איך הצליחה גיאורגיה לרסן את השחיתות, להתגבר על תרבות השוחד ולהציל את הכלכלה המקומית? - וול-סטריט וגלובל - TheMarker
 

טרם ביצעת אימות לכתובת הדוא"ל שלך. לאימות כתובת הדואל שלך  לחצו כאן

תיק מניות

רשימת קריאה

רשימת הקריאה מאפשרת לך לשמור כתבות ולקרוא אותן במועד מאוחר יותר באתר,במובייל או באפליקציה.

לחיצה על כפתור "שמור", בתחילת הכתבה תוסיף את הכתבה לרשימת הקריאה שלך.
לחיצה על "הסר" תסיר את הכתבה מרשימת הקריאה.

לרשימת הקריאה המלאה לחצו כאן

איך הצליחה גיאורגיה לרסן את השחיתות, להתגבר על תרבות השוחד ולהציל את הכלכלה המקומית?

גיאורגיה היתה מדינה ענייה, מושחתת ואלימה ■ ואז הגיעה למדינה אליטה צעירה שסגרה בן לילה משרדי ממשלה מיותרים, הפריטה שירותים ציבוריים, ניקתה את המשטרה ומיגרה את האלימות ■ אך הדמוקרטיה טרם התבססה והדרך עוד ארוכה ■ מדינות שעשו קפיצת מדרגה - כתבה ראשונה בסדרה

5תגובות

>> המזרקות מרקדות, ילדים משחקים, ומשפחות מטיילות לאורך הטיילת רצופת הדקלים, הערסלים ומגרשי המשחקים של באטומי לחוף הים. לפני פחות מעשור היתה באטומי, בירת אזור אג'אריה שבדרום מערב גיאורגיה, נחלתו הפרטית של אסלן אבאשידזה, אדם כוחני שהתנהג כבעלים של באטומי, ולא כמנהיגה. הוא תמיד הופיע מלווה בצבא בריונים. כשלבנו התחשק לדהור בלמבורגיני שלו, הוא היה סוגר את רחובות העיר. האזור, שהיה מופרד מיתר גיאורגיה באמצעות מחסומים, סבל ממיתון חמור.

כיום, אתר הנופש המהנה הזה הוא פרסומת להישגיה הקפיטליסטיים של גיאורגיה. אמנם כמו בכל פרסומת, באטומי אינה חושפת את התמונה המלאה - הרחק מחוף הים יש סימנים ברורים לעוני ולאבטלה, אך השינוי הוא אמיתי. לא רק במלונות חמישה כוכבים שצצים בבאטומי, במסעדותיה או בבתי הקזינו המלאים תיירים טורקים - אלא באופן שבו מנוהלת אג'אריה. מושל אג'אריה הצעיר, לבן ורשאלומידזה בן ה-38 - השייך לקבוצת גיאורגיאנים שהגיעו לבגרות לאחר מהפכת הוורדים של 2003 - הולך בעיר העתיקה של באטומי, בג'ינס וללא שומר ראש. מקומיים ניגשים להודות לו, במחווה שלא נראית מאולצת. עם כל בעיותיה, גיאורגיה נמצאת בידי דור צעיר ופרגמטי שניער מעליו את פולחן האישיות של העידן הסובייטי, יחד עם זכויות היתר והפרנויה שהגיעו עמו.

מצד אחד העידן הסובייטי בגיאורגיה תם ונשלם, ומצד שני זכרו ממשיך לרחף מעל: "האדם סובייטי הוא תוצר של שינויים בלתי נראים, השפלה וניוון מתקדם", כתב פעם מראב ממרדאשווילי, פילוסוף גיאורגי. "שבירת שרשרת השינויים קשה, ואולי בלתי אפשרית". אף מדינה פוסט-סובייטית לא השתחררה לגמרי ממורשת זו, אך גיאורגיה בהחלט הצליחה בשבירת השרשרת יותר מרבות אחרות.

גיאורגיה באמת סבלה רבות תחת הדיכוי הסטליניסטי, אך דווקא בתקופה הסובייטית המאוחרת למדה המדינה לשחק לפי הכללים ולהרוויח מהמערכת. היא נהפכה למגרש המשחקים של האימפריה הסובייטית - מקור של יין, תרבות ובידור. אבל כשהאימפריה התמוטטה, גיאורגיה הידרדרה ונהפכה למדינה לא מתפקדת ומעוותת בשל גניבות ומאבקים אתניים. עד 2003 פסקה האלימות, אך המדינה נותרה חלשה ומושחתת.

ואולם לא עוד. גיאורגיה המציאה עצמה מחדש ככוכבת הקווקז. כיום היא פחות מושחתת ממרבית הרפובליקות הסובייטיות לשעבר, והיא אחד המקומות שבהם הכי קל לעשות עסקים בעולם - לפי הבנק העולמי. הכלכלה הליברלית שלה הצליחה לעמוד באמברגו רוסי, והמדינה הצליחה להחזיק מעמד בתקופת המלחמה עם רוסיה. המשטרה שלה לא לוקחת שוחד והחשמל אינו עוד מותרות. וחשוב מכל - אנשיה כבר אינם מופתעים מהצלחות אלה.

נגמרה חגיגת הבטלה והשחיתות

המעבר של גיאורגיה מרפובליקה סובייטית לשעבר לרפובליקה לא סובייטית החל במהפכת הוורדים בנובמבר 2003, שבה נדחק החוצה הנשיא אדוארד שוורדנדזה בן ה-75. בראש המהפכה עמד מיכאיל סאקאשווילי, אז בן 36 וכיום נשיא גיאורגיה. לא היה זה מעבר מדיקטטורה לחופש שלעתים מתואר במערב: שוורדנדזה לא היה דיקטטור וחלק מהרפורמטורים היו מבני טיפוחיו. אלה היו חילופי דורות, שינוי חברתי, אולי אפילו מהפכה תרבותית, מסביר לבן רמישווילי, מנהל מרכז המחקר ליברטי אינסטיטוט.

ואולם היה זה בהחלט שינוי בהרכב האליטות. חלק מהמשמר החדש, כמו סאקאשווילי, בוגר אוניברסיטת קולומביה, למדו ועבדו במערב. אחרים הגיעו מארגונים חברתיים ללא כוונות רווח. מרביתם עדיין לא הגיעו לגיל 40. וכולם היו חופשיים מהמעמסה הסובייטית, ונרגשים מההבטחה לקבל את מדינתם בחזרה ולבנותה מחדש כמדינה מודרנית.

בסיס התמיכה למהפכה זו לא היה בבירה, טביליסי - המרכז הפוליטי המסורתי של גיאורגיה - אלא דווקא בכפרים ובערים הקטנות, שבהן מבנה המשפחה המסורתי והאינדיווידואליזם השתמרו בצורה חזקה יותר, והשלטון הסובייטי היה חלש יותר. האנשים החדשים בשלטון לא ביקשו את אישור האינטליגנציה בטביליסי, שהתחזקה מאוד בתקופה הסובייטית המאוחרת.

הנה סיפור קטן המדגים את השינוי המחשבתי: שבועות ספורים לאחר שנכנס לתפקידו, קיבל שר הפנים הנוכחי של גיאורגיה, ואנו מרבישווילי, טלפון מבמאי תיאטרון ידוע, שהתחנן לשחרורם של שניים משחקניו, שנעצרו בגין קטטת שיכורים. מרבישווילי סירב, והפר את הקשר המסורתי שהיה בין המדינה לאליטה התרבותית. הרפורמטורים לא הסכימו ליחס המיוחד, שעליו נאבקו האינטיליגנציה והמתנגדים הלאומיים שלה בשנות העצמאות הראשונות.

הרפורמטורים העדיפו לברוא סיפור לאומי חדש לגיאורגיה - סיפור של מדינה אירופית דינמית וחרוצה: "שווייץ עם אלמנטים של סינגפור", כפי שהגדיר זאת פעם סאקאשווילי.

המודרניזציה של גיאורגיה היתה נמרצת. ג'יא סולחנישווילי, איש עסקים ותלמיד לשעבר של הפילוסוף ממרדאשווילי, אמר: "הממשלה נפטרה מהמנהגים הסובייטיים והשמידה את התנאים שהולידו נפוטיזם, צביעות ובטלה". בן ליל, ביטלו הרפורמטורים את משטרת התנועה שמנתה 15 אלף שוטרים, והחליפה אותם ב-2,300 פקחים. המגויסים החדשים תומרצו לא רק על ידי שכר הוגן ומכוניות חדשות, אלא גם על ידי העובדה שהבוסים החדשים שלהם לא נטלו שוחד. משרדים ממשלתיים שלמים בוטלו, יחד עם 30 אלף אנשי ביורוקרטיה. הממשלה קיצצה בביורוקרטיה, הפריטה הכל - ממלונות לבתי חולים - והשתמשה בכספים שגייסה להקמת כבישים חדשים.

חלק גדול מהליברליזציה קודם על ידי קאחה בנדוקידזה, איל הון ליברטריאני שעשה את הונו ברוסיה לפני שוולדימיר פוטין, הנשיא לשעבר וראש הממשלה הנוכחי, החל להפעיל לחץ על אנשי העסקים. גיאורגיה, טען בנדוקידזה, היתה כה ענייה, עד כי רק רפורמה רדיקלית תעזור לה. ואולם הוא גם הבין שיש לתמוך ברפורמות כלכליות באמצעות פרויקטים חינוכיים כדי ליצור אליטה לאומית חדשה. ב-2007 הוא הקים את האוניברסיטה החופשית בטביליסי, המלמדת משפטים, עסקים ושפות. כל בוגר לוקח על עצמו מימון של סטודנט חדש, ויוצר תחושה של מחויבות אישית בחברה הגיאורגית.

הישג משמעותי: צמצום השחיתות

אחד ההישגים המשמעותיים של ממשלת סאקאשווילי הוא הצמצום הניכר של השחיתות במדינה. בדירוג תפישת השחיתות (CPI, Corruption Perceptions Index) האחרון של ארגון טרנספרנסי אינטרנשונל (TI), מצאה עצמה גיאורגיה במקום 68 מבין 178 מדינות - מקום אחד אחרי איטליה. ישראל, לשם השוואה, דורגה במקום 30, ואילו המדינות המובילות בדירוג הן דנמרק, ניו זילנד וסינגפור. רוסיה דורגה במקום 154 הלא מחמיא.

68 אולי לא נראה כמו מקום טוב במיוחד, אך הנתון המרשים עוד יותר הוא כי בעוד TI מדווח על עלייה בשחיתות בעולם, בגיאורגיה מורגשת ירידה. 78% ממי שהשיבו לסקר של TI בגיאורגיה, אמרו כי חוו ירידה בשחיתות במדינתם. "אין אף מדינה אחרת כיום שבה אנשים רואים ירידה בשחיתות בקנה מידה שכזה", אומר מתיאס הוטר, אנליסט בכיר בסניף הגיאורגי של TI.

עדיין לא דמוקרטיה כהלכה

"ואולם מה שמדהים בגיאורגיה לעומת למדינות שזכו באחרונה לעצמאות, הוא היקף האנשים המדווחים על תשלום שוחד בשנה האחרונה", מוסיף הוטר. "בגיאורגיה, השיעור הוא 3% מהנסקרים - נמוך ומרשים מאוד באזורנו". שיעור זה מעמיד את גיאורגיה באותה קבוצה כמו ישראל, וכן עם אוסטרליה, סינגפור וארה"ב.

בניגוד לחלק גדול מהמדינות בסקר של TI, בגיאורגיה המשטרה אינה נתפשת כמוסד המושחת ביותר - אולי הודות לרפורמה הגדולה שביצע הממשל עם עלייתו לשלטון. אך המפלגות הפוליטיות ומערכת המשפט נחשבים המוסדות המושחתים ביותר - מה שמצביע על כך שיש לה עוד דרך לעשות.

עד 2003 סאקאשווילי הצעיר והאנרגטי שימש ניגוד ברור למנהיגות הקודמת. ואולם כיום דור צעיר אף יותר הגיע לבגרות. הם רואים את המדינה לא כפרה קדושה, אלא כספקית של שירותים בסיסיים וביטחון. אחד הרגעים המכריעים, לטענת בני הדור הצעיר, המראים כי השינוי עוד לא הושלם, הגיע בנובמבר 2007, כשסאקאשווילי עמד בפני האפשרות לאבד את השלטון, ושלח משטרה לפזר הפגנה ולהרוס תחנת טלוויזיה. הממשל טען כי פעל כדי למנוע הפיכה, אך החלטה זו זיעזעה את גיאורגיה ואת העולם.

על הנייר, לגיאורגיה יש את כל המוסדות הנחוצים לדמוקרטיה. למעשה, מעטים מהם נהנים מכוח אמיתי. הפרלמנט, בשליטת מפלגתו של סאקאשווילי, הוא לא יותר מחותמת גומי. המשטרה ומערכת המשפט שבויים על ידי הפוליטיקאים. ההחלטות מתקבלות על ידי מעגל מקורבים שהשפעתם גדולה מתפקידיהם הרשמיים. הליכים דמוקרטיים מתבטלים אל מול הצורך בפעולה מהירה - מה שבא לידי ביטוי באופן קטסטרופלי כשסאקאשווילי החליט לפני שנתיים לתקוף את אוסטיה הדרומית, מחוז שהיה במרכז סכסוך בין גיאורגיה לרוסיה, והעניק לרוסיה את התירוץ הנחוץ לה לפלישה לגיאורגיה.

סאקאשווילי הוא יותר מחדש מדמוקרט. אך כדי שהרפורמות שלו יהיו בלתי הפיכות, גיאורגיה זקוקה למוסדות דמוקרטיים חזקים - ומעל לכל, מערכת משפט עצמאית ושלטון חוק. כיום יותר מדי כוח אישי מרוכז בידי סאקאשווילי ושר הפנים מעורר היראה שלו. זה דבר מסוכן עבור מדינה שהשלטון בה לא עבר מיד ליד בשלום מאז עצמאותה.

למרות ההתקדמות הרבה, עתיד של גיאורגיה לא ברור. שנתיים לאחר המלחמה עם רוסיה, היחסים עמה טרם חזרו לשגרה. ביוני סגרה המשטרה את הכיכר המרכזית בגורי, עיר הולדתו של סטלין, ובחשכת הליל הסירו את פסלו של הדיקטטור - פסל ששרד את התמוטטות רוסיה הסובייטית ואת ההפצצה הרוסית ב-2008. אך המהלך לא לווה בחגיגות או הפגנות. אזרחי גיאורגיה פשוט כבר המשיכו הלאה.

אנשי העסקים הישראלים הואשמו בניסיון שוחד של 7 מיליון דולר

>> אף שהיא נחשבת למקום הטוב ביותר לעשות בו עסקים בעולם לפי הבנק העולמי, גיאורגיה עדיין מצריכה זהירות עסקית, כפי שמדגים סיפורם של רון פוקס וזאב פרנקל, שני אנשי עסקים ישראלים שנעצרו באוקטובר האחרון בגיאורגיה. השניים נעצרו בשל אישומים בהצעת שוחד לסגן שר האוצר הגיאורגי. לפי התביעה, הם נפגשו עם סגן השר, אווטנדיל קרדזה, בעיר באטומי, שם הציעו לו 7 מיליון דולר כדי שימנע מהממשלה לערער על פסיקת בוררות בינלאומית שהעניקה להם 100 מיליון דולר.

פוקס ושותף יווני נוסף היו נתונים בסכסוך ובבוררות עם ממשלת גיאורגיה מאז 1991, כשטראמקס, חברה בבעלותם, הקימה מיזם משותף עם חברת הנפט הממשלתית, וקיבלה זיכיון לפיתוח רשת צינורות נפט. הזיכיון בוטל ב-1996, לאחר שהוקמה חברת הנפט הבינלאומית הגיאורגית של הממשלה, והשניים פנו לערכאות שונות בתביעה לפיצויים.

בנובמבר 2004 דחתה ממשלת גיאורגיה את תביעת השניים, והם הגישו בנפרד שתי תביעות במרכז הבינלאומי ליישוב סכסוכי השקעות (ICSID), של הבנק העולמי. ב-3 במארס 2010 פסק טריבונל בלונדון שגיאורגיה הפרה את אמנת האנרגיה הרב-צדדית, והחרימה שלא כדין השקעות של יואניס קרדסופולוס, השותף היווני, וכן פסק כי גיאורגיה הפרה הסכם דו-צדדי להגנה שנחתם עם ישראל.

גיאורגיה מסרה ביולי כי תערער על ההחלטה. לטענת התובע הכללי של גיאורגיה, פוקס, ביחד עם פרנקל, נפגש עם סגן שר האוצר והציע לו 7 מיליון דולר כדי שימנע את הערעור. פוקס ופרנקל הכחישו את האישומים נגדם, וטענו כי אכן הוזמנו לפגישה עם השר אך לא הציעו לו דבר כזה. לטענתם, מדובר בניסיון להפעיל עליהם לחץ לוותר על תביעתם לקבלת סכום הפיצויים. המשפט של השניים אמור להיפתח בשבוע הבא ובינתיים הם עדיין עצורים.

מיכל רמתי



תגובות

דלג על התגובות

בשליחת תגובה זו הנני מצהיר שאני מסכים/מסכימה עם תנאי השימוש של אתר TheMarker

סדר את התגובות

כתבות ראשיות באתר

כתבות שאולי פיספסתם

*#