שוויון לא ייפתר בקלות. זה ייקח דור לפחות, אבל המצב הנוכחי אינו בר־קיימא".

החודש חתמו אנשי רוח, פוליטיקאים ואנשי עסקים בצרפת על מכתב נגד האנטישמיות, והזכירו את האיסלאם הקיצוני. האם המצב בבריטניה הולך בכיוון הזה?

"בבריטניה יש סנטימנטים נגד מהגרים, שהביאו להצבעה בעד הברקזיט. מפלגת הלייבור מואשמת באנטישמיות. אני כמובן תמכתי בהישארות באיחוד ואף כתבתי מאמר ל'סאנדיי מייל' כדי להסביר שחשוב שאירופה תתגבש, ושאסור שהקיצוניות תתגבר — כולל אנטישמיות.

"בשנות ה–50 בבריטניה, אמא שלי נראתה שונה מנשים בריטיות אחרות. היא יהודייה, ונהגה להתלבש יפה, כמו כוכבת קולנוע, בזמן שנשים אחרות לא התלבשו כך. אז הן אמרו לבנים שלהן שאמא שלי היא 'קונטיננטלית'.

"עכשיו יש התקפות על בתי כנסת, בתי ספר. חברות אבטחה פרטיות שומרות עליהם. בין אם זה יהודים או גייז, אם אתה תוקף חלק בסיסי מהאדם, אותו אדם צריך לעמוד על המשמר, כל הזמן. כשכתבתי את ספרי "ארון הזכוכית" ראיינתי את השופט הגיי הבכיר ביותר בבריטניה, אדריאן פולפורד. הוא אמר לי, 'צריך לעמוד על המשמר ללא הרף, גם כשהמצב טוב. אנשים שאננים, הם מתעלמים מדברים — עד שהם יוצאים משליטה'".

הזינו שם שיוצג באתר
משלוח תגובה מהווה הסכמה לתנאי השימוש של אתר TheMarker