לחיות בערפל: המנהלים המערביים בסין נאבקים בחוסר השקיפות - וול-סטריט וגלובל - TheMarker
 

אתם מחוברים לאתר דרך IP ארגוני, להתחברות דרך המינוי האישי

טרם ביצעת אימות לכתובת הדוא"ל שלך. לאימות כתובת הדואל שלך  לחצו כאן

תיק מניות

רשימת קריאה

רשימת הקריאה מאפשרת לך לשמור כתבות ולקרוא אותן במועד מאוחר יותר באתר,במובייל או באפליקציה.

לחיצה על כפתור "שמור", בתחילת הכתבה תוסיף את הכתבה לרשימת הקריאה שלך.
לחיצה על "הסר" תסיר את הכתבה מרשימת הקריאה.

לרשימת הקריאה המלאה לחצו כאן

לחיות בערפל: המנהלים המערביים בסין נאבקים בחוסר השקיפות

מנהלים מערביים שהיגרו לסין מתמודדים עם מפלגה קומוניסטית יודעת כל ■ הסינים שהיגרו למערב מגלים כמה קשים החיים כשלעובדים מותר לשבות ■ מנהל סיני בכיר: "בסין יש למנהלים הסינים עוזרות בית, אך בארה"ב הם אפילו צריכים לנקות את השירותים שלהם"

תגובות

לב החסיר פעימה. הנהג בלם בחדות, אך זה היה כבר מאוחר מדי. רוכב האופנוע, שבאורח נס לא נפגע, קם מהכביש וטען בתוקף כי זו לא היתה אשמתו. אחרי הכל, מי לא לוקח לפעמים סיבובים במהירות בצד הלא נכון של הכביש? הגישה הסינית לבטיחות גורמת לא פעם לתחושת אימה קלה. "זאת בעיה אמיתית", אומר מנהל חברת כימיקלים מערבית בשנחאי, "אתה יכול לקבוע נהלי בטיחות ברורים במפעל, אבל בשנייה שהעובדים יוצאים מהשער, הם נמצאים בסביבה שונה לגמרי. בקש ממישהו לחגור חגורת בטיחות - יצחקו לך בפנים".

אך המהגרים המערביים בסין מגלים כי כיום קל יותר להסתדר בה מאשר בעבר. רמת בתי המלון השתפרה פלאים, כמו גם איכות המזון והשירותים. בימים אלה אפשר להשיג כמעט הכל, תמורת תשלום כמובן: סופלה וסושי, וילות וגנים בסגנון מערבי ואפילו בתי ספר פרטיים מהשורה הראשונה לילדים.

אמנם האוויר עכור, הצנזורה מטרידה ושיחות הוועידה עם מטה החברה בארה"ב ב-4:00 יכולות לעייף, אבל באופן כללי החיים נוחים, והעסקים בסין מרגשים, אולי יותר מבכל מקום אחר בעולם.

"הולך לנו נהדר!" מספר אחד המנהלים המערביים. החברה שלו מוכרת מנועים עבור "כל מכונה שמייצרת דברים". כמובן שהזייפנים עטים על הסחורות שלו. "הם לוקחים סורק לייזר ומעתיקים אותו", הוא אומר. אך הביקוש למכונות ייצור בסין הוא אדיר, וזה מפצה על גניבת הקניין הרוחני. המכירות, מספר המנהל בהתלהבות, צומחות ב-15%-20% בשנה.

הצמיחה האדירה של סין בשלושת העשורים האחרונים הובילה גדודים של אנשי עסקים להתיישב במדינה. תאגידים בינלאומיים מערביים שלחו רבים ממנהליהם השאפתניים ביותר לסין, כדי למצוא ספקים חדשים, להקים מפעלים, או למכור מנועי סילון ומשקאות אלכוהוליים לסינים.

בשנים האחרונות נרשמה תנועה ערה גם בכיוון השני. חברות סיניות הולכות ומתפשטות בעולם. הן רודפות אחר נפט ונחושת באפריקה, מחפשות הזדמנויות השקעה בארה"ב ובאירופה, ומקימות משרדים בכל הגלובוס. באופן טבעי, הן שולחות מנהלים סינים לעמוד בראשם.

מנהלים סינים מחוץ לארצם הם תופעה חדשה יחסית, ואות להתחזקותה של סין. בעבר, מהגרים ברחו מסין משום שהמדינה היתה ענייה, אלימה ונשלטה בעריצות. הם חיפשו חיים טובים יותר במקום אחר, ולרוב גם מצאו. הם הגיעו מחוסרי כל, שיגשגו בזכות שכלם וחריצותם, ולעתים קרובות התיישבו דרך קבע בארץ החדשה.

מצבם של תושבי החוץ הסינים החדשים שונה בתכלית. הם נשלחים לחו"ל משום שהחברות הסיניות שבהן הם עובדים מתרחבות. הם מגיעים למדינות הזרות עם ביטחון תעסוקתי ועם משכורת יפה. המשימות שלהם זמניות - הם צפויים לחזור כעבור כמה שנים.

מצבם דומה לזה של תושבי החוץ המערביים בהיבטים רבים, אך יש כמה הבדלים ניכרים: תושבי חוץ מערביים בסין עברו לרוב ממדינה ליברלית ודמוקרטית עם כלכלה חלשה למדינה עם משטר אוטוריטרי שצומחת במהירות. אצל התושבים הסינים במערב המעבר הוא הפוך לגמרי. כל מסע מציב אתגרים משלו.

אף אחד מאנשי העסקים המערביים שביקשנו לראיין לכתבה לא הסכים להיחשף בשמו האמיתי. המפלגה הקומוניסטית נעלבת בקלות, וזה יכול להביא להשלכות הרסניות על השורה התחתונה. "החוקים בסין לא תמיד שקופים", מלין ג'יימס סמית' (שם בדוי), מנהל בחברה מערבית שמוכרת מוצרי יופי בסין. החברה שלו פועלת באמצעות רשת של סוכנים מקומיים שעוברים מדלת לדלת ומשדלים לקנות אודם ושמפו. אנשי המכירות גם מגייסים אנשי מכירות נוספים.

שיווק רשתי זה (המכונה גם "מכירה ישירה") שנוי במחלוקת במדינות רבות, במיוחד בסין. יש פקידי ממשל שסבורים כי הוא מהווה סיכון ל"חברה הרמונית" - סיסמה שהטביע נשיא המדינה הו ג'ינטאו, שפירושה פחות או יותר "חברה שבה כמעט לא מתרחשים דברים שאינם לרוחה של המפלגה הקומוניסטית".

חברות שיווק רשתי מורשות לפעול רק תחת תנאים נוקשים שמיועדים לנפות את הנוכלים. לדוגמה, הן נדרשות להחזיק בחנויות ממשיות, כדי שלאנשי הצוות וללקוחות הממורמרים יהיה לאן לפנות בתלונות.

סמית' אמר כי החברה שלו יותר משמחה לפעול על פי הכללים. אך הדבר אינו קל כמו במערב, משום שהחוקים הכתובים בסין לא בהכרח מציינים מה מותר ומה אסור. לדוגמה: האם מותר לגייס סטודנט לעבודה זמנית כאיש מכירות? למיטב ידיעתו של סמית, זה חוקי. אך כשכמה מעובדיו החלו לגייס עובדים בקמפוסים של אוניברסיטאות, התלוננו הורי הסטודנטים והממשלה קיבלה את עמדתם, והבהירה לסמית' כי חצה גבול בלתי נראה. "אני חושב שזה משהו קונפוציוסי", הוא משער. הסינים שמים דגש ניכר על חינוך, ומתנגדים לכל דבר שעלול להסיח את דעתם מהספרים. חברתו של סמית' שומרת מאז מרחק מסטודנטים.

שלא במפתיע, פוליטיקה היא נקודה רגישה נוספת עבור ממשלת סין. חברות זרות חייבות לסבול - ויותר מכך, לאפשר - הקמת תאים של המפלגה הקומוניסטית בפעילויותיהן בסין. חברות שיווק רשתי נוהגות לערוך כנסים ואירועים לאנשי המכירות שלהן. בדמוקרטיה, זאת אינה בעיה; לממשלה לרוב כלל לא אכפת. אך ממשלת סין מחשיבה כאיום כל התכנסות שאינה נתונה לשליטתה. וכשאנשי המכירות מאורגנים ונלהבים, הם נהפכים לחשודים במיוחד.

למרות הקשיים, סמית' אומר שהוא אוהב לחיות בסין. הוא גם סבור כי יחסם של המקומיים לזרים משתנה לטובה. לפני כמה שנים, כשהיה הולך ברחוב עם אשתו הסינית בעיר הולדתה, היו השניים מושכים תגובות סקרניות רבות. כיום בקושי מעיפים בהם מבט נוסף. זוגות מעורבים כבר אינם מהווים אטרקציה.

לעומת המערביים העוברים לסין, החוויה של הסינים השוהים במערב אינה כה משביעת רצון. חשבו על האוכל, למשל. "פשטידות בשר אנגליות", אומר וויליאם סו, בכיר בתעשיית הטלקום המתגורר בלונדון, "הן חסרות טעם". מלבד סוגיות של קולינריה, סובל סו מהמחירים הגבוהים של לונדון, אותם הוא מגדיר "מטורפים".

אכן, מנהלים סינים שנשלחים לחו"ל אינם נהנים משכר גבוה ומהטבות הדומות לאלה שמקבלים האזרחים המערביים בסין, בייחוד אם הם עובדים עבור חברות ממשלתיות. בסין אותם מנהלים נהנים ממעמד מורם מעם. "הסינים לא רגילים לבשל לעצמם", אומר סו. "כשהם נשלחים לעבוד במערב, הם אפילו צריכים לנקות את השירותים שלהם".

בכל זאת, סו סבור כי חייו בלונדון קלים יותר מאלה של תושבי חוץ סינים אחרים. אחת הסיבות העיקריות לכך היא האנגלית המצוינת שבפיו, שאותה רכש כשלמד בקולג' בלונדון. עד לאחרונה שימש סו כמנכ"ל החטיבה האירופית של צ'יינה טלקום, ענקית טלקום בבעלות ממשלת סין, וכעת הוא משמש כיועץ פרילנסר. בעבודתו התנסה סו בעבודה עם חברות אירופיות רבות.

לדבריו, מנהלים בחברות סיניות שמוצבים במערב מגיעים לעתים קרובות ללא בני משפחתם, מה שמוביל לבדידות ולניתוק, המקשים על שהותם. "הם לא מקבלים שכר שמספיק לכסות את שכר הלימוד לילדים ואת הקניות לאשה". לעומתם, המערביים בסין בדרך כלל מגיעים מרצונם. חלקם מתעניינים בתרבות, רובם מקווים להרוויח כסף טוב ולהוסיף ברק לקורות החיים שלהם. התאגידים המערביים חשים כי הם חייבים להפגין נוכחות בסין, ולאור הרגישות ופוטנציאל הרווחים הגבוה, הם שולחים את מיטב עובדיהם.

לא כך הדבר במקרה ההפוך. מנהלים סינים, בייחוד בחברות בבעלות ממשלתית, זוכים בקידום על ידי טיפוח מערכות יחסים עם האנשים הנכונים, ואותם אנשים גרים בסין. תקופה של כמה שנים הרחק ממרכז העניינים עלולה לפגוע קשות בקידומם. מנהלים סינים בכירים שנשלחים לחו"ל, אומר סו, אינם מצטיינים במיוחד. ומי שעובד בחברה ממשלתית, לדבריו, אינו יכול לסרב להצעה.

ישנם גם מקרים אחרים: מנהלים סינים צעירים עשויים ליהנות מהרפתקה בחו"ל. חלקם רוצים ללמוד על תרבויות אחרות, לשפר את האנגלית שלהם או לבלות במועדונים. אחרים מתאהבים במערביות ובוחרים להישאר במדינה הזרה, אם הם מצליחים להשיג ויזה.

ואחרי הכל, לא מעט מתושבי החוץ הסינים עדיין שוברים את השיניים כשהם נדרשים להתנהל באנגלית: למעשה, חלק מעמיתיו של סו כמעט אינם דוברי אנגלית. ברכבת התחתית בבייג'ין אפשר למצוא שלטים באנגלית, אך ספק אם תמצאו שלטים בסינית בתחתית של לונדון.

דבר אחד שכל סיני מעריך במדינה החדשה שאליה הוא מגיע הוא האוויר. "האוויר הרבה יותר נקי", אומר סו, "כולם מדברים על זה". יתרון נוסף של עבודה באירופה לעומת סין הוא שחוקי העסקים ישירים וברורים יחסית. אם אתה רוצה להשיג רישיון לעשות משהו, אינך צריך לשחד פקיד ממשל או לשלם למתווך. "אתה פשוט מוריד את הטופס באינטרנט ושולח", אומר סו.

אחד החסמים העיקריים שעמם מתמודדים תושבי חוץ סינים הוא פערים בתרבות העסקית. כשספק סיני מעביר מצגת והלקוח שואל אותו שאלות רבות שהוא מתקשה לענות עליהן, או מעלה בעיות פוטנציאליות אפשריות, דעתו של הספק תוסח, והוא יחוש כי הלקוח אינו מחבב אותו. עם זאת, סביר להניח שהלקוח רק רוצה לקבל מידע נוסף. "אנשים כאן מסתכלים על העובדות, ולא על האדם", אומר סו.

צרה נוספת שעמה מתמודדים הסינים היא שעם המעבר לחברה מערבית קפיטליסטית, הם נחשפים למעמד בינוני שעשוי להרים את ראשו. ההמונים הזועמים של אירופה עשויים לפתוח בשביתות, להותיר את ערימות הזבל ברחוב ולהשבית את התחבורה הציבורית. הסינים מזועזעים מכך. "אף על פי שלעתים מתרחשות שביתות במפעלים בסין, במגזר הציבורי איש אינו שובת", אומר סו. "מי שינסה לשבות, מזמין לעצמו צרות".

סינית זאת לא רק שפה

דן לוין, ניו יורק טיימס

כשחברת קונאגרה פודס הגיעה לסין לפני חמש שנים, המהלך לווה בתקוות גדולות ובחששות כבדים. בעבר, נכנסה החברה לשוק היפני ונתקלה במכשולים כמו בעיות תקשורת, שגיאות תרבותיות וקשיים בעמידה בלוחות הזמנים.

ההדורים יושרו לבסוף, אך החברה הבינה כי לא תוכל להרשות לעצמה לחזור על טעויות דומות. ג'ולי וויליאמס, ששימשה אז כמנהלת משאבי אנוש בחברה, גייסה את קרלה קירנס, מייסדת TLI - בית הספר למנדרין בטורונטו - כדי שתעביר למנהלי החברה הכשרה בין-תרבותית עסקית.

קירנס מעבירה שיעורים עסקיים שמטרתם להבין את הערכים הבסיסיים שמבדילים בין התרבות המערבית לסינית, הבדלים שעשויים ליצור נזק כלכלי רב כשמתעלמים מהם. הם כוללים מושגי זמן, היררכיה, אינדיווידואליות, יחסים בין-אישיים וכבוד לזולת.

כך למשל, מנהלים מערביים טסים לסין לשבוע של פגישות צפופות, אך אינם משיגים תוצאות עם השותפים הסינים שלהם ואינם תמיד יודעים מה הסיבה לכך. נראה כי חסר להם משהו שחיוני לפיתוח היחסים: זמן. לוחות זמנים דחוקים אינם מותירים זמן למשא ומתן איכותי ועשויים להעליב את הסינים, שרוצים לבנות אמון ולפתח את מערכת היחסים - הגואנשי - לרוב על ידי התרועעות בארוחות ערב ובברים.

מלכודת נוספת היא שהמערביים נוהגים לשים את כל הבעיות על השולחן, שעה שהסינים יתייחסו רק לשתי בעיות בכל זמן נתון, משום שביקורת או הטחת האשמות יגרמו להם להיראות רע בפני עמיתיהם.

מנהלים מערביים מניחים גם כי הנהלים העסקיים שלהם מוצלחים משום שאינם נתקלים בהתנגדות מצד עובדיהם הסינים - אך זה כלל לא נכון. משלב מוקדם לומדים הסינים לציית לסמכות ולעתים קרובות יעדיפו שלא לחלוק על הבוסים שלהם.

גל החברות הזרות שהחלו לפעול בסין בשנים האחרונות הוליד תעשייה משגשגת של יועצי תקשורת ותרבות, שמקבלים שכר כדי להכשיר את המערביים ואת הסינים בשפה, בסגנונות הניהול ובתרבות העסקית של הצד השני. כל מאמן תרבותי ראוי יפתח באמירה כי כללי הנימוס המוכרים לכל איש מקצוע טירון בסין, כמו החלפת כרטיסי ביקור עם שתי הידיים והסדרי ישיבה נאותים באירועים, אולי יכניסו אתכם לחדר מועצת המנהלים, אך בשביל לסגור את העסקה ולראות רווחים, צריך לנקוט גישה מעודנת בהרבה.

קירנס גובה מחברות כ-5,000 דולר ליום הכשרה עבור קבוצות של חמישה עד 100 איש. היא פונה ללקוחות סינים ומערביים, ומתמקדת ב"תגובות הבטן הבסיסיות" של הקהל, לנוכח ההבדלים התרבותיים במשרד.

קירנס, תרפיסטית, מרצה ויועצת ניהול, שעבדה במדינות רבות במזרח אסיה, פותחת בכך שהיא מבקשת מלקוחות כמו אנשי קונאגרה להשאיר את ההנחות המערביות שלהם מאחור. "אני יכולה להסביר את הסוגיות התרבותיות האלה למערביים משום שחוויתי את התסכול הזה. אינספור פעמים אני פוגשת מערביים שמגיעים לסין ורואים תמונה שונה מזו שהם רגילים אליה בצפון אמריקה, והם נכנסים לעמדה ביקורתית ושיפוטית".

בקונאגרה החלה וויליאמס לאבד את סבלנותה כלפי המגייסים הסינים, שהתקשו למצוא מנהלים פוטנציאלים למפעלי מוצרי העגבניות של החברה בסין, אך לא הצליחו, או שלא היו מוכנים, להסביר מדוע. "חשבנו, 'יש מיליארד איש בסין - כמה קשה יכול להיות למצוא את האנשים הנכונים?'".

לאחר ההכשרה, היא הבינה כי בשביל למצוא סינים שיכולים להתאים לתאגיד מערבי בינלאומי יש צורך באסטרטגיה שונה ובזמן נוסף, דבר שמעורר התנגדות בקרב החברות המערביות, שפועלות לפי המוטו "זמן זה כסף". "רגע ההארה שלי התרחש כשהבנתי שביקשתי מהמגייסים הסינים לחפש כישורים צפון אמריקאיים, ולא סיניים. לאחר שלמדתי לדבר בשפה התרבותית שלהם, גייסנו את האנשים הנכונים במהירות".

לחשוב באופן שונה - ויצירתי

כשחברת בגדי הספורט הסינית לי נינג החלה לחשוב על יצוא מחוץ לסין, שלחה החברה את מנהליה למאמן בין-תרבותי סיני בהנחייתה של פנג ג'ינוון, המנהלת האדמיניסטרטיבית של החברה. היא נתנה דוגמה עיקרית להבדלים בין שתי התרבויות בהקשר של מתן כבוד לזולת: "בישיבה, מנהל שאינו סיני עשוי להצביע על כל ארבע הבעיות, שעה שהסינים ידונו רק בשתי בעיות, בשביל שלא לפגוע בכבוד הזולת. עכשיו אנו יודעים לא לשפוט את תרבות האחר, משום שהם חושבים ופועלים באופן שונה מאתנו".

ג'ים ליינינג'ר, שעבד בחברת ייעוץ משאבי האנוש טאוורס ווטסון, מציע הכשרה שיכולה לשפר את "התפישות המקובלות" של חברות מערביות וסיניות. לדבריו, יותר מ-10,000 חברות סיניות פועלות מחוץ לסין ויותר מ-200 אלף חברות זרות פועלות בסין - נסיבות שמועדות להתנגשות תרבויות. שירותי הייעוץ שלו עשויים לעלות 30 אלף דולר לסדרת פגישות שבהן הוא מלמד מנהלים סגנונות ניהול תרבותיים שונים ומיומנויות פתרון בעיות.

המנהלים המערביים, החוששים לשורה התחתונה, אינם ששים לשמוע שבסין הדברים נעשים באופן שונה. בסין, לדבריו, אנשי העסקים המערביים חשים פעמים רבות תסכול כשעובדיהם הסינים אינם מצייתים להנחיות, בעוד העובדים הסינים חשים לא בנוח לנוכח הזרים המנסים לגרום להם לעשות דברים באופן שזר להם.

כדי לשפר את דינמיקת התקשורת, יצר ליינינג'ר כמה תרחישי "הקשבה פעילה", שאותם הוא עורך ללקוחותיו כדי ללמדם איך לטפל בתגובות התרבותיות השונות, בשביל למנוע עימותים. "אם הדבר הראשון שהסיני אומר הוא 'אל תתרגז', הדבר רק ירתיח את המערבי", הוא אומר, ומסביר כי הסינים מעדיפים לרוב להימנע מעימות בכך שהם אומרים לממונה עליהם את מה שלדעתם הוא רוצה לשמוע, גם אם אין הדבר נכון, שעה שהמערביים רוצים לדעת שלבוסים שלהם אכפת מהם ושהם פועלים למציאת פתרון. "כיום, אדם מקומי שעובד בארגון בינלאומי חייב להיות מסוגל להתנהל מול תרבויות רבות ומגוונות ברחבי העולם, ועליו להיערך לכך".

בעוד ממשלת סין פועלת לקידום החדשנות המקומית, המערביים עושים את חלקם ומלמדים את הסינים כיצד לחשוב באופן שונה - ויצירתי. יואב צ'רניץ, מנהל הסניף הסיני של חברת ההכשרה הטכנולוגית ג'ון ברייס, פיתח תוכנית הכשרה לחדשנות כדי לסייע לחברות טכנולוגיה כמו מיקרוסופט, צ'יינה מובייל ופטרוצ'יינה "למצוא פתרונות יצירתיים" למהנדסים שלהן.

צ'רניץ סבור שחלק גדול מהקשיים שיש לסינים עם החשיבה המערבית נובע ממערכת החינוך הנוקשה במדינה, שבנויה על למידת שינון ועל ציות לסמכות - דינמיקה שמקשה על הסינים להתמודד מול עמיתיהם המערביים האינדיווידואליסטים יותר, שחושבים, כפי שאומרים הסינים, "מעבר לפינות".

ג'ון ברייס משתמשת בטכניקות תקשורת תרבותיות כדי ללמד מיומנויות חשיבה יצירתית, שאותן אפשר ליישם במשחקי תפקידים, בסדנאות ובסימולציות טכנולוגיות. באחת הסדנאות, לדוגמה, הציגו למהנדסים תוכניות פגומות במכוון ועליהם למצוא את הדרך לתקן את הבעיות בעצמם "במקום להיכנס לאינטרנט ולנסות לחפש את הפתרון בגוגל", לדברי צ'רניץ.

תמרה ברודינסקי נוקטת בגישה דומה כשהיא מלמדת סטודנטים לעיצוב גרפי במכון רפלס לעיצוב בשנחאי. לעתים היא משנה את מיקום הכיסאות בכיתה כדי לבטל את הריחוק בינה לבין הסטודנטים ולהגביר את שיתוף הפעולה. לאחר שהטילה על הסטודנטים ליצור זהות מותג עבור חברת תעופה בדיונית שמספקת שירותים לנשים בהריון, היא חילקה את הכיתה לקבוצות קטנות לצורך משחק תפקידים, ביודעה כי ביקורת עמיתים היא מושג "זר" שנתפש אצל הסינים כפגיעה בכבוד הזולת. "בסין לא מסוגלים להפריד בין העבודה לבין עצמם, לכן הביקורת פוגעת ברגשותיהם. אני נותנת להם דרכים להציע שיפורים מבלי שהדבר יתפרש כפגיעה אישית".

בסופו של דבר, ההכשרה הזאת מקנה לסטודנטים את היכולת לשנות את הגישות התרבותיות שלהם, שאותה הם לוקחים עמם לעולם העסקים. "הסינים סברו בעבר שעליהם לעבוד עם חברות זרות וללמוד אנגלית כדי להצליח. אבל למידת אנגלית אינה מספיקה. הם חייבים לפתח את הכישורים שלהם כדי להתחרות בעולם, ולשם כך יש צורך בהכשרה".



תגובות

דלג על התגובות

בשליחת תגובה זו הנני מצהיר שאני מסכים/מסכימה עם תנאי השימוש של אתר TheMarker

סדר את התגובות

כתבות ראשיות באתר

כתבות שאולי פיספסתם

*#