הכירו את המעמד החדש שהצמיחה הגלובליזציה - הסופר עשירים - גלובל - TheMarker
 

אתם מחוברים לאתר דרך IP ארגוני, להתחברות דרך המינוי האישי

טרם ביצעת אימות לכתובת הדוא"ל שלך. לאימות כתובת הדואל שלך  לחצו כאן

תיק מניות

רשימת קריאה

רשימת הקריאה מאפשרת לך לשמור כתבות ולקרוא אותן במועד מאוחר יותר באתר,במובייל או באפליקציה.

לחיצה על כפתור "שמור", בתחילת הכתבה תוסיף את הכתבה לרשימת הקריאה שלך.
לחיצה על "הסר" תסיר את הכתבה מרשימת הקריאה.

לרשימת הקריאה המלאה לחצו כאן

הכירו את המעמד החדש שהצמיחה הגלובליזציה - הסופר עשירים

התפתחות הכלכלות המתעוררות והגלובליזציה בעשורים האחרונים הובילה באופן פרדוקסלי להרחבת הפערים הכלכליים בעולם וליצירתו של מעמד מורם ■ חוקרים: "מטריד שאנשים רבים מדי התעשרו יותר מדי, בהתבסס על הקרבה שלהם לממשלה"

18תגובות

"עשר השנים הבאות עומדות להיות התקופה המרגשת ביותר של חיינו!", אמר טפג'פריט סינג' צ'ופרה, יזם הודי. "כלכלת הודו תוכפל! זה יהיה מדהים!". מזג האוויר היה חם ולח - אביב טיפוסי בדר א-סלאם, טנזניה. השעה היתה מאוחרת, קרוב לחצות, אך צ'ופרה הנלהב היה בדרכו לפגישה נוספת. הוא הגיע למזרח אפריקה במאי כאחד מהמנהיגים הצעירים של הפורום הכלכלי העולמי, מעין נבחרת טיפוחים של אליטת העסקים הבינלאומים שנפגשת בדאבוס מדי ינואר. צ'ופרה, 41, הוא אחד מ-2,500 המשתתפים שהגיעו השנה לכנס בדאבוס.

במתכוון או לא, התמקד הכנס באחת ההשלכות המשמעותיות ביותר של המהפכה הטכנולוגית ושל התפשטות הגלובליזציה ב-30 השנים האחרונות: עליית האליטה הכלכלית הבינלאומית שחבריה, החולשים על עסקים ברחבי העולם, התנתקו במידה מסוימת מבני ארצם. המגמה בולטת במיוחד בארה"ב, שם מ-1980 עד 2005 יותר מ-80% מכלל עליית השכר הגיע לידי המאיון העליון של האוכלוסיה. הפער בין הסופר-עשירים לכל השאר גדול יותר כיום מכל זמן אחר בהיסטוריה. חוסר שוויון ההכנסות התרחב גם בשאר מדינות העולם: בבריטניה ובקנדה, ללא ספק, אך גם במדינות שוויוניות יותר, כמו מדינות סקנדינוויה וגרמניה. אך בניגוד לאריסטוקרטים המיושבים, ולעתים הנהנתנים, של עידני העבר, האליטה כיום מורכבת בעיקר מ"עשירים עובדים", במלותיו של עמנואל סאז, כלכלן עטור פרסים מאוניברסיטת ברקלי, שנחשב לאחד החוקרים המובילים בתחום חוסר שוויון ההכנסות.

צ'ופרה משתייך בבירור לקבוצה זאת. הוא נולד וחונך בצ'נאי, ואת הקריירה שלו החל בלוקאס דיזל סיסטמס בבריטניה ובצרפת. הוא קיבל את התואר השני שלו במינהל עסקים מאוניברסיטת קורנל, ובילה את העשור שלאחר מכן בג'נרל אלקטריק בקונטיקט ובהונג קונג לפני שחזר להודו. צ'ופרה פגש את אשתו לעתיד, גם היא ילידת הודו, בזמן שעבדה בארה"ב. היא מחזיקה בתואר במשפטים מאוניברסיטת ניו יורק ומטפלת במיזוגים וברכישות במשרד עורכי הדין ווייל, גוטשל אנד מגנס בוול סטריט. הוא התאכזב שלא התאפשר לה להצטרף אליו לדר א-סלאם, אך היא השתתפה בכנס אחר של האליטה העולמית, פגישה שנתית של ארגון הנשיאים הצעירים, קבוצת מנהיגים בני פחות מ-40 בהונג קונג.

הונג קונג היא בסיס יציב יותר מטנזניה עבור כרישי העסקים. ואכן, מי שמחפש מדינות שעדיין לא מצאו את מקומן בכלכלה העולמית ההיפר-מקושרת, יגלה כי מזרח אפריקה נמצאת בראש הרשימה. שעה שטנזניה וקניה פופולריות כיעד תיירותי למערביים עשירים המחפשים כמה מהנופים הפראיים האחרונים שנותרו בכדור הארץ, דר א-סלאם וזנזיבר הסמוכה זכו לרגעי הרלוונטיות האחרונים שלהן במאות ה-16 וה-17, כששימשו כמחסני סחורות לסחר התבלינים. מאז, אפשר לומר שירדו ממפת העסקים העולמית.

זאת היתה אחת הסיבות להגעתו של צ'ופרה. בקרב תנועת האנטי-גלובליזציה, נהפך הפורום הכלכלי העולמי לסמל לקפיטליזם הבינלאומי הדורסני ולאליטה המבודדת שקוטפת את פירותיו. המציאות המורכבת יותר היא שקלאוס שווב, הפרופסור השווייצי שיצר והגה את הפורום הכלכלי העולמי, הוא סוציאל-דמוקרטי אירופי מסורתי למדי שמעוניין לנטוע במשתתפים תחושה של מחויבות אצילית, או המקבילה המודרנית שלה, קפיטליזם של בעלי המניות. ומכאן זימונו כיורש העצר של העסקים הבינלאומיים לטנזניה הישנונית, להעניק למדינה הזדמנות מיתוג בינלאומית שזוכה לאזכורים בעמודי השער בעיתונים, המסקרים את הוועידה ואת האח"מים המשתתפים בה.

העשירים מעדיפים להתעלם

קל לראות מדוע מארגני הפורום הזמינו את צ'ופרה כאחד ממנהיגי המחר של הקפיטליזם העולמי. ב-2007, בהיותו בן 37 בלבד, נבחר צ'ופרה להודי הראשון לכהן בראש עסקי ג'נרל אלקטריק בהודו. בהיותו בתפקיד, סייע לנהל את יצירת המאק 400, מכונת אק"ג נישאת שעוצבה ויוצרה בהודו. המאק 400, גרסה זולה וקלה יותר של הדגם האמריקאי, שוקלת חמישית מהגרסה המקורית. היא עולה פחות מ-1,000 דולר.

מכירת טכנולוגיה ומותגים מערביים בשוק מתעורר היא סיפור ישן - אפילו דר א-סלאם מתגאה במלונות בינלאומיים כמו קמפינסקי והולידיי אין, ועל לוחות המודעות מתנוססות מודעות לטלפונים סלולריים של נוקיה. אין כל חדש גם במכירת עבודה זולה לשווקים מפותחים, בצורת סחורות המיוצרות במדינה, או שירותים כמו מרכזי שירות לקוחות. אך צ'ופרה מגלם גם פרדוקס מטריד: אף על פי שהפער בין העולם המתועש המתקדם לבין השווקים המתעוררים הולך וקטן, ולמרות העלייה ברמת החיים של מאות מיליוני אנשים, בתוך המדינות האינדיווידואליות, מצבם של אלה הנמצאים בפסגה טוב בהרבה לעומת כל השאר.

רוברט רייך, מרצה באוניברסיטת ברקלי ולשעבר שר העבודה האמריקאי, ממחיש את חוסר השוויון בעזרת נתון מרשים: ב-2005 היה ביל גייטס שווה 46 מיליארד דולר, בעוד וורן באפט היה שווה 44 מיליארד דולר. השנה, ההון הכולל של 120 מיליון האמריקאים הנמצאים בתחתית הפירמידה, 40% מהאוכלוסיה, עמד על כ-95 מיליארד דולר - לא הרבה יותר מהונם של השניים. גייטס ובאפט הם דוגמאות קיצוניות, אך הם משקפים את המגמה הרחבה יותר. לפי טיילר כהן, כלכלן באוניברסיטת ג'ורג' מייסון, מאית המאיון העליון של בתי האב בארה"ב, כ-15 אלף איש, היוו פחות מ-1% מההכנסה הלאומית ב-1974. ב-2007 עלה שיעור זה ל-6%. ההבדל מסתכם במאות מיליארדי דולרים.

הנתונים האלה ידועים, אך אינם זוכים לתשומת לב מספקת, כך סבורים רבים מהמבקרים. אולי אחת הסיבות לכך היא שהפלוטוקרטים אינם אוהבים לדבר על כך יותר מדי. בהיסטוריה של חוסר שוויון ההכנסות העולמי שפורסמה בחודש שעבר כתב ברנקו מילנוביק, כלכלן בבנק העולמי, כי "מחקרים לגבי חוסר השוויון הבינאישי אינם פופולריים מדי". זאת, לטענתו, משום ש"העשירים אינם מעריכים במיוחד מחקרי חוסר שוויון". הוא סיפר על דיון עם ראש מכון מחקר יוקרתי בוושינגטון, שאמר לו ש"סביר להניח שדירקטוריון צוות החשיבה לא יממן מחקרים ש'הכנסות או חוסר שוויון' נמצאים בכותרתם". "כן, הם יממנו כל דבר שקשור למלחמה בעוני", אמר ראש המכון, "אבל חוסר השוויון זוכה להתייחסות שונה לגמרי".

אחד החששות שהביעו כמה כלכלנים בנוגע לעליית הפלוטוקרטיה הבינלאומית הוא שהיא מונעת לא רק בידי כוחות נאורים לכאורה של מהפכה טכנולוגית וסחר בינלאומי, אלא גם בידי כוחות שליליים יותר, ובייחוד יכולתה של האליטה לעצב ממשלות ולהכתיב מדיניות ציבורית לטובתה האישית. רג'רם רג'ן, מרצה בבית הספר בות' לעסקים באוניברסיטת שיקגו, הבית האינטלקטואלי של כלכלת השוק חופשי בארה"ב, התמקד גם הוא בנקודה זאת. ב-2008 נשא רג'ן נאום חוצב להבות בלשכת הסחר של מומביי. הודו, הוא אמר, נמצאת בסיכון של הפיכה ל"אוליגרכיה בלתי שוויונית, או גרוע מכך - אולי מהר יותר משאנו חושבים".

אחת העדויות שעליהן התבסס רג'ן היא גיליון אלקטרוני שנערך בידי ג'יאנט סינהא, עמית מהמכון הטכנולוגי של הודו, שם למדו רבים מיזמי התוכנה ההודים. סינהא חישב את מספר המיליארדרים לטריליון דולר מהתמ"ג בכמה מדינות ברחבי העולם. ברוסיה, עם 87 מיליארדרים ותמ"ג של 1.3 טריליון דולר, נמצא השיעור הגבוה ביותר שלהם. הודו, לדברי רג'ן, נמצאת במקום השני עם 55 מיליארדרים ותמ"ג של 1.1 טריליון דולר.

רג'ן הדגיש בפני הקהל שלו כי אין לו דבר נגד הפלוטוקרטים עצמם. "אין ספק שעלינו לברך אנשי עסקים שעשו את הונם בדרך לגיטימית". הוא הוסיף כי השיעור הגבוה של מיליארדרים ביחס לתמ"ג מטריד משום ש"אנשים רבים מדי התעשרו יותר מדי, בהתבסס על הקרבה שלהם לממשלה". במקום לשקף המצאות תוכנה חדשות או פעילויות ייצור משגשגות, "אדמות, משאבי טבע וחוזים ורישיונות ממשלתיים הם המקורות העיקריים להונם של המיליארדרים שלנו, וכל הגורמים הללו קשורים לממשלה. אם רוסיה היא אוליגרכיה, כמה זמן נוכל להתנגד לקרוא להודו בשם זה?"

אך תופעה זאת אינה מתרחשת רק במקומות כגון רוסיה, הודו וסין. חבילות החילוץ הנדיבות שסיפקה ממשלת ארה"ב למוסדות הפיננסיים הובילה את סיימון ג'ונסון, מרצה לכלכלה במכון הטכנולוגי של מסצ'וסטס, להשוות בין הבנקאים האמריקאים לבין האוליגרכים בעולם המתעורר. ג'ונסון, בדומה לרג'ן, הוא כלכלן בכיר לשעבר בקרן המטבע הבינלאומית. גם הוא היה אחד ממשתתפי הפאנלים בדאבוס. במאמר שפורסם במגזין "אטלנטיק", שלאחר מכן הורחב לספר, טען ג'ונסון כי אנשי הפיננסים האמריקאים ביצעו "הפיכה שקטה".

על אף שג'ונסון וכהן חלוקים בדעותיהם הפוליטיות, הם מחזיקים בנקודת השקפה משותפת בחלקה בנושאים אלה. כהן טוען כי החששות לגבי חוסר השוויון מופרזים: איכות החיים עולה, והתעשרות האליטה, הוא טוען, מייצגת ברובה עבודה קשה וכישרון. "אם אנו מחפשים בעיות אמיתיות שקשורות למאיון העליון של בעלי ההכנסות", כתב בגיליון האחרון של "אמריקן אינטרסט", "חלק גדול מהן נובעות מתעשיית הפיננסים וקשורות לשווקים הפיננסיים. ואכן, ההכנסות הגבוהות בפיננסים צריכות להדליק לכולנו נורה אדומה".

"אנחנו חיות חברתיות"

ביקורת נוספת, מעודנת יותר, של הגלובוקרטים (מונח שהוטמע על ידי המגזין "אקונומיסט") נמתחה על ידי כלכלן נוסף שנאם בדאבוס השנה. דן אריאלי, מרצה לכלכלה התנהגותית באוניברסיטת דיוק בצפון קרוליינה, חושש כי אינטלקטואלים וקובעי מדיניות רבים מדי מחזיקים בנטיה בלתי מודעת לבחון את הסוגיות החברתיות והפוליטיות שנידונו בדאבוס דרך עדשת האינטרס העצמי של האליטה.

"אנחנו חיות חברתיות ברבדים העמוקים ביותר", אומר אריאלי. "אנו רואים דברים מנקודת ההשקפה של חברינו, ולא של זרים. אחד הדברים שנוצרים על ידי חוסר השוויון הוא שאין הוא יוצר חברה בודדת, אלא חברות רבות. ייתכן שחוסר השוויון יוצר שכבת הפרדה נוספת בין אלה שבפנים לאלה שבחוץ".

גם בפורום הכלכלי העולמי מזהים את הפער הגדל בין אנשי דאבוס לבין שאר העולם. "חוסר השוויון הכלכלי וכישלון המדיניות הבינלאומית משפיעים על התפתחותם של סיכונים גלובליים רבים אחרים ומגבילים את יכולתנו להגיב אליהם ביעילות", נכתב בדו"ח הסיכונים הגלובליים שפורסם לקראת הכנס השנה. "באופן זה, הקשר הסיכונים הגלובליים ב-2011 מוגדר על ידי פרדוקס של המאה ה-21: בעוד העולם צומח ביחד, הוא גם צומח בנפרד".

הדרך לפסגה מעולם לא היתה קשה יותר

ככשפרץ המשבר הכלכלי, אומר בנקאי ידוע, הנשים שהוא מכיר הפסיקו לענוד תכשיטים. "לא רק מפני שהן החלו להיות מודעות לפזרנות היתר, אלא משום שחנם של התכשיטים סר בעיניהן". "היו בלוגים עם שמי, שמותיהם של בני משפחתי והכתובת שלי, שנשאו איומי מוות", הוא מוסיף. "אני בטוח שהאחראי לכך הוא ילד מחוצ'קן במרתף של הוריו, אבל גם ג'ון לנון פגש ילד מחוצ'קן כזה והילד ירה בו".

הקריסה הובילה לגל של זעם ציבורי נגד אנשי הפיננסים ונגד רוב העשירים באופן כללי. המשבר הוביל גם להתחזקות הטענות באשר לחוסר השוויון, שעלה בחדות בכל הארצות העשירות. בארה"ב, לדוגמה, המאיון העליון בקרב משלמי המסים קיבלו 12.3% מכלל השכר לפני מס ב-1987. 20 שנה מאוחר יותר טיפס נתח זה ל-23.5%. נתח המחצית התחתונה של משלמי המסים ירד מ-15.6% ל-12.2% באותה תקופה.

ג'אן פט, כלכלן הולנדי שמת בשנה שעברה, מצא דרך מצוינת לתאר את חוסר השוויון: דמיינו שגובהם של אנשים היה פרופורציונלי להכנסתם, כך שאדם בעל הכנסה ממוצעת היה בגובה ממוצע. כעת דמיינו שאוכלוסיית ארה"ב כולה חולפת על פניכם תוך שעה אחת, בסדר עולה לפי ההכנסות.

הראשונים בתור, בעלי העסקים המפסידים, יהיו בלתי נראים: ראשיהם יהיו מתחת לפני הקרקע. לאחר מכן יגיעו המובטלים והעניים העובדים, כגמדים. אחרי חצי שעה יגיעו הצועדים רק לגובה המותניים, משום שחציון ההכנסה בארה"ב עומד על מחצית מהממוצע בלבד. כמעט 45 דקות יעברו עד שיתחילו להופיע אנשים בגובה נורמלי. אך אז, בדקות האחרונות, יגיע תורם של הענקים. שש דקות לפני סיום השעה גובהם יהיה 3.6 מטרים. כשיגיע תורם של 400 בעלי השכר הגבוה ביותר לצעוד, ממש בסוף, יהיה גובהו של כל אחד מהם יותר מ-3.2 ק"מ.

המדד השכיח ביותר לחוסר שוויון הוא מקדם ג'יני. דירוג של אפס פירושו שוויון מלא: כולם מרוויחים בדיוק אותו סכום. דירוג של אחד פירושו שאדם אחד מקבל הכל. מדד ג'יני בארה"ב עלה מ-0.34 בשנות ה-80 ל-0.38 באמצע שנות ה-2000. מדד ג'יני בגרמניה עלה מ-0.26 ל-0.3, ובסין הוא זינק מ-0.28 ל-0.4. רק בברזיל נרשמה ירידה במדד ג'יני, מ-0.59 ל-0.55.

למרבה ההפתעה, במהלך אותה תקופה ירד חוסר השוויון העולמי, מ-0.66 באמצע שנות ה-80 ל-0.61 באמצע שנות ה-2000. לפי הכלכלן חאווייר סאלה אי מרטין מאוניברסיטת קולומביה, הירידה נובעת מכך שמדינות עניות יותר, כמו סין, צמחו בשיעור מהיר יותר מהמדינות העשירות.

חוסר השוויון צורם פחות במקרים שבהם העשירים הרוויחו את הונם במו ידם. סטיב ג'ובס מיליארדר מכיוון שאנשים אוהבים את המוצרים של אפל; הכספת של ג'יי.קיי רולינג עמוסה במטילי זהב משום שמיליונים קנו את ספרי הארי פוטר שלה. אך אנשים חשים זעם רב יותר לנוכח בנקאים שזוכים לתגמול עבור כישלונות, או לנוכח הון שנעשה על ידי ניצול רנטה כלכלית.

במדינות שבהן רמות השחיתות הגבוהות ביותר, השליטים ממלאים את כיסיהם בכספי הציבור. בדמוקרטיות בשלות יותר מתבטא ניצול הכוח באופנים עדינים יותר. ביפן, לדוגמה, נוחתים פקידי ממשל פורשים במשרות יוקרתיות בחברות שעליהן נהגו לפקח, בנוהג המכונה "אמקודארי" ("נפילה מגן עדן").

גם בארה"ב מוצאים את מקומם פוליטיקאים לשעבר בדירקטוריונים מפתים לאחר פרישתם. ייתכן שהדבר נובע מהיותם מוכשרים ובעלי מוטיווציה גבוהה. אך מחקר שנערך על ידי איימי הילמן מאוניברסיטת אריזונה מצא כי חברות אמריקאיות במגזרים שנמצאים תחת רגולציה קפדנית כמו חברות הסלולר, התרופות או ההימורים, מגייסות יותר פוליטיקאים לשעבר כדירקטורים מאשר חברות במגזרים פחות מפוקחים.

כישרונות שונים ומגוונים זוכים לתגמול, אך מספר האנשים שהתעשרו בזכות יכולותיהם בכדורגל או בשירה זעום בהשוואה לאנשים שהתעשרו או הגיעו לעמדות רבות השפעה בזכות כוח המוח שלהם. הקריירות היוקרתיות ביותר, דוגמת משפטים, רפואה, טכנולוגיה או פיננסים, דורשות יכולות שכליות גבוהות מהממוצע.

הסיכוי כי ילדיהם של הורים בוגרי אוניברסיטה ישלימו גם הם תארים גבוה מזה של הורים בלתי משכילים. כעיקרון, הדבר נכון בכל המדינות, אך לפי ה-OECD הוא תקף יותר בארה"ב ובצרפת מאשר בישראל, בפינלנד או בקוריאה הדרומית. הטבע, החינוך והפוליטיקה משחקים אף הם חלק.

הנטייה לאינטליגנציה גבוהה עשויה לעבור בתורשה, אך יש לטפחה בבית. הורים שוחרי ספרות מקריאים יותר לילדיהם, משתמשים באוצר מלים רחב יותר בשיחות עמם ודוחקים בהם לעשות שיעורי בית. הורים משכילים בדרך כלל מרוויחים יותר, ולכן יכולים להרשות לעצמם בתי ספר פרטיים או מגורים בסמוך לבתי הספר הציבוריים הטובים יותר. הנטייה לבחור בני זוג דומים לנו מבצרת את חוסר השוויון. גברים משכילים נוטים יותר להינשא לנשים משכילות מאשר לפני דור. ב-1970 נשים היוו רק 9% מכלל בעלי התואר הראשון בארה"ב, כך שאקדמאים רבים נישאו לנשים שלא החזיקו בתואר. כיום, המספרים פחות או יותר שווים (למעשה יותר נשים מחזיקות בתארים מאשר גברים) ואנשים נוטים לבחור בבני זוג בעלי רקע אקדמי דומה לשלהם.

גם בשוק העבודה זכו הנשים להישגים מרשימים, כך שמשקי בית שבהם שני בני הזוג משכילים ומנהלים קריירה מוצלחת נהפכו לשכיחים יותר.

ילדים במשפחות אלה זוכים לכל היתרונות, מלבד העובדה שהם מעטים יותר. שיעור הפריון בקרב נשים בוגרות תיכון בארה"ב הוא 2.4; בקרב נשים בעלות תארים אקדמיים, הוא יורד ל-1.6 בלבד. עלות ההשכלה הגבוהה תרמה לירידה בשיעור הפריון גם בקרב הורים דאגנים במדינות עשירות אחרות. למגמה הזאת יש השלכות מטרידות. הדמוגרפיה מקשה על אנשים שמטפסים מתחתית הסולם. ולכך יש השלכות פוליטיות.



תגובות

דלג על התגובות

בשליחת תגובה זו הנני מצהיר שאני מסכים/מסכימה עם תנאי השימוש של אתר TheMarker

סדר את התגובות

כתבות ראשיות באתר

כתבות שאולי פיספסתם

*#