סין מול כל העולם: "יש מי שמחזיק אקדח טעון - ויש מי שחופר" - וול-סטריט וגלובל - TheMarker
 

אתם מחוברים לאתר דרך IP ארגוני, להתחברות דרך המינוי האישי

טרם ביצעת אימות לכתובת הדוא"ל שלך. לאימות כתובת הדואל שלך  לחצו כאן

תיק מניות

רשימת קריאה

רשימת הקריאה מאפשרת לך לשמור כתבות ולקרוא אותן במועד מאוחר יותר באתר,במובייל או באפליקציה.

לחיצה על כפתור "שמור", בתחילת הכתבה תוסיף את הכתבה לרשימת הקריאה שלך.
לחיצה על "הסר" תסיר את הכתבה מרשימת הקריאה.

לרשימת הקריאה המלאה לחצו כאן

סין מול כל העולם: "יש מי שמחזיק אקדח טעון - ויש מי שחופר"

בשעה שמדינות המערב, ובראשן ארה"ב, שוקעות בחובות וגירעונות תקציביים, יתרות הסחר של סין והשקעותיה בכל העולם צומחות בקצב מסחרר ■ איך הגיע המערב למצב שבו סין מחזיקה מולו אקדח טעון? בדאבוס ניסו למצוא פתרונות לחוסר האיזון הגלובלי

13תגובות

"בסצינת הסיום של הסרט 'הטוב והרע המכוער' מגיעים שלושת הגיבורים לבית קברות שבו הם צריכים לחפור כדי למצוא את האוצר, ואז אומר קלינט איסטווד (הטוב) לאלי וולך (הרע): 'יש מי שיש לו אקדח טעון ויש מי שחופר'. לסין, עם כמעט 3 טריליון דולר של יתרות ועודף מסחרי שממשיך לגדול, יש את האקדח הטעון. ארה"ב ומדינות המערב, לעומתה, צריכות לחפור".

כך תיאר בכנס דאבוס ההיסטוריון הכלכלי ניאל פרגוסון את מערכת היחסים בין סין לארה"ב ומדינות המערב. והוא מוסיף: "במקרה של אוסטרליה, זו אפילו לא מטאפורה. סין קונה ממנה מכרות ומחצבים והאוסטרלים חופרים ושולחים את התוצרת לסין".

איך הגיע העולם למצב שבו סין היא בעלת האקדח הטעון? הכלכלן פרד ברגסטן, אחד המומחים הגדולים לחוסר האיזון הגלובלי בין המדינות, מסביר: "כל יום בחמש השנים האחרונות סין רוכשת בשוק שלה כמיליארד דולר, שהצטברו בינתיים לכ-3 טריליון דולר. לא רק זאת, לפי דיווחי היתרות של סין בשנה האחרונה, נראה שקצב קניית הדולרים שלה אף גדל, אולי ל-2 מיליארד דולר מדי יום. לדעתי, מה שסין עושה זו ההתערבות הגדולה ביותר בשוק המט"ח מאז מלחמת העולם השנייה. בפועל, על ידי קיבוע שער המטבע ורכישות הדולרים, סין מסבסדת את היצוא שלה בכ-30% - וזה המהלך הפרוטקציוניסטי הקיצוני ביותר שנעשה ב-50 השנים האחרונות".

לפי ברגסטן, כדאי ליצור מועדון כלכלי עולמי בשם G2, שבו יהיו חברות ארה"ב וסין, מכיוון שרוב הבעיות של חוסר האיזון הכלכלי העולמי נובעות מהיחסים בין שתי המדינות הגדולות הללו. "כמו שסין לא פועלת בצורה מאוזנת כך גם ארה"ב לא פועלת באיזון, אבל היא עושה זאת באופן הפוך", אומר ברגסטן. לדבריו, "מדינות G20 אמנם הסכימו על מהלכי איזון מחדש בין הגושים, אבל במציאות הדברים הולכים בכיוון ההפוך וחוסר האיזור רק גדל. בארה"ב זה קורה בגלל החובות והגירעון ובסין בגלל החשש שלה מפני בועת מחירים פנימית, ששולחת אותם שוב לשוקי היצוא".

לטענתו, הפעילות של סין בשוק המטבע אינה בעיה של ארה"ב לבדה. הערך הנומינלי הנמוך של המטבע הסיני גורם לבעיות במדינות רבות אחרות: "הסינים אמרו בקיץ האחרון שיתנו למטבע לנוע יותר על פי כוחות השוק, אבל מאז לא קרה הרבה. הם אמנם נתנו לשער לעלות בכ-3%, אך מנגד הדולר ירד, כך שהפער בין ערכי המטבעות לא השתנה. חוסר האיזון הגלובלי רק מחריף והולך".

האם המערב יכול לעשות משהו? לפי ברגסטן, בארה"ב מחפשים דרכים ללחוץ על סין. רעיון אחד הוא להגיש תלונה לארגון הסחר העולמי (WTO) באופן שייצור איום של מגבלות סחר כלפי סין. היתרון של מהלך כזה הוא שהדבר לא ייראה כפעולה אמריקאית, אבל הסיכוי שלו לא ברור. אפשרות נוספת היא פעולה בשוק הפתוח, כלומר אם סין קונה מיליארד דולר ביום, הרי ששאר העולם, ואולי גם קרן המטבע, יכולים לקנות את היואן. נכון שהמטבע הסיני הרבה פחות סחיר מהדולר, אבל אפשר לבצע עסקות כאלה, למשל דרך הונג קונג.

אלא שהסינים, בעלי האקדח הטעון, לא מסכימים לניתוח של כלכלני המערב. לי דאוקי, פרופ' לכלכלה ממוצא סיני, מציג מציאות אחרת: "פער הסחר של סין עם שאר העולם ירד ב-2010, וזה מוכיח שסין עושה מאמצים לאיזון כלכלת העולם. הסינים גם משקיעים את רוב יתרות המטבע שלהם באג"ח של הממשל האמריקאי, ואני חושב שזה תורם ליציבות הגלובלית. יש חוסר איזון קטן. מדוע? הסיבה פשוטה: בתוך סין יש כוחות שדוחפים את כלכלתה למעבר לצריכה מקומית, ובכך לאיזון מחדש. ב-2009 השכר הפנוי עלה והצריכה הפרטית עלתה בקצב מהיר יותר מהתוצר. אפשר לראות את סין ככמה כלכלות, לפי מחוזות, ואז מגלים שלמחוז בייג'ין יש גירעון מסחרי מול אזורים אחרים".

לדברי לי, שער החליפין הוא רק משתנה אחד בניסיון להגיע לאיזון גלובלי של זרמי ההון. סין יכולה לתת לשער המטבע שלה להתחזק, אבל לתפישתו התרופה הזו בעייתית. "זה כמו לתת לשחקן כדורסל נמוך תרופה שתגדיל לו רק את כפות הרגליים ב-50%. איך זה יעזור לו?", הוא תוהה.

למעשה, כל ראיית העולם של הסינים שונה, והם כבר אינם מוכנים לקבל את הניתוחים וראיית העולם של כלכלני המערב. לדברי לי, "סין גדולה כל כך, מעולם לא ראו מדינה כה גדולה צומחת מהר כל כך, כך שהניסיון המערבי לא בהכרח רלוונטי. הסינים קונים חלקי אלקטרוניקה בדרום קוריאה וביפן, מרכיבים אותם למוצר, שמים על זה חותמת 'מייד אין צ'יינה' ושולחים לארה"ב. זו פעילות עם ערך מוסף נמוך, ועדכון בשער חליפין לא ישנה את זה. תאמינו לי, בסין יש לחצי שוק שדוחפים את החברות והציבור להגדיל את הצריכה המקומית, וזה יקרה".

ההיסטוריון פרגוסון מסכים ששער החליפין הנומינלי של היואן אינו חזות הכל בחוסר האיזון הגלובלי. "חלק גדול מדי מהדיון הוא על שערים נומינליים, אבל אי אפשר להתעלם מהאינפלציה, ולכן שערי המטבע הריאליים חשובים יותר. האם סין באמת רוצה להמשיך לרכוש ולצבור אג"ח אמריקאיות לנצח? אני חושב שלא. אני חושב שחוסר האיזון הפיסקלי, כלומר הגירעון הממשלתי והחובות של ארה"ב ואירופה, יותר חשוב מחוסר האיזון המוניטרי. בשבוע שעבר ירד הדירוג של יפן, וזה יכול לקרות גם לארה"ב", אומר פרגוסון.

"תראו מה ארה"ב ויפן צריכות לעשות כדי לייצב את היחס בין חוב לתוצר, זהו אתגר עצום", הוא אומר. "ארה"ב תצטרך להעלות מסים ב-12% - תסריט שלא נראה מציאותי במצב הפוליטי הנוכחי. ציר נוסף של חוסר איזון גלובלי קיים בסחורות, באנרגיה ובמזון, וזו הסיבה שבגינה הסינים קונים תשתיות וחומרי גלם בכל העולם".

הכלכלן נוריאלי רוביני, מהכוכבים המצוטטים והמבוקשים ביותר בכנס בדאבוס, רואה את חוסר האיזון במונחים של ספר לימוד קלאסי. "בסוף, שווקים מאזנים את עצמם. מדינות שמתערבות בשווקים ולא נותנות לאיזון להתממש יכולות לשמור על חוסר איזון לפרק זמן מסוים, אבל לא לתמיד. המשבר וחוסר האיזון בארה"ב נגרמו משוק הנדל"ן. היתה בועה, היא יצרה תחושת עושר, הוא בתורו הביא לצמצום החיסכון ולעלייה בהשקעות בנדל"ן - וכך נוצר משבר. בסין המצב שונה - הסינים חוסכים ומשקיעים סכומי עתק בתשתיות וביכולות ייצור".

מה צריך לקרות? על פי רוביני, "הביקוש המקומי בסין לא עולה בקצב הדרוש, ולכן הדבר היחיד שאפשר לעשות הוא להקטין את העודף המסחרי והחשבון השוטף של סין. במדינות בעלות גירעון מסחרי (כמו ארה"ב, א"א) צריך פיחות נומינלי. יש אמנם דרך אחרת לאזן את הזרמים, כמו אינפלציה בסין, אבל זה מסוכן מדי ועלול להביא למשבר. הסינים באמת אומרים שהם מעדיפים לטפל בחוסר האיזון דרך שער המטבע הריאלי, כלומר ליצור אינפלציה, וכך הם פועלים, אבל לי נראה שייסוף המטבע הוא חלופה בטוחה יותר".

"ב-2009 כל המדינות נכנסו למשבר ומיתון קשה, חוץ מסין. איך הם עשו את הנס הזה?", שואל רוביני ומיד עונה: "הם השקיעו כמו משוגעים בתשתיות והזרימו למשק כסף זול. כיום ההשקעות של סין מגיעות לכמחצית מהתוצר, וזה יוצר עודף עצום של כושר ייצור. יש להם עודף ייצור בנדל"ן, בתשתיות ובעתיד הקרוב גם בייצור התעשייתי. למה הסינים חוסכים? אין להם ביטוח בריאות וסעד, מערכת הפנסיה ורשתות ביטחון סוציאליות לא קיימות, ולכן כל סיני חוסך לעתיד וכדי לשמור כסף ליום סגריר".

אילו החלטות מדיניות גלובליות בכל זאת ניתן לקבל כדי להקל על חוסר האיזון בין סין לארה"ב? לברגסטן יש שלושה פתרונות. הראשון הוא מצד סין: "יש סינים שאומרים שהסיבה לחוסר האיזון היא שארה"ב צורכת יותר מדי. אולי, אבל אנחנו פשוט לא יודעים, כי המחירים לא מאוזנים. השני הוא מהצד האמריקאי: הבעיה היא בעיקר ההתערבות הסינית בשער החליפין, ואם סין תפסיק, חוסר האיזון יקטן. השלישי: לארה"ב אין אינפלציה, יש אבטלה, יש גירעון מסחרי, וזה מקרה של של ספר לימוד שבו יש לפחת את המטבע. לסין יש מצב הפוך - יתרות עצומות, עודף מסחרי, גאות במחירי נכסים ובאינפלציה, וזהו המקרה הקלאסי לתת למטבע להתחזק. צריך לעשות את זה עכשיו".

האם יש סיכוי שעדכון כזה בשער היואן מול הדולר יתרחש? פרגוסון שוב מפקפק: "לצפות מהסינים לעשות את זה, זה לא ריאלי. ארה"ב צריכה לחשוב על מדיניות שהיא יכולה לעשות בעצמה ולטפל בבעיות הפיסקליות שלה. הסינים מצדם יעשו דברים, למשל לאפשר לחברות סיניות להשאיר חלק מהמט"ח שלהן בבנקים מחוץ לסין. במקביל, הם ימשיכו להגדיל השקעות בחו"ל. רואים את זה בין היתר באפריקה ובאוסטרליה".

ורואים את זה גם בישראל: רק באחרונה רכשה חברה ממשלתית סינית את השליטה בתאגיד הכימיקלים מכתשים אגן.



תגובות

דלג על התגובות

בשליחת תגובה זו הנני מצהיר שאני מסכים/מסכימה עם תנאי השימוש של אתר TheMarker

סדר את התגובות

כתבות ראשיות באתר

כתבות שאולי פיספסתם

*#