מונרכיה עסקית: על זכותם האלוהית של התאגידים לשלוט בנו - בעולם - TheMarker
 

אתם מחוברים לאתר דרך IP ארגוני, להתחברות דרך המינוי האישי

טרם ביצעת אימות לכתובת הדוא"ל שלך. לאימות כתובת הדואל שלך  לחצו כאן

תיק מניות

רשימת קריאה

רשימת הקריאה מאפשרת לך לשמור כתבות ולקרוא אותן במועד מאוחר יותר באתר,במובייל או באפליקציה.

לחיצה על כפתור "שמור", בתחילת הכתבה תוסיף את הכתבה לרשימת הקריאה שלך.
לחיצה על "הסר" תסיר את הכתבה מרשימת הקריאה.

לרשימת הקריאה המלאה לחצו כאן

מונרכיה עסקית: על זכותם האלוהית של התאגידים לשלוט בנו

כדי להבין מדוע לאנשים רבים כיום נדמה כי לתאגידים יש זכות טבעית לבעלות על המידע שלנו, צריך להסתכל על ההיסטוריה: הגופים שהחזיקו בעבר בהשפעה גדולה, בממון רב ובעוצמה שאין לה תחרות היו מלכים, שטענו לזכות אלוהית למלכותם - ולבסוף איבדו אותה

2תגובות
מלך אנגליה הנרי השמיני
ללא קרדיט

למי שאינם בקיאים במתרחש בבורסה, בדו"חות כספיים או סתם אינם קוראים את TheMarker בחודשים האחרונים, אולי קשה להבין מדוע חברות האינטרנט הרב־לאומיות, האמריקאיות והסיניות, זוכות לכותרות וסופרלטיבים כה מאיימים. מדוע עליבאבא, שהתעללותה במותגים אמריקאיים נפרשה בתחקיר של אי־פי, מהווה סכנה למסחר המקוון? מדוע אמזון ואפל מאיימות על בסיס המס של מדינות ריבוניות? מדוע פייסבוק משוקצת בקונגרס האמריקאי ומתוארת כמו האח הגדול בספר "1984"?

התאגידים האמריקאיים והסיניים שונים מאוד אלה מאלה. האחרונים כפופים הרבה יותר להשפעה ממשלתית, וזוכים לחסותה המפורשת או המשתמעת של ממשלת סין — זו שהואשמה שוב ושוב בהפרת חוקי הסחר והתנהגות עסקית בלתי הוגנת. התאגידים האמריקאיים הם גופים פרטיים, שהשפעתם על חקיקה ורגולציה רבה, בזכות מאמצי לוביזם עתירי הון, ובמקרים רבים יש התנגשות אינטרסים בינם לבין הממשל. למרות כל אלה, דווקא התאגידים הסיניים מצטיירים כגרסה הפרועה, ספוגת הסטרואידים של הקפיטליזם משולח הרסן האמריקאי — ולכן יש חשיבות רבה לדרך שבה הרשויות והצרכנים יתנהלו מול החברות המערביות תחילה.

לפי חוקי הכלכלה, תאגידים רבי עוצמה יפעלו בשוק החופשי בצורה שתיטיב ביותר עם כל המשתתפים בכלכלה. הם בנויים לשרת את בעלי המניות שלהם, וזה חוקי לחלוטין. כל נזק עקיף שנגרם מפעילותם מתקזז עם התועלת שלהם לחברה, התרומה לחדשנות והמשרות הרבות שהם מספקים.

מונופולים גדולים היו קיימים גם בעבר - בכל תחום שאפשר לחשוב עליו. ואולם המצב כיום שונה מהותית, מבחינה כמותית וגם מבחינה עקרונית ואיכותית. מעולם לא היו חברות כל כך גדולות כמו עליבאבא, אמזון, פייסבוק, גוגל ואפל באופן נומינלי, ובאופן יחסי - לגודל הכלכלה, לגודל השוק (מכירות), בשווי השוק, בנתח השוק שלהן.

מעולם לא החזיקו מספר כה מועט של חברות כל כך הרבה הכנסות, רווחים ושווי שוק. מעולם לא החזיקו חברות מעטות כל כך, שנותנות דין וחשבון לכל כך מעט בעלים, בהשפעה כה רבה על חיינו. מעולם לא ידעו כל כך מעט בעלי אינטרסים עסקיים כל כך הרבה על חיינו הפרטיים, מחשבותינו וקשרינו האישיים.

הסופרת אורסולה לה גוין
ROBIN MARCHANT/אי־אף־פי

חלק מחובבי מעצמות האינטרנט החדשות - ויש סיבות רבות לחבב אותן, כי הן מספקות שירותים נהדרים שקשה לדמיין את חיינו בלעדיהם - חושבים שיש חדש תחת השמש. לדבריהם, לחברות האלה יש חוקים משלהן, מכיוון שהטכנולוגיה שלהן חדישה והחוקים הישנים אינם רלוונטיים לה. בנוסף, הרגולטורים המיושנים אינם יודעים איך לפקח עליהן, שכן נטילת הזכות לעשות הרבה כסף ביעילות עצומה נתפשת כדבר שאין לעשותו.

גופים שלא ניתן לצאת נגדם

במשך ההיסטוריה, ולאו דווקא זו של הגבלים עסקיים והתפתחות התאגידים, היו גופים מעטים שהחזיקו בהשפעה גדולה, בממון רב ובעוצמה שאין לה תחרות. קראו להם מלכים. את הקשר בין התאגידים למלכים איזכרה הסופרת המנוחה אורסולה לה גווין בנאום קבלת פרס הספר הלאומי ב–2014, שבו קראה לענקית הקמעונות המקוונת אמזון "נושכת נשך".

ההכנסות המשותפות, במיליארדי דולרים )במונחים ריאליים(
.

למלכים היה הכוח למשול ולחרוץ את גורלם של עמים שלמים, לגבות מסים, להחרים יבולים, להוציא צבאות למסעות של הרג, לכבוש אדמות.

המלכים גייסו לצדם את הממסד הדתי, שבמקרים רבים היה כפוף להם או נתן להם את חסותו (באירופה עד היום רוב המונרכים הם גם ראשי הכנסייה של המדינה) ואת האמונות הדתיות, כדי לטעון שניתנה להם זכות אלוהית למשול.

במשך אלפי שנים מאות מיליוני אנשים האמינו להם, הרכינו ראש וכופפו ברך. למלכים היה הכסף והצבא לאלץ את כולם לעשות מה שהם רוצים, אבל הם קיבלו גם הסכמה שמרצון, מכיוון שנתיניהם קיבלו את סמכותו של נותן החסות שבמרומים שהכתיר אותם. גם המלכים סיפקו לנתיניהם שירות רב ערך — הגנה, סדר, חוקים ובידור. עד שיום אחד זה נגמר, לעתים באלימות.

בעשור האחרון, לנוכח תגובות הנגד ההולכות ומתעצמות נגד הקיטוב הכלכלי ההולך וגובר בעולם — מעטים שמחזיקים ביותר ויותר הון והכנסה — התחילו לשאול את עצמם מיליארדרים במגדלי זהב נוצצים אם יום אחד יגיעו גם לפתחם אנשים עם קלשונות ולפידים בוערים.

מחאה נגד פייסבוק על רקע השימוע של מארק צוקרברג בקונגרס
AARON P. BERNSTEIN/רויטר�

מי שיגיע לפתחם של מטות התאגידים עם לפידים בוערים יגלה שם כוחות שיטור פרטיים, ואפילו ציבוריים, שמגינים עליהם. מי שיגיע מצויד בטיעונים לבית המשפט, יגלה שהם מצוידים בעורכי דין טובים ויקרים יותר, ושופטים שמקשיבים יותר למי שכיסם עמוק. מי שינסה להתחרות בשוק החופשי יגלה שחומות אש דיגיטליות, משפטיות ועסקיות הוצבו בפניו. נסו למצוא כמה סטארט־אפים נתבעו על ידי ענקיות אינטרנט כשניסו להתחרות בהם בשנים האחרונות. ומוטב, נסו למצוא כמה מהם נקנו על ידיהן.

רגולציה לא תגביל בהכרח את התאגידים

התשובה לשאלה איך וכיצד אפשר לפרוק את התאגידים מכוחם המופרז ולמנוע עתיד מהסוג שמתואר בספרי מדע בדיוני כמו אלה של רוברט היינליין, למשל, שבהם במקום מדינות ריבוניות שולטות בעולם "רב־לאומיות", צריכה להגיע עוד לפני הקלשונות והלפידים.

בימים אלה מתחילה אירופה בצעד שמגן על הנכס החשוב ביותר שיש בידי הציבור והתאגידים הדיגיטליים חפצים בו — המידע שלהם. מדינות ברחבי העולם עוקבות אחריה, ועשויות לאמץ את התקנים להגנה על פרטיות שמכונים GDPR.

ואולם לא חסרים מומחים שמזהירים שרגולציה עשויה דווקא להיטיב עם החברות החזקות הנוכחיות. זה קרה לבנקים הגדולים עם התקנת הרגולציה הסבוכה של חוק דוד פרנק, שהעמיסה על מוסדות פיננסיים עבודה ועלויות, שרק הגדולים שבהם מצליחים לשאת בהן. הטיעון הוא שהגבלות שפוגעות ברווחיות ימנעו כניסה של מתחרות חדשות, אך המנהיגות הקיימות בשוק יוכלו לספוג את הנזק.

רגולציה קודמת, כמו הזכות להישכח ממנועי חיפוש באירופה, לא דיגדגה לעסקיה של גוגל, וכך גם לא הפריעה התגובה הציבורית והפוליטית הנזעמת לעסקיה של פייסבוק.

כל אלה מרמזים על כך שהתשובה צריכה להיות דרסטית יותר ממהלכים קטנים, הדרגתיים וזהירים. שלל אפשרויות — מפירוק עסקים נלווים כמו אינסטגרם וווטסאפ של פייסבוק, ואיסורים נחרצים, נושאי עונשים כבדים, על חדירה לפרטיות והעברת מידע, כולל נשיאה באחריות משפטית לשימוש לרעה בפלטפורמות, החל בגניבת מידע על ידי גורמים מסחריים והאקרים וכלה בשימוש ברשתות לביצוע פשעים — יהיו רק התחלה של פירוקה של התודעה הכוזבת, שמותר לענקיות האינטרנט מה שהיה מותר למלכים.



תגובות

דלג על התגובות

בשליחת תגובה זו הנני מצהיר שאני מסכים/מסכימה עם תנאי השימוש של אתר TheMarker

סדר את התגובות

כתבות ראשיות באתר

כתבות שאולי פיספסתם

*#